 |
/images/archive/gallery/616/174.jpg בראשית
 |
|
|
|
|
|
|
| איך מוציאים ברווז מבקבוק, את הסוד מהתורה, ואת היקום מנקודה בלתי נתפסת? אור זוהר מתחיל מחזור חדש של פרשת השבוע |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
חידת זן די ידועה מתארת את המצב הבא: בתוך בקבוק ישנו ברווז. כמובן שצוואר הבקבוק צר מכדי שהברווז יוכל לצאת בדרך הטבע. ובכן – כיצד נוציא את הברווז מבלי לשבור את הבקבוק ומבלי שהברווז ייפגע?
המקובלים, ובראשם מחבר ספר הזוהר, רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י), ראו באותיות התורה כולה "חידת זן" אחת גדולה, מנדלה אינסופית, שככל שמתבוננים בה יותר, מתגלות אינסוף משמעויות ואולי חשוב עוד יותר – אינסוף אי משמעויות בטקסט האלוהי.
כמו נהר זורם ולו המון פלגי מים, מתפצלת התורה לסיפורים, משפטים, אותיות ומילים ואפילו רווחים לבנים המופיעים בין המילים ובכל אחד מאלה חבויים סודות שהמקובלים ידעו לחשוף בעזרת המפתחות המיוחדים שאותם גילו, פיתחו, שיפרו ומסרו זה לזה עם
חלוף השנים.
בעלי הסוד ראו בתורה מראה ומפה. מראה – משום שדרך ההתבוננות והקריאה בפרשיות התורה הם למדו ולימדו לראות את העולם ואת עצמם. מפה – משום שההתבוננות והקריאה בפרשיות התורה יודעת לא רק לשקף את עולמם הפנימי והחיצוני של קוראיה אלא גם לגלות להם חיצים, מצפן, כיוונים ומקרא שבעזרתם יוכלו אולי למצוא את דרכם בסבך ההוויה. כיצד, אם כן, נוציא את הברווז מהבקבוק?
אחד המפתחות החשובים שלימדו אותנו המקובלים הוא שאת התורה, כמו את החיים, צריך לדעת לפעמים לקרוא לאט. לעתים מתעכב המקובל על מילה, או אפילו על אות אחת, במשך זמן רב מאד ומתבונן בה מכל זווית אפשרית - וגם מכמה זוויות בלתי אפשריות - עד שתבונת האלוה תתגלה באורה מבעד למילות הספר הקדוש.
|
|
 |
|
 |
|
/images/archive/gallery/616/176.jpg
איך להוציא את הברווז מהבקבוק? |
|
איך להוציא את הברווז מהבקבוק? |
|
|
|
 |
|
 |
|
מפתח ראשון: הקורא
|
|
|
 |
|
|
|
הדוגמה הבולטת ביותר לטכניקה הזו היא המילה בראשית, שרק בספר הזוהר לבדו נתנו לה עשרות רבות, אם לא מאות, פירושים שונים, שלא תמיד יש ביניהם קשר, אך אין ביניהם כל סתירה. למי שעוד לא פתר את החידה, כדי להבין כיצד יוכל הברווז אי פעם לצאת מהבקבוק ניתן אולי להתבונן בכמה מהמפתחות הללו, ואולי כך נתקדם בפתרון.
המפתח הראשון המופיע בזוהר הקדוש מגלה את הדבר הבא: מחבר הזוהר, רבי שמעון בר יוחאי, מתבונן במילה הראשונה של הספר שאותו הוא עומד לפרש מבעד לחוויותיו המיסטיות המופלאות ובעזרת ידע קבלי עצום, ומבחין שהמילה הזו מורכבת מראשי התיבות של שמו: ר' ש' ב' י' ומהאות הראשונה והאחרונה של הא"ב: א' ת'.
כלומר – האמירה הראשונה של המקובל בעל הזוהר מצהירה על יחס של השתקפות מלאה בין הקורא ובין מה שהוא או היא קוראים. החל מנקודת הראשית – הקורא נוכח בכל מילה ואם אינו נוכח, הרי שאינו קורא. וכאשר הוא שם – אז הופכות אותיות הא"ב מ אלף ועד תו לחומר גלם, לאטומים של שפה ולמולקולות של תודעה והוא יכול לעשות במילים כרצונו.
כאן כמובן עולה השאלה הקריטית הבאה: האם רשב"י הוא באמת רשב"י מלידה, או שכמו רבים וטובים אחריו, הוא שינה את שמו לרשב"י על פי אופנת העידן החדש של תקופתו, כדי ששמו יתגלה בראשי תיבות במילה הראשונה בספר בראשית? ואמנם, שאלה זו יוצאת מתוך נקודת ההנחה כי יש פער בין מהותו של האדם המתגלם בשמו, לבין מציאות חייו כפי שהיא באה לידי ביטוי בכל רגע ורגע, למשל הרגע שבו המקובל רשב"י מתבונן לראשונה במילה בראשית ורואה בה את עצמו, וגם את כל ההוויה כולה מא' ועד ת'.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מפתח שני: הנקודה הבלתי-נתפסת
|
|
|
|
|
|
|
מי מאתנו שבניגוד אולי למצבו התודעתי של רשב"י ברגע הראשית עדיין מוצאים את עצמם מידי פעם מסתכלים בבקבוק ולא במה שיש בו, יוכלו אולי להפיק תועלת מסוימת נוספת מהתבוננות במפתח קבלי נוסף למילה בראשית, שעל פיו מתחלקת המילה ל ב' ולראשי"ת. על פי המפתח הזה מובן הפסוק הראשון בתורה כך: בראשית, כלומר באמצעות "ראשית" ברא אלהים את השמים ואת הארץ.
