 |
/images/archive/gallery/107/460.jpg העורף של הקבליסטית בריטני ספירס.
MB PICTURES/REX FEATURES  |
|
|
|
|
| הקבלה בימינו שכחה מאיפה היא באה, לאן היא הולכת, ולפעמים היא שוכחת אפילו את אלוהים. תומר פרסיקו תוהה איך קרה שהקבלה הפכה ממערכת יחסים עמוקה עם אלוהים לכלי לניטרול פחדים וסיפוק תשוקותיו של האדם |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
תומר פרסיקו
5/4/2006 10:41 |
|
|
|
|
|
|
|
דרך ארוכה ועקלקלה עברה תורת הקבלה מאז שבאה לאוויר העולם (בימי אברהם אבינו על פי המסורת, במאה ה-12 על פי המחקר), עקלקלה עד כדי כך שקשה לפעמים לזהות דמיון בין מה שהיום נחשב כקבלה ובין מה שכתבו מקובלי העבר הגדולים. ולא שהקבלה לא השתנתה עם חלוף הדורות: יש הבדלים גדולים בין הקבלה של ספר הזוהר, לזו של האר"י, או בין אלו לקבלה החסידית; אבל למרות השוני התורות הללו שומרות על דמיון משפחתי מובהק: מבט אחד בהן יספיק כדי להבין שהן באו כולן מאותו בית-אב. לא כך, נדמה לי, עם הקבלה הפופולארית בימינו. זו אפילו אינה שומרת על עקרונות בסיסיים שליוו את הקבלה, ואף את היהדות, מראשיתה.
הקבלה במאה העשרים הפכה ממערכת אזוטרית הנלמדת בחדרי חדרים על ידי יחידי סגולה, לתורה פופולארית, שלא לומר פופוליסטית, המופצת בכל אמצעי מדיה, לכל דיכפין, ומתהדרת בגיוס סלבריטאים לשורותיה. נכון, כבר בתחילת המאה העשרים היתה העמדה בקרב רבים מהמקובלים המרכזיים שיש לפתוח לרווחה את שערי הקבלה. בדורנו, כך אמרו וכתבו, כבר מותר, ואף רצוי,
שסודות הקבלה יהפכו גלויים, בין אם מפני שבזמן זה אנו ב"אתחלתא דגאולה" (על פי הרב קוק, וגם בחלקים של חסידויות חב"ד וברסלב) ובין אם מפני שאנו דווקא סובלים מעודף חומריות ומרירות קיומית (הרב אשלג). ספק אם תיארו לעצמם חכמים אלה כיצד תתגשם תקוותם בעידן הרב-תרבותיות והאינטרנט.
קל, כמובן, לתקוף את קבלת הפופ על כך שהיא אינה דורשת מחסידיה לקיים תרי"ג מצוות. אין צורך לציין שקיום מצוות היה עמוד התווך בה' הידיעה של היהדות מראשיתה בכלל, ושל הרוב המכריע של זרמי הקבלה בפרט. מאידך, במציאות בה כתשעים אחוזים מהעם היהודי אינם מקבלים על עצמם עול מצוות, וכשמדובר במערכות ידע המבקשות להפיץ עצמן כמה שיותר מתוך עיקרון, מובן למה ניתנת "הנחה" שכזו להמוני התלמידים. ובכל זאת, נשאלת השאלה האם הקבלה הפופולארית יצרה לעצמה תחליף למצוות, כלומר האם היא שומרת על איזשהו קשר בין האדם לאל, או האם, כמו בזרמי ניו אייג' רבים, העיקר הוא האדם, והאדם בלבד.
הקבלה הפופולארית נטולת המצוות היא כיום תולדה של תורתו של הרב אשלג. בזרמים האחרים המפיצים את תורת הסוד קיימת עדיין, רשמית וגם בפועל, הקפדה לא לפרוץ את גדרי ההלכה. מעניין לבדוק, אם כן, מהו מעמדו של האל בין ילדיו של "בעל הסולם". לצורך כך נבדוק את גלגוליה של מצווה אחת, מצוות התפילין, בדילוגים רחבים מימי התלמוד ועד ימינו. דרך הפרשנות למשמעותה של המצווה הזו ניתן יהיה להבחין בשינויים שחלו ביחסי הגומלין בין האדם (היהודי) לאלוהיו במרוצת הזמן.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
גם הקב"ה עצמו מניח תפילין
|
|
|
 |
|
|
|
מצוות התפילין היא מהמצוות היהודיות המקוריות ביותר (כלומר: קרבנות הקריבו כולם, תפילות התפללו כולם, כריכת רצועות עור על הגוף - רק היהודים) ויש בידינו אף תיעוד ארכיאולוגי של תפילין בני כאלפיים שנה. מראשיתה כיוונה המצווה לאזכר ולהנציח את הברית הקיימת בין האלוהים לעמו. עד כדי כך מרכזית המצווה לקיום הברית הזו, שחכמי התלמוד קבעו שגם הקב"ה עצמו מניח תפילין (תלמוד בבלי, ברכות, ו/א):
"מנין שהקב"ה מניח תפילין? שנאמר 'נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו' בימינו זו תורה, שנאמר 'מימינו אש דת למו'. ובזרוע עוזו אלו תפילין, שנאמר 'ה' עוז לעמו יתן'. [...] אמר להם הקב"ה לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם".
