מעריב nrg - לשבת, לקום - בודהיזם

ראשי > ניו אייג' > בודהיזם > כתבה

לשבת, לקום

עופר עדי הוא בטח לא היחיד שארצות ההימלאיה שינו את חייו. אבל הוא בין הבודדים שנסע בג'ינס וחזר בגלימה. בחודש שעבר הוא ביקר בארץ יחד עם המורה שלו. ועכשיו יש עמותה שמנסה להקים מקדש ישראלי לנזירים שיוכלו לגור כאן

דפדף בניו אייג'

שחר שילוח
9/5/2006 11:19

על מרפסת בית ברמת גן יושב איש שעטוף כולו בגלימת כותנה בצבע השלכת. רק ראשו וכפות ידיו מבצבצים מחוץ לאריג הגדול. גופו רזה, ראשו קירח, מפניו השחומות מביטות עיניים כהות מבעד למשקפי מתכת דקים. קשה לי שלא לומר לעצמי 'הוא ממש דומה למהאטמה גנדהי', אבל האדם שיושב מולי הוא לא הודי, אלא ישראלי. לחלוטין. הוא צבר מתל אביב, וכאשר הוא מדבר, חיתוך הדיבור והתנגנות המילים הם כל כך מכאן, כל כך מעכשיו. הנזיר-המורה עופר עדי, שבעוד כמה שורות אתחיל לקרוא לו אג'אן עופר, נולד בישראל לפני 41 שנים וכמו רבים אחרים מבני הארץ הזאת הצעד הבא שלו אחרי השחרור מצה"ל היה הטיול-הגדול-למזרח. אג'אן עופר הוא לבטח לא הראשון וגם לא היחיד שהטיול לארצות ההימלאיה, המסאלה ושדות האורז שינה את חייו במשהו. אבל הוא אחד הישראלים הבודדים שטסו לשם לבושים במכנסיים וחזרו עטויים במלבושים כתומים של נזיר.
זה לא קרה בין ליל, כמובן.

לפני 16 שנים, כאשר היה

בן 24, הסתיים שירותו הצבאי כאיש קבע בתפקיד טכני בחיל האוויר. תוך כדי השירות נשחקו לו הסחוסים בברכיים והרופא המליץ על ניתוח. עופר לא היה מוכן לעבור את הניתוח ונסע לטיול למזרח שעליו חלם מגיל צעיר. הוא טייל שנה וחצי עם חבר מהארץ. "לא היה לי עניין ברוחניות, הוא מספר", החבר עסק ביוגה ובמסאז' תאילנדי, אותי זה לא עניין". השניים נפרדו כשהיו בנפאל. החבר יצא לטרק גבוה ועופר, בגלל הברכיים החולות, יצא לטרק נמוך, שכנראה החמיר עוד יותר את המצב. הוא חזר לתאילנד לנוח ובמקרה (כי הרי כל הדברים מהסוג הזה קורים לכאורה במקרה) התגלגל למנזר בצפון המדינה. אמרו לו שיש שם מישהו שיוכל לעזור לו ושהשהייה שם היא בחינם, כלומר על בסיס תרומה. "נשארתי בגלל החסכון בכסף ובגלל שזאת היתה הזדמנות להתקרב לעם התאילנדי בזול". עדיין מבלי להיות מחפש רוחני, עופר נשאר במנזר ועשה במשך 21 ימים את תרגול שש-עשרה היאנות, לפי שיטתו של המורה התאילנדי המפורסם אג'אן טונג, שאותו הוא מלמד היום בעצמו.

מדובר בתרגול ויפאסנה פרטני בשתיקה, שבו לכל מתרגל יש חדר משלו וטיימר משלו. המתרגלים לובשים לבן, צבע שמסמל טוהר, מנוטרל מצבעים אחרים ונקי. הקורס הוא בן 21 ימים, אך ניתן לצמצם אותו למינימום של 14 ימים. הלמידה היא פרטנית, על ידי תרגול בלבד, אין קבוצות ואין כמעט שיחות דהרמה. כל מתרגל לוקח על עצמו לתקופת הקורס כמה מתוך 227 המצוות של הנזיר: לא להרוג, לא לקחת מה שלא ניתן ברשות, הימנעות ממין וממגע בין גבר לאשה, לא לשקר, לא להשתמש בסמים ובאלכוהול, לא לאכול בלעיסה אחרי הצהריים (מותר לשתות או למצוץ שוקולד), לא לקרוא ולכתוב, לא להקשיב למוזיקה, לא להתאפר או להתקשט בתכשיטים, לא לישון ולא לשבת על רהיטים מפוארים. המתרגל לומד את התרגול הבסיסי שהוא סט שמורכב מ"קידה קשובה", הליכה, ישיבה למדיטציה, שליחת ברכות לעצמו ולכל היצורים החיים והפסקה של 30-20 דקות. פרקי ההליכה והישיבה שווים זה לזה במשכם ומתארכים עם ההתקדמות.

