 |
/images/archive/gallery/593/395.jpg זרתוסטרא. מערכת ערוץ הניו אייג' מברכת את בני הקהילה הפרסית בכל העולם בחג שמח!
 |
|
|
|
|
| חג שמח! ביום א' השבוע חלו חגיגות המיהראגאן, הסעודה לכבוד מיתרה, אל האור בדת הפרסית העתיקה, המופיע גם במקורות יהודיים כמלאך מטטרון |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
שחר שילוח
17/9/2006 11:53 |
|
|
|
|
|
|
|
ביום ראשון האחרון חגגו אנשי דת זרתוסטרא את חג המיהראגאן: "הסעודה לכבוד מיתרה". זהו חג הודיה קהילתי, בעל חשיבות דתית וחברתית שנערך לכבוד האל-מלאך מיתרה, דמות עתיקת יומין שמופיעה בצורות שונות בדתות רבות – אפילו ביהדות.
זורואסטריות או "דת זרתוסטרה" (בעברית נהגו לקרוא לה אמגושיות), היא מהדתות העתיקות ביותר, והייתה דתה הרשמית של פרס עד תקופת הכיבוש האסלאמי. תפיסת העולם הזורואסטרית היא דואליסטית ביסודה: יש טוב ויש רע, חושך ואור, ומאבק מתמיד ביניהם. כל אדם יכול לבחור לאיזה צד במתרס הוא רוצה להשתייך.
הנביא זרתוסטרא, שחי לפי המסורת הדתית באלף השלישי לפני הספירה,
ולדעת מחקרים שונים - בין המאה ה-6 למאה ה-12 לפנה"ס, הוא הפיגורה שלה מייחסים את ייסוד הדת. זרתוסטרא היה איש אופטימי – הוא האמין שבסופו של דבר הטוב ינצח במאבק, היום שבו זה יקרה יהיה יום הגאולה. הזורואסטריות הייתה דתה הלאומית של האימפריה הפרסית הקדומה ומי שעודד את הפצתה היה המלך כורש.
עם השתלטות האסלאם במאה השמינית לספירה איבדה הזורואסטריות את מעמדה. רוב המאמינים המירו את דתם והמעטים שנותרו היגרו להודו שהצטיינה תמיד בסובלנותה הדתית. הפרסים תושבי הודו הם מיעוט אליטיסטי ומסוגר שמבחינות מסוימות, כמו בדלנות, תחומי עיסוק מובהקים, הצלחה כלכלית ולמרבה הצער גם מחלות תורשתיות, מזכיר את הקהילה היהודית במזרח אירופה בימים שלפני השלטון הנאצי.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
טובים השניים מן האחד
|
|
|
 |
|
|
|
לפי האמונה הזורואסטרית קיים בעולם אל טוב שנקרא אהורה מזדה ורוח רעה בשם אהרימן. מיתרה הוא נציגו של האל הטוב. יש הרואים בזורואסטריות דת מונותיאיסטית, מפני שאהורה מזדה נחשב לאל האמיתי היחיד, אך יש מי שאינם מכירים בזורואסטריות כדת מונותיאיסטית בשל הדואליזם החריף שהפתח בתקופה מאוחרת יותר, ובשל ריבוי המלאכים שהגבול בין מלאכיוּתם לבין תפקודם כאלים אינו כה חד.
האל או המלאך מיתרה, שלכבודו חוגגים היום, מופיע גם במיתולוגיה ההינדית. פירוש שמו של מיתרה הוא ברית. מיתרה הוא אל האמת והנאמנות, האוויר והאור (ובשל כך הוא גם אל הצמחייה והגדילה) והוא מי שמלווה את רוחות המתים אל העולם הבא.
