 |
/images/archive/gallery/594/202.jpg ג'איה, גֶ'מה ואגֶ'אי
תומר פרסיקו  |
|
|
|
|
| האם להתאמץ? האם להרפות כליל? אמריקאית, ספרדיה והודי מלמדים מדיטציה בצורה שונה לגמרי: הם דורשים מאיתנו לגלות בעצמנו מהי. תומר פרסיקו ניסה להבין מהם איך זה פועל |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
תומר פרסיקו
18/9/2006 11:11 |
תומר פרסיקו
18/9/2006 11:11 |
|
|
|
|
|
|
|
אם תרצו, ניתן לחלק את קורסי המדיטציה בזמננו לשתי אסכולות מרכזיות: הראשונה מחזיקה בדעה שהקורס נועד לעשייה. השניה, שהקורס נועד לאי-עשייה. הראשונה מדגישה נחישות ומאמץ.
השנייה: הרפיה ומנוחה. הראשונה מגולמת לתפארת על ידי אותם ריטריטים מעוררי יראה של נון-סטופ מדיטציה במשך שלושה חודשים בסרי-לנקה, או לחלופין, בקורסי הויפאסנה של גואנקה . בקוטב השני נמצאת את שיטת הלימוד של טיך נאת האן, או אפילו מפגשי הסאטסאנג של מורי האדוויטה.
הניסיון למקם את הקורסים שמעבירים מורי "Opendharma" בין שני קצוות אלו לא יצלח. ג'איה, גֶ'מה ואגֶ'אי, המורים של הגוף הקטן הזה, מצליחים לייצר מסגרת לתרגול שסדר היום שלה גמיש מאוד, אבל שמזמינה, ואפילו מדרבנת, עבודה פנימית עמוקה ורצינית. למעשה בתוך המסגרת של הקורס יכול כל אחד למצוא את הדרך שלו ולהתחיל מהמקום שבו הוא נמצא, ושלושת המורים יפגשו אותו בדיוק שם, ובדיוק משם ילכו איתו הלאה. האתגר שניצב בפניהם הוא ראשית כל לזהות את מצבו וצרכיו של התלמיד ואחר כך לעורר בו את הכלים והכוח להתפתח משם הלאה. בשני הקורסים בהם אני השתתפתי, לפני כחצי שנה בדרום הודו, הם הצליחו לעשות זאת בצורה מרשימה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
מפגש עם פאפאג'י
|
|
|
 |
|
|
|
Open Dharma קיימת בסך הכל שש שנים, אבל קבוצת המורים הזאת כבר קנתה לה קהל מעריצים לא קטן. אג'אי ממוצא הודי, כבן חמישים, ג'איה האמריקאית לקראת שנתה הארבעים, וג'מה, במקור מספרד, שהשנה ימלאו לה שלושים, מצליחים ביחד לתת שילוב נדיר של טוב-לב וחוכמה עמוקה. יש משהו בצורה בה הם מלמדים שמאפשר גילוי עצמי במלוא מובן המילה: גילוי של עצמך, בעצמך.
ג'איה, שגדלה בדרום-מזרח ארה"ב, הגיעה להודו ב- 1987 במסגרת תכנית מיוחדת של לימודי דת אליה הגיע מתוך לימודיה באוניברסיטת הארוורד. שם, בבודגאיה, פגשה לראשונה במדיטציה, והרגישה בבית. משם התגלגלה לעיר לאקנאו בצפון הודו, ושהתה שנים עם פונג'אג'י (פאפאג'י), עד מותו ב- 1997. "הדבר החשוב ביותר שהוא הדגיש בפני", אומרת ג'איה, "הוא לא להישען יותר מדי עליו. הוא הראה לי שלב העניין אינו הוא, וגם לא אני, אלא דבר גדול יותר משנינו". בשנות התשעים היא פגשה בלקנאו את אג'אי ומשפחתו, והתפתחה ביניהם חברות אמיצה.
אג'אי היה פקיד ממשלתי וסוחר נדל"ן שחי בלקנאו עם אשתו וילדיו והתחיל בצורה עצמאית לחקור חקירה רוחנית. לבד מתואר במשפטים ובעבודה סוציאלית, הוא למד גם סנסקריט ויוגה. הוא וג'איה הפכו חברים טובים ואחרי שנים גם התחילו ללמד יחד. כשהשניים כבר הפכו למוסד הצטרפה אליהם גם ג'מה, ונולדה, למעשה, Opendharma.
