 |
/images/archive/gallery/525/060.jpg הרה קרישנה
 |
|
|
|
|
|
|
| לשירה שלנו התלוותה תחושת גאווה והתבדלות מהעם. הציבור לא אהב את המסר שלנו, את בגדינו הרוחניים, הקרחת והצמה. גד לובן, האחראי לשעבר על מרכז הרא קרישנה בארץ, עושה חשבון נפש |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הראיתם את הַרֵא קְרישְׁנַה שרים ורוקדים ברחובות תל אביב? עד 1995 גם אני הייתי שם. השירה היא פעילות מרכזית בחיינו הרוחניים – שירת הַרֵא קְרישְׁנַה בשמחה גדולה, לעיתים תוך ריקודים אקסטאטיים, כאקט רוחני מטהר ומרומם. יצאנו לרחובות כדי להתחלק במה שאנו מאמינים הינו המתנה הרוחנית הגדולה ביותר – שירה בציבור של שמות האל. זו, לדעתנו, הדרך המומלצת בתקופתנו להתגבר על כל התחלואים של החברה המודרנית ולהתעלות לאהבת אלוהים. זו הדרך לאהבת אלוהים שעובדת כבר אלפי שנים בהודו. העתקנו דרך זו למערב, לישראל. אך כאן המציאות קצת שונה. אנו לא תוצר התרבות ההודית שכל כך אוהבת אקט רוחני זה. באנו להפיץ את המסר הזה בתוך מסורת דתית עתיקה ומגובשת שלא מעריכה את מסר האהבה שלנו, גם לא את בגדינו הרוחניים, הקרחת והצמה. נתפסנו על-ידי רבים ככת של מיסיונרים מוקצים. נוצר חיץ בינינו לבין כלל הציבור, למרות שאנשים רבים שרו איתנו ושמחו איתנו.
 |
| מכתב פתוח מהקהילה בחריש |
בעקבות הפרסומים בעיתונות, הקהילה בחריש קוראת: די לרדיפה הדתית
|
| למכתב המלא |
|
|
|  |
אמנם שרנו ורקדנו מתוך תחושת שליחות גדולה, אולם במבט לאחור, התלוותה לשירה, מבלי משים, גם תחושת גאווה והתבדלות, או אף התרוממות מהעם. פתאום התחלנו לשים לב שאנו מפספסים. הציבור ככלל דוחה אותנו; המסר היפה שלנו לא מגיע אליו. אך חמור מזה, הלב שלנו נשאר מלא בגאווה והתנשאות של מושיעי העולם.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
להטיל ספק: תרופת פלא
|
|
|
 |
|
|
|
לאחר שנים רבות של תרגול, משהו התחיל לחדור גם לראשי הקשה. האל שלח לי בת זוג מופלאה, שלימדה אותי מה זו אהבה אמיתית, גם שלח לי מדריך רוחני שלימד אותי שכדי להשיג את המטרה הרוחנית הנעלה עלי ללמוד קודם כל להיות בן אדם אמיתי שנוגע בליבו: "היה אדם אמיתי בעולם אמיתי". כן, הייתי איש כת. ברחתי מעבודה רוחנית עמוקה ונתליתי בכללים ועשייה חיצונית. בגלל ליבי הקשה פגעתי באנשים יקרים רבים. אך עתה, בחברתם של אשתי ומדריכי הרוחני, הגיע הזמן לעשות שינוי אמיתי. עד אותו זמן הייתי אחראי על המרכז של הַרֵא קְרישְׁנַה בישראל. אך בחסדו של האל, המצב הסתבך. פוליטיקה ותככים פשו בקרבנו. זו הייתה הזדמנות פז בשבילנו לשנות כיוון. אשתי ואני פרשנו מניהול המרכז ועזבנו לירושלים. לקחתי את הזמן לשקוע בלימודי פילוסופיה, יהדות והודו. זו הייתה תרומה חשובה לעיצוב האופי שלי ולהרחבת אופקי. לא עוד להסתכל על העולם מלמעלה למטה. לא עוד לדקלם פורמולות פילוסופיות. למדתי לראות את חברי הסטודנטים בגובה העיניים, גם המורים לימדו אותי פרק בענווה. הלימודים אילצו אותי להטיל ספק, או לפחות להעמיד במבחן את האמיתות שחונכתי עליהן. זו הייתה
תרופת פלא. התחלתי לשאול את עצמי שאלות אמיתיות ולחרוג מפורמולות חיצוניות שחונכתי עליהן. יחד עם אשתי התחלנו לעצב את זהותנו בתור מתרגלי בְּהַקְתי יוגה – פחות כאנשי תנועת הַרֵא קְרישְׁנַה, ויותר כמתרגלים את הבְּהַגַוַד-גִיתָא האוניברסאלית. אגב, אם אתם עדיין רואים פה ושם אנשי הַרֵא קְרישְׁנַה שרים ברחובות עם הבגדים המסורתיים, אלו קבוצות חדשות שאינן קשורות אלינו.