היום מתחיל בהשכמה בארבע בבוקר, במשך היום לא ישנים, הולכים לישון בשעה עשר בערב. בכל יום התלמיד נפגש עם המורה ששואל אותו שאלות ומאפשר גם לו לשאול. בדרך זו המורה בודק באיזו רמת תובנה (יאנה) מתוך ה-16 המתרגל נמצא. בהתאם להתקדמות הוא משנה את אופן ההליכה, את משכי ההליכה והישיבה (מעשר דקות עד לשעה) ואת נושא ההתבוננות במדיטציה.

אג'אן עופר והמורה התאילנדי אג'אן טונג


	לא ידעתי מה זה עושה, אבל ראיתי שזה מרפא את הגוף


	התרגול הפרטני הזה נראה לי כמו הדבר המנוגד ביותר לאופי הישראלי, שאוהב כל כך את ההתקבצות המשותפת. אבל אג'אן תנאת, המורה של עופר, מספר שיש לו הרבה תלמידים ישראלים. הוא מונה בפני את ארבעת סוגי המתרגלים: יש כאלה שמתרגלים בקלות ולומדים בקלות, יש כאלה שמתרגלים בקושי ולומדים בקלות, יש כאלה מתרגלים בקלות ולומדים בקושי ויש כאלה שמתרגלים בקושי ולומדים בקושי. "זה קשור לאופי של כל אחד ולא לעם שאליו הוא משתייך". בסופו של דבר כולם לומדים, הוא מרגיע. "תרגלתי לבד במשך 21 יום", עופר נזכר בתחילת דרכו, "לא הבנתי מה אני עושה. הלכתי, ישבתי. לא הבנתי מה זה מדיטציה וזה לא עניין אותי". כשהוא הגיע למקדש מצבו הפיזי היה כה רעוע שאחרי ישיבה של חמש דקות הוא היה "נשפך מכאבים". היה לו כל כך קשה ללכת, עד שנאלץ לנוע בצמוד לקירות ולדחוף את עצמו קדימה בעזרת הכתף. "בסוף 21 הימים שמתי לב שהברכיים נרפאו", הוא משחזר, "פתאום יכולתי שוב לנסוע על אופניים ולעלות מדרגות. לפני זה בקושי הלכתי. אמרתי לעצמי שאם המדיטציה ריפאה לי את הברכיים אז אולי אני (בזכותה) גם אוריד משקפיים והיא תרפא לי את הגב". וכך, לא העניין הרוחני, אלא הרצון להכיר את האוכלוסייה התאילנדית בצורה אותנטית ועל הדרך גם לרפא את כאבי הגוף, הפך את עופר עדי למתרגל מדיטציית ויפאסנה בודהיסטית. הוא נשאר באסיה, עשה גיחות ליפן ולהודו ובכל פעם חזר למנזר בצפון תאילנד לעוד ריטריט ועוד ריטריט. את האישור הסופי לכוחותיה המיטיבים של הוויפאסנה הוא קיבל תודות לכאבי בטן קשים שהדירו שינה מעיניו. הוא עבר בדיקות מקיפות בבית חולים אמריקאי ביפן ואמרו לו שאין לו כלום. "צחקתי בתוך הלב, כי האמנתי שהמדיטציה תרפא אותי ובאמת אחרי יומיים נרפאה לי הבטן. לא ידעתי מה זה עושה, אבל ראיתי שזה מרפא את הגוף".

אג'אן עופר. "אני לא יודע לדבר הרבה. אני יודע ללכת ולשבת"