ג'מה, מלאה באנרגיה מתפרצת כמו דמות יפנימציה, היא אחת הנשים החכמות שפגשתי בחיי. לעיתים קרובות כאשר ישבתי מולה הרגשתי שהיא יודעת משהו עלי שאני עצמי לא יודע. היא נולדה בברצלונה ב- 1976, והתחילה לתרגל מדיטציה מיוזמתה בגיל 11. כנערה למדה על עולם הרוח מאשה מסתורית שהכירה ושלקחה אותה תחת חסותה, מאוחר יותר למדה זן משך עשר שנים, ובמשך שנתיים חיה כנזירה קתולית קונטמפלטיבית בקהילה בקוסטה-ריקה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מה שבא – ברוך הבא
|
|
|
|
|
|
|
כאמור, לקורסי המדיטציה שהם מעבירים אופי ייחודי. למרות שיש להם ניסיון לא מבוטל במדיטציה פורמלית, הם לא מדגישים תרגול מהסוג הזה כאשר הם מלמדים. ג'איה מספרת כי העיקרון המנחה אותם הוא פתיחות. בקורסים ניתן הרבה זמן פנוי, וגם כאשר עושים מדיטציה, היא מתבצעת פעמים רבות בשכיבה. ג'איה טוענת שמהניסיון שלה, מדיטציה בשכיבה פשוט מיטיבה עם התהליך כולו. "תנוחת הישיבה הפכה לתנוחת עבודה בימינו. לאנשים יש התנגדות רבה לשכיבה בזמן מדיטציה, במיוחד אם הם באים לקורס, הם רוצים ש'יצא להם משהו' ממנו, והם חושבים שבשביל זה צריך לעבוד קשה, כלומר לשבת ולהתרכז. זו בעצם הצמדות חסרת היגיון לצורה, ולהרפות ממנה היא מה שהופך את כל עניין המדיטציה בשכיבה למעניין ומשמעותי הרבה יותר."
ג'מה מחזקת את דבריה: "הרבה אנשים, אם הם יושבים במדיטציה, מיד יש להם הרגשה שהם 'הולכים לעבודה', ומתחיל אצלם מאמץ לא חיובי. מתח. בקורסים שאנחנו מעבירים ניתנת האפשרות לבחור. אתה יכול לבחור לקיים ריטריט ויפאסנה, ואתה יכול לבחור לא לעשות כלום. מה שאנחנו מקווים הוא שאנשים לא יצייתו למסגרת מסויימת רק משום שהיא קיימת. מצד שני אנחנו מקווים שאנשים לא יבחרו לברוח מכל מסגרת וסתם לא לעשות כלום. אנחנו מציעים סביבה תומכת שבתוכה כל אחד יכול למצוא את דרכו. וזה לא פחות קשה מריטריט ויפאסנה פורמלי, כי האחריות היא רק עליך."
האם לא נוצרת בעיה? האם לא קורה שכאשר נותנים לנו הזדמנות לישון אנחנו דואגים לממש אותה? ג'איה חושבת שההפך הוא הנכון: "הרבה פעמים אנשים 'מנסים' הרבה יותר מדי. יש פרפקציוניזם, לחץ וסוג שלילי של רצינות." ג'מה מוסיפה שאחד הדברים הקשים ביותר בשביל אנשים הוא דווקא להרפות. "מפליא, אבל אנשים נוטים לאהוב יותר תרגול קשוח וקשה. מאוד קשה להם פשוט לשכב על חוף היה ולבטוח שהכל יהיה בסדר. אנחנו מזמינים אותם להביא את הלב, ולראות מה קורה. וזו עבודה קשה, שדורשת תשוקה ואהבה גדולה לחיים. משמעות הדבר היא לומר 'כן' גדול לחיים, ולא לברוח משום דבר. זה לא קל."
"הבעיה היא בעצם שלכל אחד מאיתנו יש רעיון כיצד אמורה מדיטציה להראות, ואנחנו מנסים להלחם בכל מה שחורג מהרעיון הזה. אנחנו מציעים: אין רעיון. כל מה שבא – ברוך הבא. ומהנקודה הזו, מצא את החוכמה הפנימית שלך. מצא את דרכך שלך." אם כך, האם אדם שמגיע לקורס בעצם מתבקש פשוט להקשיב לעצמו ולראות מה עולה? ג'מה מדגישה שהעניין מאוד אישי: "אנחנו לא מבקשים מכל אחד אותו דבר. כל אחד נמצא ברגע שונה, במקום שונה. ואנשים שונים אנחנו יכולים להדריך בצורות שונות. באופן בסיסי אנחנו מציעים תמיכה לכל אחד למצוא את דרכו."
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/594/203.jpg
דהרמה פתוחה  |
|
|
|
|
|
|
|
|
מעבר לזן
|
|
|
|
|
|
|
ג'מה, כאמור, תירגלה מדיטציית זן במשך עשר שנים. כיום היא אומרת שזן היה הבסיס בשבילה, כלומר הזן היה יכול לקחת אותה עד מקום מסויים, אבל לא מעבר אליו. "אין משהו שאנחנו יכולים לחקות מבחוץ, לקחת מבחוץ, שייקח אותנו את כל הדרך, כי אנחנו מתבקשים באמת להיות ביחסים אישיים, אינטימיים, עם התהליך שאנחנו עוברים. יש טכניקות שיכולות לעזור מאוד. אני לא נגד שיטות ודרכים. הם יכולות לקדם אותנו לבסיס מסויים שממנו אנחנו יכולים לראות יותר בברור מה דרוש לנו, לשמוע יותר בברור את הקול הפנימי שלנו. אבל משם אנחנו צריכים לתת לראיה הזאת, לקול הזה, להנחות אותנו."
