 |
/images/archive/gallery/590/907.jpg פטנג'לי
 |
|
|
|
|
|
|
| לפי פטאנג'לי, גם מתרגלים מתחילים יכולים להתנסות בקלות בתודעה טרנסצנדנטלית. מוטי שפי מפרש ומבאר את הפרק הראשון בספר היוגה סוטרה: סמדהי |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
פרוש המילה סמאדהי הוא תודעה טרנסנדנטאלית. כלומר, מצב בו אנו עוברים מעבר לפעילות חשיבתית רגילה וחווים בתוכנו מצב שקט, שבו התודעה פתוחה לגמרי לעצמה מבלי לעסוק בפעילות מנטאלית רגילה ומבלי להתייחס לעולם החיצוני.
 |
| המאסטרו |
החכם הדגול פטנג'לי אסף את כל החומר שהיה מצוי בזמנו על יוגה וכינס אותו לספר אחד. ''יוגה סוטרה'', מבוא
|
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
המילה סמאדהי מורכבת מהקידומת "סאם" (sam) שמשמעותה "ביחד" ומהשורש "דאה" (dha) שמשמעותו "לאחוז". בסמאדהי היודע (הסובייקט), הידוע (האובייקט) ותהליך הידיעה מאוחדים (או אחוזים) ביחד במצב אחד של תודעה טהורה ובלתי מוגבלת. המושג סמאדהי יכול לנבוע גם מהמילה "סאם" (sama), שמשמעותו "יציבות" ומהשורש "דאי" (dhi) שמשמעותו "לחשוב", שכן בסמאדהי האינטלקט, שקשור לתהליך החשיבה, נמצא במצב יציב. כלומר ללא פעילות.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
התנסות בתודעה טהורה
|
|
|
 |
|
|
|
שלושת הסוטרות הראשונות בספר היוגה סוטרה מבססות את הרקע הכללי לכל הטקסט ומגדירות את מצב היוגה. פטאנג'אלי טוען כי התנסות במצב
זה מאפשרת לרוח לעבור למצב שקט ובלתי מוגבל של תודעה, המצוי מעבר לכל תנודות הרוח: מחשבות, שאיפות, תחושות וכדומה.
בפסוקים 4-12 מתוארות התנודות הרוחניות השונות המאפיינות את האדם במצבי תודעה רגילים, קרי: ערות, חלימה ושינה.
פסוקים 13-16 מתארים את ההשפעה מאזנת של תרגול מדיטציה, המאפשר לאדם לעבור מעבר לתנודות אלו.
בפסוקים 17-18 מזהה פטאנג'אלי את מצב היוגה עם ההתנסות בסמאדהי, ומפרט רמות שונות של התנסות במצב זה.
פסוקים 19-22 ממשיכים לאפיין את מצב הסמאדהי ומדגישים את קלות התרגול ואת הצורך להתמיד בתרגול כדי להתנסות בתוצאות.
פסוקים 23-29 דנים בהיבט האישי של האלוהות ובאפשרות להעמיק את ההתנסות ביוגה באמצעות דבקות באל.
פסוקים 30-31 עוסקים במכשולים הניצבים בדרך היוגה.
בפסוק 32 מתוארת הדרך להתגבר על מכשולים אילו.
פסוקים 33-40 מציגים דרכים שונות המאפשרות לבסס את הרוח במצב שקט.
פסוקים 41-47 עוסקים בתהליך המעשי של מדיטציה ובהתנסויות שונות שאדם יכול לחוות בעת התרגול.
פסוקים 48-50 מתארים מצב תודעה הנחווה ברמה עדינה ביותר של הפעילות המנטאלית, והכולל רק אמת (ריתם בארהה פראגיה).
פסוק 51 מתאר מצב של תודעה טרנסנדנטאלית בלתי מוגבלת, ובכך פטאנג'לי חוזר לתאר את אי המוגבלות המוזכרת בשלושת הסוטרות הראשונות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הסוטרות
|
|
|
|
|
|
|
1. כעת מתחיל לימוד היוגה.
הסוטרה הראשונה והאחרונה בכל אחת מששת השיטות של הפילוסופיה ההודית (דארשנות) חשובה ביותר, מאחר שהיא מציגה את הטווח המלא של הידע המועבר בשיטה. כאשר פטאנג'אלי אומר "כעת מתחיל לימוד היוגה" הוא מדגיש כי ניתן לחוות את מצב היוגה כבר בתחילת התרגול.
