 |
/images/archive/gallery/601/088.jpg האקדמיה של אפלטון.
רפאל  |
|
|
|
|
|
|
| בית הספר האזוטרי אינו יכול לקבל לשרותיו כל אדם, אלא רק מועמדים מעטים, המחוברים לפנימיות שלהם ומודעים לשקר שחי בהם. האם אתם מתאימים? חלק שני בסדרה של גבריאל רעם |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
משחר האנושות בתי ספר אזוטריים היו מקומות בהם לימדו כיצד לפתח את התודעה. בתי-ספר במהלך ההיסטוריה השתמשו בשפות שונות במקצת, אך השיטה שמאחורי השפות בהם השתמשו היא אותה שיטה. הסיבה להצטרפות של תלמיד לבית-ספר נשארה אף היא אותה סיבה: ללמוד כיצד להיות נוכחים וכיצד להאריך את הזמן שבו אנו נוכחים, כשהמטרה הסופית היא להשיג מצב קבוע, שבשפה של הדרך הרביעית נקרא: התגבשות.
 |
| המדרשה להקצת התודעה |
|
יש ידע של עובדות, יש ידע של תהליכים, ויש ידע המחולל מהפכה טוטלית. גבריאל רעם על בית הספר האזוטרי |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
במובן הזה, לבתי-הספר של המצרים, היהודים, ההינדים, הנוצרים, המוסלמים, יוצרי קלפי הטארוט, האדריכלים והגותים - היה ידע זהה, כולם השתמשו בשיטות דומות, וכולם היו קשורים לאותו מקור אובייקטיבי.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
עקרונות
|
|
|
 |
|
|
|
בבית ספר אזוטרי פועל על כמה עקרונות בסיסיים:
א. מורה
מודע.
ב. תשלום.
ג. שלושת קווי העבודה.
א. מורה מודע.
המורה שמלמד בבית הספר צריך להיות אדם שעבר בעצמו תהליך של התעוררות תודעתית (או שהוא לפחות נמצא בתהליך ויש מורה מודע שמפקח עליו).
ב. תשלום.
גורדייף אמר כי בני אדם לא מעריכים משהו, אם אינם צריכים לשלם עבורו. והכוונה לכסף.
ג שלושת קווי העבודה.
הקו, או הווקטור הראשון, הוא עבודה של התלמיד על עצמו, עם עצמו, (מימד עומק). הקו השני הוא עבודה עם תלמידים אחרים (מימד רוחב). והקו השלישי הוא עבודה עם מורה מודע (מימד גובה). במידה והעבודה בבית הספר מתרחשת רק בשניים מתוך שלושת הקווים/מימדים, לא תתרחש התפתחות.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| פ.ד. אוספנסקי
| /images/archive/gallery/162/227.jpg  |
|
|
|
|
|
|
|
רב המשרתים: המרכז המגנטי
|
|
|
|
|
|
|
"כשנתקלתי בשיטה הזאת, השתכנעתי עד מהרה שהיא קשורה לבתי-ספר ושבדרך זו היא שרדה את ההיסטוריה הכתובה והלא-כתובה. במשך הזמן הומצאו ושוכללו האמצעים". (פ.ד. אוספנסקי)
"ייראה מוזר לאנשים רבים כשאומר שמצרים הייתה נוצרית אלפי שנים לפני הולדתו של ישו; כלומר, הדת של מצרים הייתה מושתתת על עקרונות ורעיונות המצויים בבסיסה של הנצרות האמיתית. במצרים הפרה-היסטורית הזאת התקיימו בתי-ספר מיוחדים." וכפי שמר ברטון אמר לאחרונה: "כל בתי-הספר הם אותו בית-ספר". (ג' א. גורדייף)
אולם רק במאה העשרים הופיעה השיטה בגלוי לראשונה כשגורדייף ואוספנסקי הציגו את הרעיונות הללו כדרך הרביעית. קודם לכן, היה על בתי-ספר להצפין את הידע שלהם בסמלים ובסיפורים.
איך מוצאים בית ספר אזוטרי? ובכן, האדם מחפש את בית הספר דרך המרכז המגנטי שלו. ומהו מרכז מגנטי?
זהו מרכז כובד שאינו שכיח אצל בני אדם בדרך כלל. ואם הוא קיים, אזי הוא קיים אצל בני אדם שלא מרוצים ממערך האמת הקיים, והם מתחילים לכוון מאמציהם כלפי מציאת אמת שאינה אגואיסטית.
המרכז המגנטי נוצר במפגש שבין החלקים הישנים והמכאניים שבאדם ובין החלקים המודעים והמפותחים יותר. הוא מעין נקודת חיבור. מרכז מגנטי קיים אצל אדם שמתחיל לחוות 'הפרעות שינה', הוא כבר לא יכול לחזור להיות אוטומט כמו קודם, אבל עדיין לא התעורר.