"קל מאוד לעקוב אחרי אחרים ולהתרגל לזה, ולהיתקע. אבל אם יהיה לנו מספיק אמון, הכל יאמר לנו מבפנים. בדרך כלל אין לנו סבלנות להקשיב לקול הפנימי הזה, ואנחנו רוצים תוצאות מהר, אז אנחנו מתפתים לאמץ דרכים שלא טובות בשבילנו. זה לא אומר שמורה מסויים, או חבר, לא יכול לעזור לנו, אבל חשוב מאוד להקשיב לעצמנו כל הזמן – גם אחרי שיש לנו דרך שאנחנו מתרגלים. תראה, החיפוש צריך להיות חי. ודבר חי הוא דבר שלא יכול שלא להשתנות מדי פעם. אני רואה אנשים שיש להם כלים נהדרים, כלים שהתחדדו במשך שנים של תרגול, אבל שעכשיו הם הולכים במעגלים, כי הכלים האלה כבר לא שימושיים בשבילם. האתגר שלהם עכשיו הוא להרפות מהכלים האלה, אפילו שהם היו טובים מאוד והביאו אותם עד לאיפה שהם."
הקורס, אם כן, נבנה בצורה מאוד גמישה. השאלה שנשאלת היא האם בקורס "פתוח" שכזה יכולים אנשים שהקורס בשבילם הוא המפגש הראשון עם חיפוש רוחני למצוא את אותו קול פנימי – האם לא דרושה עבודה מקדימה לצורך הענקת איזון מסויים להכרה. ג'איה: "באופן בסיסי יש אנשים שדרושה להם מסגרת שתדרבן אותם, ויש אנשים שדווקא העדר מסגרת מדרבן אותם. בקורסים שונים אנחנו מציעים דרגות שונות של מסגרת. אבל אנחנו תמיד רוצים לתת הזדמנות לאנשים לגלות בעצמם את עצמם. הניסיון שלנו מראה שאנשים 'חדשים' יכולים לגלות דברים עמוקים מאוד, דברים שדווקא במסגרת קשוחה היו מגיעים מאוחר יותר. כמובן שצריך גם לראות מה קורה בתווך ארוך, כי לא רק מה שמתרחש בקורס עצמו חשוב, אלא איך דברים מתפתחים אחריו. העניין הוא לא ליצור חוויה חיובית בקורס, אלא לתת כלים אמיתיים להתפתחות גם אחריו".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ידעתי שהבנתי
|
|
|
|
|
|
|
אג'אי הוא מקרה מעניין של אדם שהלך בדרך הרוחנית לגמרי לבד. הוא מספר ש"הכל פשוט קרה. זה היה תהליך אחד ארוך שהתחולל בתוכי. ניסיתי למצוא את התשובה לשאלות שהטרידו אותי, ולא היה אף אחד בסביבה שחשבתי שיכול להדריך אותי. הלכתי אחרי הקול הפנימי, שהדריך אותי. בעצם לא היתה לי ברירה – הכל פשוט קרה. כשסחרתי בנדל"ן המגע היחיד שלי עם משהו רוחני היה הדלקת קטורת כל בוקר מול הפסל של דורגה [האספקט הנקבי באלוהות ההינדית – ת.פ.]. אבל האמת היא שבזמן הטקס הייתי חושב כל הזמן מה למכור ומה לקנות, איך לעשות את העסק הזה או ההוא. בוקר אחד בשנת 86', בעת הטקס פתאום חשבתי לעצמי, איך ייתכן שהשפתיים ימלמלו תפילה ובו זמנית הראש יחשב כספים. השאלה הזו עוררה בי תמיהה גדולה, ויצאתי לחפש לה תשובה, ולחפש באותה הזדמנות גם את המקור של אותה מחשבה, של אותו קול שכאילו היה צופה בכל המתרחש. כפי שאמרתי מאותו רגע הקשבתי ללב שלי כדי להבין מה עלי לעשות, והקדשתי את כולי לחיפוש הזה. אחרי ארבע וחצי שנים ידעתי שהבנתי. בשש או שבע השנים הבאות הייתי עסוק בלנסות להסביר את מה שגילית לאנשים סביבי, דבר בכלל לא פשוט, כפי שהופתעתי לגלות.
שאלתי את אג'אי, בתור הודי שמלמד מערביים, מה יש לו לומר על המחפש הרוחני המערבי. "אני יכול לומר שיש בו אותנטיות. אצל המערביים קיים רצון אמיתי למצוא את מה שהם מחפשים. אילו לימדתי הודים הייתי מלמד בצורה שונה, מפני שאצל ההודים יש הרבה דברים שצריך לשבור: הרבה אמונות ומסורות. אצל המערביים המערכת האמונית כבר שבורה" הוא מחייך, "אצלם אפשר להתחיל מההתחלה". "אנחנו מתחילים מההתחלה", אומרת ג'איה, "וההתחלה היא היכן שסדר העדיפויות הוא ברור וישנו רצון. זה אינו השלב הראשון של שיטה מסויימת. Opendharma היא אווירה יותר מאשר מערכת של תרגול, אווירה של פתיחות. של אהבה."
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
