 |
/images/archive/gallery/533/299.jpg נשיקת המוות של יהודה איש קריות.
 |
|
|
|
|
| אחרי אלפיים שנה נחשף כתב יד לפיו יהודה איש קריות היה יד ימינו של ישוע ולא בגד בו. ציפורה ויהודה אלפרין חושבים שהגיע הזמן שהנצרות תבקש סליחה |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
ציפורה ויהודה אלפרין
13/6/2006 13:30 |
|
|
|
|
|
|
|
זה אלפיים שנה שדמותו של יהודה איש קריות היא הסמל המובהק של "הבגידה" בעולם הנוצרי. היה מועיל ונוח להוגי הדעות של הנצרות להשליך על הקולקטיב היהודי את האשמה בהסגרתו
ובצליבתו של ישוע, ולהציג את יהודה איש קריות, תלמידו של ישו שמסר אותו למשמר המקדש ומשם לרומאים, בתור "האבטיפוס היהודי". גילוי הבשורה על פי יהודה איש קריות שנחשף לפני כחודש מטיל אור חדש על יחסי ישוע ותלמידו יהודה שהביא להסגרתו ומותו.
כתב היד העתיק התגלה, נבדק ואומת. הוא הועתק בשפה הקופטית (מצרית עתיקה כתובה באותיות יווניות) במאה ה-3-4 לספירה והיה טמון מאות שנים במדבר. גילויו מציג מבט שונה על מסריו של ישוע ועל תפקידו של יהודה.
בבשורה של יהודה, ישוע מבקש מפורשות מחברו הקרוב לגמול לו טובה ולהסגירו, ובכך להביא למותו. נשאלת השאלה, מדוע? לפי הפרשנות הגנוסטית, הדבר נועד לאפשר התרחשות 'אירוע מכונן' של שחרור הרוח מהמימד הגשמי. הבשורה של יהודה מציגה את עלילת 'השיבה' של הנשמה מן העולם הגשמי חזרה אל הרוח. מותו של ישו מגלם את אותו החלק במסלול המיסטי שבו מתרחשת 'השיבה' אל הרוח.
התנ"ך לעומת זאת מתאר את בריאת האדם ואת הירידה מהתמימות של גן עדן אל החומר, בתור משימה של גילום הרוח בעולם, כלומר כחברה מוסרית בחיי היומיום. ישוע, כצאצא לבית דוד, מגלם בעולם הנוצרי את המסלול המיסטי הארוך של 'ירידת הנשמה' האנושית אל החומר, וכגולת הכותרת, את 'השיבה' שלה חזרה אל הרוח.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
 |
|
|
|
הדת הנוצרית צמחה במידה רבה כמפגש שחל בין שתי קוסמולוגיות: הצפנים התרבותיים של ההתגלות האלוהית התנ"כית, והמיתולוגיה והפילוסופיה היוונית. כבר בתחילת דרכה ניסתה הנצרות למצוא את סגנונה בין השפעות וזרמים שונים בחשיבה התיאולוגית. ב-180 לספירה כתב הבישוף של ליון, איריניאוס, חיבור "נגד הסטיות" של מי שהשקפותיו שונות מאלו של הזרם המרכזי בכנסייה. הוא תקף גם את הקבוצה שהעלתה על הכתב את 'הבשורה על פי יהודה'. כבר אז גם הגדיר אירינאוס את הבשורות שנכללו בברית החדשה, כיחידות שראויות לקריאה ואמון.
בין הזרמים של ראשוני הנצרות היתה קבוצה שביקשה לקיים אורחות חיים של הלכה ומצוות. (ישוע אכן אומר בבשורה של מתי 5 (17-19) : "אל תדמו כי באתי להפר את התורה או את דברי הנביאים. לא באתי להפר כי אם למלאת כי אמן אומר אני לכם עד כי יעברו השמים והארץ לא תעבור יוד אחת או קוץ אחד מן התורה עד אשר יקוים הכול"). אבל הזרם המרכזי בכנסייה בחר להתנתק מהיהדות, וגם מן הכתות המיסטיות. וכדי להצליח בהיפרדות מהיהדות ולגבש זרם רוחני משל עצמו, נטל מן היהדות את תכניה השונים וויתר על החלק המעשי, אורחות חיי ההלכה והמצוות. כדי להצליח בהיפרדות מהאמא, היהדות, הוצג יהודה בתפקיד האיש המושמץ ביותר בעולם הנוצרי, שבגד בישוע בגידה איומה והסגיר אותו לרשויות תמורת 30 שקל.
