תגובות עד כה: 19 תגובות, ב- 7 דיונים. הוסף תגובה 7.  הכתבה טובה והאתר מקסים ונפלא!     ירדנה,    08/04/06 21:20 אני ממליצה לכולן וכולם להיכנס לאתר. הגב לתגובה זו 6.  מאוד אהבתי את הכתבה. נותן הרבה חומר למחשבה.     איילת,    07/04/06 00:41 מסקרן אותי לקרוא את ספריה של המחברת. הגב לתגובה זו          מה את אומרת!         סקרן,    08/04/06 16:36 מחשבה על מה? הגב לתגובה זו              לסקרן, אתה בטח לא תזכה לתשובה             איילת מלמטה,    09/04/06 05:52 כי זאת או התחזות או עוברת אורח בשם איילת. הגב לתגובה זו 5.  כתבה מדהימה     אמא של שירה,    06/04/06 10:31 בסיפור הבא,ניתן מבין השורות להבין שהאם היא אחד הכוחות הדוחפים את הבת להיות ילדה טובה-ולהדחיק רצונותיה שלה... חלק א': מחאה אילמת בלומה ילדה טובה.ההורים של בלומה,כמו עוד עשרות אנשים שניתקלה בהם בעודה פעוטה,הבהירו לה בשפה ברורה ורמה,כמו גם בשפת גוף אילמת-ילדות הן תמיד 'ילדות טובות'...אין להפריד את המושג הזה,אי אפשר לפורר אותו לשתי מילים נפרדות. בבית ספר,בלומה למדה על המחאה של גנדי בהודו. בלומה חייכה.המחאה שלה,הייתה אפילו פחות מורגשת... עוד פחות אלימה... עוד דרשה בבית התפילה.בלומה יושבת שלובת זרועות.היא למדה לאטום את האוזניים מבפנים. חיוך דק שבדקים שעל פניה,היה מסגיר אותה-לולא היו כולם,מנומנמים.כולם מפליגים במחשבתם.אבל כולם-עושים זאת בלי כוונה.ובלומה... המומחיות הזו באה לעזרתה גם בשיעורים שבבית הספר.המורה מדברת, ובלומה חושבת על דברים הפוכים. רק כשדיברו על גנדי-בלומה היטתה אוזן.חיוך דק מאוד עלה על שפתיה. הגב לתגובה זו          חלק ב'         אמא של שירה,    06/04/06 12:04 בלומה נוסעת...או שמא יש לומר,הוריה של בלומה מבקשים לשלוח אותה למחנה קיץ לילדות טובות.למקום בו תלמד בלומה ריקמה,ונימוסים טובים,בימי החמה היוקדת. אבל בלומה-מתכסה כולה בפצעים פצעים. והרופא מסתודד עם אמא ואבא של בלומה-דבר כזה עוד לא ראה דוקטור כאן,או מעבר לים.אין לדעת אם מידבקת היא.יש להשאירה בחדרה.אל תבואו פנימה.הניחו את קערות האוכל שלה על המפתן. ושעה מזמן שנסע לדרכו לאותו מחנה שבסתרי נפשה בלומה קצה בו- ועורה לבן וצח שוב,כשלגיה... מדברים נכבדות בבלומה.השדכן מפליג בדבר ענוונותה,שתקנותה.מספר שמעולם לא הרימה קול על איש,שמעולם לא שמעו אותה מתקוממת ולו ב 'לא' אחד כנגד אביה. בלומה יושבת ומחייכת חיוך דק.הנער שאיתם מבוהל כתרנגול,שהוצא אל מחוץ לכלוב-הנה כרבולתו מופשלת קדימה,עיניו כמו יוצאות מחוריהן.כאילו קפא בקור של השלג הראשון,שיורד בחוץ. בלומה שואלת בינה לבין עצמה-אם הנער הזה מחייך לעיתים,ואיך נראה אז חיוכו. שואלים את פי הנערה.טוב שפיה כולו שואלים,כי אם היו שואלים רק שפתיה של בלומה,היו רואים חיוך שעל פניה ויודעים שבלומה שוב אומרת 'הן',ומחפשת דרך אילמת לומר 'לאו'. הגב לתגובה זו              חלק ג'             אמא של שירה,    06/04/06 13:28 ביום שבו נקבע לה לבלומה לענוד טבעת,התנפחו אצבעותיה.