 |
 |
|
|
|
היהדות מתנגדת לרעיון הנזירות מפני שיש לה פטנט יותר טוב. אבל מה קורה ל"אישה שוטה" כשהפטנט לא עובד? על שתייה, השתטות וסטייה בפרשת השבוע של כרמל וייסמן |
|
|
|
|
|
 |
אני רוצה להתייחס היום לשתי סוגיות עוקבות בפרשת נשא (לקריאת הפרשה), העוסקים בהלכות לגבי אישה שוטה (מבוטא: סוטה) ולגבי נזירים. אתחיל דווקא מהסוגיה השנייה. מה הדימוי שעולה במוחכם כשאתם חשובים על נזיר? איש צנוע וקרח מהמזרח שעושה רק מדיטציה? הפסוק הפותח את הדיון על נזירות מתחיל במילים: "איש או אישה כי יפליא לנדור נדר נזיר", זה פלאי שבכלל מישהו בוחר להתנזר. זה רעיון זר ליהדות.
ביהדות המילה נזיר מכוונת אך ורק לאדם שמתנזר מיין. וגם המתנזר מיין אינו לתמיד, אלא לשלושים יום בלבד, אומרים המפרשים, לאחר מכן הוא חייב לחזור להיות כאחד האדם. על מנת לחדד את המשמעות של נזירות במקרא מוצמדת לפרשה זו הפטרה על הוריו של שמשון הגיבור שנתבקשו להתנזר לתקופה בשל הייחוד של צאצאם (לקריאת ההפטרה). מה יש ליהדות נגד נזירות ארוכה יותר כדרך רוחנית, תשאלו? ובכן, ראיתם את הסרט "סמסרה" על הנזיר שיצרו גדל ככל שהוא מנסה להתנזר יותר? פירוש "כלי יקר" על התורה מתנדב להסביר את העיקרון: כאשר אדם מתנזר ומה שנקרא "מנסה להידבק לתחת של אלוהים", יצר הרע/השטן נמשך אליו מיידית. זהו גם אחד ההסברים האפשריים למה שקרה לאיוב בספר איוב.
 |
מסדר המפקד לצבאות הנפש |
במרכז הנפש נמצאת התודעה הטהורה שמתבוננות במציאות. מסביבה ערוכים 12 השבטים, האיכויות השונות של האישיות |
לכתבה המלאה |
  |
|
|
 |
זה סוג של חוק נון דואליסטי - אם אתה נמשך לקצה אחד, האיכות של הקצה השני קרובה אליך מתמיד וככל שתאוותך לברוח ממשהו גדלה, תאוותו של אותו הדבר גדלה לדבוק בך. חלקנו מכירים את זה מתחום היחסים: למה מי שאנחנו באמת לא רוצים ממש להוט אחרינו ולהפך? היהדות קלטה פה פטנט שלא קיים בדתות אחרות: הפאגאנים נכנעים לתאוות ולומדים להשתמש בכוחן, המין נתפש ככלי עוצמתי לחיבור לאלים והיווה חלק מטקסי הפולחן. הנוצרים/מוסלמים/חלק מהבודהיסטים מתנהגים כאילו שאפשר לחנוק את התאוות הללו ולחיות בבועה, תוך שהם מעמידים דרישות בלתי מתפשרות בפני האדם. אצלנו זו לוליינות על חבל דק. כמו דיאטה שבה מזמינים פרוסת עוגה ענקית, לוקחים ממנה שני ביסים ומשאירים על השולחן.
