ראשי > ניו אייג' > פותחים ראש > כתבה
בארכיון האתר
אלוהים הוא שחור
בדת היחידה בעולם שבה עישון ג'וינט נחשב למצווה וראסטות הן לא רק אופנה אלא סמל למודעות עצמית, חוגגים השבוע יומולדת לאלוהים, הלוא הוא היילה סיילאסי קיסר אתיופיה. גם בוב מארלי היה עמוק בקטע
לכתבה הקודמתדפדף בניו אייג'לכתבה הבאה
 תומר פרסיקו
23/7/2006 8:30
כשבוב מארלי שר על כך שהוא רוצה להיות "Iron like a lion in Zion", זה לא אומר שהוא רוצה להיות כמו אריה בארץ ישראל. בעצם הוא מאוד רוצה להיות כמו אדם בשם היילה סיילאסי, ודווקא באתיופיה. כי היילה סיילאסי, לבד מהיותו התגלמות האלוהים עלי אדמות, הוא גם "אריה יהודה" (בראשית מ"ט, ט'; חזון יוחנן 5:5), כלומר נצר לשבט יהודה, או במילים אחרות צאצא של בית דוד, או במילים אחרות, המשיח. ואת הגאולה הוא יביא כמובן לבני ישראל האמיתיים, שהם כמובן האתיופים, בארץ ישראל האמיתית, שהיא כמובן אתיופיה.
ג'ה ראסטפארייייי
60 שנה מלאו להולדת הצדיק בוב מארלי. יורם מלצר נסע לחגיגות המעושנות באדיס אבבא
לכתבה המלאה  


מבולבלים? קודם כל הדליקו ג'וינט - זו אחת המצוות המרכזיות בדת הרסטפארי. אחרי ששאפנו כדבעי ופתחנו את הראש, כל שנותר לנו הוא פשוט לקבל את שתי האמונות המרכזיות של הרסטפארי: שהקיסר האתיופי היילה סיילאסי הראשון הוא האל, ושמולדתם של השחורים, אליה הם עתידים לחזור מהגלות, היא אתיופיה. זה באמת די פשוט, ברגע שמפנימים את זה: מכיוון שאלוהים (המכונה "גָ'ה") הוא שחור, ברור שבניו האמיתיים הם האפריקאים. מכיוון שכך, ברור שסיפורי התנ"ך מספרים עליהם, ולא על איזה שבט שמי זניח. מכיוון שכך, ברור שהנבואות כולן מתייחסות אליהם, ומנבאות את חזרתם של השחורים, שנמצאים בגלות שנכפתה עליהם בבבל (כלומר ארה"ב וג'מייקה), לציון (כלומר אתיופיה).

חשוב להבין: המסופר בתנ"ך אינו תרחיש שקרה לעם אחר, בזמן אחר, שהוא במקרה מקביל לגמרי למה שקורה לשחורים (שנשבו באפריקה והוגלו לאמריקה להיות עבדים) - מה שמסופר בתנ"ך מראש מספר, בצורה נבואית ומטפורית, עליהם, על בני ישראל האמיתיים, כלומר על השחורים. לכן הם נבחרי האל, לכן הם בגלות, ולכן המשיח (היילה סיילאסי) הגיע לגאול אותם - מה לא ברור?
היילה סיילאסי
מלך המלכים, אדון האדונים, האריה הכובש של שבט יהודה
לנוח היו שלושה בנים: שם, חם ויפת
וידוע שחם הוא הנביא
הללו את ג'ה כי הנביא הגיע
אחרי כל העידנים האלה...
רסטפארי הוא שמו, ג'ה רסטפארי הוא שמו, ג'ה

(מתוך "Give Thanks and Praise" מאת בוב מארלי)

דת הרסטפארי היא אחת הדתות הצעירות על פני כדור הארץ, ושלא כמו דתות רבות, לרסטפארי אין נביא מכונן אחד,
אלא כמה. מגוון של קולות שְמָחו על השעבוד והדיכוי מהם סבלו השחורים על אדמת יבשת אמריקה התעוררו בשנות השלושים, ומתוכם צמחה התנועה הזאת ופרחה לתפארת. זה קרה בג'מייקה, שאז נשלטה על ידי לבנים קולוניאליים שהתעמרו באוכלוסייה השחורה, שבעצמה הובאה לשם מאפריקה כדי לשמש כעבדים.

