 |
/images/archive/gallery/342/832.jpg ינץ לוי
 |
|
|
|
|
|
|
| הקדוש קדוש. והחול - גם הוא קדוש? ינץ לוי על קדושה, קודש, מרטירים ואפילו שאהידים |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קל לנו לחלק את העולם לדתיים ולחילוניים, אפילו אם חלוקה זו נושאת עמה ריחוק, ניכור, אלימות, טינה, שנאה והכללה מתעתעת. הדתיים הם אלה עִם והחילונים הם כמובן, מעצם כך, אלה בלי. מה התוספת שמוותרים עליה החילוניים? קשה לדעת. פעם הפיצו בארץ מדבקה שהיה כתוב עליה: "אני חילוני חרד", או במילים אחרות: "החילוניות היא הדת הקדושה שלי וככל דת היא קשורה בפחדים".
 |
| ינץ לוי \ |
תבוא טבעי |
|
איך קרה שהמילה טבעי התרחקה אפילו מהטבע עצמו |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
אני כשלעצמי מעולם לא פגשתי בן אדם חילוני באמת, ואילו פגשתי הרבה אנשים שמתיימרים להיות דתיים. אבל המדור עוסק כמובן בענייני תרבות הדיבור והוא נולד בנסיעה מקרית בכביש איילון, כשהבחנתי בשלט פרסומת של מפלגה חילונית חדשה שהבטיחה ליירט את הכנסת בערכים חילוניים. "דתי וחילוני, קדוש וחילוני, קודש וחול", גלגלתי את צמדי ההפכים האלה על לשוני. מהי למעשה קדושה ומהי חילוניות? מהו קודש ומהו חול? מה מלמדת אותנו העברית על מילים אלה?
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
המורם והחלול
|
|
|
 |
|
|
|
המשמעות של ק.ד.ש. (קרוב לשורש ג.ד.ש.) היא להבדיל, להבחין, להפריד דבר מתוך מכלול. דבר קדוש הוא דבר שמורם, נפרד ונבדל מהחול ומהטומאה, מהרגיל ומהיומיומי. הקדושה מאפיינת חפצים, מקומות, זמנים ומועדים, חיות ואנשים. ואנו למדים מעצם המשמעות הבסיסית של השורש שהקדושה תלויה ביחס. כלומר, כדי שמשהו יהיה קדוש צריך שמישהו יקדש אותו.
לדוגמה, במקרא ארץ ישראל, ירושלים ובני ישראל הם קדושים כי אלוהים ייעד אותם, בחר בהם מתוך המכלול, ולא פלא שאלוהים אומר למשה בתחילת פרק יט בספר ויקרא: "דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהיכֶם." הקדושה של עדת בני ישראל נובעת מהאל. עד כאן גרסת המקרא.
המשמעות של ק.ד.ש. היא גם ייחוד וייעוד של משהו מתוך מכלול. זה מה שאנו עושים כשאנו מקדישים דבר מה: אנחנו מייעדים אותו ממכלול של דברים לעניין או למישהו ספציפי. הדבר שאנו מקדישים עשוי להיות חפץ גדול או קטן, מאמץ או מחשבה, וכמובן חיינו בכללותם. לפיכך אדם קדוש הוא אדם שמקדיש את כל חייו
למען דבר כזה או אחר. ההקדשה פעמים רבות גוררת הקרבה ועמידה במבחנים קשים.
מאחר שקדושה היא התעלות והתרוממות מעל הטומאה והחול, אנו כמובן צריכים להבין מהו חול ומהי טומאה.
המילה חול נובעת מהשורש ח.ל.ל. במשמעות של חלול. כל מה ששייך לחול הוא חלול וריקני. מכאן הביטוי חילול הקודש (ריקון הקודש), חילול השבת או חילולו של כל ערך או דבר קדוש.
השורש של המילה טמֵא (וממנה טומאה) קשור לשורשים א.ט.ם ו-ט.מ.ן. ומשמעותו היסודית היא אטום, בלי אור, חשוך. בלשנים מעריכים שמקורותיו של השורש בסנסקריט ובפרסית עתיקה (tam, tem) והוא אף מופיע בשפות הסלאביות. מאותו שורש מוכרת לנו המילה הנפוצה טמטום שמקורותיה בארמית ומשמעותה הטלת עיוורון. כלומר טומאה קשורה בעיוורון באי-ראייה, באטימות, בחשכה.
