 |
/images/archive/gallery/256/739.jpg טיך נאת האן
מתוך האתר של Plumvillage  |
|
|
|
|
|
|
| אלף איש הצטופפו בדרום צרפת כדי לשמוע את טיך נאת האן קורא את "פו הדב". ארז שמיר היה אחד מהם, וחזר נפעם מהעוצמה השקטה של הנזיר הוייטנאמי הקשיש |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אני לא יודע אם קיים גן עדן בעולם הבא, אבל אם הוא קיים אז הוא לא יכול להיות שונה מהמקום בו ביליתי את השבוע האחרון. מרכז המדיטציה של טיך נאת האן בדרום צרפת מממוקם בלב חבל ארץ ירוק עם שמיים כחולים ואויר נקי, מוקף בכרמים, נחלים, ויערות. מי שמבקר במקום מוצא את עצמו תוך זמן קצר מתהלך בין עצי שזיף, שיחי פטל, ופרחי לוטוס לקול שירת ציפורים וליטופה של הרוח. לא קשה להבין מדוע בחר האדם הקדמון להתיישב דווקא באיזור זה תוך שהוא מותיר מאחוריו אוצר שלם של ציורי קיר מרהיבים. אפילו לאדם חסר כל כישרון ציור כמוני התחשק לפתע לשבת ולצייר.
 |
| מסיבת מנדרינות |
|
טיך נאת האן, נזיר ויאטנמי, מאסטר זן, משורר ופעיל שלום מבאר את סוטרת הלב בספרון הדקיק ''לב ההבנה'' |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
טיך נאת האן, למי שלא מכיר, הוא מורה מדיטציה ויאטנמי שהוגלה מארצו בתחילת שנות השבעים ומאז חי עם קהילתו בצרפת. טיך נאת האן, או בכינוי החיבה שלו "תאי", חיבר הרבה ספרי מדיטציה פופולרים והיה בעבר מועמד לזכייה בפרס נובל על פועלו למען השלום. הפילוסופיה של "תאי" מבוססת על שני עקרונות מרכזיים – הצורך לשמור על מודעות רציפה במשך כל היום והצורך להכיר בטבען המותנה הדדית של התופעות. מאחר והבודהיזם הויאטנמי הוא בן כלאיים הן של הבודהיזם התרוודי והן של הבודהיזם המהייני, תורתו של טיך נאת האן משלבת אלמנטים משני העולמות: היא גם שמה דגש על התרגול המעשי אך בו בזמן גם אינה מזניחה את חשיבותה של הלמידה התיאורטית.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
בן שמונים לגבורות
|
|
|
 |
|
|
|
הסדנא הספציפית שבה לקחתי חלק היתה סדנת מפגש בין "מדענים בתחום חקר מדעי המוח" לבין טיך נאת האן. מטרת הסדנה היתה ליצור דיאלוג בתחום חקר התודעה האנושית שמשלב תובנות מהבודהיסטי ומהמדע המערבי. למרבה השמחה הסדנא היתה פתוחה גם למי שאינם מדענים וכך יכולתי גם אני להרשם אליה. הסדנא עצמה היתה בנויה משורה של הרצאות יומיות של טיך נאת האן על טבע התודעה מנקודת מבט בודהיסטית ונקודות ההשקה שלה עם המדע המודרני.
הרעיון המקורי היה שבין הצדדים השונים יתפתח דיאלוג אולם בפועל, הן בשל חוסר הכרות מוקדמת בין המדענים, וגם מאבקי אגו לא מבוטלים שהתנהלו מאחורי הקלעים, לא הצליחו המדענים לגבש קול משותף ורק לקראת סיום הסדנה הם הצליחו להעלות מספר נקודות לדיון אשר תרומתן, לפחות לדעתי, היתה שולית למדי.