זה הכי קשה להיות מאוזן כששני הקצוות כל הזמן מושכים אותך. הסוד הוא לקרוץ לשניהם ולרוץ באמצע. ה"שעיר לעזאזל" אגב, הוא עוד חלק מהפטנט של קריצה לשטן. אני נזכרת בסיפור חסידי או תלמודי (מצטערת שהמקור לא זכור לי) על אדם אחד שהילך על חוט דק שאף אחד לא הצליח לעבור עליו, וכששאלו אותו איך עשה זאת אמר בפשטות: "בכל פעם שהגוף משך אותי לצד אחד נטיתי קצת לצד השני". יכולת ההקשבה הזו בזמן אמת לאיפה הגוף הולך והיכולת להגיב עם מעט מהאיכות הנגדית היא הדבר הכי פשוט אבל הכי מורכב שיש. להיות מופקר, כמו להיות נזיר, זה "קל". יש מסגרת ברורה של אסור ומותר ורק צריך לפחד/להאמין בתגמול, כדי לקיים את זה. לוליינות האיזון היא האמנות האמיתית של חיינו ולעתים נישפט עליה כבינוניות על פי ערכי החברה המודרנית או האגו, שמושתתים על הפרת איזון.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
|
אי אפשר להקיף אישה ב-360 מעלות
|
 |
|
 |
 |
 |
|
האישה השוטה נמצאת בקצה השני של הרצף, מול הנזיר שמהדק גבולות היא דווקא פורצת אותם. וגם זה, לדעת חלק מהמפרשים, קשור ליין. שתייה, השתטות וסטייה קשורים קשר של אותיות ולטענת המפרשים, גם קשר של מהות, כאשר דבר מוביל לדבר. כאשר אנו שותים אלכוהול או נוטלים סם, תפיסת הגבולות שלנו מטשטשת. פירוש "כלי יקר" חושב שאישה תבגוד בבעלה בעיקר בגלל שהשפעת היין המרובה משחררת את חוש השיפוט שלה ל"אפטר".
התפיסות הביולוגיות והפרוידיאניות שעליהן התחנכנו יוצאות מנקודת הנחה שהגבר הוא יצור בוגדני שמכור ליצרו והאישה מטבעה רוצה יציבות. רק בעשור האחרון, כשהסטטיסטיקות מראות כי נשים בוגדות הרבה יותר מגברים, מתחילים לחפש הסברים אחרים. בתקופת המקרא היה ברור כשמש בצהריים שהבגידה תבוא דווקא מהנשים וזה לא היה בגלל יחס שוביניסטי של איפה ואיפה. ספר הזוהר מתייחס אל הגבריות כאל מהות תמימה יותר, כלבלבית כזו. קל מאוד לרצות ולספק אותו. האישה, לעומת זאת, היא מורכבת יותר. היא יכולה לסובב גבר על האצבע כמו שרק חתול רחוב ערמומי יכול לשגע כלב. אישה אחת היא די והותר עבור גבר כזה, כי הוא צריך שני גלגולי חיים כדי בכלל לתפוס אותה לעומק. היא, לעומת זאת, תמיד יש אצלה פינות שהוא לעולם לא יוכל לספק ולהבין. אחרי שהוא גומר ונרדם היא ערנית ומהורהרת והיא הולכת לטייל בגן ופוגשת את הנחש. מאיר אריאל הבין את זה כששר: "אינני יכול להקיף אישה ב-360 מעלות, תמיד יישאר לה סדק דרכו תוכל להתגלות".
לפי התפיסה הזוהרית, זו בהכרח המהות הנשית שאליה נדבק הנחש ומציע למלא את אותם חללים שהגבר, גם אם בצלמו ובדמותו של "הבוס", לא מגיע
אליהם. ועם המהות של הנחש היא אחר כך שבה ושוכבת עם הגבר כשדם אחר זורם בעורקיה ומטמא עולמות של מעלה. האישה בזוהר היא יצור מרתק ונערץ באותה מידה שהוא פתח לסכנה, וזה המקום שממנו עוותו כל התפיסות שמדכאות נשים בדת. הפחד של הגברים הוא לא מהיצר שלהם כשלעצמו אלא מהבור ללא תחתית הזה שקוראים לו אישה, המקום הזה שהם נמשכים ליפול אליו רק מעצם נוכחותה, מארס נחש תת מודע שמבעבע תחת עורקיה. כנראה שבדת לא סומכים על אף אחד שימצא את המידה המאוזנת ויוצאים בשורת מגבלות מדכאות על נשים כדי שחלילה לא יתפתו הכלבלבים (לא שזה עוזר).
