 |
/images/archive/gallery/294/921.jpg כריסטופר טיטמוס.
 |
|
|
| האם הוויפסנה הגיעה לסוף דרכה?
|
|
| מורה הדהרמה כריסטופר טיטמוס חושש שהוויפסנה הולכת בדרכה העגומה של היוגה וכי לא ירחק היום בו היא תאבד את המשמעות הרדיקלית שלה ככלי לשחרור מוחלט
|
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
כריסטופר טיטמוס
2/5/2006 12:02 |
|
|
|
|
|
|
|
היתה לי הזכות ללמד מדיטציית ויפאסנה כשלושים שנה במערב, ושלושים ושתיים שנה בבודגאיה שבהודו. כבר מזמן שכחתי כמה קורסי ויפאסנה העברתי כמורה - כנראה איפשהו בין חמש מאות לשבע מאות וחמישים. למרות זאת, כבר שנים רבות איני מכנה עצמי "מורה לוויפאסנה", אלא מורה דהרמה ("התורה" או "הדרך"). ואכן, אחרי יותר משלושים שנה כמורה דהרמה, אני חושש שייתכן והוויפאסנה הגיעה לסוף דרכה.
המילה ויפאסנה הפכה להיות מזוהה מדי עם כל מני שיטות וטכניקות, והיא התרחקה ממשמעותה המקורית, שהיא "תובנה". לוויפאסנה לא היה קשר ממשי, מבחינתו של הבודהא, עם טכניקה כלשהי של מדיטציה. ההבנה שוויפאסנה היא סוג מסוים של מדיטציה היא המצאה מערבית. כל זה לא שולל את היותה של הוויפאסנה במתכונתה הנוכחית, כלומר כקורס מדיטציה, כלי לתרגול בריא ומאתגר.
 |
| מה זה באמת מדיטציה |
|
כריסטופר טיטמוס הוא אחד ממורי המדיטציה העסוקים והמפורסמים בעולם. אסף פדרמן תפס אותו לשיחה על קרישנמורטי, מדיטציה, הבעיה של הבודהיסטים ומדוע חיים נאורים חשובים יותר מחוויה של הארה. חלק א' |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
אין לדעת כמה אנשים השתתפו כבר בקורס ויפאסנה במערב, אבל כפי הנראה מדובר לפחות בכמה מאות אלפים, ואולי אפילו מיליון או שניים בשלושים השנים האחרונות. קורס ויפאסנה ממשיך להיות נקודה משפיעה ומשמעותית בחייהם של אנישם רבים, אבן דרך גדולה במסע לעומק מדיטטיבי וחוויה טרנספורמטיבית. ישנם אנשים שהגיעו לקורס של סוף-שבוע בחמישי בערב ועזבו בשבת בצהריים עם תחושה שונה לגבי עצמם, לגבי הכאן והעכשיו, לגבי החיים ולגבי מה שחשוב להם באמת. הוויפאסנה משנה חיים בצורה משמעותית ולעתים דרמטית, והיא משאב עוצמתי הממוסס את מה שקרוי "בעיות אישיות", היא פותחת את הלב ועוזרת למצוא בהירות בהכרה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
חבל שגם הוויפאסנה תהפוך לסוג של טיפול פסיכולוגי
|
|
|
 |
|
|
|
הרקע לכל תרגולי הוויפאסנה נשען ברובו, ובצדק, על דרשה שנשא הבודהה בשם הסאטיפאטאנה סוטה (Satipatthana Sutta), הדרשה על ה"ישום של המודעות", המודעות לגוף, לרגשות, למצבי תודעה ולדהרמה. שיטות שונות של ויפאסנה מבוססות על פירושים שונים של הדרשה הזו. למרות כל הטענות לטהרת שיטה כזו או אחרת, טענות להסתמכות על פרשנות מלומדת לדרשה הזו, או טענות למעקב מדויק אחר עומק ורוחב היריעה שלה, לכל מורה לוויפאסנה יש את הגישה הייחודית שלו.
