 |
 |
|
|
|
|
|
|
| כשבוב לזאר, מהנדס אמריקאי כבן 30, קיבל עבודה חדשה, הוא לא תיאר לעצמו שצלחות מעופפות מסיפורי מדע בדיוני יקומו לתחייה מול עיניו. גילי וחנן על האיש שחשף לעולם את אזור החוצנים הסודי בעולם - אזור 51 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
יוצרי הסדרה "תיקים באפילה" ביססו מספר פרקים על טיעוניו. מיהו רוברט (בוב) לזאר – נוכל או דובר אמת? מהם טיעוניו, ומדוע גרמה עדותו למחלוקת שלא הגיעה לסיומה גם כיום.
עדותו של בוב לזאר היתה כה יוצאת דופן וייחודית, עד שתוך זמן קצר הפך "אזור-51" לאתר תיירות בקנה מידה בינלאומי. למעשה, ללזאר עצמו נזקפת החשיפה הסנסציונית הנוגעת למתרחש באחד המקומות השמורים ביותר בארה"ב ובעולם כולו - אזור 51.
 |
| טכנולוגיה זרה |
|
איך עב''מים מצליחים לטוס בשמי כדור הארץ במהירות עצומה של אלפי קמ''ש מבלי להותיר אחריהם כל רחש? |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
תחילת הפרשה בחדשות הערב בתחנת מקומית בלאס וגאס, KLAS-TV, בתוכניתו של הכתב ג'ורג נאפ. השנה 1989, והאיש בן ה- 30, שהזדהה בשם הבדוי "דניס", הופיע בצללית וטען כי תשו כוחותיו ואין הוא מסוגל להמשיך ולשמור סודותיו. הוא החליט לספר לעולם כולו את כל הידוע לו על אזור-51.
החלטתו נבעה, לדבריו, לאחר ניסיון להתנקש בחייו. כעבור חצי שנה, הופיע שוב "דניס" בטלוויזיה, אלא שהפעם הוסרו המסכות וזהותו התגלתה – היה זה רוברט (בוב) סקוט לזאר, תושב לאס וגאס.
סיפורו של בוב לזאר מתחיל ב- 1988. לדבריו, הוא מהנדס ובעל רקע בפיזיקה ובאלקטרוניקה, והועסק ע"י חברת E.G&G. החברה הציעה לו לעסוק בפרויקט מסווג, בתחום מערכות ההנעה. לזאר התקבל לעבודתו החדשה בדצמבר 1988. פגישתו הראשונה עם מעסיקו, נעשתה במשרד הפרויקטים המיוחדים של החברה, והאיש איתו נפגש, הזדהה בשם דניס מריאני.
מריאני, שתואר כדמות צבאית קשוחה וחמורת סבר ובעלת מבטים חודרים, ליווה את לזאר למטוס פרטי, שטס 160 ק"מ צפונית ללאס וגאס, היישר למדבר נבאדה - לאזור-51.
עם הגעתו, עבר לזאר תחקיר בטחוני והוחתם על הסכם סודיות בו ויתר על מרבית זכויותיו, כולל הזכות למשפט במידה וידליף מידע. הפרת ההסכם, סיכנה אותו בקנס של עשרת אלפים דולר וב-10 שנות מאסר.
לאחר החתימה הוסע לזאר בדרכי עפר כ-20 ק"מ דרומה, באוטובוס שחלונותיו הושחרו, והובא למתקן המכונה S4.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
בוב לזאר. נוכל או דובר אמת?
|
|
|
 |
|
 |
|
רובוטים ולא בני אדם
|
|
|
 |
|
|
|
ה מתקן הורכב מקבוצת האנגרים מוסווים בצלעות ההרים. פתחי הכניסה היו עשויים מחומר במרקם חולי, ולא ניתן היה להבחין בהם ממרחק של כ- 100 מטרים ומעלה.
במקום נשמר משטר צבאי קפדני, ולזאר תיאר את השומרים כ"רובוטים ולא כבני אדם".