בבשורה לפי יהודה הרקע להסגרת ישוע מוצג באור שונה. ואלו הדברים שאומר ישו ליהודה: "אתה תעלה על כל מקריבי הקרבנות, משום שאתה תקריב את האדם שאני לבוש בו". יהודה נתבקש להביא למותו של ישוע ובכך לאפשר התרחשותו של "אירוע מכונן" על בימת ההיסטוריה, של 'השחרור' מהמודעות החומרנית בקיומנו בגוף הפיזי. לקראת זיהוי הרוח הרחבה בתור מקור החיים.
"הבשורה על פי יהודה" צמחה מתוך הכתות הגנוסטיות, שהיו זרמים רוחניים ומיסטיים שהאמינו בחלוקה דואליסטית של העולם, לבני אור ובני חושך, לאלים טובים מול רעים, ולנשמה שהיא עליונה וחיובית, מול גוף תחתון ושלילי. לפי הגנוסטיקנים כל אדם יכול ליצור קשר ישיר עם האל. ההארה תלויה ביכולת האדם להתעורר לניצוץ האלוהי שבו. ואילו הכנסייה ראתה בישוע בן-אלוהים יחיד שדרכו אפשר להתפתח. גם היהדות לאחר חורבן הבית השני והפסקת עבודת הפולחן של הכוהנים במקדש, הצמיחה בכל מקום בתי כנסת, שבהם כל אדם יכול לעבוד את אלוהים ישירות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הנה תרגום של קטעים שונים בבשורה (אותה אפשר לקרוא במלואה כאן):
סצינה 1: דיאלוג בין ישוע לתלמידיו בעת ברכת הלחם בסעודה:
ישוע רואה שהתלמידים מתפללים ומשמיע קול צחוק. הם שואלים מדוע, 'הרי עשינו מה שנכון'. והוא משיב: 'איני צוחק לדרכי עבודת השם שלכם אלא לכך שאינכם פועלים מתוך רצון אמיתי, אלא מתוך כללי הטקס'.
'אבל אתה בן אלוהינו', הם אומרים לו.
'איך אתם יודעים מי אני? האמת היא שהדור הזה לא יודע מי אני'.
התלמידים כעסו והתחילו לקלל את ישוע בליבותיהם. ישוע רואה שהתלמידים לא ממש מבינים את מסריו והוא שואל: 'מדוע הדרך שלכם מובילה לכעסים? ... יקום מי שמספיק חזק בין בני האדם ואשר יכול להמחיש 'אדם מושלם' מהו, ויתייצב מולי'.
כולם אמרו 'אנחנו חזקים' אך לא היה בהם עוז להתייצב מולו. רק יהודה איש קריות העז.
יהודה אמר: אני יודע מי אתה ומאיפה באת. אתה מהממלכה הנצחית של בָּרְבֶּלו, ואני לא ראוי להגיד את שמו של מי ששלח אותך'.
ישוע מקיים שיחה עם יהודה לבדו.
'תתרחק מחברת התלמידים ואלמד אותך את תעלומות הממלכה העילאית שמעל לתפיסת אנוש. אתה מסוגל ללימוד זה אך תסבול מאוד. מישהו אחר יתפוס את מקומך כדי שאתה תאפשר להם להגשים את השלמות עם אלוהיהם'.
יהודה שואל: 'מתי תלמדני ומתי יעלה אור השחר עבור הדור הזה?' אולם כשאמר את זה ישוע הלך.
סצינה 2: ישוע מספר ליהודה על מבנה הקוסמוס ועל תפקידו החשוב שלו.
אומר יהודה: '...ראיתי את 12 התלמידים סוקלים אותי אבל אני צועד בעקבותיך'.
ישוע משיב: 'אתה הנך הישות ה-13 - התלמיד המיוחד שלי. ... בעתיד ירדפוך וישנאוך אבל אתה היחיד שמבין לחזון "הדור הבא" של המקודשים ויכול ללמוד ידע קוסמי'.
[ישוע מלמד את יהודה ופורש לפניו את הקוסמולוגיה: על הרוח ועל 'העצמי' המחולל את עצמו. על האור ועל המאורות והיקום, הכאוס והעולם התחתון. על השרים הממונים ועל המלאכים, ועל בריאת האנושות. טרם "שינוי הצורה" של ישוע, הוא מספר על השמדת בני-העוולה וכיצד "הדור הבא" יתגבר עליהם. הוא דן בבגידת יהודה שיסייע לישוע "להשיל" את גופו הגשמי:]
ישוע אומר: 'אתה תעלה על כל מקריבי הקרבנות, משום שאתה תקריב את האדם שאני לבוש בו [כלומר גופו של ישוע].
