 |
/images/archive/gallery/613/099.jpg הרמיוני גריינג'ר
מתוך הסרט, ''הארי פוטר והאסיר מאזקאבאן''  |
|
|
|
|
| לימור גינזבורג נרשמה לקורס כישוף: היא לבשה אדרת מכשפות, קטפה פרחים, כתשה חומרים ולחשה לחשים. מה יצא? |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
לימור גינזבורג
16/10/2006 9:39 |
|
|
|
|
|
|
|
מי לא היה רוצה לכשף? שיקום.
במקום לעבוד נשלח את העטלף, לדואר ידאג ינשוף, כשנאחר נקצר את הזמן, ומי שירגיז אותנו יהפוך לנציב מלח.
עולם הקסם והכישוף אכן מקסים ומכשף, והרי לך- אחרי שייבאנו מהעולם את השמאניזם, הבודהיזם והטנטריזם לא איחר להגיע הכישופיזם.
עכשיו, הייתי צריכה לעבור כמה משוכות בעיתיות. כמעט כל תרגול שעסקתי בו סלד ברמה זו או אחרת מכישוף. בבודהיזם אתה אמור להתנקות מתאוות במקום למלא אותם על ידי אברא קדברא. היהדות אומרת לא תעשה
לך מנחשים וידעונים, והשמאניזם? בשמאניזם יש מכשפים, אבל - הם עובדים תחת אזהרה. ברור להם, שכדי לשנות את המציאות בכוח יש לשלם מחיר. אם השמאן המרפא עובד בתיאום עם כוחות הטבע, המכשף משתמש בהם ואף קורא עליחם תגר, ולכן הוא נמצא בקבוצת סיכון.
מאידך, כישוף ידידותי העובד בהרמוניה עם הטבע (בניגוד לכמה פולניות שאני מכירה) הוא לא משהו שאפשר לעבור עליו לסדר היום. מתי ביקשתם עבודה, אהבה, חציל על האש, מאהב גועש, או שלום במזה"ת וקיבלתם?
אז זהו. נרשמתי.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
כישוף הוא עניין לאנשים מאורגנים
|
|
|
 |
|
|
|
מה אני אגיד לכם? כל מה שחשבתם (כמעט) נכון. יש לחשים, טקסים, קטורות, נרות, עצמות ועשבים.
בכלל מסתבר שכישוף מצריך ציוד כבד - החל מביגוד, שרשר, וחפצי טכס, וכלה באיסוף פרחים לאור הלבנה, להלן חפצי עוצמה. המכשפת, מכינה את חפצי העוצמה שלה באופן מודע כדי שיכילו את האנרגיה שהיא רוצה שיכילו, וככל שתשתמש בהם יותר הם יצברו עוצמה. כך מצאתי את את עצמי במרוץ חימוש קדחתני - גלימת כישוף, שרשרת אנרגטית, מחברת מיוחדת, אביזרי טקס, וזו רק ההתחלה.
אי אפשר ליצור קסם לבד, יש לקרוא לכוחות הבריאה, ולכן יש ללכת מעבר לחשיבות העצמית וההתעסקות בעצמנו בלבד, כדי שהקסם הנמצא מסביבנו יהפוך לנגיש לנו. קסם נוצר כשניגודים נפגשים - לילה ויום (זריחה, שקיעה) , גשם ושמש (קשת), גבריות ונשיות (אהבה, ילדים), אנחנו קוראים לכוחות האלו ומשתמשים בהם, ומתוך כך יוצרים איתם מערכת יחסים.
המכשפה עובדת בשלושה שלבים –
1. ההתכוונות - ההגדרה המדוייקת למה שאני רוצה שיקרה, מתוך אחריות והקשבה להרמוניה של היקום.
2. ראייה - היכולת לחזות, לחוש ולדמיין איך מה שביקשנו מקבל גוף במציאות.
3. הטכס - הלחש, השיר, הריקוד, ההטלה של הכישוף, האקט הפיזי.
כי כן כישוף, אמרה מורתי נגה, (שכותבת באתר זה) הוא חיבור בין העולם האנרגטי לחומרי. זה סוג של יצירה, שצריכה להיות לגמרי מדוייקת, וכמו כל דבר אחר, בחיים, אי אפשר לשקר או לזייף בה.