אדם בעל מרכז מגנטי מפותח יחסית, מצליח להביא את התיפקודים הייצריים, הריגשיים והמנטליים שלו להרמוניה יחסית, ומנסה להשתמש בהם לשם עבודה מודעת.
אם אדם נמשל לבית מלא במשרתים, שכל הזמן רבים ביניהם לגבי מי ינהיג אותם, אזי המרכז המגנטי נראה כמו קבוצה של משרתים שמתחילים לארגן את הבית מתוך מוכנות לקראת בוא בעל הבית. או בדימוי אחר, המרכז המגנטי הוא רב המשרתים ששולט על בית בהעדר האדון. ורק כשיש רב משרתים יכול האדון, שזה האני האמיתי לגור בבית. יצירת מרכז מגנטי הנו שלב ביניים הכרחי בהתפתחות של תודעה באדם.
כלומר, כדי לזהות בית ספר אזוטרי, האדם צריך כבר לעשות כברת דרך כשלהי בעצמו, דהיינו אפילו אם יש לו רק מרכז מגנטי, חלש וקטן ככל שיהיה, עדיין חייב להיות בו משהו שבעזרתו הוא יכול לזהות את בית הספר, ולזהות שזה בית הספר המתאים לו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אנשים מקריבים את נאמנותם לעצמם
|
|
|
|
|
|
|
עצם קיום של מרכז מגנטי באדם אומר שאיכות הישות שלו כבר גבוהה יותר מזו הממוצעת. ולמה הכוונה? החיים מזמנים לכל בני האדם קשיים ובעיות, שטומנים פחים לנאמנות שלהם לעצמם. אנשים בדרך כלל מקריבים את האותנטיות שלהם כדי להתגבר על הקשיים. מתכחשים לעצמי האמיתי כדי להיות מקובלים בחברה, לזכות בעבודה נחשקת, וכו'. הויתור או ההדחקה הזו של הזיקה האישית של האדם, קלה לבני אדם רבים וקשה לבני אדם מועטים. אלה שלא הצליחו לוותר על הזיקה לפנימיות שלהם, ובחרו בחיים פנימיים במקום בתגמולים חברתיים מיידיים, מהווים מועמדים ראויים לבית ספר אזוטרי. כל היתר אינם מהווים חומר שניתן לעבוד איתו, כי האדם כבר לא מחובר למשהו בפנימו שיכול בכלל לצמוח.
יש להבין שתודעה גבוהה אינה יכולה להיות מועברת למספר גדול של אנשים, על כן בית הספר האזוטרי הוא מערכת של מסננים, או פילטרים, דרכם נחסמים או נושרים, אלה שלא יכולים להגיע לליבה של בית הספר.
ואם בכל זאת מגיע מחפש ללא מרכז מגנטי, עם הוויה או ישות לא אותנטית לבית הספר האזוטרי, בית הספר יפלוט אותו בשלב מקדמי, כי בית הספר יאתגר אצלו שבלנות חשיבתיות, יעורר בו חוסר נוחיות פנימית וסתירות, שבסופו של דבר יופיעו כהתנגדויות לעבודה. גם אם התלמיד יתקבל בסופו של דבר, עדיין אין זה אומר כי הקשיים הסתיימו, כי ככל שרמה של בית הספר גבוהה יותר כן יגדלו הדרישות מן התלמידים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
משמעת של מודעות
|
|
|
|
|
|
|
ומה הוא הפקטור שיקבע עם התלמיד ישרוד בבית הספר? ובכן השואף ללמוד בבית ספר אזוטרי צריך להיות מוכן, ברמת ההוויה שלו. ואיך זה בא לידי ביטוי? ובכן הוא צריך כבר לדעת שהוא משקר לעצמו ולהיות מסוגל לזהות מקצת מן השקרים הללו. לדעת מה הוא לא מסוגל לעשות ומה מצבו. ובעיקר להיווכח שהוא זקוק לעזרה. שהרי בתי ספר שכאלה אינם דרושים למרבית בני האדם, אלא רק לאלה שיודעים שלבדם לא יצליחו למצא את הדרך הנכונה.
וזה אומר שהוא בא לבית הספר במצב נפשי פתוח, כלומר, הוא מוכן לשים את דעותיו והדעתנות שלו בצד. אוספנסקי אומר כי דעתנות היא אחד המכשולים העיקריים בדרך של תלמיד בבית הספר האזוטרי.
בית הספר האזוטרי גם דורש סוג של משמעת. אך זו לא משמעת כפי שהיא נהוגה בצבא למשל, או במקומות אחרים. ההבדל בין קבלת המשמעת בבית ספר אזוטרי, לבין קבלתה במקומות אחרים הוא שבמקומות אחרים נדרש רק ציות, בבית ספר אזוטרי נדרשת גם הבנה.
