 |
/images/archive/gallery/227/987.jpg
עטיפת הספר: consciousness a users guide.  |
|
|
|
|
| מחקר חדש טוען ש"הצופה הפנימי" שבמוח שלנו מסוגל לכבות את עצמו בזמן פעילויות אינטנסיביות כמו מדיטציה או סקס |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
שחר שילוח
4/5/2006 11:43 |
|
|
|
|
|
|
|
החוקרים רפאל מלאך, מיכל הראל ואילן גודלברג מהמחלקה לניורוביולוגיה במכון ויצמן מצאו שהמוח מסוגל לכבות את עצמו בזמן פעולות אינטנסיביות כמו פעילות ספורטיבית, סקס או מדיטציה.
תיאוריות ותיקות בחקר התודעה טוענות שיש במוח פונקציה של "תצפיתן" ש"מסתכל" על אזורי חישה במוח. על פי תיאוריות אלו ללא ה"צופה" לא תיתכן כלל מודעות. הממצא הנוכחי עומד בניגוד לתיזה הזו, ומראה שפעולה של "תצפיתן" במוח (כלומר כאשר חלק במוח שלנו מתפקד כ"צופה") לא משתתפת ביצורן של חוויות חושיות (סנסוריות) עזות. לטענת החוקרים חשיבותה של התגלית היא בהבנת טבען הבסיסי של ההכרה והתפיסה.
החלק במוח שפועל כתצפיתן הוא מה שאנו נוטים לתפוס כ"עצמי". בחוויה חושית עזה התצפיתן לא פועל ומכאן שאנו מגיעים למצב הנשגב שאנו שואפים אליו בזמן תרגול מדיטציה - מצב של "אין-אני". לאמות טיבטים אומרים שאנו מגיעים לתפיסה מעין זאת במצבים הבאים: התעטשות, פיהוק, אורגזמה, עילפון, בזמן המוות ובהארה.
האתגר שבפניו ניצבו החוקרים היה ליצור תרגיל שבאמצעותו הם יוכלו להפעיל אצל הנבדקים תהליכים חישתיים או אזורי בחינה-עצמית במוח, כלומר להפעיל את אותו "תצפיתן". הפתרון שנמצא היה לבקש מהנבחנים להביט באותן תמונות ולהאזין לאותם קטעי מוזיקה, אבל לבצע שני תהליכי עיבוד שונים שלהם.
כדי לבחון עיבוד חושי החוקרים ביקשו מהנבדקים להשתמש בכפתורים על מנת למיין תמונות כבעלי-חיים או כלא-בעלי-חיים, ואת קטעי המוזיקה כחצוצרה וכלא-חצוצרה.
כדי לחקור את הבחינה העצמית במוח החוקרים בקשו מנבדקיהם לציין האם מבחינה רגשית היו להם תחושות חזקות או נייטרליות ביחס לתמונות או לקטעי המוזיקה.
במהלך המבדקים החוקרים סרקו את מוחות הנבדקים בשיטה של הדמיה מגנטית שממחישה את זרימת הדם לאזורים השונים במוח ובכך ניתן להעריך את רמת הפעילות בהם.
נמצא שהאזורים במוח שפעילים במהלך עיבוד חושי או התבוננות עצמית אינטרוספקטיבית היו ברורים למדי ומובדלים, כלומר מדובר בשני אזורים שונים לחלוטין - הבחינה העצמית והעיבוד החושי מפעילים אזורים שונים במוח.
ממצא חשוב מהמחקר הוא שהאזור שאחראי על בחינה-עצמית (בחלק הקדמי של קליפת המוח) היה דומם בזמן שהתרחש עיבוד חושי נמרץ.
החוקרים ציינו שהם סבורים שתפקיד אזור הבחינה העצמית במוח הוא לא לאפשר מודעות תפיסתית, אלא לאפשר לאדם להתבונן בהתנסויות חושיות, לקבוע את חשיבותן האפשרית עבורו ולא פחות חשוב מבחינת חקר ההכרה - לאפשר לאדם לדווח על ההתרחשות החושית שלו לעולם שבחוץ. לדבריהם המסקנה מהתוצאות הנוכחיות היא ש"בזמן פעילות תפיסתית (למשל מדיטציה או סקס) כל המשאבים העצביים ממוקדים באזורי החישה במוח, ואזור הבחינה-העצמית, ה"תצפיתן הפנימי" שמסיח את תשומת הלב שלנו, אינו פעיל. מכאן יוצא שהביטוי 'לאבד את עצמך' מקבל כאן הקשר עצבי. לנושא יש הדהוד מתבקש לפילוסופיות מזרחיות כמו לימודי הזן שמדגישים את הצורך במעבר למצב 'ללא-דעת', למצב מנטלי של 'ללא-עצמי' כדי להגיע לחוויה אמיתית של המציאות".
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
| |
|
|
|