על פי המסורת הקבלית הזו "ראשית" היא נקודה חסרת ממדים או זמן, שהתודעה האנושית איננה יכולה לתפוש אותה לעולם. והנה, נקודת ה"ראשית" שהסמל שלה הוא האות י' – בהיותה האות הקטנה ביותר באלף בית – מתוארת פעמים רבות בקבלה על ידי המילה "חכמה" אבל גם על ידי המילה "רצון". בניגוד לנטייה ברווזית ידועה לחפש את הפתרון לבעיה (חכמה) או את הסיבות להיווצרות הבעיה (רצון) בהתבוננות בבקבוק, מתעקשת מסורת הסוד היהודית לכוון אותנו שוב ושוב אל נקודת ה"ראשית" שהיא תמיד גנוזה, תמיד טמירה, תמיד פנימית ותמיד לחלוטין בלתי נתפשת. זו היא נקודת ה"ראשית" שבאמצעותה ורק באמצעותה יכול "אלהים" לברוא את השמים ואת הארץ.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מפתח שלישי: התנועה במרחבים אינסופיים
|
|
|
|
|
|
|
אך רשב"י לא יניח לקוראיו לגעגע בשביעות רצון ברווזית, שביעות רצון מהסוג הרוחני המעצבן שמתכנס בחיפוש אינסופי אחר נקודת ה"ראשית" הזעירה שהיא באמת אינסופית, תוך התעלמות מוחלטת מהבקבוק (זוכרים: פגיעה בבקבוק גם היא אסורה לפי הוראות החידה). לכן הוא מציג עוד מפתח, המפתח השלישי והאחרון להיום. זה הוא המפתח שעל פיו מתחלקת המילה בראשית ל בר"א ול שי"ת.
כאן אנו עוצרים לרגע, מזכירים לעצמנו שרשב"י והמקובלים לא דיברו אנגלית, אבל שמצד שני הם כן דיברו גם עברית וגם ארמית. ובאמת – בעוד שבארמית המשמעות של המילה "שית" היא המספר שש (6) בעברית המשמעות של המילה "שית" היא צינור או תעלת ניקוז. התלמוד הבבלי מספר כי ה"שיתים" היו תעלות הניקוז שניקזו את הנוזלים מהמזבח שהיה בירושלים המסמל את נקודת האמצע של היקום הפיזי וגם של היקום הרוחני, ושהצינורות האלה זרמו עד התהומות העמוקים ביותר שבלב האדמה.
באמצעות המשמעות הארמית של המילה שולחים אותנו המקובלים לששת ימי הבריאה (ממד הזמן), לששת הכיוונים (צפון, דרום, מזרח, מערב, למעלה ולמטה) וגם לששת הכוחות האלוהיים שעל פי תורת הקבלה מתגלים באופן דינאמי בתודעה האנושית ובנפש האדם. המעבר בין "ראשית" ל"ברא" "שית" הוא אם כן קיצוני: מצד אחד: מצב שבו הזמן המרחב והתודעה מכונסים כולם בנקודה אחת בלתי נתפסת. מצד שני: מצב שבו אנו קולטים את תנודות התודעה המשתקפות בזמן ובמרחב עד אין קץ ולכל כיוון אפשרי.
באמצעות המשמעות העברית של המילה "שית" כאילו לחצו המקובלים play על התמונה שציירו עד כאן והיא הופכת לסרט אנימציה חי ודינאמי. המערכת שמתארת את נקודת הראשית ואת ממדי ההוויה הנבראים היא מערכת של צינורות ותעלות שבהם מתרחשת זרימה אינסופית מהמרכז אל הקצוות מהקצוות אל המרכז, מפני השטח אל עומק האדמה, ומכל קצה וקצה לכל הקצוות האחרים, כאשר נקודת המרכז של התמונה זזה ומשתנה בכל רגע ורגע ולמעשה איננה מתגלה לעולם.
ברגעים שכאלו אני מדמיין כי לו הייתי רשב"י ובאמת היה לי כוח אינסופי לעצב את המציאות מא' ועד ת'בכל רגע ורגע כרצוני, הייתי ודאי לוקח את הברווז ומבשל ממנו ארוחה ראויה (לצמחונים שביננו – הפיקו מהברווז ביצים ומהביצים הפיקו חביתה). את הבקבוק הייתי הופך מייד לבקבוק משקה והייתי שותה מתוכו יין אדום משובח. כך סוף סוף היה מתבטל המתח התודעתי שבין הברווז והבקבוק ואני הייתי מקיים מצוות עונג שבת כהלכתה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| אור זוהר
| /images/archive/gallery/490/628.jpg  |
|
|
|
|
|
|
|
קבלה מעשית: תרגיל שבועי לאור פרשת השבוע
|
|
|
|
|
|
|
השבוע של בראשית הוא זמן טוב לשבירה של דפוסים ישנים וליצירה של התחלות חדשות.
התרגיל:
1. בבוקרו של יום במהלך השבוע – להקדיש שתיים שלוש דקות על מנת לדמיין את מה שצפוי לקרות לנו באותו היום ולבחור דפוס אחד שלנו שאותו נשבור היום.
2. במהלך היום – לבצע את ההחלטה.
3. בסוף היום – להקדיש שתיים שלוש דקות של תשומת לב לתוצאות שהיו לשינוי שביצענו.
בהצלחה.
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | קבליסט בלונדיני, מוסיקאי ואיש משפחה | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