בקיצור כישוף הוא עניין לאנשים מסודרים ומאורגנים, מרוכזים ואחראיים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
פתח לעולם של לטאות מדברות
|
|
|
|
|
|
|
נגה למדה מ"רוקדת בסערות" מכשפה מלמוריה העתיקה, שמתוקשרת על ידי דב טרובניק, מורה מ"הרוח הגדולה"- קהילה שמאנית. נגה אומרת: ש"כישוף הוא סכין חדה שבעזרתה אנו חותכים פתח בבריאה ושולפים משם את המציאות שבחרנו... ההתעסקות בכישוף הוא לא רק הכישוף עצמו שבעזרתו עזרתי לאחרים למצוא אהבה, בתים, עבודה, מטופלים... אלא התנהלות בחיים שהיא ממוקדת, מכוונת, יודעת מה היא רוצה בדיוק... זהו פתח לעולם שבו לטאות מדברות אתי... לעצים יש דעה ואפשר לבקש מהם דברים".
אחרי שהצטיידתי במספר חפצי עוצמה ניגשנו לבניית מעגל הכישוף. מכשפה מסודרת עובדת בארבעה שלבים:
1. טיהור המרחב, טקס הנעשה באופן מובנה ומוקפד (הפרטים חסויים).
2. קריאה לכוחות (ויש כמה ממש רציניים) גם כאן, בעזרת נהלים ברורים.
3. הטקס עצמו (תלוי בנסיבות ובמטרה - זימון, גירוש, יצירת חפץ, בקשות, צרכים מיוחדים).
4. שיחרור והודיה - משחררת את הכוחות, מודה על העזרה, ושלום על ישראל.
נגה: "אני מרגישה שכוח אחר ועתיק נמצא איתי כשאני קוראת לכוחות היקום, וממלא את החדר בעוצמה דחוסה ומסחררת"
תהליך מעגל הכישוף יוצר מסגרת התכוונות חזקה, ונותן עוצמה לכל. מכשפת משתמשת בטכניקה, מכשפה לא צריכה טכניקה, היא יודעת ללכת מעבר, ולעבוד עם כוחות הבריאה, ומה שמבדיל ביניהן הוא תירגול. אז יאללה לתירגול. פתחתי מעגל כדי לקבל מהכוחות מרשם לקטורת. לקטורת יש כוחות זימון, ומכשפות מכינות אותן בעצמן מכל מיני מרכיבים איזוטריים, תלוי במטרה ובשף אליו פנית.
כאן התחלתי להסתבך. זוכרים את שוליית הקוסם? לבשתי את תלבושתי, שנטיתי להסתבך בה, עדיתי השרשר, ביצעתי את ריקודי ושירי תוך מעידה על שולי הגלימה, וביקשתי מרשם. להפתעתי קיבלתי מרשם, ולשימחתי לא נזקקתי לתור אחר זנב זיקית אפריקאית. אלא, שבמרשם היו כמה פריטים שנויים במחלוקת - כמו לכאורה כרפס, שנראה כמו קולרבי, ופרח צהוב שלא היתה ברורה לי זהותו. אחרי תיור בחנויות פרחים ושדות אביביים, החלטתי שמדובר בציפורני החתול, אם כי ספקנית שכמותי עדיין לא נשמה לרווחה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אכלת פלפל?