המורים מסתייעים בריטריט (קורס מדיטציה) בכדי לאפשר לתלמידים ללמוד להשתמש במשאב העוצמתי של הוויפאסנה בכדי לטפח עומק אותנטי של שקט ותובנה, אל תוך השינוי המתמיד, חוסר הסיפוק והמאפיינים הלא-אישיים של הקיום.
מדיטציית הוויפאסנה מפתחת את הכושר לשבת בשקט, להישאר יציבים עם הנשימה, להתבונן בשוויון נפש על עלייתם ודעיכתם של כאבים או מצבי עונג בגוף, להרפות ממצבי מדיטציה בעייתיים, למוסס את עלייתו של כל אגו, לפתח את כוח הריכוז המדיטטיבי כדי להגיע לרמות העדינות של החיים הנפשיים ולשהות במודעות חסרת-בחירה (choiceless awareness) עם כל התופעות כולן.
אולם בעוד שמדיטציית הוויפאסנה היא תרגול רב ערך לכשעצמו, מחויבותם של המורים היא להראות למתרגלים את העומק והרוחב של תובנות הדהרמה, של המוסריות שלה ושל היישומים שלה, ללא חשש שיובנו שלא כהלכה. ללא הרקע הזה, הרחב יותר, המדיטציה עלולה להיות מיושמת לצורך מטרות
שהן בניגוד מוחלט לרוח הדהרמה. לפני כמה שנים, למשל, ביקש קצין בכיר בצבא ארה"ב ממורה ויפאסנה שילמד את חייליו לעמוד בכאב כאשר הם לא יכולים לזוז או לקבל טיפול בעת קרב. כמו כן, גם עסקים שונים מעוניינים בתרגול ויפאסנה כדי שהצוות שלהם יפתח ריכוז טוב יותר ויוכל לשפר את ההספק והיעילות שלו. כך נמסרת הוויפאסנה ללא המטען המוסרי שלה וללא העומק והרוחב של המסורת ממנה באה, והתוצאה דומה למדיטציה הדינאמית מבית מדרשו של אושו בפונה.
לימוד של מדיטציית ויפאסנה כדי להקל על מתח וכאב הוא ישום חשוב של הדהרמה, אך עם זאת יהיה זה חבל מאוד אם למסורת הזו יהיה את אותו סוף שעלה בגורלה של היוגה במערב. היוגה, כידוע, הפכה לעתים קרובות במערב אך ורק למערכת תרגילי כושר ובריאות תוך שהיא נעקרת מההקשר הרוחני שלה, כתרגול של דרך רוחנית עמוקה המיועדת לכל הרמות והרבדים של הקיום האנושי.
באותו מטבע, יהיה זה דבר מצער גם אם הוויפאסנה תהפוך לסוג נוסף של טיפול פסיכולוגי. לפני כמה שנים כתבתי הנחיות לקורס ויפאסנה במרכז Spirit Rock ליד סן פרנסיסקו, ששלושים אחוז מהמשתתפים בו היו פסיכולוגים. כהערה בתחתית הדף כתבתי: "בבקשה אל תביאו אתכם את הילד הפנימי. בקורס לא יהיו מבוגרים כדי להשגיח עליהם". לזכות המרכז יאמר שהם פרסמו את ההערה כלשונה. הרבה פעמים פסיכולוגים משתמשים בוויפאסנה ככלי בטיפול ותו לא, גם זאת תוך מחיקת המטרה אליה כיוון הבודהא, כאמור.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הוויפאסנה היא חלק מהדרך אבל בשום אופן לא הדרך עצמה
|
|
|
|
|
|
|
הוויפאסנה מומלצת על ידי הבודהא כחלק מהדרך לחירות מוחלטת, אבל בשום אופן לא כדרך עצמה. ישנם מורים חילוניים שמתייחסים למדיטציה ככלי עזר לחיים מאוזנים ומותאמים לסביבה, אבל חיים כאלה נמצאים עדיין מרחק רב מסוף הדרך. שוב: גישות כאלו מוציאות את הוויפאסנה מהחזון הרחב יותר שלה, שהוא השחרור המוחלט.
