 |
 |
|
|
| מדריך הטרמפיסט לגלקסיה הפנימית |
|
|
|
| בכמה דרכים על האדם ללכת? התשובה, הן על פי "מדריך הטרמפיסט" של דגלאס אדאמס והן על פי פרשת "מסעי" היא 42. פרשת השבוע של כרמל וייסמן |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אנו מסיימים השבוע את ספר "במדבר" עם קריאת הפרשות מטות (לקריאה) ומסעי (לקריאה). במרכז פרשת "מטות" מתנהלת מלחמה עם מדיין ולמי שמחפש קשרים למה שקורה היום, אז בגדול אנחנו רוצחים הרבה אזרחים חפים מפשע, לרבות נשים וילדים, ומנצחים. לפני כמה שנים שאלו שייחים סופיים על עניין הג'יהאד בקוראן והם טענו שקיצוניים דתיים מפרשים את הג'יהאד בצורה מוטעית ומסוכנת על פי הפשט, כי הכוונה במקור היא למאבק מול היצר הרע והכול עוסק בפנימיות של כוחות הנפש.
 |
| מנסראללה לסנטה קלאוס |
חכמינו אומרים שאינך מבין באמת דברי תורה עד שאינך נכשל בהם. אז פינחס לא נכשל אף פעם. וזה בדיוק הכישלון שלו
|
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
גם הפרשנויות החסידיות היהודיות מפרשות את סיפורי המלחמות בתורה כמטאפורות לכוחות נפש או מלאכים וישויות שלא מהעולם הזה המחפשים אחיזה בגופים שלנו ומתגלמים בנו בדמות כל מיני "סרטים" היסטריים, כעסים, דיכאונות עמוקים וכיו"ב. פעם קראו לזה "דיבוק" וגירוש שדים והיום סתם מדכאים את זה עם תרופות, אך בעולם הניו אייג' קיימים הרבה מאוד אנשים שיודעים מניסיון אישי, שעלילות הארי פוטר קטנות על מה שקורה בממדים הבלתי נראים סביבנו ובתוכנו. בספר הזוהר כתוב במפורש, שאם אדם היה יודע אילו אנרגיות וישויות סובבות סביבו הוא היה מתעלף מבהלה. ישנן פרקטיקות של עבודה אנרגטית שמלמדות לעבוד עם אנרגיות כאלה ולא פעם נראה לי שאלו הן בעצם אותם "עמים" עליהם מדברת התורה, כל מה שצריך להגן על הגוף/הארץ באופן תמידי מפניו.
אני לא יודעת בוודאות איך התפיסה שלנו חווה את האנרגיות הללו, יש שייראו את זה כמרכיב פסיכולוגי המתבטא בנפש ויש אנשים כמו חנן וגילי הכותבים במדור זה, שיתייחסו אליהם כאל החייזרים האפורים הרשעים. כל עוד אנחנו לא יודעים מה זה, אני פתוחה לכל ההמשגות, אבל ברור, ממספיק מקורות, ש"יש שם משהו". את כל מי שחושב שצריך לאשפז אותי כרגע, אני מפנה לפירוש "כלי יקר" על התורה, הדורש בפרשת מטות כי הסיבה שכתוב כל הזמן "מדיין" ולא "מדיינים" זה בגלל שלא לחמנו כלל בבני אדם אלא ב"שר הממונה על מדיין בעולמות של מעלה". הוכחה נוספת לכך הוא מוצא בציון, שאת המכשף בלעם בן בעור, אותו פגשנו בפרשת בלק, רצחו בחרב, וזה מודגש כך כדי לחדד שאיתו דווקא התעסקו בממד הפיזי, בניגוד לשאר הישויות האנרגטיות יותר. ברשותכם, אני זונחת כרגע את הג'יהאד המדייני על מנת לזרום עם פרשנויות חסידיות פנימיות על דברים קצת יותר מעניינים בפרשות אלו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
ממחר דיאטה
|
|
|
 |
|
|
|
סוגיה נוספת המופיעה בפרשת מטות היא סוגיית הנדרים. הפעם אין מדובר בנדר התנזרות מיין שבו עסקנו לפני כמה פרשות, אלא בנדרים כפי שאנחנו מכירים אותם ומשתמשים בהם עד היום, כדוגמת "ממחר דיאטה" או "אם מכבי מנצחת אני לא מסתפר שנה". הן הרבי מאישביץ, בספרו "מיי השילוח" והן הרב יוסי גינצבורג מחב"ד שלשיעור שלו האזנתי השבוע, מתייחסים למצוות כאל משהו שמכוון לדפוסים שונים בנו שמושכים שפע או כוחות "חיצוניים" מזיקים, ועוזר לנו ליצור הפרדה אנרגטית ולזכך את המרחב שלנו. בתוך המסגרת הזו, מסביר הרבי מאישביץ, יש מצבים שבהם אדם לוקח על עצמו הגבלות זמניות שונות על פי ראות עיניו, חוכמתו הפנימית והקשב שלו לעצמו, בהתאם ל"מצב".