מצב היוגה זהה לסמאדהי ומשקף את עצם מהותו הפנימית של האדם. מצב זה נמצא בבסיס כל מצבי התודעה היחסיים (ערנות, חלימה ושינה) ובבסיס כל הפעילות הפיזיולוגית. הוא מהווה את עצם המהות הרוחנית הפנימית של האדם ומתאפיין באושר עליון (אננדה). הנטייה הטבעית של הרוח היא לנוע לקראת יותר אושר. כאשר בתרגול מדיטציה אנו מאפשרים לרוח לפנות פנימה ולחוות רמות עדינות יותר של פעילות מנטאלית - היא נמשכת באופן טבעי וללא מאמץ לחוות את האושר העליון של מצב הסמאדהי או היוגה. התנסות זאת הנה טבעית לחלוטין ולכן אפשרית לכל אדם, בלי קשר למצב המנטאלי בו הוא נימצא. כאשר סאטווה (טוהר) נוכחת במודעות, ההתנסות בסמאדהי תהיה ברורה יותר והמתרגל יחווה אי מוגבלות פנימית וחופש מפעילות מנטאלית אחרת. מאידך, גם כאשר מתחילים את התרגול כשראג'אס (פעילות אינטנסיבית) וטמאס (חוסר פעילות או עצלות) שולטים בתודעה, ניתן בכל זאת לחוות רמה מסוימת של סמאדהי.
וויאסה כותב בפרוש לסוטרה זאת, כי "משמעות המילה יוגה היא סמאדהי. והיא מאפיינת את הרוח (המחשבה) בכל המצבים הטבעיים שלה". כלומר, ניתן לחוות סמאדהי מסוג מסוים ללא כל קשר למצב הרוחני בו האדם נמצא. קיימים חמישה מצבים כאלו: בלבול, קהות חושים, חוסר מנוחה, מיקוד והפסקת (הפעילות המנטאלית). מתוכם בסמאדהי המושג על ידי אדם חסר מנוחה, זמן ההתנסות בסמאדהי תלוי ברגעי חוסר המנוחה. לא ניתן להתייחס למצב זה של סמאדהי כמצב נעלה של יוגה, אולם סמאדהי המושג על ידי מחשבה ממוקדת מחליש את הסבל, משחרר את קשרי הקארמה ומוביל להפסקת כל הפעילות המנטאלית. מצב זה ניקרא סאמפראג'נטה יוגה וכולל חשיבה אנאליטית (ויטארקה), הבחנה אינטלקטואלית (ויצ'ארה) אושר עליון (אננדה) ותחושת עצמיות או אגו (אסמהיטה).... סמאדהי המושג כאשר כל המצבים המשתנים של הרוח נרגעים ניקרא אסמפראג'נטה".
מהדרך שבה וויאסה מקשר בין מצב או חווית היוגה לסמאדהי ניראה כי בסוטרה זאת (ובכל הפרק הראשון) פטאנג'אלי מתייחס להתנסויות המתרחשות בעת תרגול היבטים מנטאליים של שיטת היוגה. (הוא ידון בהיבטים פעילים יותר של יוגה, כמו אסאנות, פראנה-יאמה וכו בפרק השני) פטאנג'אלי מתאר ביוגה סוטרה סוגים שונים של התנסויות בסמאדהי: אסמפרג'נטרה - מצב טהור של סמאדהי ללא פעילות מנטאלית אחרת, וסמפרג'אנטה - מצב בו ההתנסות בסמאדהי מלווה בפעילות מחשבתית. ההתנסות בסמאדהי קלה וטבעית מאחר והיא מחברת את האדם לעצמם מהותו האמיתית. ניתן לחוות רמה מסוימת של סמאדהי כבר בתחילת תרגול היוגה אולם התנסות זאת תהיה שונה באיכותה ובעומקה בהתאם למצבו המנטאלי של המתרגל ולמשקעים הקארמתיים שהוא נושא עמו.
מפרשים רבים לא הקדישו תשומת לב רבה לפסוק הראשון, אולם למעשה הוא חשוב ביותר בכך שהוא מספק את העיקרון הבסיסי ביותר לכל הסוטרות שבאות בעקבותיו. עיקרון זה מדגיש את הקלות והטבעיות הרבה הקשורות לתרגול נכון של ההיבט המנטאלי של יוגה ואת העובדה שכל אדם מסוגל לחוות רמה מסוימת של סמאדהי כבר בתחילת התרגול.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לא בכוח
|
|
|
|
|
|
|
2. יוגה היא מצב שבו תנודות המחשבה נרגעות לחלוטין.
פט'אנגלי מאפיין את מצב הסמאדהי בשקט וברגיעה מוחלטת. במצב זה התודעה פתוחה רק לעצמה. הסובייקט (היודע), האובייקט (הידוע) ותהליך הידיעה מאוחדים במצב אחד של הוויה או תודעה טהורה.
האדם הינו יחידה פסיכו-פיזיולוגית ולכן כאשר הפעילות המנטאלית מתעדנת בשעת תרגול המדיטציה הפעילות הפיזיולוגית נרגעת אף היא והגוף חווה מצב של רגיעה פנימית המאפשר לו לשחרר מתחים ולחצים עמוקים.
