 |
/images/archive/gallery/479/384.jpg
מתוך האתר של אוהד אזרחי  |
|
|
|
|
| רצח, אימה, זימה, תככים ובגידות מעמידים במבחן את מידת הנאמנות, האמונה והאומץ של שלושה זוגות: המן וזרש, אחשוורוש וושתי ומרדכי ואסתר. אוהד אזרחי קורא מחדש את המגילה |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
אוהד אזרחי
13/3/2006 11:15 |
|
|
|
|
|
|
|
איך לא ראינו את זה קודם? מגילת אסתר היא בעצם סיפורם של שלושה זוגות ומערכות היחסים המורכבות הנוצרות ביניהם. מה שאומר שאילו רצינו לכתוב פרומו לסיפור המגילה כמו לדרמה קולנועית היה אפשר לכתוב זאת כך:
"זהו סיפור גבורתה של אישה, אשר השכילה להשתמש בכוח המסתורי של נשיותה כדי לתמרן גברים בעלי כוח ושליטה, שהתכוונו להמיט אסון על משפחתה, עמה ועולמה. רצח, אימה, זימה, תככים ובגידות מעמידים במבחן את מידת הנאמנות, האמונה והאומץ של גיבורי העלילה הנרקמת בין שלושה זוגות: המן וזרש, אחשוורוש וושתי ומרדכי והדסה, היא אסתר". משהו כזה...
יש אמנם מי שיתחסד ויאמר שאסתר לא היתה בת זוגו של מרדכי, כי אם בת אחיו או אחותו, ושהוא היה רק דוד שלה ולא יותר. אבל אל לנו להיות יותר צנועים מחז"ל, שמבינים היטב ש"דוד" במקרא זה לא רק האח של אחד ההורים אלא גם אהוב, וכותבים במפורש כמה וכמה דברים על מערכת היחסים הכפולה שניהלה בסופו של דבר
אסתר, עם מרדכי אהובה ועם אחשורוש בעלה, כמו למשל:
"שהיתה (אסתר) עומדת מחיקו של אחשורוש, וטובלת, ויושבת בחיקו של מרדכי". ופירש רש"י: "טובלת - מחמת נקיות, שלא תהא מאוסה לצדיק משכיבתו של אחשורוש".
מגילת אסתר, אם כן, היא מגילה שלימה, שמתנהלת במערכת היחסים והמתחים שבין שלושה זוגות הקשורים זה בזה בקשרים סבוכים של אהבה ושנאה, כאשר גורלו של עם ישראל נשזר אל תוך העלילה הזו כעניין צדדי, בעצם. העם שכמעט נכחד כתוצאה מהתככים של המן זומם לרצוח את כל עמו של מרדכי, שאיתו יש לו עסק של קנאה, עלבון אישי וזעם כבוש, ואחר כך העם כולו ניצל כשאחשורוש מחסל את המן כשנדמה לו שהמן מתעסק עם אסתר המלכה מתחת לאף שלו. מרדכי ואסתר עסוקים אמנם בגורל העם, אבל מבחינת הפרספקטיבה של שאר משתתפי הסיפור העם וגורלו הם עניינים צדדיים, בתוך דרמה סבוכה של מערכות יחסים משובשות.
אז בואו נתחיל לבחון את מערכות היחסים של גיבורי הסיפור.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
אחשוורוש וושתי: גבר חלש עם אשה עוצמתית
|
|
|
 |
|
|
|
איזה מין זוג הם אחשורוש וושתי? מה קורה ביניהם? המלך אחשורוש הוא איש רודף תענוגות שממש אוהב לערוך משתאות, לחגוג וליהנות מיופיין של נשים עירומות. יש בו משהו ילדותי באחשורוש הזה. לא נראה שהוא מונע על ידי איזה חזון או מטרה גדולה, כמו המלכים הגדולים של העבר. הוא אמנם חולש על ממלכה גדולה אבל הוא עסוק מאד פשוט בעצמו ובהנאותיו המיידיות. לכן גם ושתי אשתו לא נותנת בו אמון. המגילה נפתחת בבקשתו של המלך כי ושתי תבוא להראות לכולם את יופיה כשהיא חובשת כתר מלכות (בלבד - על פי חז"לנו), אך ושתי מסרבת.
ושתי מגלה את עצמה כאישה בעלת עמדה עצמאית. נמאס לה לושתי להיות התכשיט של בעלה, היא לא מוכנה לצמצם את עצמה לתפקיד האישה היפה של המלך, והיא אומרת "לא!". על הסירוב הזה משלמת אמנם ושתי בחייה, אך אותו סירוב מהדהד לאורך ההיסטוריה עד לתנועה הפמיניסטית של ימינו, בה נשים עמדו על זכויותיהן כיצורים אנושיים שווי ערך.