מבחינה אישית, הסדנא התחילה עבורי ברגל שמאל. ראשית כל, ממש כמו לגן עדן, גם למרכז של טיך נאת האן בדרום צרפת ממש לא קל להגיע, ואני הייתי צריך להחליף שלוש רכבות, ארבע רכבות תחתיות, ולבלות יום בעיר האורות לפני שכף רגלי זכתה לדרוך בתחומי המרכז. יחד עם זאת, בהשוואה לאנשים רבים אחרים אשר הגיעו מכל קצוות היקום, מאיסלנד ועד ברזיל ואוסטרליה, מצבי עוד היה טוב. בנוסף לכך, לפני שיצאתי לדרכי ארזתי, כרגיל, יותר מידי דברים, כך שכל הדרך נאלצתי לסחוב תיק כל כך עמוס עד שבמשך כל היומיים הראשונים הגב שלי היה לגמרי תפוס. יתר על כן, אם לפני שיצאתי לדרך עוד פינטזתי על כיצד אני אשב בחדר אחד עם טיך נאת האן ועם אולי עוד שלושים או ארבעים אנשים הרי שמרגע שהגעתי לסדנא התבררה לי גודל הטעות. כך, אם בעבר יצא לי כבר להשתתף בסדנאות
בהם השתתפו עד שמונים, ואפילו עד מאה, איש, הרי שלפתע מצאתי את עצמי בעיצומה של סדנה בה לוקחים חלק למעלה מאלף (!) איש אשר מתארחים בארבע-חמישה מרכזי מדיטציה השוכנים במרחק של עד ארבעים דקות נסיעה אחד מהשני. מיותר לציין כי כשמספר כה עצום של אנשים לוקח חלק בסדנת מדיטציה אחת החוויה של כל אחד מהמשתתפים נפגמת בהכרח. כך לדוגמא, בהרצאות של טיך נאת האן, ניכר היה שחלק מהאנשים מתקשה לראות או לשמוע את הדברים. קרה שמצאתי אני את עצמי מעדיף לעמוד בחוץ בגשם ולהקשיב לקולו של טיך נאת האן דרך הרמקולים, מאשר להצטופף בפנים עם עוד המוני אנשים בדוחק ובחום. המארגנים עשו מאמצים עליונים על מנת לדאוג כי הלוגיסטיקה של הסדנא תתנהל על הצד החלק ביותר, אבל נראה שלא היו ערוכים לקבל מספר כל כך גדול של אנשים.
למרות ההתחלה הלא ממש מבטיחה הדברים מהר מאוד הלכו והשתפרו. ראשית כל, כבר בשלב מוקדם חולקנו לקבוצות קטנות יותר אשר כונו "משפחות". ב"משפחה" שלי היו עוד עשרים "אחים" ו"אחיות" מכל רחבי העולם, והדינמיקה שנוצרה ביננו היתה כל כך חמה ואוהדת עד שתוך זמן קצר באמת התחלתי להרגיש כאילו מדובר במשפחה אמיתית. בתור משפחה היינו מנהלים שיחות דהרמה, מבצעים עבודות דהרמה, שרים שירים, משחקים משחקים ואוכלים יחד. קיומה של "המשפחה" עזר במידה רבה לכולנו להתגבר על תחושת הדיסאורינטציה הראשונית שממנה סבלנו. לאט לאט גם חלחלה בכולנו ההכרה כי התמזל מזלנו לשהות במחיצתו של מורה נפלא כמו טיך נאת האן, בן למעלה משמונים שנה, שעמד מולנו כל יום והרצה במשך שעתיים תמימות, בלהט וברהיטות של אדם צעיר, ולאחר מכן עוד הוביל אותנו למדיטצית הליכה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"עצירה"
|
|
|
|
|
|
|
זו הייתה חוויה מיוחדת להאזין לדבריו של "תאי". באופן כללי אני מאוד חשדן כלפי כל המוסד של "מורים רוחניים", אך במקרה שלו החשדנות שלי פינתה עד מהרה את מקומה לתחושה של כבוד עמוק ואף להערצה. אישית אני לא זוכר מתי יצא לי לפגוש מורה ששידר תחושה כה עמוקה של עוצמה שקטה ואמונה בדרך כמוהו. בנוסף, היכולת היחודית שלו להעביר מסרים עמוקים באמצעים פשוטים הותירה אותי פעמים רבות ממש פעור פה. באחד המקרים הוא אף פתח את הספר של "פו הדוב" והקריא לנו מתוכו סיפור על מנת להבהיר סוגיה מורכבת כלשהי ואני חייב לציין שזאת היתה חוויה סוריאליסטית מאין כמותה.
