 |
/images/archive/gallery/459/122.jpg ג'רמי שר
 |
|
|
|
|
| אותו עיקרון הומאופתי של ריפוי "דומה בדומה" פעל עם נחש הנחושת, שרק על ידי התבוננות בו היו נרפאים מהכשת הנחש. טור נוסף של ההומיאופת ג'רמי שר
|
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
ג'רמי שר
26/2/2006 16:19 |
|
|
|
|
|
|
|
במאמר הקודם הצגתי בפניכם את אחד מארבעת עיקרי ההומאופתיה, חוק הדומה (Law of Similars) או "דומה מרפא דומה". רבים נוטים לחשוב על כך במושגים של ריפוי בזהים. לדוגמא, אם נעקצת בידי עקרב, יש לכתוש אותו ולמרוח על מקום העקיצה, או לטגן ולאכול ממנו. למעשה, כך מתמודדים באזורים רבים באפריקה עם עקיצות עקרב, ועל סמך העיקרון הזה האסקימוסים משפשפים שלג על כוויות קור.
רבים מניחים קומפרסים קרים על כוויות חום מדרגה ראשונה, אבל הומאופתים יודעים שמוטב לחשוף את האזור הפגוע למקור החום לזמן קצר, עד שנוצרת תחושת עקצוץ. הטיפול בכוויה על ידי מים קרים כפי שהמליצה הסבתא שלנו מקל לזמן קצר, אך גורם לכאב ארוך-טווח, בעוד שבשיטה השנייה - חשיפה לחום דווקא - מעקצצת בתחילה אבל מרפאה במהירות רבה, ובפחות כאב. נסו ותיווכחו, אך זיכרו שהרעיון הזה תקף לכוויות קלות בלבד.
 |
| ג'רמי שר \ |
סבל מרפא סבל |
|
גם משה רבנו השתמש בחוק ההומאופתי הבסיסי לפיו 'דומה בדומה ירפא' |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
רבים ממשיכים את קו המחשבה ותוהים בקול אם אדם שנחבט בראשו צריך להנחית עליו גם מכת פטיש. תעשו מה שבראש שלכם. אני לא הייתי מנסה (ולחלופין, מי ששואל שאלה כל כך שטחית, אולי כן כדאי שיילך לחבוט את ראשו). הטיפול באמצעות זהה הוא פשטני ואינו מתקרב לרעיון ההומאופתי. טיפול באמצעים זהים קרוי איזופתיה, וקשה ליישמו ברוב המקרים. ברור מהו הזהה כשמדובר בכוויה, אבל מה ביחס לכיב תרסריוני? כאב שרירי? מחלת חום? מלבד זאת, אם אנחנו מבקשים לרפא את האדם כולו, מהו הזהה לכל האדם? הדם שלו? נוזל הלימפה? השריר? הנשמה?
זו אחת הסיבות שבעטיה אנו נוקטים בשיטת הדומה ולא הזהה. שימוש באנלוגיה או מטאפורה הוא בעל עוצמה עזה הרבה יותר. מאוד מרגש ועמוק לומר לאהובתך שעיניה שקדיות, שערה מזכיר את השלכת הסתווית ועורה משול לאור הירח המרצד על הגלים - הרבה יותר מאשר לציין בפניה שעיניה מלוכסנות, שערה חום ויש לה קשקשים קטנים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
בכיוון המחלה ולא נגדה
|
|
|
 |
|
|
|
חוק הדומה קובע שעלינו לחפש בטבע אנלוגיה לכל מחלה. מתבקש להניח שבעולם המגוון שסביבנו, על כל אלפי המונים של המינרלים, הצמחים והחיות שבו, יימצא מרפא לכל בעיה. כל שעלינו לעשות הוא למצוא את המפתח שיעזור לנו בחשיפת ופענוח הידע הזה.
בדיקת תרופות על אנשים חולים אינה מסוגלת להניב תוצאות עקביות, מפני שאף על פי שהשמות זהים (למשל, "דלקת פרקים"), הרי שמאחורי כל מחלה מצוי תהליך פתולוגי שונה, מאחורי כל פתולוגיה מצוי אדם נבדל. יש לבחון את התרופות על אנשים בריאים (בתהליך הקרוי בהומאופתיה "פרובינג", שמשמעו בגרמנית "ניסוי"), לברר מה הן מסוגלות לחולל ולפיכך גם לרפא. אם מינרל כלשהו מסוגל לגרום לכיב, הוא גם מסוגל לרפאו (זוהי, למשל, פעולתה של הכספית). אם צמח מסויים מסוגל לעורר כאב אוזן, הוא יכול גם לרפאו (סוג של כלנית הקרוי Pulsatilla). אם חומר מן החי מסוגל לחולל כאב
בפרקים, הוא עשוי גם לרפאו (חומצה פורמית המופקת מנמלים). אף לא אחד מאלה זהה למחלה, אך כולם מסוגלים לחולל מצב הדומה לה.