מבחינה פנימית אחשורוש הוא גבר שחי בתנומה עמוקה. הוא ישן - וכשקשה לו להירדם מקריאים לו סיפורים - על עצמו, כמובן - וזה עוזר לו להתכרבל בין השמיכות ולשוב וליפול לתרדמתו. ושתי לא מסוגלת יותר. היא אישה נבונה, עצמאית, היא אישה שמעריכה את עצמה ולא מוכנה להיות קוצי-מוצי. ושתי בזה לגבר שלצידה, שממש לא מעורר בה (וגם בנו - כקוראי המגילה) כל אמון. אחושרוש הוא גבר שאי אפשר לסמוך עליו בכלום, הוא טיפוס הפכפך, ובוודאי שהאישה שלו לא נפתחת אליו. היא אמנם חיה איתו באיזשהו הסכם נישואין ממלכתי, אבל לא נותנת לו את מה שהוא בעצם באמת מחפש. אחשורוש אוהב נשים, יפות, סקסיות וזורמות, נשים שנכנעות אליו, גונחות ומעריצות אותו, ובעיקר - נותנות לו את התחושה שהוא - הוא, ורק הוא, המלך!
ושתי לא מוכנה לשחק את המשחק הזה שלו, שנראה לה אידיוטי ומשפיל, והיא עושה לה "משתה נשים" נפרד ב"בית הנשים". ושתי רוצה ליצור לה עולם משלה, רק עם נשים, עולם עצמאי ובלתי תלוי בעולמם המטופש משהו של הגברים.
כשושתי מסרבת לבוא ולהיות הקישוט של אחשורוש היא מבטאת בכך את כל הזעם האצור בבטנן של נשים רבות על הגברים שלהן, שלא רואים אותן בכלל, שרוצים אותן חמודות ויפות, ופעמים רבות מחפשים בהן את האמא האבודה שלהם, שתנחם ותרגיע אותם, תכיל ותעודד ותיתן להם את מנת התענוג הגופני הנחוץ.
כשושתי אומרת את דברה אחשורוש נבוך. הוא זועם, אבל לא יודע מה לעשות, ומבקש את עצת יועציו, וכאן נכנס המן לתמונה.
המן הוא פריק של שליטה ומבחינתו סירובה של ושתי מהווה איום רציני מאוד. המן טוען באזני המלך שסירובה של ושתי עלול להתפתח להתקוממות של כל הנשים כנגד השליטה של בעליהן . המן, שחושש מפני מהפיכה פמיניסטית שתתפוס תאוצה מהודו ועד כוש, מציע לפתור את העניין בקלות על ידי הוצאתה של ושתי להורג.
וכאן מתחילה העלילה שלנו להסתבך. עד עכשיו חיו להם מרדכי והדסה בנחת כיהודים טובים, המן וזרש אימללו זה את זה - כפי שעוד נראה - ואחשורוש וושתי איכזבו זה את זה. אבל כאשר ושתי הפמיניסטית יוצאת, בעצת המן, מהתמונה, העניינים מתחילים להסתבך, כי המלך מתחיל לחפש לו את האישה שתעשה לו את זה סוף סוף, את זו שתתן לו את מה שושתי לא הסכימה אף פעם לתת.
היות והמן הוא הטריגר של כל העלילה , אנחנו חייבים להבין מי הוא המן ומה קורה אצלו בבית?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
המן וזרש: גבר אגואיסט עם אישה שמוכיחה לו שהוא אפס
|
|
|
|
|
|
|
המן הוא קונטרול פריק. הוא זקוק לשליטה באופן אובססיבי. למה? כי בתוכו הוא מרגיש שהוא אימפוטנט, שהוא לא שווה כלום ולא מסוגל לכלום. המן מנסה לפצות על רגשי הנחיתות שלו באמצעות שליטה באחרים. המן רוצה לשלוט במציאות כולה, ובהתחלה נראה שהוא גם מצליח כי בעצם גם את המלך הוא מתמרן כרצונו. המלך לא יודע מה הוא רוצה מעצמו ומי שבאמת מושל זה המן.
המן מבקש לשלוט במציאות, שהיא השכינה בעצמה, הגבירה הגדולה, ולכן גם היחסים שלו עם אשתו הם יחסי שליטה. המן דורך על זרש. היא צריכה להיות כפופה לקפריזות שלו ואמורה לשרת את הקריירה הפוליטית שלו. חייה שלה הם חסרי חשיבות. אבל בזוגות תמיד כל אדם מושך את בן או בת הזוג שנמצאים באותה מדריגה רוחנית, ולכן גם זרש היא אדם שממוקד באגו של עצמו. כלפי חוץ היא מקבלת את מרותו של בעלה, היא אפילו יולדת לו עשרה ילדים, אבל מבפנים היא קלפטה רצינית. היא זו שיודעת בדיוק את נקודות החולשה של בעלה, וכשהוא מרגיש קצת חסר ביטחון היא זו שאומרת לו שהוא אפס גמור.