שני דברים עולים מתוך השורות הללו, ובמיוחד מהמשפט האחרון: ראשית, חשיבותה של האחדות. האחדות היא המטרה אליה שואפים. רעיון זה ילווה את הקבלה לדורותיה: הפירוד הוא תמיד פגם, אפילו חטא. על כן כאשר הקב"ה מניח תפילין הוא מאחד את ישראל. כאשר בני ישראל מניחים תפילין הם מאחדים את אלוהים.
וזה מביא אותנו לנקודה השנייה: יחסי הגומלין בין האדם לאלוהים. הברית בין העם לאלוהיו הדדית לא רק במובן ששניהם מחויבים לה, אלא גם במובן ששניהם זקוקים לה: לא רק אחדות העם, אלא אחדות האלוהות תלויה בקיום המצווה באופן הדדי! כאן אנו מגלים עוד אחד מהעקרונות המרכזיים שילוו את הקבלה לאורך הדורות: האל זקוק למאמיניו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כל פעם שיהודי מקיים מצווה הוא מתקן קצת את אלוהים
|
|
|
|
|
|
|
השפעה של האדם על המערכת האלוהית נקראת בשפת המחקר "תאוּרְגיה" (ביוונית: עבודת אלוהים). נקודת ההנחה המאוד מפתיעה היא שהאל אינו מושלם, ושלצורך השתלמותו הוא זקוק לאדם. מקובלים רבים עמדו על כך שקיום המצוות הוא "צורך גבוה", כלומר צורך אלוהי, והזרם המרכזי של הקבלה אימץ בשתי ידיו את ההנחה הזו ובנה על פיה את ההיגיון העומד בבסיס תורתו ומעשיו. אם האל אינו מושלם קל מאוד, למשל, להסביר איך משפיעות התפילות עליו, או מדוע בכלל קיים רוע בעולם. אך יותר מכך: הנחה זו מעניקה משמעות עצומה לכל מעשיו של האדם: כל פעם שיהודי מקיים מצווה הוא למעשה מתקן במקצת את האלוהות. תיקון האל יביא ממילא לתיקון הבריאה, ויוצא מכך שהאחריות שמוטלת על האדם היא כבירה.
התיאורגיה במשמעותה זו, כלומר כעבודה אנושית שעוזרת ואף מתקנת את האלוהים, היא אחד מהמאפיינים המייחדים את הקבלה כזרם רוחני-מיסטי. לאורך כל שנותיו ודורותיו של הזרם המרכזי בקבלה עמדה התיאורגיה כהיגיון הבסיסי שהנחה את חכמיו. המצוות היו האמצעי שבעזרתו עוזר האדם לאל לחזור לשלמות שאבדה לו, וספרי קבלה מלאים בתיאורים כיצד קיומה של מצווה מסוימת תורם לאחדות חלק מסוים מתוך העולמות העליונים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הקב"ה זקוק לאדם
|
|
|
|
|
|
|
כך נראה טקסט קבלי קלאסי הדן באותה דרשה תלמודית שלעיל, ומפתח את הקשר העמוק בין מצוות הנחת התפילין למתרחש בעולם האלוהי:
"וסוד הקב"ה מניח תפילין: שהתפילין שבראש הם סוד ייחוד העליון, אמנם תפילין של יד הוא סוד ייחוד מלכות בתפארת [...] דע כי תפילין כשהם ברשותו של אדם ראוי להניח שתיהן כדי לייחד מלכות בתפארת וייחוד תפארת בכתר [...] והבן עוד כל זמן שמניח, מניח של יד תחילה כי כן סדר העולמות והייחוד, אבל כשחולץ של ראש תחילה כי זהו סדר הנכון שאלמלה אין המלכות מתוקנת".
דברים אלו, מתוך ספר שערי צדק, נכתבו על ידי ר' יוסף ג'יקטילה (1248-1305), מראשוני המקובלים בספרד ומהחשובים שבהם. ג'יקטילה מפרש כאן את הטקסט התלמודי שקראנו קודם כאילו הוא מחביא בתוכו רובד נסתר, והוא הרובד הקבלי (דבר שהוא כלל לא מובן מאליו - חז"ל כנראה מתכוונים למילים כפשוטן). על פי ג'יקטילה, אם כן, כאשר מדברים על הקב"ה כמניח תפילין זהו "סוד", והכוונה היא שכאשר האדם מניח תפילין הוא מאחד ספירות שקיימות בעולמות העליונים.
