 |
/images/archive/gallery/622/341.jpg קופת-חסכון על רקע ציור מים אנתרופוסופי. מתאים פיקס
sxc  |
|
|
|
|
| בנק אנתרופוסופי הוא ביטוי לכלכלה בלתי אגואיסטית, שבה האדם לוקח אחריות על הריח של הכסף שלו |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
יונתן לוי
27/10/2006 1:44 |
|
|
|
|
|
|
|
לאיציק יש מאה אלף ש"ח. הוא יודע שהוא לא יצטרך אותו במשך חמש השנים הקרובות. איציק יודע שהוא יכול ללכת לבנק רגיל, ולסגור את הכסף בחשבון. הבנק ינסה לפתות אותו ולהציע לו ריבית אטרקטיבית, כדי להשתמש במאה אלף השקלים שלו ולעשות בהם רווחים מקסימליים. הבנק עלול להשקיע בתעשיות ובמיזמים העומדים בניגוד לתפיסת עולמו האנתרופוסופית של איציק: הוא עלול להשקיע במניות של תעשיית הנשק או התרופות. הכסף עשוי לסייע למפעלים כימיים או לקידום מיזמים של הנדסה גנטית; הכסף עלול היות מושקע בבניית כביש מספר שש, קניונים מכוערים או קזינו בפארק תמנע. בכל אופן, איציק לא יוכל לדעת מה עושים עם הכסף שלו, שהרוויח בעמל וביושר, ואם הורסים את המדינה בעזרת חסכונותיו.
 |
| היי סוסייטי |
|
על חברה וכלכלה ברוח האנתרופוסופיה |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
לכן הוא הולך לבנק אנתרופוסופי.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
| ד"ר רודולף שטיינר
| /images/archive/gallery/436/419.jpg  |
|
|
|
 |
|
 |
|
הבנק הוא הלב
|
|
|
 |
|
|
|
מהות הכסף,
על-פי ד"ר רודולף שטיינר, אבי האנתרופוסופיה, היא לתווך בין הרוח לחומר. הכסף הוא חוליה מגשרת ומקשרת בין יוזמות, יצרים, רצונות – שנולדים מעולם הרוח – לבין התממשותם בעולם הפיזי. ממהות הכסף נגזר גם תפקיד הבנק: לא להרוויח, אלא לתווך: לעזור לרעיונות טובים להתגשם. בפועל, הבנק מקשר בין יזמים עם רעיונות אך ללא אמצעים, לבעלי אמצעים המעוניינים לעזור ולפתח רעיונות.
בנק אנתרופוסופי פועל בשקיפות מלאה. הוא מצהיר מראש מה האחוז שהוא לוקח כדי להתקיים, ומאחר שמטרתו אינה לצבור הון, המשכורות של העובדים והמנהלים קבועות ואינן משתנות, לא משנה כמה כסף מחזור הכספים שהבנק מגלגל.
החברה, בעיני שטיינר, היא גוף חי, שבה את המערכת הכלכלית ניתן לדמות למערכת הדם, שאמור לנוע כל הזמן במחזור ולהחיות את כל האיברים. הבנק, במקרה כזה, הוא הלב: תפקידו לקלוט כסף ולהפיץ אותו, לקלוט ולהפיץ. אוי ואבוי לאדם שלבו מנסה להחזיק בכל הדם מבלי לשחרר אותו: הוא יחטוף התקפת לב. אמנם הכסף נמצא בתנועה מתמדת גם במערכת הכלכלית הנוכחית - אלא שהתנועה מחייה ומפרה את היוזמות הלא נכונות, בעוד יוזמות על בסיס אידיאלים נאצלים גוועים ללא מימון.
היינץ, היועץ בבנק האנתרופוסופי, מציע אפוא לאיציק מספר אופציות:
1) הוא יכול לתרום את הכסף.