|
|
|
|
|
|
|
אחר כך החל המרוץ המטורף נגד הזמן. מאחר שפסח הגיע תכננתי לרדת לסיני ולכשף להנאתי, (שם, זה ברור, יש כוחות טבע רציניים). היו לי שלושה ימים לייבש את מרכיבי, לפני תהליך כישוף הקטורת. המרכיבים היו צריכים להתייבש לגמרי. אלא שאני גרה בבית ללא מרפסת או גינה. כך מצאתי את עצמי מגיעה לכל מקום עם קופסאות פלסטיק, ומייד שוטחת בתוכם את פיסות הירק שלי לייבוש. מאחר שחשדתי בקולרבי ובבצל שלא יתיבשו כהלכה בשלושה ימים, גירדתי אותם בפומפייה, אלא שדווקא להרגיז, היו ימים מעוננים פתאום. אז הגיתי רעיון גאוני, אם כי מפוקפק, להניח את הירקות המגוררים באוטו, ליד השמשה, ולנצל את אפקט החממה הנוצר מכל קרן שמש בינונית. הרעיון עבד בחלקו, אך מרכיבי הכישוף הסתלסלו, קיבלו צבע שחור חשוד והדיפו ארומה של חריכה, מה שעורר ספקות על עוצמתם הפוטנציאלית. ירדתי לסיני ובאמתחתי כל הכבודה, לאחר שטרחתי על יצור כלים כבדים מחימר וחלב נרות. איש הבטחון המצרי שפתח את תיקי בעקבות התרעת גלאי המתכות, זכה למשמש את כל אביזרי האנרגטיים, לרחרח אותם (הוא היה בטוח שהלבונה היא סוג של סם קל) ולתהות על קנקני.
כשהגעתי לחושה, מיהרתי לקחת בקבוקי פלסטיק חתוכים, ולפזר בהם את המרכולת. קמתי בבוקר, נסעתי לחוף צלילה נחמד, וניסיתי לנפוש. הרוחות הסוערות של אותו יום הדאיגו אותי מעט, ואכן, כשהגעתי לחושה, מצאתי לחרדתי שהמרכיבים התעופפו להם ברוח. בחיפוש קדחתני מצאתי כמה פיסות של קולרבי ובצל שרוף עוצמתיים ששרדו על האבנים מסביב. כך, להבדיל אלפי הבדלות, כמו החברה קדישא אחרי פיגוע, ליקטתי את שארית הפלטה (כי אין קולרבי בנואיבה).
והנה הגיע יום הכישוף. בלב כבד, מתלבטת אם היבול הדל מצדיק מעגל, בצעתי את כל השלבים (כולל מעידה על הגלימה וכמעט שריפת החושה כולה). ישבתי וכתשתי, כתשתי וכתשתי, עד שהגעתי למרכיב ששכחתי מקיומו לחלוטין. קפאתי על מקומי. כשעושים מעגל, הוא הרמטי. אין יוצא ואין בא. או שמפסיקים אותו, אחרי כל הטרחה, ומכשפים בפעם אחרת, או שממשיכים. ליבי פעם בקרבי, החלטתי להתייעץ עם הכוחות, בתקווה שהם סבלניים לשולייה שלומיאלית שכמותי. הכוחות נתנו אור ירוק. המשכתי לכתוש ולהמהם. זה לקח מספר שעות. שחררתי, הודיתי, שחררתי אנחה. הרצפה היתה מלאה באבקה בעלת ריח מוזר, צנחתי על יצועי.
התלאות לא הסתיימו, אחרי כשבועיים של שרייה בשמן, שוב נדרשתי לייבש את הסחורה. שוב נקטתי באפקט החממה, הקטורת השחימה באופן מדאיג, ויצאתי באיחור לשיעור הכישוף. התחלתי לנסוע לנקודת האיסוף כשלפתע, בעצירת פתאומית, התגלשה הקערית, ואבוי לי, התפזר כל החומר הכישופי במכונית. בין רמזור לרמזור ליקטתי את העוצמה הנעלבת וקוננתי על גורלה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שתה מיץ
|
|
|
|
|
|
|
כשסיפרתי בשיעור למכשפה המורה על תעלולי, ספגתי נזיפות קשות. עוצמה שאינה ממוקדת אינה עוצמה, אני מודה, מבטיחה לנסות להשתפר, מי אמר שזה קל לכשף?
סיכום ביניים:
1. כישוף זו הפקה.
2. אני עוד בתחילת הדרך, מטעויות לומדים.
3. ממעגלי הכישוף דיי נהניתי.
4. למכשפה המורה יש עוצמה וכוחות ואני בטוחה שהמתכונים מצליחים לה.
5. גם כשהייתי מלצרית שפכתי מיץ על הלקוחות.
נגה: "מי שבוחר להכניס לחייו קסם, מקבל כלים מדהימים ועוצמתיים, לחיות חיים מלאים, לאו דווקא מובנים או ניתנים להוכחה מדעית, אך בוודאות מלאים במסתורין ובפלא".
דמבלדור, מאחוריך?
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
