 |
 |
|
|
|
|
|
|
| מגע עם אישה מפריד את הטמא מהטהור בנפש, ועשוי לגרום לגבר להשליך את הטומאה על האישה: לחשוק בה בערב ולשנוא אותה בבוקר. פרשת כי תצא |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
פרשת "כי תצא" (לקריאה) מכילה 44 הלכות, מהדברים הפשוטים ביותר ועד לנושאים הכי מוזרים שיעלו על דעתכם. למשל, הידעתם שאישה הלובשת דילדו וגבר הלובש שמלת אישה אסורים מהתורה? (פרק כב' פס' פ) הרעיון הוא לפרוש עקרונות מנחים בגישה לכל מני מצבים שניתקל בהם. חלק מההלכות מצביעות על קדמה והתחשבות: בימים שבהם אישה נספרה כרכוש ונשים נאנסו ועונו דרך קבע במלחמות, התורה מקעקעת את הנורמה של האינוס ומטילה עונשים חמורים על הבועלים. בנוסף, היא מצווה על החייל שחשק באישה שבויה לקחת אותה לביתו, לאפשר לה להתאבל חודש על חייה הקודמים ורק אז לשכב עימה. אם בינתיים עבר לו החשק אסור לו למכור אותה או לענותה הוא חייב לשחרר אותה.
 |
| אז אדוני השופט |
|
אם אתה רוצה מנהיג, תמצא את החלק הזה בתוכך ותטפח אותו מבפנים. פרשת שופטים |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
לעומת זאת, חלק אחר של ההלכות גוזר דין מוות על ילדים שלא מקשיבים להוריהם וזוגות שבוגדים. המפרשים ממהרים לספר שאלו רק חוקי חינוך להפחדה ולא היה בן סורר ומורה אמיתי מעולם בישראל. אבל אנחנו לא כאן כדי לעסוק בפשט. גם המפרשים המסורתיים ביותר יודעים שהתורה כתובה בלשון בני אדם, לשון מטפורית. ולכן אישה זה לא בדיוק אישה ואויב זה לא בדיוק אויב, ואנחנו כאן כדי לפתוח את המטאפורות. לפרשה קוראים "כי תצא" והיא מנסה לתת לנו כללים לגבי כל אותם מצבים שבהם אנו יוצאים מחוץ לגדר, מחוץ לתחום הידע הרגיל שלנו על המציאות ונדרשים להדרכה. הרבי מאישביץ כתב ב"מיי השילוח", שכל ההלכות בפרשה עוסקות בקביעות הקדושה, כלומר, איך אנו פועלים בכל מצב מתוך הכוונה העליונה ביותר, מתוך אחריות ונוכחות ומחויבות לעומק?
|
|
 |
|
 |
|
/images/archive/gallery/583/280.jpg
האישה ויצר הרע |
|
|
|
|
 |
|
 |
|
שנאת "הבוקר שאחרי"
|
|
|
 |
|
|
|
פתיחה של המקראות הגדולות, קאנון הפרשנים האורתודוכסי, עשוי להפתיע את הקורא הממוצע בפרשה הזו. פירושים כמו "אור החיים", "כלי יקר" ואף הרמב"ן מפרשים בטבעיות שהאויב הוא יצר הרע והאישה היא בעצם השכינה הקדושה או התורה. יחסיו של התלמיד החכם עם התורה, כמו יחסיו של האל עם השכינה, נמשלים לרוב ליחסי זוגיות ומעשה האהבה, אולי כי זה משל חוצה גבולות וזמנים, ואולי כי יש עקרון שורשי זהה בכל סוג של יחסים וכל מפגש הוא סוג של זיווג אנרגטי, כפי שראו זאת המקובלים.