2) הוא יכול להלוות את הכסף למיזם שאינו למטרות רווח, כמו בית-ספר וולדורף או מכללה לאוריתמיה, שיכול להחזיר לו את הכסף (צמוד למדד) תוך כך וכך שנים, אבל לא יוכל להוסיף ריבית.
3) הוא יכול להלוות את הכסף, תמורת ריבית, לפרויקט למטרות רווח שהוא מאמין בחשיבותו, כמו חווה אורגנית ביודינמית או תחנת כוח אקולוגית.
תפקיד הבנק הוא לעזור למצוא יזמים אמינים ורציניים, לתכנן את ההשקעה ואת ההלוואה כך שתהיה נוחה והוגנת לשני הצדדים. בכל אחת מהאופציות הללו, איציק יודע מה הוא משרת ולאן הולך הכסף שלו. בהתאם לרמת הסיכון, הבנק נותן לו בטחונות, ומאידך, גם ייעוץ עסקי ליזם. שני הבנקים האנתרופוסופיים הגדולים ביותר באירופה הם GLS הגרמני וטריודוס ההולנדי, שבהם מיושם העקרון בהצלחה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אחריות על הכסף
|
|
|
|
|
|
|
מטרת המאמר הזה היא רק להסביר על קצה המזלג את רעיון הבנק האנתרופוסופי, אך כדאי לציין שהוא מעוגן בעיקרון האחווה, ששטיינר ראה בו את מהות חיי הכלכלה התקינים (כאן אפשר לקרוא עוד על העקרונות של החברה האידיאלית). שטיינר התנגד לפיקוח של המדינה על חיי הכלכלה, אך כדי שהקפיטליזם לא יביא לעוולות חברתיות, טען שיש צורך באחווה, או בערבות הדדית, בין שלושת המרכיבים של העולם הכלכלי: היצרן, הסוחר/מפיץ והצרכן.
כיום נעשה ייצור הסחורות ההמוני ללא קשר לדרישה הממשית של האדם. עודף הסחורה מוביל למאמץ העצום המושקע בפרסום ובתחלואיו הנלווים – כשאת ההטעיה, הסילוף וטמטום הציבור מניע אינטרס הצבירה. אפשר לתאר את היחסים בין היצרן, הסוחר והצרכן כמלחמה, כפי שאפשר לקרוא במוצהר בספרות המקצועית האמריקאית, שמתייחסת אל עולם השיווק כאל שדה קרב. המוכר מתעלם מצרכי הקונה ואילו הקונה, כידוע, לעולם חושד בסוחר.
שטיינר האמין שחיי הכלכלה צריכים להתנהל בהתאגדויות כלכליות, חופשיות כאמור מפיקוח המדינה (ולא בהכרח חופפות את הגבולות הלאומיים), שבהן חברים היצרנים, הסוחרים והצרכנים. יחד הם קובעים מחירי הסחורות: המחיר שהצרכן יכול לעמוד בו, הולם את טיב הסחורה, מסוגל לקיים את העסק של היצרן ולפרנס את הסוחר והמפיץ. חובתו של היצרן לספק סחורה באיכות הגבוהה ביותר. כיום ישנן מספר התאגדויות כלכליות באירופה המצליחות להדגים שהדבר אפשרי בהחלט.
מרעיונות אלו אפשר להבין גם את החשיבה מאחורי בנקים אנתרופוסופיים: מדובר, למעשה, בניצנים ראשוניים של קפיטליזם בלתי-אגואיסטי. זהו בנק התומך בייצור חופשי, אך מתוך הקשבה לצרכים אמיתיים של החברה; בנק שבו המשקיע לוקח אחריות מלאה על הריח של הכסף שלו; למעשה, אבן פינה לכלכלה שלא רואה בצבירת הרווחים ערך עליון, או את הממון כמטרה בפני עצמה, אלא ניסיון לרתום את כוח הכסף, מתוך הבנת מהותו, ליצירת חברה אנושית טובה יותר.
(ותודה על לחן עתיד על עזרתו)
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