בהתחלה, כשהמן מתוסכל ממרדכי, יועצת לו זרש להציע למלך לתלות את מרדכי, ולהתקדם הלאה בקריירה הפוליטית שלו, אבל כשהדברים משתבשים מבחינתו של המן ומרדכי עולה לגדולה מיד באה זרש ואומרת לו "כאשר החילות לנפול לפניו לא תוכל לו, כי נפול תיפול לפניו". ממש מעודד.
זרש יודעת איפה זה ממש כואב להמן שלה. איפה הנקודות הכי פחות מוגנות שלו ושם היא מכניסה לו ברגע שהיא יכולה, כי היא כועסת עליו ובעצם גם כועסת על עצמה, היא לא אוהבת את החיים שלהם, שהם חיים של ניצול הדדי, ואת המרירות הזו היא שופכת עליו - מתי שרק אפשר.
המן, שמקבל בבית תחושה של אפס, יוצא אל החיים עם זעם כבוש על האישה שכביכול כנועה לו אבל בפועל היא הרבה יותר חזקה ממנו, ולכן הוא צריך להוכיח לעצמו ולעולם כולו שהוא לא אימפוטנט, אלא להפך, הוא רוצה להוכיח שהוא כל יכול (אומניפוטנט).
האם אנחנו מכירים כמה אנשים כאלו? לא מעט מלחמות ואסונות נגרמו בגלל "המנים" אומללים שכאלו, שמחפשים להוכיח לעצמם בשדה הקרב, בשדה הפוליטיקה או הכלכלה שהם שולטים ושהם שווים. המן וזרש הם סיפור של אימלול הדדי. סיפור עצוב של שני אגואים פצועים, המחפשים בדרכים שגויות לפצות על הכאב הנורא של הקיום.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מרדכי ואסתר: גבר נאמן שחי עם פאם פאטאל שמסורה לאלוהים
|
|
|
|
|
|
|
כקונטרה גמורה לשני הזוגות הקודמים מופיע הזוג המופלא מרדכי והדסה, המפורסמת יותר בשמה הפרסי אסתר.
הדסה היא טיפוס שמהלך בעולם ומפיץ ניחוח טוב סביבו, כמו ענף של הדס. כשהיא הולכת ברחוב יש בה משהו שגורם לאנשים להרים לרגע את הראש מטרדות היום יום. יש בה משהו אלהי, בהדסה, יש בה משהו שגורם לה להיראות כמו האלה הגדולה בעצמה, ולכן, יש אומרים, כינו אותה האנשים "אסתר", על שם האלה הפרסית איסתהאר: "רבי נחמיה אומר: הדסה שמה, ולמה נקראת אסתר? שהיו אומות העולם קורין אותה על שום אסתהר" (תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יג/א).
המעניין הוא שגם השם מרדכי הוא שם של אל מסופוטמי, הלוא הוא האל מורדוך, האל הראשי של בבל, זה שנלחם בכוחות התהו ומצליח לייסד את הסדר של הקוסמוס על כנו . הכינוי הזה מאד מתאים לאופי של מרדכי - הוא שאיש שחי לאור ערכים רוחניים ברורים, ומצליח, בכוח אישיותו ומסירותו, להביס את כוחות התוהו שיצר המן ולהשיב את הסדר על כנו. למרדכי יש מרכז פנימי יציב, והוא נותן לנו, ולאנשים שסביבו, הרגשה שאפשר לסמוך עליו. הוא לא מחפש כבוד לעצמו ואפילו כאשר הציל את חייו של אחשורוש ממזימת הקשר של בגתן ותרש לא חיפש כל תמורה על כך. בניגוד גמור להמן ולאחשורוש גם יחד, מרכדי איננו מונע על ידי דפוסי האגו, הוא מסור למטרה גדולה יותר, הוא חי מתוך מסירות לאלהים .
מבחינת מרדכי ואסתר מה שחשוב בחיים זה מה שבאמת נכון בכל רגע ורגע. הם יתנו את כל מה שיש להם כדי לשרת את המטרה שלשמה הם חיים, ולכן כשהמציאות אומרת שאסתר צריכה להיות פתאום כאילו אשתו של המלך אחשורוש - הם לא מתנגדים. אם מה שנכון הוא שאשתו תהיה עם גבר אחר - זה בסדר גמור מבחינת מרדכי, כי דפוסים של קנאה לא שולטים עליו. מרדכי ואסתר נשארים מאוד יחד, גם כשהיא צריכה להתגנב אליו בלילה, בלי שאף אחד ידע, אחרי ששכבה עם אחשורוש: "שהיתה (אסתר) עומדת מחיקו של אחשורוש, וטובלת, ויושבת בחיקו של מרדכי". ופירש רש"י: "טובלת - מחמת נקיות, שלא תהא מאוסה לצדיק משכיבתו של אחשורוש".
