 |
/images/archive/gallery/613/891.jpg נראה כיף, נכון?
 |
|
|
|
|
| לפתע הגוף שלי נעלם לגמרי. הרגשתי שהרוח יכולה לעבור דרכי. הרגשתי אושר מעל ומעבר לכל דמיון. ירון כהן על הסכנה האורבת מאחורי החוויות המופלאות ביותר |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
ירון כהן
17/10/2006 9:16 |
|
|
|
|
|
|
|
מה שהוביל אותי ללמוד מדיטציה לעומק הוא נוק אאוט רוחני כפול. על הנוק אאוט הקודם (השוד) סיפרתי בכתבה שעברה. אך לפני השוד היה מאורע שהכין את הקרקע להתעוררות שחוויתי אחרי השוד. ובכן מהלך המאורעות הולך כדלקמן:
בשנת אלפיים, בירח המלא של חודש ינואר הייתי בעיר וראנאסי שבהודו. כמה חברים הזמינו אותי למסיבת פול מון על גג ביתם שבנגוואה. נגוואה הוא כפר קטן על גדות נהר הגנגס בקצה העיר וראנאסי. הרבה מטיילים ונגנים מערביים שלומדים לנגן בכלי נגינה הודים אוהבים לגור שם כי זה מקום שקט וגם קרוב לעיר. למסיבה הגיעו גם כמה נגנים הודים מסורתיים. הגיע נגן סיטאר מעולה וגם נגן טאבלה ונגן בנסורי שזה חליל הבמבוק ההודי. אני ניגנתי בגיטרה והשמחה הייתה רבה. קולות רינה, גילה, חדווה, דיצה וצהלה עלו אל הירח המלא שחייך אלינו. מיני מתיקה ותופינים כמון גולב ג'מון חולקו בין החברה יחד עם צ'אי מתוק ואיכותי. אחרי זמן מה של נגינה על הגיטרה קלטתי שהריכוז שלי בורח אט אט. הפסקתי לנגן והלכתי לשבת בצד. היה קר מאוד אז סידרתי את הלונגי שיכסה אותי נגד הקור חודר העצמות. ישבתי רגיל ולא עשיתי שום מדיטציה מיוחדת.
 |
| נוק אאוט רוחני |
|
ירון כהן קיבל אקדח לפנים על גדות הגאנגס. כך נפתחו בפניו דלתות התודעה |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
מה שקרה לאחר מכן הוא מחוץ לגדר המילים, כי מילים מטבען מוגבלות (נסו להסביר מה זה מתוק), אבל אנסה לחלוק את החוויה עד כמה שאפשר. לפתע הגוף שלי נעלם לגמרי. הרגשתי שהרוח יכולה לעבור דרכי. הרגשתי אושר עצום. אושר שהוא מעל ומעבר לכל דמיון. כל אושר שהכרתי עד אותו רגע נדמה היה כמשחק ילדים. מימד הזמן נעלם והתודעה שטה במרחבים אינסופיים של בהירות. כל המחשבות נעלמו. שקט מוחלט, צלול ואינסופי הציף אותי. הרגשתי שהמחיצות ביני לבין העולם נמסו. כשאין מחיצות הכל הופך להיות אחד. הרגשתי כאילו שהפכתי לכל היקום. תוך שבריר שניה כאילו ביקרתי בכל היקום בבת אחת וכל היקום נכנס לתוכי במקביל. פשוט לא הייתי (אני יודע שזה נשמע לא מובן). אין לי מושג כמה זמן החוויה ארכה אך לאחר זמן מסוים התחלתי לחזור בהדרגה למצב הרגיל. הכל נשאר כרגיל אחרי שהחוויה הנפלאה הזו הסתיימה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
הראש הוא כמו טלוויזיה
|
|
|
 |
|
|
|
מתוך החוויה הפנימית הבנתי כמה דברים. דבר ראשון הוא שהתודעה והראש שלנו הם כמו טלוויזיה שפועלת כל הזמן. תמיד יש סרט בפנים. לפעמים זה סרט אהבה. לפעמים זה סרט טורקי. לפעמים זה סרט מתח ולחץ. לפעמים זה קומדיה ולפעמים, כשאין סרט מוגדר יש מין שלג של נקודות שחורות, אפורות ולבנות. אבל תמיד יש בפנים רעש כלשהו. כשמורידים בהדרגה את רמת הרעש הפנימי, בעזרת תרגול מדיטציה יומיומית, הופכים ליותר
מאושרים. הדבר המעניין הוא שיש מצבים שבהם השטקר של הטלוויזיה יוצא מהתקע ואז יש שקט מוחלט ואושר רב. זה בדיוק מה שקרה לי על הגג בהודו. דבר שני שהבנתי הוא שכל מה שידעתי עד עכשיו על חומר, תודעה, זמן ומרחב היה רק ידע חלקי ושיש הרבה יותר ממה שאפשר לראות בעין במבט ראשוני. יש משהו מעבר לחומר. אני לא אקרא לו בשם. אם אתם רוצים להסביר מה זה מתוק למי שלא יודע תביאו לו בננה שיטעם.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
האח הידד לי
|
|
|
|
|
|
|
הדבר המסוכן בחוויה כזו שהאגו נוטה לייחס אותה לעצמו. מזה אפשר לפתח אגו טריפ רוחני אדיר. מי שרוצה לדעת מה זה אגו טריפ רוחני שיקרא את השיר הבא:
אני כל כך רוחני.
אני דלוק על עצמי.
כי אני מה זה חושני.
כפרה על עצמי.
אני מה זה כלי.
אני, אני, אני.
אני מה זה עשר
עשר ועשרה
אני, אני, אני,
אני, אני, אני,
אני, אני, אני,
אני ועוד אלף
פעמים אני.
