 |
 |
|
|
|
|
| הנעל הקטנה, שמייצגת את הרגל הקטנה, היא ביטוי לחוסר יכולתה של האישה להתחבר אל מקור כוחה - האדמה. פרק מתוך ספרה החדש של אירית רושין, נשיות |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
אירית רושין
3/4/2006 18:11 |
|
|
|
|
|
|
|
המסורת הסינית בחרה להגדיר את היופי הנשי על פי גודלן של הנעליים. ככל שרגליה של האישה תאמו נעל קטנה יותר, כך היא הוגדרה כיפה, אצילית, נשית ונחשקת יותר.
רחוק מסין, בעולם האגדה, הכינו הפיות הטובות עבור סינדרלה, לבוש מהודר לקראת הנשף החשוב שנערך בארמון. לרגליה הונעלו זוג נעליי זכוכית קטנטנות, עימן היא רקדה את ריקוד חייה, כשהיא חבוקה בזרועותיו האיתנות של הנסיך. בעוזבה את הנשף במרוצה, נותרה אחריה, על המדרגות, אחת מנעליה הזעירות. הנסיך, המום ומרוגש, התעשת מייד והריץ את שליחיו ברחבי הממלכה, כשבידם הנעל הקטנטונת, באמצעותה יזהו את האישה האחת והיחידה - הנערה קטנת הרגליים.
ואכן השליחים מצאוה - האישה הנחשקת כל כך, היתה לא אחרת מאשר נערה משרתת נדכאת, המוסתרת מאחורי סינר מוכתם בין סלי כביסה עמוסים לעייפה. היא היא האישה המסתורית, בעלת נעליי הזכוכית הזעירות - האישה שכה ריגשה את הנסיך.
אין צורך לדמיין את הליכתה של סינדרלה באותן נעלי זכוכית קטנטנות, שקופות, שבריריות ונוקשות. בתחילת המאה ה-21 עדיין חיות בסין כמה עשרות נשים קטנות רגל - שרידיה האחרונים של המסורת המפלצתית.
האישה הסינית נחשבה לנחשקת יותר, ככל שהליכתה היתה מדדה
וברווזית יותר, וככל שכפות רגליה היו מעוותות יותר. אמה של הנערה הסינית, שחפצה לפתוח בפניה את שערי "גן העדן" של הנשואים לבן אצולה, כופפה בקשירה את אצבעות רגליה אל מתחת לכף הרגל, גרמה לגשר כף רגלה שיתרומם מעלה ויתעוות, ולכל עצמות כף הרגל שיעוקמו וירוטשו. גודלן של הנעליים של האישה הסינית האידיאלית לא עלה על גודלה של נעל הראויה ללבישה על ידי ילדה בת חמש.
מניין שאבה המסורת הסינית את אידיאל היופי הזה? מניין שאבה אגדת סינדרלה את רעיון הנעליים הקטנטנות? מה מייצגות נעליים אלו? איזה קשר יש בינינו, כלל הנשים, לבין נעליים קטנות?
באמצעות הנעליים אנו מודדים מימדים של הצלחה בפועל. המושג "נעליים גדולות" מתייחס לגודלה של האישיות של האדם הלובש אותן, ולאילו הישגים של ביטוי עצמי ייחודי והשפעה הוא הגיע במסגרת תפקידו. "להיכנס לנעלים גדולות" הוא ביטוי שמתאר, בדרך כלל, חשש להיכנס לתפקיד, שגודלו הוכתב על ידי אדם רב פעלים, שכיהן בתפקיד זה קודם לכן. נעליים גדולות מתחברות עם כבוד, עוצמה ועשייה רחבה ומוערכת מאד.