אם כן, קדושה הפוכה מטומאה. היא ההתנערות והתרוממות מהעיוורון, מהאטימות ומהחשכה, ואין צורך להכביר מילים כדי להבין מה החוכמה שמגלה לנו בזאת העברית. הקדושה היא אמנם ההתרוממות מהריקנות הנבובה, אך היא גם התעוררות של אור שמתאפיינת בראייה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
השלם והחסר
|
|
|
|
|
|
|
לעומת העברית, האנגלית מלמדת אותנו על היבט אחר של קדושה. שתי מילים נפוצות באנגלית ל"קדוש" הן holy ו-sacred. מקורה של Holy במילה עתיקה במשמעות של "שלם". אם כן, קדושה קשורה לשלמות. הקדוש הוא שלם, מלא, לא מפוצל ולא חלקי. מקורה של המילה sacred ממילה לטינית (sacrare) שמשמעותה "להתמסר, להקדיש" ומילה זו נובעת מהמילה קדוש. כלומר ההתמסרות וההקדשה הם בלב ליבה של הקדושה, ולהפך.
אמנם האנגלית מגיעה אל הקדושה מכיוון אחר משל העברית אבל השילוב בין השתיים עשוי ללמד אותנו דבר על מהותה של הקדושה: הקדושה היא ראייה (בניגוד לעיוורון וחשכה). הקדושה היא מבט הוליסטי על העולם. הקדושה קשורה לשלמות משתי בחינות: דבר קדוש הוא שלם ואינו חסר, אינו חלול או חלקי. בנוסף, קדושה, הקדשה והתקדשות קשורות בהתמסרות שלמה, כלומר טוטאלית.
מכאן, חוויה של קדושה היא חוויה שלמה, שאין בה פיצול והפרדה. עם זאת, זו חוויה ייחודית, מיוחדת, נבדלת מהחוויה הרגילה, בין השאר כי היא ניחנת בהתבוננות ובראייה יוצאות דופן. אם כן, הקדושה היא יחס בין האדם לסובב אותו - אדם אחר, פרח, הר, מחשבה, רעיון וכיוצא באלה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קדוש מעונה?
|
|
|
|
|
|
|
ואם כבר אנחנו עוסקים בקדושים, נתייחס גם למַרְטיר. מרטיר היא מילה בינלאומית שמתורגמת לעברית בדרך כלל כ"קדוש מעונה". המרטירים מקדישים את חייהם למען דבר כזה או אחר תוך הקרבה גדולה שמביאה עמה עינויים ואף מוות. אולם המשמעות הראשונית, המילולית, של המילה הלטינית הזאת היא "עֵד". הדגש המושם על עדותו של המרטיר מציין שדבריו ומעשיו מיוסדים על עדות אישית, כלומר על דברים שראה במו עיניו. המרטירים הראשונים היו שליחיו של ישו שהיו עדים לפעילותו. אם כן, גם במקרה של מרטיר קדושתו קשורה בראייה, בחוויה האישית ובעדות שנולדת ממנה. ואגב, המונח המוסלמי בערבית, שאהיד, שזכה בשנים האחרונות לגוון שלילי ביותר, הוא לדעת חלק מהחוקרים תרגום של המילה מרטיר. כך או כך, המשמעות של שהיד גם היא "עד". הפרשנים מספרים שהשהיד, שמת למען אמונתו, מעיד במותו על עוצמתה וגדולתה. אחרים טוענים ששהיד הוא אדם שמת כאשר נשא על פיו את השהאדה, ההכרזה האסלאמית המסורתית על ייחודו של האל ושליחו מחמד.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
החילוני המקודש
|
|
|
|
|
|
|
המילה "חילוני" היא קרובת משפחה של "חול" לפי המשמעות שהוסברה כאן. חילוניות היא לכאורה ביטול של הקדושה, פקפוק באפשרות להתעלות מעל ליומיומית, להתרומם מעל לטומאה כלשהי. החילוניות עשויה להיות עמדה מזלזלת בכל תחושה של קדושה. אולם היא יכולה להיות גם עמדה שמטשטשת את הגבולות שבין קודש לחול כאומרת: אין לי צורך בהפרדה ידועה מראש בין מה שאמור להיות קדוש לְמה שאמור להיות חול. בכך שאיני מפריד בעזרת חוקים דתיים מקובעים בין קודש לחול אני אמנם חילוני, אך אין הדבר אומר שאיני מבקש למצוא בכל דבר קדושה והתקדשות. חילוניות שכזאת אינה ריקנית או חסרה, אלא מבקשת אחר המלאות וההוליסטיות. חילוניות כזאת מבחינה גם בחילול הקודש שבדתיות קפואה שמפרידה בצורה קשיחה בין קודש לחול וגם בחילול הקודש שבְּחילוניות המזלזלת באפשרותה של קדושה.
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | מאחורי מילים רוחניות מסתתרות לעתים קרובות טעויות גדולות וחוכמות קטנות. המדור תרבות הדיבור ינסה לעשות סדר בבלגן. ינץ לוי הוא סופר, מתרגם, מרצה וטייל ששב וחוזר להודו. מחבר הספרים "סיפורים מי תהום" ו"הימלאיה בשר ודם", רומן חדש בהוצאת זמורה ביתן. | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