אחד התרגולים המעניינים המתרחשים במרכז של טיך נאת האן הוא תרגול ה"עצירה" במהלכו, בכל פעם בו שמושמע פעמון המדיטציה המרכז כולו קופא במקום למשך מספר שניות. למרות שלמתרגל הישראלי החוויה יכולה להזכיר במעט את חווית יום הזיכרון הרי שבפועל מדובר בתרגול מועיל ביותר שמוציא את חווית ההתבוננות מתוך גבולותיו הצרים של חדר המדיטציה ומשלב אותה בכל פעילויות היום. לא אחת יצא לי לקפוא במקום באמצע האוכל כדי לגלות שהתודעה שלי היתה במקום אחר לגמרי. היופי בתרגול הוא שעם הזמן התודעה שלנו מתחילה להתרגל לרעיון ה"עצירה" כך שלא פעם היא מוצאת את עצמה עוצרת וחוזרת לרגע הנוכחי בעצמה.
לקראת סיום הסדנה נתנת לכל משתתף האפשרות לקחת על עצמו את המחויבות לתרגל את "חמשת תרגולי המודעות", אולם מדובר במחויבות רצינית אשר מועברת בטקס בודהיסטי רשמי. כמי שלא שש לקחת על עצמו מחויבויות רשמיות, בין השאר מכיוון שלאחר מכן אני חש מן צורך מוזר לעמוד בהן, בחרתי בתחילה לא לקחת חלק. אולם חמש דקות לפני הטקס, בעודי מסביר לחבר את הסיבות המגוונות שבגללן החלטתי לא להשתתף בטקס, הבחנתי כיצד השמיים מאחורי ראשו של ידידי נפתחים ומתוכם בוקעת במלוא הדרה קשת בענן. אני לא נוטה להאמין באמונות תפלות, אולם אותה קשת בענן, שלפי המסורת הבודהיסטית מייצגת את התרחשותו של מאורע טוב, הצליחה לרגש אותי. אני יודע שזה בטח נשמע טפשי אבל אותה הקשת הייתה בשבילי סימן משמיים להשתתף בטקס וכך מצאתי את עצמי מסתער אל תוך אולם המדיטציה ברגע האחרון, להפתעתם של כל הנוכחים. עם זאת, יש גבול לכל תעלול. במקום לקחת על עצמי את כל חמשת התרגולים בחרתי לקחת רק תרגול אחד, שעבורי הוא רלוונטי ביותר, והוא תרגול של תקשורת מודעת. הנוסח המדויק של התרגול הוא:
"בהיותי מודע לסבל שנגרם כתוצאה מתקשורת לא מודעת ומחוסר יכולת להקשיב לאחרים אני מתחייב לטפח דיבור אוהב והקשבה עמוקה במטרה להביא אושר ושמחה לאחרים ולהקל על סבלם. בהיותי מודע לכך שמילים יכולות ליצור אושר או סבל אני נחוש לדבר אמת בעזרת מילים המעודדות ביטחון עצמי, שמחה ותקווה. אני לא אפזר חדשות אשר אינני יודע בוודאות שהן נכונות ואני לא אבקר או אפסול דברים שאני לא בטוח שהם נכונים. אני אמנע מלומר מילים אשר יכולות להוביל למחלוקת וסכסוך, או אשר יכולות לגרום למשפחה או לקהילה להתפורר. אני מחויב לנקוט בכל המאמצים על מנת לפתור וליישב משברים, קטנים ככל שיהיו.".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
יום העצלות
|
|
|
|
|
|
|