היו מי שאמרו שאסתר לא שיתפה פעולה מבחינה מינית עם אחשורוש, או בלשון חז"ל "אסתר קרקע עולם היתה" (בבלי סנהדרין עד\ב), כלומר - היא היתה פרידג'ידית. חז"ל נזקקו כמובן לומר זאת כדי לתרץ את העובדה שאסתר הצדקת שוכבת עם גבר אחר שאיננו בעלה, ועוד עם גוי. אבל ברור שזה לא נכון. ברור שאסתר היתה אישה שמסוגלת להקסים ולמשוך את המלך אחשורוש יותר מכל אלפי בתולות פרס ומדי יפות המראה, יותר מכל נשות הממלכה העצומה המשתרעת מקמה-סוטרה ועד כוש. אסתר ידעה כיצד להעניק לאחשורוש את מה שושתי, הלוחמת הפמיניסטית, לא ידעה. היא נתנה לו את קסם הנשיות שלה בחן כה רב, ובתבונה אינטואיטיבית כה עמוקה תוך שהיא מתמסרת לו בהכנעה רבה אך יחד עם זאת נשארת תמיד גם מסתורית ובלתי ידועה עד תום. אסתר, לא יורדת על המלך ולא מתמרדת כנגדו, היא לא מנסה להוכיח לעצמה או לאף אחד אחר את הערך שלה, זה לא מה שמעסיק אותה. אסתר מתמסרת עד תום לאלהים, ומוכנה לתת בשביל זה הכל, את גופה ואת נפשה, את העולם הזה ואת העולם הבא, את הערך שלה ואת חוסר הערך שלה, כפי שהיא אומרת כשהיא מכניסה עצמה לסכנה "ואני - כאשר אבדתי אבדתי".
אסתר נותנת את עצמה עד תום, ויש בה את אותה איכות בלתי מנוצחת של ההתמסרות הנשית המלאה, שאף גבר לא מסוגל לעמוד כנגדה. ולכן כשהיא הזמינה אותו שוב ושוב אל המשתאות שהיא עורכת לו הוא בא, כי הוא לא יכול שלא לבוא, כי יש בה משהו שמהלך עליו קסם, עד ששרביט המלכות שלו מזדקף למולה בכל פעם כמו מעצמו:
"אמר רבי תחליפא: מצינו שהאריך השרביט שתים ושלשים אמה, והנס האחרון גדול מן הראשון - כל זמן שהיתה נכנסת השרביט היה קופץ". (ילקוט שמעוני תהלים - פרק כב - רמז תרפז )
חז"ל כבר אמרו שכשמדובר על אחשורוש כאישיות מוגבלת הוא מוזכר בשמו, אך לפעמים אחשורוש הקונקרטי איננו אלא לבוש, שדרכו מתגלה ופועל "המלך" האמיתי - מלך מלכי המלכים, ואז לא נזכר שמו של אחשורוש כלל, ונאמר רק "המלך".
וככה אסתר חווה זאת - דרך ומבעד לגוף הבשר של המלך אחשורוש, שאיתו היא שוכבת ברובד הקונקרטי, היא עושה אהבה באמת רק עם ה"מלך" האחד הגדול. היא עושה איתו אהבה כמו שהאדמה עושה אהבה עם השמים, כשהיא נפתחת ושותה אותם אל תוכה והם באים אליה בברקים ורעמים. וככה יש להבין באמת את מה שנאמר על אסתר ש"קרקע עולם היתה" - אסתר עשתה אהבה עם ה"מלך" כמו שקרקע העולם עושה אהבה עם השמים. ולכן קראו לה על שם האלה הגדולה - איסתהאר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על המחבר
|
|
|
|
|
|
|
אוהד אזרחי הוא חוקר, יוצר ומורה בתחום הקבלה החסידית. למד ולימד תורה במשך שנים בישיבות אורתודוקסיות לפני שעזב את העולם האורתודוקסי כדי להתקרב לאלוהים. הקים את קהילת "המקום" להתחדשות היהדות ועמד בראש הישיבאשראם במצוקי דרגות במשך חמש שנים. עבודתו מתמקדת כיום בחקר הזיווג הקדוש ובתורת האהבה. יחד עם בת זוגו דואן-שרי יסד את שיטת KabaLove.
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