מול כל אלו, נוכל לומר בוודאות כי "נעליים קטנות" מייצגות את קטנות עמדתו החברתית ומיעוט ביטויו האישי של זה שנועל אותן.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
 |
|
|
|
הבה נשוב לסינדרלה - מי היא? סינדרלה היא הבת היפה שמרגישה את עצמה לא אהובה בביתה. היא הדחויה, הנחותה, הלא רצויה. מקומה בבית מוגדר כבת בתפקיד של שפחה. היא צייתנית, משרתת נאמנה ומצטמצמת לתוך "נישה" ביתית קטנטונת, שמוכתבת על ידי אימה.
סינדרלה היא דמות הקיימת בתוך כל אישה. היא דמות הקיימת בנו, כתוצאה ממערכות היחסים הבין-נשיות במשפחתנו. סינדרלה, או בשמה העברי - לכלוכית, היא הנערה המכווצת שבתוכנו, שחווה את עצמה כמי שלא התקבלה מעולם על ידי אימה ואחיותיה, המייצגות את ה"עם הנשי" בבית, ובעקבות כך, היא אינה מתקבלת על ידי ה"עם הנשי" בעולם כולו.
תפישתה העצמית של סינדרלה, מובעת באמצעות מידתן הזעירה של נעליה. אותה דמות בתוכנו, שחווה את עצמה דחויה על ידי נשים, מאמינה על עצמה שהינה דמות שולית חסרת ערך הראויה לנעליים קטנות.
על פי סיפורה של סינדרלה מתגלה לנו כי קטנותן של הנעליים עלתה על נס. שהרי הנסיך שמצא את נעל הזכוכית הזעירה, לא נרתע מלחפש אחרי בעלת הנעל. נהפוך הוא - אותה, ורק אותה הוא רצה. האם הנסיך רצה את סינדרלה דווקא מפני שהיא חדלת אישים?
הנסיך של סינדרלה הוא נסיך דמיוני. הוא הדמות הגברית האידיאלית המצויה בראשה של הנערה במצוקה. הוא משאת נפשה של הנערה הדחויה, שמבקשת שיבוא גבר כל יכול, ויגאל אותה מחיי הזוועה בהם היא נתונה - חיים של בדידות בבית לא אוהב ולא מקבל, חיים של צמצום ה"אני". חיים מתחת לאם שיוצרת מצב של קנאה, תחרות ומתח בין בנותיה. חיים בתוך סד של נחיתות.
האומללה, מייצרת בדמיונה אביר חלומות שמחפש אותה ומתגעגע אליה. נסיך שיקחנה לארמונו ויהפכנה למלכה. מלאך שיגאל אותה ממצוקתה הקשה. כיון שכך - כל גבר שייתן לה בית חלופי, יחשב לנסיך! האישה, "קטנת הנעליים", היא זו שמעניקה לגבר שלה את "נעליו הגדולות". הוא אינו יוצר לעצמו את נעליו הגדולות. הוא מבחינתו נענה להזמנה להיכנס לתוך הנעליים הענקיות שהיא מציעה לו. הוא גם אינו האחראי לייצר את נעליה שלה, אך הוא מאד שמח שהן קטנות כפי שהן!
סינדרלה שבתוכנו מאמינה שהגאולה מצויה בנישואין, היא לא יודעת שמצוקתה תעבור יחד עימה כהעתק מלא ומדויק מבית אימה לבית בעלה. סינדרלה חונכה לחשוב שתעודת הנישואין היא תעודת הכשר. סינדרלה מעולם לא חונכה לחשוב שהדרך היחידה להיגאל היא התחברות אל עצמה ואל כוחותיה שלה. להיפך, היא חונכה לדבוק באמונה השקרית שרק לחברה יש את הכוח לתת לה ציונים ואישורים לשווייה החברתי. היא כשלעצמה, לעולם לא יהיה בכוחה להעניק לעצמה את המקום הראוי לה. על פי חינוכה - רק לנציג החברה ניתנה הסמכות להכתירה. רק לנציג החברה מותר לשחרר את רגליה מן הסד.