פירוש "אור החיים" מביא מספר רבדים של משמעות שבהם ניתן לקרוא את המשל על יציאה למלחמה באויב ושביית אשתו, ואני ממשיכה את הרעיונות שלו לכיוונים משלי: בכל נפש יש בחינת טמא וטהור ובדרך כלל הם אחוזים זה בזה באופן שקשה להפריד ביניהם. פעמים רבות ידו של הטמא על העליונה. אנחנו יכולים לראות באדם כזה אויב אבל כאשר נכניע אותו נראה גם את הטהור שבו שהיה מתחת ועתה הוא יכול להשתחרר. החלק הטהור הזה משול לאותה אישה שבויה ושימו לב, המשמעות של שבויה אינה שבויית מלחמה שלנו, אלא שהייתה בעצם שבויה שלו, של הטמא. אנחנו משחררים את הפן הטהור, את השכינה הקדושה, מציפורני אחיזתו של אותו טמא. אנו מאפשרים לאויב שלנו ע"י הכנעתו, להוציא את הטוב שבו ואסור לנו להתעלם מזה. הוא נברא בצלם ויש בו טוב, יש לו תרומה. ולכן עלינו להתייחס אליו בכבוד לאחר שניצחנו אותו, כי בחינה אחרת מתגלה בנפשו.
אפשר להסתכל על זה גם בפריזמה של מאבק פנימי בנפש שלנו ולראות
שמאחורי כל תכונה שקשה לנו עימה מסתתר שורש של כוונה טהורה ורצון גבוה שאנו משחררים אותו בהתגברנו על התכונה הבעייתית, בבחינת "מעז יצא מתוק". פירוש "אור החיים" סבור שתשוקה לאישה היא פעמים רבות דרך מצוינת למשוך את החלק הטמא ולהפיל אותו בפח, וכך לאפשר לנשמה הגבוהה שמתחת להתגלות. בגלל זה סיפורים רבים בתנ"ך קשורים לאישה שמפילה בפח מנהיגים מרושעים. הפעם אנחנו מסתכלים על המצב הזה מכיוון אחר: אנחנו אלו שמתגברים על המידה הרעה, אבל העבודה לא מסתיימת כאן, אסור לשכוח את הניצוץ הטהור שהיה שבוי מתחתיה, אחרת בשביל מה עשינו את כל זה? וזוהי בעצם האישה השבויה.
פירוש "אור החיים" מוסיף ומסביר שלמגע עם אישה יש איכויות ריפוי של הפרדת הטמא מהטהור ולכן פעמים רבות מיד אחרי המגע המיני, הגבר עובר תהליך פנימי של מודעות לטמא ועשוי להשליך זאת על האישה שמולו, ולשנוא אותה. בערב הוא חושק בה ובבוקר הוא שונא אותה. המקרא מלא גם בסיפורים כאלה (למשל אמנון ותמר) ויש ממש מעמד של "אישה שנואה", שמדברים עליו גם בפרשה שלנו ושלאה אימנו זכתה לו. פעמים רבות מדובר דווקא באישה עוצמתית שהמגע עימה מעמיד מראה לגבר ומאפשר לו להתפתח באופנים שהוא לא תמיד מוכן אליהם ולכן הוא מוציא את השנאה הזו עליה. ייתכן שהסבר פשוט זה מאיר עבורנו נושא פסיכולוגי בעל השלכות כואבות רבות על מעמד האישה ביהדות ובחיים. ואין זו מקריות, שסיפורה הכואב של לאה מול יעקב מתרחש בפרשת "וייצא" בספר בראשית, סוג של מקבילה אנרגטית.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
התפתחות זו עבודת צוות
|
|
|
|
|
|
|
אנו עוברים לחלק אחר בפרשה שבו תוקפים את יחסי גבר-אישה ממספר כיוונים ותוהים לגבי גבר ששונא את אשתו פתאום, או שכב עם נערה ונאלץ לשאתה ואז שונא אותה וכיו"ב. במקרה זה מציע פירוש "אור החיים" לראות את היחסים כמטאפורה ליחסי אדם והתורה, או בשבילכם – יחסינו האמביוולנטי עם עבודת ההתפתחות הפנימית שלנו. אדם חושק בזיכוך נפשו באמצעות תורה/עבודת התפתחות אך גם מתעצל לגביה, שונא אותה ומזלזל בתוקפה באותה הנשימה (בפשט זה מיוצג ע"י הוצאת שם רע לנערה). אבי הנערה/התורה הוא האל, אומר "אור החיים", ופתאום זה נראה משל מדהים לקונפליקטים שלנו עם עבודתנו הפנימית. פעמים רבות אנו אונסים את הפרשנות או את הפרקטיקה על פי צרכינו, מעוותים את התוצאה ופוגעים בהתפתחות שלנו. במצבים הללו עוסקת הפרשה.