	227 המצוות של הנזיר


	בשלב מסוים הגיע הטלפון מההורים. הם אמרו לו שהוא חייב לחזור לארץ. ודווקא כאן, בארץ שבה יש מעט דבש והרבה מאוד עוקץ, הוא הבחין בשינוי עמוק יותר מריפוי כאבים גופניים: "הרגשתי שמשהו משתנה בי, משהו באופי מתחיל להשתנות, אני יותר סבלני ויותר סובלני. גם מבחינות הגינות - לא טוב לשקר או להעליב אנשים. אני פחות חרד, מסתדר בכל עבודה... איכות החיים נהייתה יותר טובה ומצד שני אני יותר צנוע, לא צריך לבלות כל הזמן כדי להרגיש שמחה. גם בדברים הקטנים אני מרגיש שמחה. ראיתי את המצוקה של האנשים סביבי". עופר, שעד אז עבד כחשמלאי, החל לעבוד עם נכים. "הרבה אנשים יכולים להחליף שקע ותקע, אבל לא להרבה אנשים יש סבלנות לעזור למצוקה של נכים", הוא מספר ומוסיף: "עדיין לא ידעתי מה המדיטציה עושה. ידעתי שהיא משפרת את איכות החיים. כל הזמן עלה לי השיר של שלום חנוך 'הוא השתנה לנו'. החיים מתחילים להיות קשורים. הייתי קודח ומרגיש שאני יודע, נוסע על אופניים מודע. אני רואה את הדברים בצורה יותר אופטימית ויותר טובה". וכך, כשהוא ממשיך לעבוד כחשמלאי ("בשביל ההורים") ולטפל בנכים כעבודה שנייה, הזמן המשיך לזרום. הוא לא תרגל הרבה ולא למד בכלל, אבל אחת לתקופה נסע לתאילנד לשלושה חודשים, תרגל וחזר. בשלב כלשהו המוכנות להפוך לנזיר החלה מבשילה בו: "התחלתי לראות את העומק בלמידה שבמדיטציה. הבנתי שאם אני רוצה לראות יותר עומק אני צריך עוד כלים. הכלים הם 227 המצוות של נזיר". המצוות שלהן מחויבים הנזירים מטרתן לשמור אותם קשובים ומודעים בכל רגע ורגע. נזיר צריך לשאת את הגלימה שלו לכל מקום. לנזיר אסור לדבר בקול רם. נזיר צריך לשים לב לתנועות הידיים והרגליים שלו כאשר הוא נמצא במקום ציבורי. לנזיר אסור לאכול בערב או בזמנים לא מתאימים. נזיר צריך לשאת את קערת הנדבות שלו לכל מקום... הוא רצה להיות נזיר, אבל לא היה יכול להרשות לעצמו להגיד להורים. על פי המסורת הבודהיסטית מי שרוצה להפוך לנזיר צריך לקבל את הרשות לכך מהוריו. הוא המשיך בשגרה. אחת מהטיסות לתאילנד בוטלה כשכבר היה עם רגל בחוץ, התפטר מהעבודה וקנה כרטיס טיסה, כי אבא שלו חשב שזה היה הזמן הנכון לקנות דירה "זה עוד יותר חיזק לי את האמונה שהמדיטציה הגיונית", אג'אן עופר נזכר, "אני עושה מה שנכון לעכשיו ולא מה שאני רוצה שיהיה." אחר כך אביו חלה. "נשארתי עד הרגע שהוא מת. בזכות המדיטציה ראיתי שאני יכול לעזור לו ולתמוך בו". במשך כל הזמן הזה אג'אן עופר לא קרא ולא למד, רק בשלב מאוחר יותר, במקדש, הוא החל ללמוד את הפילוסופיה: "גם ספרים עד היום אני לא קורא. אני לא יודע לדבר הרבה. אני יודע ללכת ולשבת. אני יודע להיות קשיב. אני יודע איך ללמד אנשים להיות קשובים יותר לעצמם".

