 |
/images/archive/gallery/459/122.jpg ג'רמי שר
 |
|
|
|
|
| גם משה רבנו השתמש בחוק ההומאופתי הבסיסי לפיו 'דומה בדומה ירפא'. סדרה חדשה של ההומאופת ג'רמי שר |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
ג'רמי שר
21/2/2006 16:38 |
|
|
|
|
|
|
|
הומאופתיה היא שיטת ריפוי רדיקלית, עמוקה ועדינה, המסוגלת להעניק מענה למגוון שלם של חוליים - בין אם חריפים או מתמשכים, גופניים או נפשיים, מינוריים או חמורים, בבני אדם או בחיות.
להומאופתיה פילוסופיה מעמיקה, ומבחינה מעשית היא מחוללת, בכל פעם מחדש, ריפוי מוחלט. אלו הן מסקנותיי והשקפותיי הפרטיות ששותפים להן מאות אלפי מטפלים ורופאים הומאופתיים ברחבי העולם, ומליונים רבים של מטופלים. לדוגמא, למעלה מ-30 מיליון אירופאים מטופלים בהומאופתיה והיא נחשבת שיטת הריפוי האלטרנטיבית המקובלת ביותר ביבשת. בברזיל ישנם למעלה מ-30 אלף מטפלים הומאופתיים ובהודו - 100 אלף ויותר.
הומאופתיה היא שיטת ריפוי המתבססת על חוקים מדויקים ומדעיים. משום כך, היא נהנית מהצלחה מתמשכת. שיטה המתבססת על עקרונות מדעיים באמת אינה משתנה מדי שנה, אלא פועלת בעקביות. משום כך, הרפואות ההומאופתיות והעקרונות ההומאופתיים נותרים בעינם מזה למעלה מ-200 שנה, מאז נוסחו (וחשוב לציין שמאגר הרפואות מתעדכן, כמובן, כל העת). מבחינות רבות, ההומאופתיה מקדימה את זמננו.
ההומאופתיה מתבססת על ארבעה עקרונות יסודיים: חוק הדומה (Law of Similars), מכלול הסימפטומים, אינדיבידואליות והמנה המינימלית. עקרונות אלה אינם מתקיימים כישויות נפרדות זו מזו, אלא מתפקדים ככוחות משלימים היוצרים מהות
אחת. כל אחד מארבעת עקרונות אלו משפיע ומשלים את השאר, ויישום של פחות מסך הארבעה אינו יכול להיקרא הומאופתיה. לכן, הרפואות שמוצעות למכירה בבתי מרקחת המכנים את עצמם "הומאופתיים" אינן רפואות הומאופתיות באמת, אלא רק הופקו לפי ההליך הרוקחי הנהוג בהומאופתיה (והמכונה "פוטנטיזציה", כלומר דילול וניעור של חומר המקור) ונטילתן אינה יכולה להיחשב הומאופתיה.
טעות שגורה נוספת היא לבלבל בין רפואת צמחים (הרבולוגיה) להומאופתיה. חלק מההכנות ההומאופתיות אכן מופקות מצמחים, אך הומאופתיה אינה הרבולוגיה. ההכנה אינה הופכת להומאופתית בזכות חומר המוצא, אלא בשל הסיבה שבעטיה משתמשים בה.
העקרון ההומאופתי הראשון, וקרוב לוודאי שהידוע ביותר מבין הארבעה שפורטו לעיל, הוא "דומה מרפא דומה" (Like cures like). מהעיקרון הזה שואבת ההומאופתיה את שמה; "הומאו" פירושו דומה ו"פאתוס" פירושו סבל. במילים אחרות, את הסבל מרפאים באמצעות סבל דומה.
במבט ראשון, העיקרון הזה נראה מוזר, משום שמבחינה תרבותית והיסטורית אנחנו מותנים לטפל באמצעות עיקרון הפוך - מרפא בנוגד. הסבתות שלנו חינכו אותנו לשטוף כוויה במים קרים או להניח קומפרס קר על מצח קודח מחום. עם זאת, כשאנחנו בוחנים את עקרון ה"דומה מרפא דומה", הוא מחלחל לתת ההכרה שלנו וההיגיון שבו מתחיל להתבהר.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
גם האנמן התוודע להומאופתיה במקרה
|
|
|
 |
|
|
|
אני זוכר את הפעם הראשונה שבה נחשפתי לרעיון הזה. בשנת 1977 הייתי בבר לונדוני ומישהו סיפר שהוא לומד שיטה מוזרה שמתבססת על העיקרון הזה. גם מבעד לערפילי האלכוהול ידעתי ששמעתי אמת.