ברור שהאמת, הדהרמה של החיים, קשה גם ככה להבנה, כפי שאמר הבודהא בכמה הזדמנויות. מורים שנצמדים לנקודת מבט צרה וטוענים לעליונותה של הוויפאסנה, או שמדגישים את חשיבותה של המודעות על חשבון האתגר הגדול של הדרך בחיים עצמם (כפי שמתבטא בשמונה האמיתות הנאצלות ובשרשרת ההתהוות המותנית), לא עושים לדהרמה שירות טוב. תורת הבודהא מיועדת להבאת החיים על פני האדמה לשלמות מוחלטת. הישיבה על כרית המדיטציה וההליכה הלוך וחזור בתשומת לב היא חקירה יפה ועמוקה אל העצמי ואל חוסר-העצמי, אבל מה קורה בשאר החיים שלנו? דיאטה נכונה, תרגילים גופניים, צניעות בדרך החיים ובבזבוז המשאבים של כדור הארץ, יחסים אמיתיים עם משפחתנו וחברינו, מגע עם הטבע, קריאה וכתיבה על הדהרמה, מגע עם מתרגלים אחרים, קשר עם מורים מוארים, תובנות לגבי האמת וחוסר-הדואליות שבקיום - כל אלה ראויים לעניין ולתשומת הלב המלאה שלנו.
שום מורה יחיד, שום מסורת אחת, שום אשראם, שום סאטסנג ושום תרפיה לא יכולים לעולם לתת תשובה לכל הנושאים האלו יחד ולרבים אחרים. אנו חיים בתקופה בה חשוב שהדהרמה תחקור את המציאות היומיומית, במקום להשקיע מאמץ גדול כל כך בשמירה על העבר הדתי והמסורות הקיימות. האמונה שהוויפאסנה בלבד תוביל להארה ללא תשומת הלב לחיים בכוליותם היא אשליה. האמונה שאפשר לנתק את הוויפאסנה מהרקע השלם שממנו היא נולדה גם היא אינה יותר מאשליה. אם נעשה כן, נחטא לאמת.
אחרי שלושים שנה כעבד נאמן של הדהרמה, עצוב לי לכתוב את הדברים הללו. אנא אל תחשבו שהסכנות שמאיימות על הוויפאסנה בגלל התרגום המערבי שלה, מצביעות על כך שהיא עצמה אינה מועילה. להפך, הוויפאסנה היא מסורת של ראייה ברורה. היא עוצמתית. היא אפקטיבית. היא טרנספורמטיבית.
הכרחי הדבר שמורים לוויפאסנה ידברו הרבה יותר על סיום הדרך, כמו גם על ההליכה בדרך עצמה. מורים אלו מתבקשים לדבר מתוך נסיונם, הבנותיהם ותובנותיהם אל תוך קיום חופשי ושחרור מה"אני" ומה"שלי", ולגבי התעוררות שהיא קרובה ומיידית.
בסוף הדרך אנו נחשפים להתמוססות של המערכות הדואליסטיות סביב העושה-ושאינו-עושה, סביב "הליכה לקורס" ו"חזרה לחיים רגילים". הוודאות שאנו מגיעים אליה לא סובבת סביב היותנו בהווה או אי-היותנו בהווה, ולא סביב השאלה של ההשפעה שלנו על המציאות או של השפעתה עלינו, ולא סביב עניין העצמי או חוסר-העצמיות. היא פשוטה מאוד: כל המערך של הרגשות, ההכרה והאישיות הוא כולו גלים קטנים באוקיאנוס המוחלט.
מי ייתן והשחרור יזרח דרך כל מאורע ותופעה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