לא היה קל להיות אישה בעולם העתיק, ורבות הומתו כמכשפות או נסקלו למוות כנואפות אם העיזו לקרוא דרור למיניותן. על פניו נראה שהיהדות בימי המקרא התאימה את עצמה לרוח התקופה והרעילה נואפות כמתואר בפרשה שלנו: בעל קנאי אשר חושד כי אשתו בגדה בו, מביא אותה לפני הכהן וזה משקה אותה ב"מי המרים המאררים". המדובר במים מכיור מיוחד בבית המקדש עם עפר מקרקע המשכן, שיש להם אפקט של סם אמת, מים קדושים מחוללי ניסים וארס של מַמבה שחורה גם יחד: אם האישה אכן מקודשת לבעלה ולא נטמאה בזרעו של זר, המים ירפאו ויברכו אותה, היא תירפא ממחלות, תלד בנים זכרים ותתחזק. אך אם נשמת האישה נטמאה, שתיית המים תהרוג אותה וכשהיא תתחיל להתעוות ותיפול ללא רוח חיים במשכן, גם הגבר שטימא אותה ימות במקביל בכל מקום שיהיה באותו הרגע. בפועל, אומרים בגמרא, שמעולם לא הגיעו לקיים טקס כזה בבית המקדש. תמיד צריך לעשות הכול כדי לגרום לאישה להודות או לסרב לשתות את המים (ואז לא מכריחים) ומגיעים לפתרונות אחרים.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
|
אם הבעל אי פעם בגד, כל העניין של המים לא יעבוד
|
 |
|
 |
 |
 |
|
הדבר שהכי מצא חן בעיני בטקס הזה, זה שאם הבעל אי פעם בגד בעצמו או ביצע משכב מחוץ להלכות הקדושה, כל העניין של המים לא יעבוד. האישה לא תיענש כי הוא כבר ממילא טימא את הזיווג הזה. בנוסף, בעל קנאי היה צריך להביא "מנחת קנאות" לבית המקדש במקרה שהוא מביא את אשתו כנואפת בפני הכהן, כדי לכפר על כך, לקחת אחריות על מעשיו ולא לפעול רק מתוך היצר. את ההדהוד לאותו קורבן קנאות ניתן לראות בקורבן העומר, הוא מנחת השעורים של שבועות. חג השבועות הוא חג הזיווג בין האל לשכינה לאחר 50 ימי העומר שבהם השכינה מיטהרת ומתקשטת ומתכוננת ואנו, נשמות האדם שמרכיבות את "כנסת ישראל", שמה הנרדף של השכינה, אמורים להיטהר אנרגטית בתקופה הזו לקראת היום הזה. השעורה מתוארת בזוהר כדגן נקבי שמייצג את ספירת המלכות וזה סודו הפנימי של הדבר שעליו אנו מכפרים באמת. אחת הסיבות שמגילת רות מתאימה כל כך לחג השבועות, זה לא בגלל שמדובר בסבתא של דוד המלך או בתקופת הקציר, אלא שזהו סיפור על זיווג משמים, המכיל את סוד מפגשם של גבר ואישה, במהות. זה מה שאנחנו חוגגים השבוע ומי ייתן שנטעם כולנו מסודו של הייחוד הזה ולא נדע טעם בגידה ומיי עפר מה הם.
שבת שלום. |  |  |  |  | |
|
|
|
|
 |
|
|
 |
|
 |
 |  |  |  | 70 פנים לתורה וזה הפן שלי. כרמל וייסמן עוסקת בהתפתחות אישית בעזרת כלי החוכמה היהודית. |  |  |  |  |
|
 |
|
 |
|
|
|