לזאר קיבל תג אישור ממודיעין הצי של ארה"ב, והובל ישירות לחדר תדריכים מאובטח. לפניו הונחה ערימת קלסרים כחולים. הוא הושאר לבדו והחל לעיין בחומר. בעודו מעיין במידע שבקלסרים החל לזאר לחשוש, שלמעשה בוחנים אותו ואת תגובותיו. לתדהמתו של לזאר, שמעולם לא האמין בקיום עב"מים וכלים חוצניים, החומר בקלסרים הכיל מידע וצילומים של כלי טיס, שנדמו כלקוחים ישירות מסרטי מדע בדיוני. הוא התעלם מהמידע שבקלסרים, ולא הגיב בקיצוניות. הוא עדיין האמין שהוא תחת מבחן.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/527/314.jpg
המתקן כפי שאוייר ע''י בוב לזאר |
|
המתקן כפי שאוייר ע''י בוב לזאר |
|
|
|
|
|
|
|
צלחת ספורט
|
|
|
|
|
|
|
לאחר התדריך הובא לזאר להאנגר ובו, לדבריו, ראה מחזה בלתי יאמן - מולו ניצבה "צלחת מעופפת" קלאסית, כשגחונה על רצפת ההאנגר. מבלי להסס, נגע לזאר בפניה המתכתיים של הצלחת, מעשה שעורר עליו כעס מצד מלוויו. בתחילה חשב שמדובר בכלי טיס חדשני, שנועד לחקות כלי טיס חוצניים. רק לאחר שהסבירו לו למה מצפים ממנו בעבודתו, הבין כי אין מדובר בחיקוי ארצי - אלא בדבר האמיתי.
על לזאר הוטל להנדס לאחור מערכות מסוג זה, לסייע בחקירת כוח ההנעה של הכלים, ולנסות לשכפלן בעזרת הידע והחומרים המצויים בכדור הארץ.
המונח "חומרים המצויים בכדור הארץ", והבדיקות שערך בתוך הכלי, הבהירו לו סופית, שמדובר בכלי חוצני מקורי.
בפעם השנייה בה ראה את הכלי (אותו כינו החוקרים "דגם הספורט"), הורשה לזאר, בפעם היחידה, להיכנס לתוכו. העיצוב הפנימי היה מעוגל, ונראה כאילו נוצר ביציקה (בדומה ליציקות-הזרקה של פלסטיק). מהעובדה שמימדי הכלי היו קטנים יחסית, הסיק לזאר שהוא נבנה עבור חוצנים שקומתם מחצית מקומה אנושית ממוצעת. הוסבר לו, שמערכת ההנעה של הכלי מאפשרת לו לחצות טווחים עצומים מיידית, ע"י תמרון מרחב החלל-זמן.
הכלי נראה "זר" מכל בחינה: הדלק ששימש להנעתו, צורת הנעתו, אופן תמרונו, אופן הפעלתו והשליטה בו, האנרגיה אותה הפיק וכיו"ב. כל אלו לא נמצאו בכלים ארציים מוכרים, והיו מתקדמים מכל מה שהיה מוכר לו.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/527/312.jpg
ההאנגר כפי שתיאר אותו לזאר |
|
ההאנגר כפי שתיאר אותו לזאר |
|
|
|
|
|
|
|
נראה שאין ללזאר סיבה לשקר - אך האם זהו המצב?
|
|
|
|
|
|
|
לילות רבים ללא שינה עברו על לזאר שמעולם שיער בנפשו כי סיפורי המדע הבדיוני אותם הכיר, יקומו לתחייה מול עיניו.
לטענתו, באזור S4, נמצאו בהאנגרים כתשעה כלי טיס כאלו, חלקם שלמים וחלקם מפורקים.
בתחילת 1989, הוזמן לזאר ע"י דניס מריאני לצפות בטיסת מבחן קצרה. לדבריו, הכלי התרומם בדממה כשהוא משמיע רחש קל בלבד, ומגחונו בקע זוהר כחלחל ועדין. הוא נע באיטיות שמאלה, אח"כ ימינה, ולבסוף נחת. לזאר נותר עם רושם אדיר מתצוגה זו.