ג'קטילה משכלל מאוד את הזיקה בין מצוות התפילין למצבו של האל ומרמז על מערך שלם של כוחות אלוהיים נסתרים, אבל הרעיון המרכזי נותר כשהיה: הקב"ה זקוק לאדם, וליתר דיוק: זקוק למצוותיו של היהודי. הקשר בין המצוות לספירות הוא הוא ה"סוד" הקבלי, ובמובן רחב יותר, הרי שהקבלה מדברת על הקשר ההדוק בין האדם לאלוהות, ובין מעשי האדם לתיקונה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
נשים נולדות עם זה טבעי
|
|
|
|
|
|
|
נראה שבקבלה המודרנית קשר זה אבד. אם לשפוט על פי הכתוב באתרי אותם גופים שעמלים בהפצת תורתו של הרב אשלג, הרי שמצוות התפילין, הגם שלא מתעקשים על קיומה, נתפסת אך ורק כאמצעי להטבת מצבו של האדם:
באתר של בני ברוך
כתוב:
"מהבורא יורד אל האדם אור עליון. האור הזה עובר דרך עולמות - מנגנונים שמחלישים את האור - וזאת כדי שהאדם יוכל לקבל את האור במידת התיקון הרוחני שלו. ... תפילין הוא אפוא יציאת האור מהמדרגה הרוחנית העליונה ... אל המדרגה התחתונה ממנה כדי לתת לה כוח לעשות מעשי השפעה".
באתר של המרכז לקבלה כתוב:
"הנחת התפילין בבוקר יום חול נותנת את הכוח לגבר לעקוד את רצונותיו, לשלוט בהם ולנהוג בהם למטרה נכונה. אישה אינה זקוקה לתפילין משום שהיא נולדת באופן טבעי עם היכולות אותם מעניקים התפילין למניחים אותם".
כך, למרות שהרב אשלג עצמו שמר על העיקרון התיאורגי בכתביו (הוא דיבר על העונג שמעניק האדם לאל כאשר הוא עובד אותו), תלמידיו כיום לא מזכירים כלל את תיקון האל והעולם המתרחש כאשר האדם עושה כמצוותו. היתרון היחיד המוזכר הוא היתרון לאדם כפרט.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שקע לינוק ממנו אור
|
|
|
|
|
|
|
ולא רק באשר לתפילין. בדפי ההסבר של שני האתרים לשאלה "מהי קבלה?", האל עצמו אינו מוזכר ולו פעם אחת. להפך: הדגש הוא הפרט, ורק הפרט. בדף המידע של "בני ברוך" נקבע שמטרת חיי האדם היא "לקבל מודעות עליונה והשגה רוחנית". בזה של "המרכז לקבלה" נכתב שחכמת הקבלה: "עוסקת בעקרונות בסיסיים אשר רק כעת מוכרים כמחשבה מדעית בת זמננו, עקרונות אשר עוזרים לאנשים בכל העולם לשפר את חייהם בכל יום ויום. ... באמצעות חוכמת הקבלה אנו לומדים כיצד לפעול בהרמוניה עם חוקים אלו, כך שנוכל ללמוד כיצד באמת לשלוט בכל מה שקורה לנו ולשפר באופן משמעותי את מערכת היחסים שלנו, המצב הבריאותי, ההצלחה הקרייריסטית והעסקית ובכלל את איכות חיינו".
נהדר: האל בשירות האדם. קל לראות את המרחק האדיר בין האתוס הקבלי הקלאסי לבין זה של הקבלה הפופולארית בזמננו. גם אם נשלים עם העובדה שקבלת עול מצוות נתפסת כלא יותר מהמלצה, האם באמת אפשר לוותר גם על האל עצמו? האם ניתן, בתורה שמבטיחה ידע נשגב והתעלות רוחנית לוותר על הקשר ועל ההדדיות בין האדם לאלוהות? והאם במסגרת גוף של ידע המכריז על עצמו כממשיך נאמן של מסורת בת אלפי שנים מותר לוותר על עקרונות מרכזיים שצמחו והשתרשו בה משך כל הזמן הזה?
נראה שקבלת הפופ היא תוצר הסחיטה חסרת הרחמים של הקבלה הקלאסית במכונת הניו-אייג' הפוסטמודרני. לא רק שמערכת המצוות אינה חובה, גם אין לה תחליף ראוי שימסד קשר משמעותי עם העולמות העליונים. למעשה הרושם שנוצר הוא שהעולמות העליונים קיימים בראש ובראשונה כדי לספק את צרכיהם של אלו התחתונים, והאלוהות אינה יותר משקע קוסמי שאליו ניתן להתחבר ולינוק "אור". מדרך רוחנית ששמה את תיקון הבריאה בלבּה, הפכה הקבלה כיום לכלי המשמש לסיפוק רצונות חסידיה ולהרגעת חששותיהם מהחיים ומהמוות. בהשגת סעד נפשי אין כמובן כל רע - הבעיה מתחילה כאשר זה כל מה שמשיגים, במיוחד כאשר מדובר בתורת גאולה שמבטיחה נפלאות רוחניים.
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