על פי רוב מזהים את מקור הרסטפארי עם מרכוס גרייבי,  פעיל זכויות השחורים שבנאום ב- 1927 בג'מייקה קרא "הביטו באפריקה, שכן שם עתיד לקום מלך". התחזית הפכה למציאות ב-1930, כאשר ראס ("מנהיג") טפארי (שמו הפרטי) הומלך והפך להיות "מלך המלכים, אדון האדונים, האריה הכובש של שבט יהודה, קיסר אתיופיה היילה סיילאסי הראשון". מאותו רגע נחשב גרייבי לנביא ולמבשרו של המשיח. חמש עשרה שנים לאחר המאורע הזה נולד בג'מייקה תינוק ושמו רוברט נסטה מארלי.

 בשנות השלושים אתיופיה היתה המדינה היחידה ביבשת השחורה שלא היתה נתונה תחת שלטון קולוניאלי, ועצמאותה היתה לא רק מקור לגאווה לשחורים, אלא גם מצע פורה לגידולן של תקוות משיחיות (תקוות משיחיות, אגב, מסוגלות לגדול בתנאים מאוד קשים). האמונה במשיחיותו של סיילאסי התבססה על כך שהוא נחשב צאצא רחוק של הזיווג בין המלך שלמה לבין מלכת שבא, ומכאן שהוא שייך לבית דוד, אילן יוחסין שכל משיח שמכבד את עצמו מחויב לו.

אבל משום מה גרייבי דווקא לא חשב שסיילאסי הוא המשיח. את משיחיותו (ואלוהיותו) של סיילאסי גילו אחרים (בעיקר Leonard Howell, שנחשב אף הוא לאלוהים - אל תחפשו היגיון, מדובר בדת), והם שהפיצו את הבשורה המשמחת בקרב אחיהם השחורים. היילה סיילאסי עצמו, אגב, מעולם לא אישר שהוא אלוהים או המשיח, דבר שרק חיזק את אמונתם של הרסטפארים בו, שכן, כידוע, מי שבאמת אלוהים לא צריך לומר את זה.


האדום מסמל את דמם של הקדושים שנפלו למען קידוש השם. הירוק מסמל את הטבע והצהוב מסמל את העושר של אפריקה. האריה הוא כמובן היילה סיילאסי, אריה יהודה
הדגל הראסטאפרי
קצת נמוך אבל לא נורא
כמה זמן הם יהרגו את הנביאים שלנו
ואנחנו נעמוד בצד ונביט?
כן, יש שאומרים שזה רק חלק מזה:
אנחנו חייבים להגשים את [שכתוב בתוך] הספר...
(מתוך "Redemption Song" מאת בוב מארלי)

הדת החדשה שרדה חיכוכים פנימיים בין זרמיה השונים ואף את כיבושה הקצר של אתיופיה בידי איטליה הפשיסטית (1936-1941), אבל הפריצה הגדולה שלה התרחשה רק בשנות השישים, כאשר נוער ג'מאיקני אימץ אותה בחום על רקע בעיות תעסוקה ועוני. אז גם המריאה אל על מוזיקת הרגאיי, שעתידה להיות אחת מצורות הביטוי המרכזיות של הדת.

ב-1966 ביקר היילה סיילאסי בג'מייקה והתקבל בהיסטריה המונית של הראסטפארים שם. בין כמעט מאתיים אלף איש שהמתינו לו בשדה התעופה היתה גם אחת, ריטה מארלי. בוב, בעלה, אז כבר בן 21, היה באותו זמן בארה"ב עם אמו שעבדה שם. לפני המאורע ההיסטורי הוא כתב לה מכתב והפציר בה ללכת ולראות את הקיסר האלוהי. ריטה הבטיחה לעצמה שאם יינתן לה סימן כלשהו, היא תכיר באלוהותו של סיילאסי. תחילה היא התאכזבה מכך שהוא היה נמוך משציפתה, אבל כאשר הקיסר נופף לשלום, היא (ורק היא) ראתה בכף ידו את פצעי הצליבה של ישו, אותם "סטיגמטה" מפורסמים שהיוו עבורה עדות כי סיילאסי אכן המשיח. מיד אחרי זה טלפנה אל בעלה והצהירה באוזניו על אמונתה החדשה. היא הצטרפה לדת הרסטפארי ובעקבותיה גם הוא, ומ-1967 אפשר לשמוע את נטיותיו הרוחניות בשיריו.