ככל שחלפו הימים, החל לזאר לחוש אי נוחות. לדבריו, הועסק במקום כ-4 חודשים, וכחלוף הזמן חש שאינו מסוגל לשמור את סודותיו. שעות עבודתו היו אקראיות. הוא התייצב בשדה התעופה על-פי זימון טלפוני. מעולם לא ידע מראש מה עליו לבצע, או לכמה זמן נקרא. חששו לבש צורה, כשגילה כי תעודת הלידה שלו וכל הרישומים אודות לידתו נעלמו.
באחד מימי מרץ 1989, עשה לזאר מעשה. אשתו ושלושה מידידיהם נסעו לקצה גבול אזור-51 (שמאז הורחב בקילומטרים רבים, וכיום אין אפשרות להגיע אליו), לצפות במו עיניהם בתצוגה אווירית של הכלי החוצני. טיסות המבחן נערכו בעיקר בלילות רביעי, בשל התנועה הדלילה בכבישים הקרובים לאזור. בשעה 20:00, צפו כולם בטיסה: אור בקע מאחד הגאיות הרחוקים והם צפו בעצם זוהר, שטס במהירות עצומה לעברם. לפתע ביצע העצם תפנית חדה של 90 מעלות, ונעלם בינות להרים.
החבורה כולה התכנסה שוב ביום רביעי שלאחריו. ניסיונות לצלם את העצם לא צלחו, והוא צולם באיכות ירודה. בשבוע השלישי לתצפית נלכדו כולם ע"י אנשי האבטחה ופרטיהם האישיים נלקחו. הם שוחררו, אך בעודם מתרחקים, הגיע סגן השריף של מחוז לינקולן ועיכב את הנוכחים לחקירה. למחרת קיבל לזאר איום ישיר מדניס מריאני, בעוד קנה רובה מופנה ישירות לפרצופו ע"י איש ביטחון. מיד לאחר מכן, חוזהו בוטל והוא פוטר.
פיטוריו היו האות לתחילת מסע הפחדה. לאחר שנורה בשדרות צ'ארלסטון בלאס וגאס, החליט לזאר לחשוף את הידוע לו לציבור. לאחר הראיון הטלוויזיוני הראשון, קיבל לזאר איום טלפוני ישיר מדניס מריאני: "יש לך מושג מה נעשה לך כעת?!" - אמר, וניתק.
האיומים על חייו הביאו אותו לחשיפה מוחלטת. לזאר טוען כי בהיותו מפורסם, מקשה הדבר על הרוצים לפגוע בו. לזאר ממשיך מאז לערוך הרצאות, ואף הפיק סרטי תעודה בהם מפורטת עדותו.
עדותו של לזאר ייחודית, מאחר ופרט למעט המידע המקוטע שדלף מאזור-51 ופרט ל"ג'ירוד 2", הייתה זו הפעם הראשונה בה טען מאן-דהו, כי הועסק ישירות בהנדסה לאחור של כלים-חוצניים, באזור-51.
על פניו נראה, שאין ללזאר סיבה לשקר - אך האם זהו המצב? קשה להפריך את טענותיו של לזאר, אך באותה מידה קשה לאשש אותן.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
צלחת מעופפת. דגם ספורט
|
|
/images/archive/gallery/527/313.jpg
כך נראית הצלחת מבפנים |
|
|
|
|
|
|
|
|
הטיעונים בעד
|
|
|
|
|
|
|
לזאר מעולם לא טען שבידיו מידע על חטיפות, חוצנים, מעגלי-תבואה, וכדומה. טיעוניו לא השתנו ונותרו זהים לעדותו הראשונה. דיבורו רהוט ומשכנע.
מומחה כלי-התעופה, ג'יימס (ג'ים) גודול, השתכנע כי לזאר דובר אמת. גודול אינו חוקר עב"מים, אך הגיע למסקנה זו בעקבות חקירותיו. בין היתר, בדק את הכנסותיו של לזאר בשנים 1988-1989, ומצא כי משכורתו שולמה ע"י אגף המודיעין של הצי.
בהיותו סמל בשירות מילואים, בתקופת מלחמת המפרץ ב- 1990, ניסה גודול לאמת את טפסי השומה של לזאר, ופנה למשרד החקירות של הצי בוושינגטון. בטופס צוין מיקוד שלא נמצא: "וושינגטון DC, 20038".