במידה והעבודה מצליחה, או מצליחה בחלקה, התוצר של התלמידים יהיה נפש מודעת (באופן מלא או חלקי). זה אומר שהם יהיו מודעים לטבעם האמיתי. וזה יוביל אותם לידיעה של מה הם יכולים ומה הם לא יכולים לעשות.
בני האדם מבזבזים, בדרך כלל, כמות גדולה של אנרגיה אמוציונלית וגופנית כדי לשנות את האנשים שסביבם. הם דורשים מידידיהם, מכריהם ואויביהם להתנהג אחרת מאשר סוג הטיפוס שלהם מכתיב. הם דורשים מאנשים אינטלקטואליים לכבד את ריגשותיהם, הם דורשים מאנשים אמוציונלים לקבל את התיאוריות שלהם, מטיפוסים איטיים להיות מהירים, מטיפוסים סבלניים להיות חסרי סבלנות. כל זה הינו מאמץ חסר תכלית.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לעזור או לנצל?
|
|
|
|
|
|
|
אחד הדברים הראשונים שאדם שמתחיל להיות יותר מודע לעצמו ולסביבתו לומד, שאינו יכול לשנות אף אחד. הוא רק יכול לשנות את נקודת המבט שלו עצמו. וגם זה על תנאי מאוד גדול. ובאופן פרדוכסלי, הבנה זו, במידה והיא מחלחלת פנימה, מיד מעשירה אותו בכוחות חדשים, ובחופש חדש, מה שמהווה עבורו יתרון גדול בעולם.
ברגע שהוא מפסיק לדמיין שהוא יכול לתמרן אחרים או להשפיע עליהם, הוא גם מגלה, שבכל זאת ניתן להגיע ולהשפיע על בני אדם, אך זאת במידה והוא מצליח למצוא את החולשות שלהם. אבל אז יכולה לצוץ בו אחת משתי השאלות הבאות. האחת איך הוא יכול לעזור להם, והשניה, איך הוא יכול לנצל זאת לטובתו. ועצם העובדה שעכשיו הוא רואה את המציאות בצורה יותר בהירה אומר שהוא יכול לעשות כל אחד מן השניים, עם שיעורי הצלחה גבוהים הרבה יותר מאשר קודם.
והשאלה שצפה בו בסופו של דבר, היא אבן הבוחן לישות שלו.
תפקיד בית הספר הוא לפתח את הישות של האדם לדרגה כזאת, שזה יבטיח שהוא יעשה את הבחירה הנכונה. כי רק אדם עם ישות לא מפותחת ינצל ידע או כוח לטובת הנאה, או אינטרס אישי. אדם בעל ישות מפותחת שמאפילה על הכוח שבא מן האגו, יבטיח שהאדם הזה ישתמש בתודעה המפותחת שלו לא למטרות נלוזות, (אם הוא ישתמש בזה למטרות לא נאותות, של ניצול המיניות או הכסף, או הציות העיוור של אחרים. אם הוא בכל זאת יעשה זאת, הסיבה היחידה לכך יכולה להיות שהוא לא השתחרר עדיין מתלות באגו שלו.
השלב המסוכן הוא השלב שבין התפוררות האגו וצמיחת והתבססות הישות (ההוויה). האדם יכול בשלב זה להפסיק את ההתפתחות שלו באמצע, או להיות שבע רצון עם שיפור קל ברמת התודעה שלו. אם אכן הוא יפסיק בשלב ביניים זה, הוא יפעל מתוך ישות שהיא 'חצי אפויה', שהבשילה רק עד חצי הדרך. אדם במצב כזה מבין יותר מאשר אדם בחיים הרגילים, אך עדיין לא מבין דיו כדי לראות את ההשתמעויות וההשלכות שיש להבנתו המורחבת. בזמן שכזה המשמעת של בית הספר אמורה להיות נוקשה ביותר, כי בשלב זה התלמיד יכול להרוס את עצמו ואחרים דרך הידע החלקי. מאוחר, יותר, כשהישות שלו כבר בשלה ונקיה, הוא כבר יכול להיווכח בנזק שרמת תודעה שלו יכולה לגרום, ואז זה יהיה עבורו בלתי אפשרי לעשות דברים שלילים.
|
|
|
|
|
|
|  | | גבריאל רעם
| /images/archive/gallery/379/684.jpg | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | מסאי, מרצה לתקשורת אל-מילולית, מורה ומנחה קבוצות מודעות על בסיס הדרך הרביעית. מחבר הספרים "גברים ונשים מעבר למלים" ו"אמנות השיחה".
ספרו האחרון "אאוטסיידרים ומורדים'', יצא השנה בהוצאת ידיעות אחרונות | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