הוא מסביר שפרשת "מסעי" נסמכה לעניין הנדרים ב"מטות" שכן את חוכמת הנדר אנו מיישמים במסעותינו הפנימיים והחיצוניים כאשר אנו קשובים למידות רעות שמחפשות בנו אחיזה ויוצרים לעצמנו חוקים על מנת להתמודד עימן. אם אקח למשל את הדוגמא של "ממחר דיאטה", אנו מרגישים מתי כדאי לשנות את תזונתנו על מנת שלא נתדרדר למקום של אובססיה ושנאה עצמית והדבר ייתן אחיזה בנפשנו לכוחות זרים שיפריעו לזרימת השפע שלנו. הבעש"ט מוסיף (בספר "הבעש"ט על התורה") כי החכם יודע את סוד התרת הנדרים, כלומר שצריך להיות קשובים ולדעת מתי שחררנו את הדפוס הזה וחוללנו שינוי במקום הזה בתוכנו, כך שאיננו זקוקים
עוד להגנת הנדר.
מכורים רבים, למשל, אינם מתירים את נדרם לעולם וגם אם לא נגעו באלכוהול במשך 30 שנה עדיין טעימה קטנה מסוכנת להם, מפני שלא שחררו את הדפוס של ההתמכרות ולא ביצעו שם התמרה. ברוח זו מציע הבעש"ט שאם אנחנו לא מסוגלים לעמוד בנדר שלנו, עדיף שלא נידור כלל מאשר שנידור וניכשל, שכן אז ההתנגדות והחולשה/אכזבה שנוצרת כתוצאה מהשבירה, מעצימה את כוחם של אותם חיצוניים/קליפות, מפחיתה את האמון שלנו בעצמנו והופכת אותנו יותר פגיעים. אם נמשיך עם דוגמת הדיאטה, זה עשוי להסביר מדוע אנשים שנכנסים ויוצאים מדיאטות כאסח כל שבוע דווקא משמינים יותר מאשר לא היו מנסים לרזות כלל ולא מצליחים לשבור את הדפוס.