ברגע בו ניסה לדלות פרטים, זומן גודול מיידית למשרדו של אדמירל, שאמר לו: "סמל, אם שוב תגיע לכאן עם משהו כזה, אדאג שתגיע לבית-משפט צבאי! – עכשיו עוף מפה!". מכאן עלתה השאלה - אם השומה של לזאר מזויפת, מדוע כל ההתרגשות?
גם הכתב ג'ורג' נאפ ניסה להתחקות אחר לזאר. לטענתו תעודת הלידה נעלמה, והיה קושי באיתור מידע מילדותו מכיוון שלזאר אומץ. תקנות האימוץ הקשו על מציאת המידע האמיתי. הדבר שעורר את חששו של לזאר במקור, יתכן ולא היה אלא חוסר הבנה.
למרות זאת, ממידע שהודלף לנאפ, התברר כי לזאר הכיר היטב את הנהלים באזור-51. גם מעדות חבריו עולה, שידע היטב מתי נערכות טיסות הניסוי.
בדיקת פוליגרף שעבר לזאר, לא היתה חד-משמעית. לא ניתן היה להוכיח האם שיקר או דבר אמת.
הממשל שותק בנוגע ללזאר. כשמדובר בנוכלים, לא מהסס הממשל להציג את טיעוניו. באשר ללזאר - כל ניסיון לדלות מידע, נתקל בחומת שתיקה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
סטנטון פרידמן
|
|
/images/archive/gallery/527/311.jpg
טופס השומה של לזאר |
|
|
|
|
|
|
|
|
הטיעונים נגד
|
|
|
|
|
|
|
בין האישים הבולטים, הטוענים שלזאר נוכל, נמצא פיזיקאי הגרעין ומחשובי חוקרי העב"מים, סטנטון פרידמן.
פרידמן לא הצליח לאתר ולו תעודה אחת, או פיסת מידע, המוכיחים את טענות לזאר באשר ללימודיו ועבודתו. פרט לתעודת בגרות בינונית ביותר, לא מצא פרידמן דבר. כמו כן, שולל פרידמן את המידע הטכני שמציג לזאר, ומבטל אותו לחלוטין.
לזאר טוען כי כל המסמכים הנוגעים להשכלתו, למקומות עבודתו וכדומה, הועלמו במכוון, והוא עושה מאמצים לאתרם. עד לימינו אנו, לא סיפק לזאר את ההוכחות.
לזאר מעולם לא הציג מסמך רשמי מעבודתו, אלא איורים בלבד - שאינם בבחינת הוכחה.
טייסים שהועסקו באזור-51 טוענים (לאחר שפג מועד החיסיון על עבודתם), כי במקום נערכים ניסויים סודיים ביותר, אך כולם ארציים לחלוטין.
לסיכום, יש הטוענים כי לזאר הוא סוכן ממשלתי, שמטרתו הפצת דיס-אינפורמציה. יש המאמינים לדבריו, ויש הרואים בו נוכל שהתעשר משקרים.
עם או בלי קשר ללזאר - אזור-51 ממשיך לפעול במלוא המרץ, וגבולותיו הורחבו מאוד. כפי שטען בן-ריץ' (נשיאה המנוח של חברת לוקהיד) לשאלתו של גודול: "ג'ים, יש לנו דברים במדבר, המתקדמים ב- 50 שנים מכל מה שתוכל לקלוט....אם ראית את זה ב'מסע בין כוכבים' או ב'מלחמת הכוכבים' - כבר היינו שם, כבר עשינו זאת!..." - אמר, ולא יסף.
אזור-51 ימשיך להיות אתר עליה לרגל; אתר שנגדו מוגשות תביעות בגין זיהום אוויר חמור; אתר המממן פרויקטים מה"תקציב השחור"; ואתר שאינו בר שיפוט!
מה באמת מתרחש שם במעמקי המדבר, ניתן רק לדמיין.
בפעם הבאה: חוצנים תחת בדיקה - הביולוגיה והפסיכולוגיה של החוצנים. | | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | חנן סבט וגילי שכטר חוקרים את ההיסטוריה הבלתי מצונזרת של חקר העבמ"ים | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