מי הן אלו שמכניסות את רגלינו לסד? אלו הן הנשים הבוגרות. הסבתות, האמהות, הדודות, האחיות הגדולות. הן אלו שגורמות לנשים הצעירות מהן, שתשארנה בעלות נפש ילדותית ותלותית, תלות שמשרתת את התפישה החברתית הקיימת. אנו עצמנו כופות על עצמנו את הקטנות - לא הגברים. הגברים של היום מקבלים אותנו בשמחה במצבנו זה. הם אינם יוצרים אותו - הם רק משמרים אותו. לנסיך של סינדרלה נוח להתאהב בילדה עם רגליים קטנטנות, כי היא אינה מאיימת עליו בנשיות רבת עוצמה, ולא דורשת ממנו להתחבר אל עוצמותיו האמיתיות - אנו הנשים מאפשרות לגבר לתפקד באזור נוח זה. אנו בעצמנו יוצרות את ההיררכיה ב"ארון הנעליים".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הנשים הבוגרות בחברה שלנו, אחראיות להכין את הנשים הצעירות לקראת מקומן החברתי. כשהן מלוות את הכלה לחופתה, הן עושות זאת רק אחרי שהכינו אותה היטב לקראת תפקידה המצומצם, ויצרו בה את חוסר ביטחונה, תלישותה ותלותיותה.
הנעל הקטנה, שמייצגת את הרגל הקטנה, היא ביטוי לחוסר יכולתה של האישה להתחבר אל מקור כוחה, האדמה - מעניקת הביטחון והיציבות. רגלה הקטנה הפכה אותה לתלויה לחלוטין בגבר שלה. בתודעתה של האישה היא ניצבת על זוג רגליים קטנטנות שאינן מסוגלות לשאת את משקל גופה, לכן היא נזקקת לרגליו האיתנות של הגבר שלצידה. גם לילדיה של האישה יש תפקיד, והם מהווים עבורה חיבור יציב אל האדמה. בזכותם היא מרגישה את ערכה ואת יציבות מעמדה.
הכוח ההישרדותי של החברה דאג לעצמו ולמטרתו. הוא שאף לגרום לאישה ללדת ולשמר את הגזע, לכן הוא שמר על כך שבתודעתה היא תהיה בעלת רגליים זעירות ותזדקק לבן זוג ולילדים כדי להרגיש יציבה ובטוחה. הילדים - משאת נפשה של החברה, הפכו להיות למעניקי "רגליים חיצוניות" עבור האישה.
המעבר מעמידה על רגליים חיצוניות, קרי: בעל וילדים, לעמידה על רגליים פנימיות בטוחות, הוא המעבר מתחושת חוסר ערך עצמי, לתחושת ערך עצמי, שחסרה לאישה בבסיס אישיותה. תחושת ערך עצמי יכולה לנבוע רק מחידוש הקשר של האישה עם האדמה עליה רגליה דורכות ועם נשמתה שבליבה. כל עוד האישה מאמינה שהאהבה, שהיא כה מתגעגעת אליה מקורה באימה יולדתה, היא תישאר במצוקתה. עד שהאישה לא תפענח שהאהבה אליה היא כה מייחלת, מצויה תחת רגליה, ובליבה היא, היא תמשיך להיות תלותית ומכווצת. ערכה הפנימי של האישה יגדל רק כשתוותר בתוכה על הציפייה חסרת התוחלת לאישורה, לקבלתה ולאהבתה של אימה. רק אז יהיה לה בטחון עצמי לעמוד עמידה איתנה על האדמה .
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על המחברת
|
|
|
|
|
|
|
אירית רושין היא אמנית ומורה רוחנית, מפתחת השיטה הטיפולית - מודעות עצמית באמצעות גוף.
ספרים נוספים פרי עטה: שמאל, ימין ומה שביניהם, נחש קדמון, מבט על - בדרך לאדם שלם, צלילויות
לאתר הבית של אירית רושין
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