האח הידד
לי.
לקח לי כמעט שלוש שנים להבין שלא אני הגעתי לחוויה הזו. מה שקרה הוא בדיוק ההפך כשהאני, האגו, שלי נעלם רק אז חוויה כזו יכלה לקרות. למי היא קרתה זו היא שאלה מעניינת שלא אענה עליה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קריז מיסטי
|
|
|
|
|
|
|
הסכנה השנייה שקיימת במצב זה היא נרקומניות רוחנית. כיון שמדובר באושר כל כך חזק מעבר לכל דמיון אפשר להתמכר לרצון לחזור על אותה חוויה עוד ועוד. צחוק הגורל הוא שככל שאנחנו רוצים שחוויה כזו תחזור, הסיכוי שזה יקרה נעלם לגמרי. חוויה כזו יכולה לקרות רק מתוך שחרור וזרימה ולא מתוך תשוקה עזה כי כל תשוקה מכילה בתוכה מין מתח פנימי, ופחד שתשוקה זו לא תסופק. מתח זה אינו מאפשר לחוויה כזו להישנות. כשמשתוקקים בעצמה כל כך חזקה לחוויה רוחנית, החיים הרגילים נראים משעממים להחריד. לחיות בתוך גוף כל כך מוגבל זה משימה מאוד מדכאת. להתלבש, להתקלח, לאכול, ללכת לשירותים - בשביל מה כל זה, אפשר לשאול את עצמנו. אנחנו רוצים לנשק את השמיים. הלא כבר היינו שם. הבעיה שאנחנו שוכחים את הקרקע. אי אפשר להגיע לשמיים באמת בלי להיות מחוברים לקרקע.
לכן קיצורי דרך לאושר מהיר שאנשים עושים דרך סמים הם אשליה מוחלטת. להגיע לשמיים בלי להיות עם שורשים עמוקים בקרקע זה מסוכן מאוד כי אפשר לאבד אחיזה לגמרי וללכת לאיבוד בעולם הדמיון. הבעיה האמיתית שלנו היא הרצון עצמו ולא מה אנחנו רוצים. כשרוצים משהו בעצמה רבה ולא מקבלים אותו אז יש סבל פנימי. העניין הוא שאנחנו לא יכולים לקבל תמיד את מה שאנחנו רוצים, כפי שאמרו הרולינג סטונז, ועוד כל מיני מורים רוחניים אחרים. לכן מבחינה עקרונית זה לא משנה אם אנחנו משתוקקים באובססיביות לחוויה רוחנית של אושר עליון או למרצדס חדשה. לחיות בתחושה שחסר כל הזמן זה סבל. זה כמו לצום כל הזמן.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הארה בלי חוויות
|
|
|
|
|
|
|
בתוך עולם המדיטציה יש חוויות רבות מסוגים שונים. לא כל אחד יחווה את אותן חוויות. חוויה כמו שחוויתי נמצאת תחת הקטגוריה של ריכוז עמוק. שמפתחים ריכוז עמוק בשעת מדיטציה אפשר להגיע לחוויה של היטמעות והיספגות בסביבה. בנוסף מרגישים אושר עמוק ביותר. אך החוויות האלה אינן המטרה של תרגול המדיטציה וצריך להשמר שלא יהפכו לעוד תשוקה אובססיבית. המטרה של תרגול המדיטציה הוא לפתח שוויון נפש כלפי כל חוויה שקורה לנו בחיים. בלי להגיב בזעם ובדחייה כלפי מה שאנחנו לא אוהבים ובלי לרדוף בכפיתיות אחרי מה שאנחנו אוהבים.
אני יודע בוודאות, מניסיוני האישי, שאפשר לסבול נפשית גם אחרי חוויה מיסטית של אושר אינסופי, אפילו יותר מאנשים שלא חוו חוויות כאלה (על כך אספר בהמשך). הסיבה לכך היא שהשורשים של הסבל הפנימי לא נעקרים לגמרי. ידוע שיש אנשים שמגיעים לחוויות מיסטיות של אושר עילאי ואפילו מפתחים כוחות על טבעיים, ועדיין נשארים מלאים בכעס, חמדנות וסבל נפשי. הדבר ישמע אולי מפתיע אבל לפי תורת המדיטציה הבודהיסטית אפשר להגיע לשחרור מלא מכל סבל, כלומר להארה, גם מבלי לחוות שום חוויה מיסטית של ריכוז מדיטטיבי עמוק ואושר אינסופי. לשם כך צריך להגיע לתובנה הרבה יותר עמוקה לגבי טבעה האמיתי של המציאות ושל עצמנו. כל החוויות טבען להגיע, להישאר לזמן מה ולחלוף. לכן להיצמד לרגע ההווה זוהי החכמה האמיתית. גם בזמן חוויה חזקה בשעת המדיטציה אנחנו נותנים לה לחלוף בטבעיות מבלי לנסות לרדוף אחריה.
הדבר לא קל כמו שזה נשמע. אפשר לנסות במשך עשרות ומאות תרגולי מדיטציה לנסות להשיג איזו חוויה שהייתה לנו בעבר מבלי לשים שהמרדף גורם לנו סבל ומסיט אותנו מהמציאות האמיתית, מהכאן ועכשיו, מהדרך הראשית שמובילה לאושר אמיתי, לשלווה ולשמחה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| ירון כהן
| /images/archive/gallery/546/840.jpg  |
|
|
|
|
|
|
|
על המחבר
|
|
|
|
|
|
|
ירון כהן למד ותרגל מדיטציה במנזרי זן ביפן, ויטנאם והונג קונג ובמנזרים בודהיסטיים בתאילנד, לאוס וקמבודיה. כיום הוא מלמד יוגה ומדיטציה, בעיקר בהודו. לאתר
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