פרשת "מסעי" מסיימת את ספר במדבר במפת-על המשרטטת את כל התחנות מאז צאת ישראל ממצרים ועד להיותם על סף הארץ המובטחת. מספר התחנות הוא 42. הבעש"ט מתייחס לתחנות אלו כאל תחנות פנימיות בנפשו של אדם מרגע לידתו, שהיא יציאת מצרים ועד לעלייתו לעולמות עליונים, שזו הארץ המובטחת. 42 תחנות אנרגטיות שעובר כל אחד ואחת מאיתנו בלבושים וביטויים כל כך שונים עד כי נדמה לנו שהצרות שלנו נורא מיוחדות ושאף אחד לא מבין את מה שעובר עלינו. "כלי יקר" מפנה את תשומת לבנו לכך שאם משרטטים אותן על מפה יש בהן גם נסיגות ונקודות שפל, כי כזו היא הדרך הרוחנית והירידות הן תמיד לצורך עליה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
דרך הלב
|
|
|
|
|
|
|
המספר הזה, 42, מוכר לכם מאיפה שהוא? בספרו של דגלאס אדאמס "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" הומצא מחשב על שנתבקש לתת את התשובה לשאלה האולטימטיבית, על מה בעצם החיים האלה, אלוהים וכל השאר. לאחר מיליוני שנות חישובים הוא פלט את התשובה: 42. אבל אנשים שכחו כבר מה היתה השאלה. ארתור דנט, גיבור הספר האנושי, הציע שהשאלה תהיה משהו כמו: בכמה דרכים על האדם ללכת? (חובבי הדיוק מבין הקוראים מוזמנים לחפש את הציטוט המדויק). במקרה או שלא במקרה קלע אדאמס לעקרון יסוד ביקום, כנראה, של מ"ב תחנות אלו. ואני מוסיפה ודורשת שמדובר בעצם בל"ב דרכים, שזוהי בעצם דרך הלב, והתורה מכוונת אותנו למצוא את דרך הלב שלנו. היא מתחילה באות ב' ומסתיימת באות ל'. ואם נוסיף לזה את 10 הספירות, הכוחות מהם עולמנו עשוי, מנגנון ההיגוי, הרי זהו 42, לדעתי.
הזדמן לי השבוע לשמוע עם חב"דניקים שיחה שהרבי מלובביץ נתן על פרשת מסעי ובה הוא תהה מדוע יציאת מצרים אינה מסע אחד אלא מספר מסעות. תשובתו לכך היתה שישנם שני דפוסים שבהם אפשר לבצע מסע התפתחות פנימי: בחרישה איטית של צעד אחרי צעד, צעד קדימה ושניים אחורה, מתחנה לתחנה; או, שלפעמים, כאשר אדם נמצא בנקודת שפל עצומה ומרגיש מחוץ למשחק, רחוק מהאל ומהדרך שלו, דווקא שם באפלה הגדולה של התהום העמוקה ביותר, מתרחשת לעתים קפיצה קוואנטית של 180 מעלות והאדם מתהפך מקצה לקצה וקונה את עולמו ברגע אחד של הברקה. מסע אחד שהוא קפיצת על-חלל ממש.
אני מוסיפה שלדעתי הדבר מתאפשר בגלל עקרון "נעוץ תחילתם בסופם", כאשר החושך העמוק ביותר קרוב כל כך לאור הגדול ביותר, כי זה מעגל והם גב אל גב ממש. אבל דרושה סיטואציה ייחודית לטוויסט הזה, אל תבינו בטעות שכדאי ליפול לדיכאון או רוע כדי להגיע יותר מהר, כי קיצור דרך במקום כזה מובילה לטביעה ואבדון. אך יש אפשרות שאם נפלתם למקום כזה, לתחתית של הבור ללא תחתית, אם תסתכלו קדימה זה מייאש והאור רחוק מתמיד, אבל שינוי יצירתי של פרספקטיבה וסיבוב אחורה ופנימה עשוי לגלות לכם שהאור במרחק יריקה ואתם קרובים אליו יותר מכל צדיק שעושה אליו מסע כומתה מפרך.
לכן גם התחנות "מרה" ו"אלים" (מלשון אל) מגיעות זו אחר זו ב"מסעי", כי לפעמים למעבר האותנטי דרך מרה שחורה יש פוטנציאל קפיצה למקום גבוה של אמת אלוהית. ובאלים, כמתואר בפרשה, תמצאו 12 מעיינות מים ו-70 תמרים. הבעש"ט דורש זאת כאותם 70 פנים לתורה, כאשר כל אחד (ואני מוסיפה, שהתמר מייצג את הצדיק, בבחינת "צדיק כתמר יפרח") ימצא את דרכו האישית לעבוד את הבורא דרך מעיינות התורה.
מי ייתן ונמצא את דרך הלב שלנו בכל צורת מסע שניקלע אליה.
שבת שלום.
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | 70 פנים לתורה וזה הפן שלי. כרמל וייסמן עוסקת בהתפתחות אישית בעזרת כלי החוכמה היהודית. | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