מדוע פועל כוח הדומה זה? ישנם הסברים רבים. כשמעמידים מול כוח המחלה כוח אנלוגי, אנו מאפשרים לגוף להכיר בכוחותיו ולגייס את כוחות הריפוי שלו בכיוון הנכון, כשם שאדם מתבונן במראה ומבין מה עליו לשנות. העניין מזכיר במידת מה חיסונים, אבל מתוחכם פי כמה.
התהליך דומה לסיפור או למשל, קרי לאופן שבו אנשים העבירו מסרים ביחס לריפוי, בתנ"ך ובתרבויות נוספות. כשאנו מתוודעים לאמנויות לחימה, מתברר שיש היוצאות נגד הכוח הנגדי (קראטה, למשל) בעוד שאחרות פועלות עם הזרם, ומשתמשות בכוחו של היריב כדי לגבור עליו (טאי-צ'י, אייקידו). אמנויות הלחימה הללו הרבה יותר עמוקות, עדינות ועוצמתיות ובדומה להומאופתיה, הן נעות בכיוון של המחלה ולא נגדה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
איך הפך הנחש לסמל הריפוי?
|
|
|
|
|
|
|
אותו עיקרון הומאופתי של ריפוי על ידי "דומה בדומה" פעל עם נחש הנחושת, שרק על ידי התבוננות בו היו נרפאים מהכשת הנחש. ואת זה כבר המציא משה רבנו.
החכם הסיני לאו צה אומר:
היה צנוע וכך תיוותר בגדולתך
התכופף ובכך תישאר ישר
התרוקן ובכך תתמלא
התבלה ובכך תתחדש
(טאו טה צ'ינג, 22)
אותו עיקרון הומאופתי של ריפוי על ידי "דומה בדומה" פעל עם נחש הנחושת, שרק על ידי התבוננות בו היו נרפאים מהכשת הנחש.
בספר במדבר, פרק כא' ה-ט, מסופר לנו על בני ישראל המצויים בארץ אדום, הארץ האדומה, בגלל אחוז הנחושת הגבוה שבסלעיה. כשבני ישראל התלוננו מרות (רעיון נחשי) וביקשו לחזור לארץ מצרים, הכישו אותם הנחשים (מעניין שרבים מארסי הנחשים מכילים אחוז גבוה של נחושת ומכאן משחק המילים "נחש" ו"נחושת").
משה מביא להם מרפא, נחש שכיתת ממרבצי הנחושת שבאזור. דומה בדומה ירפא. הנחש הזה משמש גם בימינו לסמל הריפוי (הנחשים והמטה של סמל הרפואה) ולמעשה, כפי שאנו רואים, הוא מייצג את העקרון של ריפוי בדומה.
ובאותו עניין, תודה לקורא משה, שתרם את הסיפור הזה וזכה במנת אושר יומית: בגמרא אומר רבי שמואל שבשר ודם מרפא מר במתוק והקדוש ברוך הוא מרפא מר במר (ראו פרשת השבוע בשלח). בני ישראל הולכים שלושה ימים במדבר ללא מים ומגיעים למקום בשם מרתה ובוכים למשה. משה ''מרים טלפון'' לקדוש ברוך הוא ומקבל הדרכה איך להמתיק את המים על ידי הוספת ענף עץ (על פי תרגום יהונתן - עץ הרדוף שהוא מר) וימתקו המים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על המחבר
|
|
|
|
|
|
|
ג'רמי שר הוא אחד ההומאופתים המובילים בעולם. מזה 19 שנה הוא עומד בראש תכנית לימודי ההמשך הבינלאומית בהומאופתיה, Dynamis School, מרצה מבוקש במרכזים הומאופתיים וקונבנציונליים באירופה, ארה"ב, מזרח אסיה, דרום אפריקה וישראל. רבים מחידושיו נטמעו בהומאופתיה בת-זמננו, בפרט בתחומי המחקר שהוא אחד ממוביליו בדורנו. שמונת הספרים שפירסם עד-כה נחשבים לאבני-יסוד בתחומי ההומאופתיה. חי כיום בארץ, מטפל במצפה כליל ובתל אביב
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