החגיגות לכבוד מיתרה, שנקראות מיהראגאן (Mihragan) הן מהחגים העתיקים ביותר שידוע עליהם בעולם - זו היתה החגיגה המפורסמת והגדולה ביותר של פרס העתיקה. במקור החג היה קיים עוד לפני שהתגבשה הזורואסטריות ובמקור הוא הוקדש לאל השמש. התאריך של החג לפי לוח השנה הפרסי העתיק היה בחודש של אל השמש, חודש הבאגאידי. כנראה שחודש זה היה מקביל לחודש הבבלי שפטרונו היה אל השמש הבבלי הקרוי שָמָש. זה היה החודש הראשון בלוח השנה הפרסי הקדום שהיה שמשי.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/593/398.jpg
מיתרה, בגירסה הרומאית |
|
|
|
|
|
|
|
|
רימון, ענבים ואתרוג
|
|
|
|
|
|
|
גם אצל הזורואסטרים ראש השנה חל בראשית הסתיו. לפי חלוקת התפקידים של המלאכים ב זורואסטריות מיתרה הוא גדול המלאכים, מלאך של אור הקשור בשמש. יש הטוענים שבמקור החג אמור להתקיים ביום השוויון הסתווי בין אורך הלילה לאורך היום.
חג המיהראגאן חל ביום השישה-עשר של החודש השביעי שאף הוא יוצא בסתיו. החג הוא זמן לאהבה ולהכרת תודה בחיים. האגדה מספרת על המלך הרשע זוֹחָק שהתאכזר לנתיניו. נפח אחד וכמה אנשים נוספים הזעיקו את פָרִידוּן שתפס את זוֹחָק והרג אותו. פָרִידוּן קיבל את המלוכה וחיי האנשים ניצלו. לכבוד זה המלך החדש ובני העם ציינו את יום הגאולה בחג.
המיהראגאן הוא גם מעין חג אסיף שאורך שישה ימים ובו החקלאים שסיימו לאסוף את יבוליהם ולהתארגן לקראת החורף יכולים לנוח. היום הראשון של החג נחשב ליום שבו האל ברא את הגבר והאישה הראשונים. בהתחלה הם נבראו כצמחים, אך הם ביקשו מהאל שיהפוך אותם לבני אדם והוא נעתר. יש המאמינים שמיהראגאן הוא היום שבו האל העניק את האור לעולם. לפני כן שרר חושך בכל.
בימי החג אנשי הקהילה לובשים את בגדיהם הטובים ביותר ומכינים שולחנות מקושטים שעליהם מונח ספר האווסטרה, ספר הקודש של הזורואסטריות. לצד הקישוטים השונים על השולחן נראים שבעת המינים, של הפרסים: רימון (!), תפוח, אגס, ענבים, פרי הלוטוס, חבוש ואתרוג (!). בנוסף מונחים על המפה מינים שונים של זרעים ואגוזים. בכפרים נהוג לחגוג במשותף. לאור יומו הראשון של החג הציבור נאסף ומתפלל למען המתים ואז יוצא בריקודים ובשירה ובכל בית מעניקים למתפללים אגוזים וממתקים. אחר כך המאמינים הולכים אל המקדש ומעניקים מתנות לאנשים ששמרו על האש המבוערת מהשנה הקודמת ומבקשים מהם לשמור עליה גם בשנה החדשה. כשהשמש שוקעת מודלקת אש ליד המקדש. ביום הרביעי של החג שוחטים כבש ולעתים מנות הבשר מחולקות בין אנשי המקום, גם אם הם מדתות אחרות.
למיתרה יש אלף אוזניים ועשרת-אלפים עיניים, בדומה לאל החמלה הבודהיסטי אוולוקטישוורה, שלו אלף זרועות ובכף של כל אחת מן עין צופיה. בכתבי הקודש ההינדים נאמר שהשמש היא העין של מיתרה. בקבלה מיתרה מוזכר כמלאך מטטרון שאת שמו לא מומלץ לבטא. בדומה לתכונות שמיוחסות לו אצל הפרסים, מטטרון לפי הקבלה הוא מלאך שמשמש כשליח אצל האלוהים ומוסר לו בקשות, תחינות ותפילות של בני האנוש. שמו העברי הוא חנוך, זה שעל שמו נקראים הספרים החיצוניים חנוך א' וחנוך ב'. מטטרון ה"יהודי" הוא היום דמות פופולרית למדי בקרב מתקשרים ועושי ניסים ונפלאות למיניהם. מיתרה הוא גם אל הדת המיתָראית , דת סודית עתיקה שהיתה נפוצה בקרב אנשי הצבא של האימפריה הרומית, הוא מופיע בדת המניכאית, שגם היא ממקור פרסי ומשלבת זורואסטריות, נצרות ובודהיזם. מיתרה מופיע גם בכתבים בודהיסטים.
עוד על זורואסטריות באתר של גילי חסקין
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