עקרון הריפוי הפשוט, "דומה בדומה יירפא", היה ידוע ושגור בתרבויות שונות מאז תקופת התנ"ך. החכם המצרי הרמס טריסמגיסטוס נעזר בו, וגם משה רבנו. שמאנים אפריקניים, אסייתיים ואמריקניים השתמשו בו. היפוקרטס, אבי הרפואה המודרנית (הומאופתיה?) קבע כי ישנן שתי צורות ריפוי - בדומה ובנוגד. הוא דגל בדומה. גם פרצלזוס, הרופא הידוע ביותר במאה ה-16, השתמש בעיקרון הזה. הרפואה המודרנית נעזרת בו, גם אם במינונים תרופתיים עצומים, למשל בחיסונים ובכימותרפיה. עם זאת, רק סמואל האנמן (Hahnemann), מייסד ההומאופתיה, הצליח להפוך את הרעיון המעורפל לשיטה מדעית ובעלת תוקף מתמשך.
בדומה לגילויים אדירים רבים, האנמן התוודע להומאופתיה במקרה. כרופא צעיר שהתנגד לשיטות הריפוי המזיקות וחסרות התועלת של זמנו, הוא חדל מלעסוק ברפואה ונעזר בהכשרתו ככימאי וכדובר 11 שפות כדי לתרגם טקסטים רפואיים לגרמנית. אחד המאמרים שתרגם דן בשימוש בכינין לריפוי מלריה (כפי שמקובל גם כיום), אך ההסבר המוצע במאמר ביחס לאופן הפעולה לא הניח את דעתו של האנמן, והוא החליט לחזור על הניסוי בעצמו (לא מסוג הדברים שהייתי ממליץ לנסות בבית). כשנטל את הכינין, החל האנמן לפתח סדרה מחזורית של מחלות חום, צמרמורות והזעות. הוא זיהה את אלה כסימפטומים מובהקים של מלריה, וניסוח אפשרי של חוק ריפוי החל להתגבש במוחו.
בסדרת ניסויים על עצמו ועל מתנדבים בחן האנמן מגוון חומרים תרופתיים ממקורות מינרליים, צמחיים ומן החי. לתהליך קרא "פרובינג", שמשמעו בגרמנית בחינה או ניסוי. כשהנסיינים היו תחת השפעת החומרים הללו, הוא תיעד בדקדקנות את דיווחיהם ובהדרגה החל לטפל באנשים שהתלוננו על סימפטומים הדומים לאלה של הנסיינים. המסקנה העקבית היתה שהשיטה הזו עובדת. מאז ועד היום, השיטה הזו ממשיכה לעבוד. ומתבססת על אותן רפואות ואותן אינדיקציות ממחקריו המקוריים של האנמן, שברבות השנים זכו לאישורים מחקריים וקליניים. העיקרון הזה הוא אוניברסלי.
בסדרת המאמרים הקרובה אני עומד להסביר בקצרה (ובבהירות, כך אני מקווה) את חוקיה הבסיסיים של ההומאופתיה ואת יישומם. בכוונתי לפרט התוויות לטיפול הומאופתי במצבי עזרה ראשונה, ולהבהיר מתי הציבור הרחב יכול להיעזר בה במו ידיו, ומתי יש לפנות להומאופת מקצועי. כמו כן, אשתדל להתייחס לחלק מהמחלוקות ואי-ההבנות המלוות את הגישה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על המחבר
|
|
|
|
|
|
|
ג'רמי שר הוא אחד ההומאופתים המובילים בעולם. מזה 19 שנה הוא עומד בראש תכנית לימודי ההמשך הבינלאומית בהומאופתיה, Dynamis School, מרצה מבוקש במרכזים הומאופתיים וקונבנציונליים באירופה, ארה"ב, מזרח אסיה, דרום אפריקה וישראל. רבים מחידושיו נטמעו בהומאופתיה בת-זמננו, בפרט בתחומי המחקר שהוא אחד ממוביליו בדורנו. שמונת הספרים שפירסם עד כה נחשבים לאבני יסוד בתחומי ההומאופתיה. חי כיום בארץ, מטפל במצפה כליל ובתל אביב.
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