אבל אבא ואמא,שהורגלו כבר,מבלי משים,לבגידות גופה של בלומה בכוונות הטובות מוליכות הגיהנום שלהם,הם ניגשים כאחוזי תזזית לצורף,וזה מתקין לה לבלומה את הטבעת הרחבה ביותר שהתקין מעודו. אבא ואמא של בלומה,מנחמים את החתן-טבעת רחבה,לב רחב... חיים ארוכים לשניכם יחדיו. והתרנגול נאלץ לשלם בביצי זהב,עבור התכשיט עצום הממדים.והצורף מחכך ידיו-רווח נאה בא אליו. למחרת,מדברת עם בלומה אמה-משל בלומה כבר מעוברת ללא ספק.היא נותנת לבלומה את העריסה הישנה.ומסבירה שייש לשים אותה קרוב למיטתה של בלומה-כי התינוקות טיבעם שהם קצים ללא קץ.בלומה תיעור יותר משתישן,כשיגיע הפעוט,היא אומרת. וגופה של בלומה כבר מחשב לו מוצא: הוא הולך ומצטמק.כל כך הוא שדוף עתה,שאין ספק שאין בו מקום להכיל תינוק.והפוריות כבר ממנו והלאה. הרופא אובד עיצות.כבר שנים שהוא איננו מבין את גופה של בלומה. ואמא ואבא של בלומה,הם גוררים את בלומה ואת התרנגול שאיתה לעוד רופא,ואחר כך-משאפסה תקווה של הגיון-למלחשים למינהם. הגב לתגובה זו                  חלק אחרון                 אמא של שירה,    06/04/06 14:39 בעיר הגדולה,יושבת מכשפה .היא מבקשת את כולם לצאת-רק את בלומה תשאירו עימה. והיא מביטה עמוק לתוך עיניה,או שמא יש לומר,היא רואה את החיוך הדק על שפתיה. ורק היא,שייש בה מידת מה של קריאת המחשבה הנסתרת,או שיש לומר-של קריאת הגוף,וטבע האדם-ובפרט האשה- היא יודעת שגופה של בלומה,הוא מחאה של ליבה.שהוא שליח מצויין לרצונותיה של בלומה. והיא לוחשת לבלומה: ''העשב הזה יבריא אותך.אם ירצה גופך ואם לאו-יעלה בשר'' ובלומה נרעדת.כי עד הנה,לא אמר לה איש כדבר הזה... רק דרך אחת נשארה לה,לבלומה- והיא חדלה להביא לפיה אף את המעט מזעיר שהביאה. ובשחר אחד,ביום הראשון של האביב,עם קריאת התרנגול,בלומה נפטרת מהעולם. והרופא אומר,שגופה של בלומה קרס מחולשה של רעב. אבל לא הרופא,ולא אדם בעולם יודע,שלא גופה קרס,אלא ליבה של בלומה-קרס,משנים של מחאה אילמת מוחנקת. הגב לתגובה זו 4.  נשיות     עדיה,  הוד השרון,    06/04/06 09:54 אירית רושין, מעבירה סדנא מדהימה שנקראית-נשים מגלות את עצמן עלמנת לעשות ולהשפיע שלשום הסתיים המחזור הראשון וכל אחת מהנשים שסיימו את הסדנא ואני בתוכם,קמו לבוקר חדש מחוברות לעוצמות של אהבה,ריפוי,יצירתיות וידע עצמי מופלא. מאד מומלץ, גם למי שחושבת שיש לה כבר הכל והיא הגיעה לנחלה ולאושר. אין סוף ללמידה העצמית,וכשהיא נעשית בצורה כלכך מדוייקת בידיה של מאסטרית כמו אירית רושין היא מביאה הרבה אמת ,יופי וחווית מודעות שמשפיעה על כל הסביבה הקרובה לנו -כנשים וזה אומר ילדינו אהובינו והעשיה שלנו. הגב לתגובה זו 3.  הדרך חזרה     עמוס,  זכרון יעקב,    05/04/06 12:28 מעניין יהיה לראות את פניה של החברה האנושית, כשהאישה תשוב ממסע חיפושיה לאחר ההיתחברות לאמא אדמה, ושיקום נישמתה הפצועה. כבר היום אנו מזהים את המבוכה והבלבול הבלתי רגילים בנשים וגברים כאחד. אני עוקב אחר דרכך אירית, יודע שתעשי את דרכך עד הקצה, בכדי שתוכלי לשוב אישה ואדם ;אם תירצי ;אל עולמנו. הגב לתגובה זו 2.  