אני חייב לציין כי כבר בדרך הארוכה חזרה צפונה בלוויי שני חברים מהקורס, הרגשתי כיצד התרגול משפיע עלי לטובה. לאחר מספר שעות של הקשבה בחצי אוזן מצאתי את עצמי לפתע נזכר שהתחייבתי להקשיב באופן מודע. רק אז שמתי לב כיצד במרבית הזמן, כשאני נמצא באינטראקציה עם אחרים, אני לא באמת מנסה להפנות אוזן קשבת למצוקותיהם אלא מתרכז בעיקר בהגנה חסרת פשרות על עמדותיי. בכל פעם שמישהו דיבר אלי הייתי אומנם מקשיב באופן כללי למה שהוא או היא היו אומרים, כדי לעקוב אחר נושא השיחה, אולם בפועל את מרבית האנרגיה שלי הפנתי לנסיונות נואשים לגיבוש תשובות מתוחכמות שמטרתן היה יותר לגרום לי להראות טוב מאשר באמת לעשות טוב. בעזרת תרגול הקשבה מודעת, לעומת זאת, הצלחתי בפעם הראשונה מזה הרבה זמן לגלות מחדש את קיומו של האחר ולמדתי שגם באינטראקציה בין בני אדם, ולא רק על כרית המדיטציה, קיים לו מרחב התפתחות מופלא.
המסקנה העיקרית שלי מהשבוע שביליתי במרכז המדיטציה של טיך נאת האן הוא שכדאי להגיע ללא צפיות מוקדמות, מכיוון שהוא קצת נופל בין הכסאות. מצד אחד לא מדובר במרכז שמתאים למתרגלים מנוסים שמחפשים מדיטציה אינטנסטיבית. האווירה משוחררת ורגועה וישנו אפילו יום אחד בשבוע המוגדר כ"יום העצלות" שבו המשימה היחידה היא לשכב על הגב ולא לעשות כלום. מצד שני, גם לא מדובר במרכז אשר מתאים כל כך למתרגל המתחיל, מכיוון שבשל מימדיו העצומים המתרגל הבודד לא יכול לקבל את ההנחיה האישית שדרושה כל כך בשלבים הראשונים של התהליך המדיטטיבי. יחד עם זאת, למי שכבר יש ניסיון כלשהו במדיטציה, ומצד שני אינו מרגיש במצב רוח לסדנת מדיטציה דורשנית מדי, מדובר בפתרון נפלא. בכלל, אם הייתי צריך להגדיר את מרכז המדיטציה של טיך נאת האן הייתי מגדיר אותו בתור "אתר נופש רוחני" אשר מספק למשתתף בו שילוב ייחודי של נוחות והנאה מצד אחד ואפשרות להתפתחות מצד שני. כך, במעט מאוד מרכזי מדיטציה שאני מכיר ניתן לבלות את הבוקר בהאזנה להרצאה מאלפת של מורה בסדר גודל של טיך נאת האן, בצהריים לצאת לטיול ביער על מנת לקטוף תותי בר, ובערב לקחת חלק בערב הווי ובידור. אז בפעם הבאה שמתחשק לכם לצאת לחופשה הייתי ממליץ בחום לשקול לבקר במקום. אחרי הכל, בשבועיים פנויים ניתן לשלב חופשה במקום, עם טיול בריוויריה הצרפתית, ועם יום יומיים בפריז, וכל זאת בעלות סבירה לחלוטין. אפילו זוגות עם ילדים יכולים לבוא למרכז מכיוון שבכל הקורסים יש פעילויות מיוחדות גם לילדים. אני, בכל מקרה, די בטוח שאני אחזור לשם, לא בעתיד הרחוק.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| ארז שמיר
| /images/archive/gallery/381/868.jpg  |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לאתר המחנה של טיך נאת האן
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