בוב מארלי עצמו הרגיש שהוא נבחר להיות שגרירה של האמת הרסטפארית והעיד כי שליחים ספיריטואליים באו אליו בשנתו וציוו עליו להפיץ את הבשורה. הוא נתפש בידי רבים, רסטפארים וכאלו שאינם, כנציג מובהק של הדת ואכן עשה יותר מכל אדם להפצתה של הבשורה הרסטפארית.
בוב מארלי מקיים מצווה.
אלכוהול הוא מכשירו של השטן
נמאס לנו ממשחק המחלוקות וה"איזֶמים" שלך,
למות ולהגיע לגן-עדן בשם ישו, אדוני.
אנחנו יודעים כשאנחנו מבינים:
האל הכל-יכול הוא בן-אדם חי
(מתוך  "Get up, Stand up"מאת בוב מארלי)

בשביל הרסטפארים הגוף הוא מקדשו של האל ולכן אין צורך לבנות כנסיות. מתוך כך הם גם מאמינים בחיי נצח בגוף, כלומר שהמעטים הנבחרים לא ימותו לעולם. לכן סירב בוב מארלי לכתוב צוואה למרות שסבל במשך שנים מסרטן (דבר שמסבך עד היום את חלוקת ירושתו הנכבדה), שכן מעשה שכזה היה כאילו הודה שהוא מאמין שימות. לכן גם אין אמונה בגן עדן וגיהינום, ואתיופיה נחשבת גן עדן עלי אדמות. הגוף צריך להיות נקי לגמרי מרעלים, ורסטפארים רבים הם צמחונים ואף טבעונים. אלכוהול נחשב כמכשירו של השטן לבלבול בניו של האל, ולכן הוא מוקצה.
Alexkon, Flickr
ראסטות. הולך גם בבלונד
עשה לך ג'וינט
את מקומו הנרקוטי של האלכוהול האסור ממלא כמובן הגנג'ה, שנחשב אצל הרסטפארים תשמיש קדושה, פשוטו כמשמעו. עישון מריחואנה הוא קיומה של מצווה קדושה, שהרסטפארים מאמינים שמנקה את הגוף והנפש, מביאה שלווה ומקרבת את האדם לג'ה. העישון נערך תוך כדי התוועדות קבוצתית הנקראת "reasoning", שבה זה שזוכה להדליק את הג'ויינט נושא תפילה קצרה, החומר הקדוש מועבר עם כיוון השעון ונערך דיון על ענייני מוסר ודת, לפעמים תוך קריאה בתנ"ך. על פי הרסטפארים מצוות עישון הגנג'ה כמובן כתובה בתנ"ך (מה שרק מראה שבאמת הכל כתוב בתנ"ך) ולמרות זאת הם אינם מורשים על פי חוק לממש אותה בארה"ב או באנגליה.

המצווה השנייה החשובה של הרסטפארים היא גידול הרסטות (dreadlocks). גידול השיער נובע מנדר הנזורה היהודי (במדבר ו', ה') שאוסר על התספורת, ובאופן טבעי שיער שחור שגדל פרא הופך לרסטות. הרסטות נחשבות קדושות ומעידות על נושאן כי הוא הגיע למודעות עצמית.
John, Flickr
תשמיש קדושה ראסטאפרי
הוא עוד יחזור
התאחדי אפריקה
כי אנחנו זזים מבבל
ועוברים לארץ האבות
כמה טוב ונעים זה יהיה
בפני האלוהים והאדם, כן כן.
(מתוך "Africa Unite" מאת בוב מארלי)

בוב מארלי מת ב-1981 מגרורות שהתפשטו מתוך גידול סרטני בבוהן ברגל ימין. הוא לא הסכים לקטוע אותה מתוך אותה אמונה רסטפארית בנצחיות הגוף. " Rasta no abide amputation. I don't allow a mon ta be dismantled" אמר. על אף אמונתו, כאמור, מת ארבע שנים אחרי שאובחנה מחלתו, ומותו היכה את הרסטפארים בצער רב. מותו של היילה סיילאסי, שנחשב אלוהים, היה כמובן קשה עוד יותר קשה לעיכול עבור קהילת הרסטפארי. הוא מת עוד לפני מארלי, ב-1975. חלקם רואים בידיעה על מותו קונספירציה נגד דתם. אחרים פשוט מאמינים שהוא נסוג לזמן מה כדי לחזור ולגאול אותם בעתיד.

סיילאסי נולד בדיוק היום, לפני 114 שנה. לפני שנה וחצי חגגו מאות אלפים באתיופיה את יום הולדתו השישים של בוב מארלי. בעוד ארבעה ימים מופיע בנו של בוב מארלי, זיגי, ברעננה.

חדשות
פותחים ראש
מדיטציה
בודהיזם
אומנות לחימה
הספרייה
אסטרולוגיה
  מדד הגולשים
תשתחרר, בנאדם
                  40.86%
אני הוא זה
                  9.68%
האיש שפתח את הדלת
                  5.38%
עוד...

פותחים ראש
אימה ופחד: כך המוח מונע מאיתנו לעשות מדיטציה  
האל שבאל.אס.די  
על תפיסת הזמן של ספר ויקרא: פרשת שבוע  
 
סקר
קטיושה?
עניין של קארמה
יד המקרה
הכל בידי שמים