הרגיעה המנטאלית המושגת במדיטציה מתרחשת בצורה טבעית ואינה כרוכה בהשקעת כוח או מאמץ. תרגומים רבים טענו כי ההתנסות בסמאדהי מחייבת מאמץ רב. מתרגמים שונים הדגישו בתרגום סוטרה זאת, שכדי לחוות את מצב היוגה או הסמאדהי יש צורך לתרגל מדיטציה שכוללת הגבלה, דיכוי, ושליטה מנטאלית.
רעיון זה מבוסס על ההנחה, שהנטייה הטבעית של הרוח היא לנדוד מאובייקט חושי אחד לשני וכך כדי לחוות מצב שקט של סמאדהי יש להגביל ולשלוט בתנועתה. הטעות בהנחה זאת דומה לאדם המתבונן בדבורה שעפה מפרח לפרח ומסיק מכך שטבעה הוא לנוע ולנדוד מאובייקט לאובייקט. אולם למעשה הדבורה עפה ונודדת בחיפוש אחרי צוף וברגע שהיא מוצאת אותו היא נשארת על הפרח ומפסיקה את חיפושיה.
הנטייה הטבעית של הרוח היא לנוע לקראת אננדה או אושר עליון. הרבדים העדינים והפנימיים של הפעילות המנטאלית מכילים בצורה יותר מרוכזת את האיכות של אננדה ולכן כאשר אנו מאפשרים לרוח לפנות פנימה - התהליך המדיטטיבי מתבצע ללא כל מאמץ. הגבלות ושליטה מנטאלית יעצרו את הרוח ולא יאפשרו למחשבות להתעדן בטבעיות ובקלות. הגבלות אלו מגבירות למעשה את הפעילות המנטאלית וכך הן אינן תומכות בהתנסות ביוגה. ההמלצה להתרכז בזמן תרגול המדיטציה מרמזת על כך שיש להכריח את הרוח להגיע למצב שקט של תודעה כאילו שמצב זה הינו זר ולא טבעי למערכת העצבים שלנו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מצב של קיום מוחלט
|
|
|
|
|
|
|
3. האדם נמצא אז במצב של התייחסות עצמית.
החושים מפנים את תשומת ליבנו לעולם החיצוני. אנו מתייחסים לעצמים חיצונים שונים ופועלים בהתאם לכך. בזמן מדיטציה אנו מאפשרים למודעות לפנות פנימה ונוטשים כך בטבעיות את הפעילות החושית. במצב של יוגה או סמאדהי אנו עוברים לפעילות המנטאלית העדינה ביותר, וחווים מצב של תודעה טהורה, בה אנו מודעים לעצמיות הרוחנית הפנימית שלנו מבלי להתייחס לעצמים חיצוניים. מצב זה מוגדר בסוטרה זאת כ"התייחסות עצמית" הסובייקט (היודע) האובייקט (הנודע) ותהליך הידיעה מאוחדים במצב של קיום מוחלט. ההיבטים הסובייקטיביים של החיים מייצגים את כל תחומי האינטליגנציה, האובייקטים השונים קשורים לכל ההיבטים החומריים של הבריאה, והתהליך המקשר אותם ביחד מייצג אנרגיה שפועלת בכל תחומי הבריאה. כאשר שלושת ההיבטים הללו של אינטליגנציה, חומר ואנרגיה מאוחדים במצב של סמאדהי - האדם חווה את כל היבטי הבריאה מתוך התייחסות לעצמיותו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הצלת העצמי
|
|
|
|
|
|
|
4. בזמנים אחרים טבענו המהותי מוצל על ידי הפעילות המנטאלית.
טבענו המהותי הוא תודעה טהורה בלתי מוגבלת. בתהליך הידיעה החושים מעבירים לנו אינפורמציה על העצמים שונים, הרוח (מאנאס) קולטת את המידע, והאינטלקט מחליט לאיזו אינפורמציה להתייחס.
במצב של פעילות שאינה מלווה בהתייחסות עצמית או בהתנסות במרכז רוחני פנימי, האינטלקט משייך לאדם האינדיבידואלי (או לאגו) רשמים חושיים שונים וגורם לו להרגיש הרגשת עצמיות נבדלת. העצמי הטרנסנדנאטלי המוחלט (פורושה) המהווה את טבעו המהותי של האדם מוצל כך על ידי הפעילות המנטאלית והאדם מתייחס לעצמים שונים כאל מהותו האמיתית במקום להתייחס לעצמו ולדעת כי בבסיס הפעילות וההתנסות מצויה תודעה הטהורה של העצמי האין סופי.
בטור הבא: סוטרות 5-14.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| מוטי שפי
| /images/archive/gallery/507/614.jpg  |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | בעל תואר שני בפילוסופיה ודית מהאוניברסיטה הוודית של מהרישי, הולנד. השתלם בהודו באסטרולוגיה הודית עתיקה וזמרה וודית מסורתית. לימד מדיטציה והרצה על היבטים שונים של הספרות הוודית במסגרת קבוצה בין-לאומית של מורים למדיטציה בארה''ב, אירופה, דרום מזרח אסיה והודו. | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