עכשיו כשקראתי - כבר לא נחמד     י,    04/04/06 12:12 גישה מאד מיליטנטית, כמו של הפמיזים במירעו. להאשים את כולם בדכוי. הפמיניסטיות ראו בכל הגברים אויב. כאן כולם אויבים. הגברים, הנשים, החברה כולה, המשפחה. אפילו אמא וסבתא, ואחותך הגדולה. רק אורית בסדר. הגב לתגובה זו          women DO hold back other women         inbal,  ny,    05/04/06 19:32 this author is right man taught women to believe they are inferior and to teach that to the young girls YOU dont know what u r taslking about and just want to think its militant הגב לתגובה זו          אירית, לא אורית         איילת,    04/04/06 15:08 גם אני הרגשתי כמוך י, בעיקר אחרי שגם קראתי את השירים של אירית באתר שלה. אבל גישה פמניסטית מיליטנטית נובעת מפגיעה גדולה וצמצום עצמי ארוך שנים מדי, והרבה נשים (גם אני) עוברות דרך תקופה ארוכה של כעס, מרדנות ושנאה נגד הכפייה הפטריאכלית הרווחת ברוב החברות כולל ה''נאורות'', עד ההבנה שגישתן ההססנית שלהן עצמן, חוסר הביטחון, והפחד לקחת אחריות על ה''אני'' שלהן, עיכבו אותן מלהתבגר ולפרוח בלי לראות אף אחד ממטר. בחברה שלנו, ילדות ונשים עוברות הרבה סבל ובלבול בשל מינן, נלחמות כל הזמן בסטריאוטיפים, בתוקפנות, בהתנשאות כלפיהן כמין ובניסיונות שליטה עליהן. זה לוקח זמן להוציא את הכעס. הגב לתגובה זו              אפליה מתקנת?             י,    04/04/06 17:31 זה לא המתכון למעגל קסמים של סכסוכים? הגב לתגובה זו                  לא דיברתי על אפליה מתקנת                 איילת,    04/04/06 19:04 בכוונה תחילה, אלא על שלב הכרחי שעוברות נשים מסוימות שנפגעו, של כעס והאשמה ושנאה, בתקווה שהוא רק שלב בדרך להבנה שלא באמת אפשר להאשים מישהו במצב שנוצר, שבו האישה נאלצת לכבות את עצמה, אלא שעל הנשים לקחת להן את כוחן בעצמן ובלי הרבה דרמה, כמובן מאליו, ולא לצפות לאישור ממישהו לקחת אותו. וגם להבנה שגם להן חלק במצב שנוצר. אבל מה, לפעמים יש מלחמות הכרחיות בדרך, יש מתנגדים המעוניינים לשמר את המצב הקיים כי הוא נוח להם מהמון סיבות (גברים ונשים כאחד), ויילחמו קשות שלא ישתנה, ולכן לדעתי ישנם סיכסוכים בלתי נמנעים, שאפילו ראוי לקיימם לטובת הלמידה של שני הצדדים. הגב לתגובה זו          בעיני המתבוננת         חן,    04/04/06 14:27 לא הרגשתי את הגישה המיליטנטית שאת טוענת שמנשבת מהמאמר. גם אם הוא מזהה כל מיני מקורות חסימה ומכשולים שעומדים בדרכן של נשים בעולמם שלנו, הוא לא קורא למלחמה, אלא להתחברות למקורות כוח חלופיים לאלו שאנו מכירות. יש כאן קריאה לזיהוי מקורות כוח פנימיים וחיצוניים שנשים עלולות לפספס, אך לא לשימוש בכוחות אלו כנגד אותם 'אויבים לכאורה'. הגב לתגובה זו              היהודים אשמים             י,    04/04/06 17:25 כאשר אני מצביע על הבעייה שלך, ואחר כך אני מצביע על מי שאשם בבעייה שלך, אני מלבה עימותים. אין צורך בקריאה מדויקת ומפורשת למלחמה. לדעתי, זה משחק באש. הגב לתגובה זו                  אשמים                 ליאורה,  השרון,    08/04/06 11:53 אין כאן חיפוש אשמים, אלא תאור מצב עגום, והצעה להסתכלות אחרת וללקיחת אחריות לשיפור של כולם, גברים ונשים ליאורה הגב לתגובה זו 1.  צירוף מקרים נחמד     י,    03/04/06 20:08 בדיוק היום, בנושא בלתי שייך בעליל, ערכתי חיפוש בגוגל, ומקרה, הגעתי לאתר של אירית רושין... מי שאוהב צרופי מקרים - מוזמן להתענג. הגב לתגובה זו