אג'אן תנאת, המורה של עופר שהגיע בחודש שעבר לביקור בישראל


	עם רשות מאמא


	הוא מדבר פשוט. מראה את כף היד הפתוחה שלו ואומר שהוא לא סוגר אותה ולא הופך אותה. מי שרוצה לבוא ולקחת מה שיש לאג'אן עופר לתת יכול לעשות את זה. היד לא תיקפץ וגם לא תיתן שום דבר בכוח. מבלי לתכנן הוא הפך למורה. זה התחיל בישראל. מישהי שפגש במקרה החלה לשאול שאלות והפכה לתלמידתו הראשונה ואז בא עוד מישהו ועוד מישהו. היה איתו דף שקיבל מהמורה שלו בביקור קודם במנזר. הוא לא ידע מה כתוב שם. רק כשחזר לתאילנד הסתבר לו שאותו הדף הוא תעודה שמאפשרת לו להתחיל ללמד. על המורה שלו, אג'אן תנאת, שהגיע איתו הפעם לביקור בישראל, הוא אומר: "איך הוא ידע שאני יכול להתחיל ללמד - אני לא יודע". הוא שאל את אמו אם הוא יכול להיות נזיר והיא אמרה: "תעשה מה שאתה רוצה, רק תחזור". אז שלוש פעמים הוא נסע וחזר ובפעם הרביעית הפך לנזיר. זה קרה לפני שש שנים. לפני ארבע שנים כמעט המורה שלו שלח אותו למנזר שהקים בגרמניה ומאז הוא שם, מלמד מערביים. בתרבות כמו זו הישראלית, שבה יש חשיבות רבה כל כך להקמת משפחה, קשה לרוב האמהות עם העובדה שהבן שלהן הופך לנזיר. "אמא שלי היא אישה חכמה. היא מבינה שזה מה שנכון בשבילי ואנחנו בקשר טוב". כנזיר השומר על קיום המצוות שלו, גם בביקור בארץ הוא עוטה את מלבושי הנזיר שבולטים כל כך בנוף המקומי. האם כל אותם טוקבקיסטים שלקחו על עצמם את תפקיד כלבי השמירה של מסורת אבותינו וצביונה היהודי של מדינת ישראל לא מפגינים כלפיו תוקפנות ברחוב? "תמיד יהיו מתנגדים", הוא אומר, "אפילו את הבודהא היו כאלה שרצו להרוג. אם למישהו יש כעס אולי אני אוכל לעזור, אבל הכעס הוא שלו, לא שלי. אני יכול לשלוח להם ברכות ואם אני יכול לעזור אני אעזור להם". הוא בא לכאן פשוט כי הזמינו אותו. קנו לו ולאג'אן תנאת כרטיסי טיסה וביקשו מהם ללמד. לבודהיסטים אסור לעסוק במיסיונריות ובהטפה, ומורה מלמד רק אם התבקש לעשות זאת. "אני לא מטיף. אני אשתוק אם אף אחד לא ישאל אותי, אם ישאלו אותי אני אענה. היד שלי פתוחה, אני לא אסגור אותה ולא אהפוך אותה. כל אחד צריך לקחת, יכולים גם לקחת את האמה או את הזרוע". על כל פנים רוב התגובות שהוא נתקל בהן חיוביות. את חנוכה, למשל, הוא חגג עם קבוצת אנשים חרדים מקרית מלאכי, שאליהם הוא הגיע במקרה, כי תלמידה שלו נזכרה שהוא חשמלאי. החבר'ה עם הפאות הארוכות והכיפות הגדולות עסקו במסגרת גמילות חסדים בתיקונים בבית של נזקקים והיה חסר להם איש מקצוע שיפתור בעיות במערכת החשמל. האיש בגלימה הכתומה הגיע, תיקן, האור שטף את הבית וחבורת המאמינים חגגה ביחד את חג אורים מואר במיוחד.


	המקדש ישראלי


	עוד אחת ממחויבותיו של נזיר קשורה בעונת המונסון. בתקופה שנקראת פּאנסא, שמתחילה באמצע יולי ונמשכת עד אמצע אוקטובר, הנזיר צריך להישאר באותו המקום. המורה של אג'אן עופר התיר לו לעשות את תקופת הפנסא בישראל. על מנת שהנזיר עופר וגם נזירים ישראלים אחרים שחיים בחו"ל יוכלו לשהות בארץ תוך קיום המצוות שלהם, הוקמה עמותת ניומן. העמותה לקחה לה למשימה למצוא אתר מתאים ולהקים מרכז בודהיסטי בישראל. המקום יהיה בית לנזירים ומקום שבו יתקיימו קורסים ויינתנו בו לימודי דהרמה על פי המסורות הבודהיסטיות השונות. אג'אן עופר מקווה שמרכז כזה ישרת את קהילת מתרגלי הדהרמה בישראל, קהילה שהולכת ומתרחבת ותעיד על כך ההצטרפות של אנשים רבים לקורסי הוויפאסנה השונים (של תובנה ועל פי גואנקה), לפעילות של ידידי הדהרמה ולתלמידיו של תיך נאת האן. בנוסף, לדבריו של אג'אן עופר, מקום כזה עשוי לשרת את קהילת התאילנדים שחיים בישראל והוא מציין שאנשי העמותה כבר נפגשו עם שגריר תאילנד בארץ. בינתיים הוא חוזר למנזר בגרמניה, ללמד שם קבוצת אנשים שממתינה לו. הנזיר עופר עדי והמורה שלו אג'אן תנאת כבר ביקרו בארץ ולימדו פה מספר פעמים. אולי יום אחד, כשיחזרו, יחכה להם כאן מקדש מסולסל גגות ומעוטר כמיטב המסורת בפסליו של זה שנעור, הבודהא.





	אג'אן עופר יגיע לישראל ביולי וישהה כאן שלושה חודשים. פרטים ניתן למצוא באתר של עמותת ניומן.

מדד הגולשים

	תשתחרר, בנאדם 40.86%

	אני הוא זה 9.68%

	האיש שפתח את הדלת 5.38%

עוד...

בודהיזם
	משחקים במחבואים
	דזוגצ'ן לפניך
	חוּי-נֶנְג: איכר אנלפבית שהפך לגדול נזירי הזן
	בודהא סיסטרז
עוד...

סקר


על הבוקר
קפה
תה צמחים
סקס
מדיטציה