היה עלי כעת להתמודד עם השאלה האם דרך החיים שבחרתי הינה אקסקלוסיבית או אינקלוסיבית – האם הדרך הרוחנית שלי היא האמת העליונה וכל שאר הדרכים שלא תואמות אותה או מובילות אליה הן פסולות, או שהדרך שלי כוללת דרכים רבות, ולי יש רק משהו ייחודי להוסיף לה, גם כל דרך אחרת הינה לגיטימית, כי היא שיעור להולך במסע הרוחני שלו, שהוא צריך לעבור בה. האם אני נושא את דגל האמת המוחלטת, או שיש עוד פנים לאמת ודרכים רוחניות לגיטימיות, אך אני מוצא את הדרך הזאת כתואמת לי ויכול להכיל דרכים נוספות. האם אני צועד בדרך שלי בגלל שזו האמת העליונה, או שאני צועד בה משום שאהבת אלוהים הינה הדבר שנותן לי את טעם החיים הגבוה ביותר ולכן זה עליון עבורי.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/572/078.jpg
אנשי הרא קרישנה |
just jane, Flickr |
אנשי הרא קרישנה |
|
|
|
|
|
|
|
הפסקנו עם השירה ברחובות
|
|
|
|
|
|
|
לאור התלבטויות אלו הפסקתי להיות המטיף הגדול שיש לו תשובה מוכנה לכל שאלה. במקום זאת התחלתי לשים דגש על יחסי ידידות, הקשבה לאחר, גילוי לב ועזרה, גם לגעת בשרשי יחסי עם אלוהים ועם חברי לחיים.
במהרה מספר חברים וזוגות מהמרכז בתל-אביב פרשו משם והצטרפו להתלבטויות שלנו. התחלנו להתארגן מחדש, אך לא כאַשְׁרַם, כמרכז רוחני, אלא כקהילה אוהבת. כל אחד דאג חומרית לעצמו אך רוחנית נתן את כל כולו לשירות ואחווה קהילתית.
לאחר סיום לימודי באוניברסיטה, התלבטנו איפה יהיה מקום הקבע של קהילתנו. כדי להתגורר בסמוך להורי אשתי ולתמוך בהם בזקנתם, בחרנו את סביבת פרדס חנה כמקום מגורינו. חיפשנו מקום שבו כל קהילתנו תוכל להתגורר בסמיכות, גם ששכר הדירה יהיה נמוך. שאלנו סוכן דלא-ניידי איפה מתאים לנו להתגורר, והוא יעץ לנו מקומות מסוימים, אך הדגיש שרק לא בחריש. מייד שמנו פעמינו לחריש. מצאנו שם את המקום האידיאלי: בתים רבים פנויים, שכר דירה נמוך ביותר, אוויר טוב, סביבה יפה ומיוערת, והתושבים? בעיקר קווקזים חביבים. זהו זה.
המאפיין את החיים בחריש הינם חיי קהילה עשירים ומספקים – המון עזרה הדדית, פתיחות ורצון טוב. רצון עצום לנקות את הלב מכל לכלוך חומרי, כמו תאווה וקנאה, וכמיהה לפתח יחסים עם האלוהות, גם לתרום מעצמנו לחברה בישראל. ויתרנו על המאפיינים החיצוניים של תנועתנו – הלבוש הכתום או הלבן, גם אין אנו מתנים את החברות בקהילה שלנו לקיום הכללים מסורתיים שלנו, כמו צמחונות, אי-שימוש במעוררים וסמים ואפילו הימנעות מיחסי מין. המכנה המשותף הינו כמיהה עזה לצמיחה רוחנית.
באופן טבעי הפסקנו גם עם השירה ברחובות. השירה גרמה לחיץ בינינו לבין הציבור הישראלי, גם ביטאה שמץ של גאווה. ברגע שחדלנו מכך, מייד חשנו שינוי גדול בליבנו. והשירה? אותה אנו שומרים לעצמנו ולחברינו הקרובים, ולאירועים שאנו מוזמנים אליהם.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| קרישנה. היום יום הולדתו
| /images/archive/gallery/393/952.jpg  |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | מורה לפילוסופיה מזרחית. בעליו של האתר יוגה של אהבה | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