אם נחזור לנושא עימו פתחתי בהיתוליות לגבי האיסורים להחלפת מינים בין אישה לגבר, בואו ננסה לפרש זאת ברוח פנימית: לתורה ולתלמיד החכם יש תפקידים וכלים שונים בעולם. התלמיד אינו יכול להתלבש בשמלת התורה ולטעון שהוא מעין סמכות עליונה או מפרש בלעדי שלה והתורה אצלו בכף היד. מצד שני לתורה אין את הכלים שניתנו לתלמיד החכם על מנת לחפור בה וליצור ממנה רבדים של תורה חדשה. היא לא יכולה לחשוף את רבדיה בעצמה ושהיא לא תחשוב לרגע שהיא מערכת אוטרקית מושלמת, ספר קדוש שאין מוספים ומפרשים אותו, בכתב ובעל פה. עבודת התפתחות היא קשר, היא עבודת צוות. לנסות לקחת על עצמך את כל הפונקציות זוהי יוהרה וסתימה של השפע ואף כפירה במערך הקוסמי של הדברים. נראה לי שזו הכוונה באזהרות הקרוס-ג'נדריות. אפשר מיד להרגיע את החרדים שזה לא קשור להומואים.
פירוש "כלי יקר" מתאר את יצר הרע כאנרגיה שיושבת על לבבך ומפריעה להקשבה לקרות ולדברים אחרים להיכנס אליו. לכן גם בסיפור של "בן סורר ומורה, לא שומע בקול אביו ואימו", הדגש אצלו הוא על "לא שומע". ערל אוזניים הוא ערל לבב. אולי ההאזנה הזו היא בכלל לא לאב ואם פיזיים אלא לבחינת החכמה והבינה הגבוהים שבתוכו, להורה/מורה הפנימי, כלומר אדם שמתנהג כילד חסר אחריות, מזלזל בממדי העומק של מצבים ולא עובד מהאני הגבוה שלו. הפרשה שלנו רצופה במצבים שבהם אנו רואים עוול או אבידה שמתרחשים לידנו ואנו מצווים לא להתעלם מזה. אנחנו לא תמיד יכולים לעזור אבל אסור לנו להתעלם, כי התעלמות היא היעלמות וביטול של עצמנו וחלקנו בעולם, היא לקיחה של הנוכחות והאנרגיה שלנו והתכחשות למציאות ולקשר שלנו למערך הקיום. היא התעלמות מהקריאה שלנו.
ולבסוף, נראה שבכל המקרים השונים בפרשה חוזרת הוראת יסוד אחידה: "ונשמרת מכל דבר רע". בפרשה הקודמת כתבתי שאיננו יודעים באמת מהו טוב ורע ויש לנו אמונות שונות לגבי זה, אז איך נדע ממה להישמר? ודאי אין הכוונה לברוח מכל דבר שאינו נעים או נוח. המפרשים אומרים שדבר רע הוא דיבור רע, לשון הרע, הוראת יסוד ביהדות המקבילה גם לרעיון של טוהר המילה בחכמה הטולטקית ומפורטת בצורה מאד בהירה בספר "4 ההסכמות" של דון מיגל רואיז. אני סבורה שעצם הניסיון להיות בתשומת לב לכל דבר שאומרים ועושים הוא כשלעצמו לקיחת אחריות על החיים והנוכחות שלי בהם, וגלומה בה מחויבות לעשות ככל יכולתי בכל דבר שנקרה על דרכי. גישה כזו היא כשלעצמה דרך של קדושה.
שבת שלום.
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | 70 פנים לתורה וזה הפן שלי. כרמל וייסמן עוסקת בהתפתחות אישית בעזרת כלי החוכמה היהודית. | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