ישוע אומר כי קרנו של יהודה תעלה, כוכבו נראה בהיר וזורח ולבו מתחזק.
יהודה מסגיר את ישוע.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הבשורה מאפשרת מבט חדש על יחסי העולם הנוצרי והעולם היהודי. "עבודת הבירורים" (מושג קבלי על בירור מעגלי-הזהות השונים באחרית הימים) המתרחשת בעולם היהודי בוחנת את המתח העצום בין שייכות אותנטית לשושלת ומורשת ייחודית, לעומת תרבות אוניברסלית.
ביהדות יש מודל לאחדות האדם הקוסמי. בסיפור הקבלי נפל האדם הקוסמי מגן עדן בגלל האכילה מעץ הדעת טוב ורע. הוא נענש וגורש ממודעות התמימות והאחדות בגן עדן והוצרך לעבוד את האדמה בזיעת אפיו. מאז, "נשרו" טיפות הזיעה והאחדות נפרסה לריבוי הבריות בעולם.
גם במיסטיקה הנוצרית קיים מודל של האנושות כולה החוזרת אל אחדות 'האדם הקוסמי' השלם, בכתבי הכומר והמיסטיקן תילאר דה-שארדן. בנצרות האזוטרית, פרישתה של הרוח מעולם הצורות-הגשמיות מסמלת את "היציאה לחירות". ואילו לשיטת הקבלה, "היציאה מעבדות לחירות" נעשית מתוך הגילום המלא של הרוח בתור "הנוכחות" הרוחנית של האדם בעיצומם של חיי היומיום.
בירמיהו כ"א 8 כתוב "הנני נותן לפניכם את דרך החיים ואת דרך המוות". דימוי שתי הדרכים, זו הטובה וזו הרעה נמצא גם אצל היוונים. אצל היהודים הרעיון מצא בסיס מקראי בדברים ל' 15-19: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, את המוות ואת הרע... ובחרת בחיים".
קיימים שלושה חיבורים מימי בית-שני ברוח תורת ישוע, שמכילים את אותה מזיגה של הגישה הפרושית והגישה האיסיית האופיינית להגותו של ישוע. בתוכם החיבור "שתי הדרכים" ("היהדות ומקורות הנצרות", פרופ' פלוסר) שעוסק בשאלה מהי הדרך החיים ומהי דרך המוות. זהו טקסט יהודי-נוצרי שמקורותיו נמצאו בקומראן. מחברו הנוצרי המשיך והוסיף על ספר המוסר היהודי המקורי שהיה מכונה "הלימוד", ("דידאכי"). ואז החיבור קיבל את שמו "שתי הדרכים" על בסיס "מגילת סרך היחד" של כת מדבר-יהודה, שנפתחת במילים "למשכיל להבין וללמד את כול בני אור".
תורות-המוסר בחיבור "שתי הדרכים" יוצאות מההנחה כי שתי דרכים יש בתבל, זו של החיים וזו של מוות, זו של אור וזו של חושך. המכנה המשותף בין "סרך היחד" ו"דידאכי", הוא קיומה של 'תוכנית לימודים' שבה היהדות מציגה בפני האדם שתי דרכים, דרך החיים ודרך המוות, וממליצה כי יבחר בחיים.
שלוש הדתות המונותאיסטיות מכירות במאבק בין טוב לרע ובקיום שתי הדרכים, על בסיס אמונה באל אחד. גם דת זרטוסתרה האזוטרית באיראן מכירה באל אחד ובשתי דרכים והבחירה ביניהן.
המוטיב של דרך הישר והדרך הרעה מופיע ב'בשורה של יהודה' בתור ההסבר מדוע ישוע מזמין אליו 12 תלמידים. לאחר אלפיים שנות רדיפה, אחרי שהתגלה שיהודה היה עוזרו הנאמן של ישוע, העולם הנוצרי יכול להוביל לפיוס של גישור בירושלים.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| ציפורה ויהודה אלפרין
| /images/archive/gallery/532/336.jpg  |
|
|
|
|
|
|
|
על המחברים
|
|
|
|
|
|
|
ציפורה ויהודה אלפרין, מוותיקי החשיבה הרוחנית ויישומה, יסדו את הוצאת העידן החדש בשנת 1986 והוציאו לאור כ-20 ספרים, מקוריים ומתורגמים. כיום הם מרצים ועוסקים בכתיבה ובחשיבה קבוצתית.
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
