 |
/images/archive/gallery/180/396.jpg האדם החושב.
צילום: ארכיון  |
|
|
|
|
| פילוסופיה אולי לא תלמד אתכם את משמעות החיים, אבל היא כלי חיוני לחיפוש אחריה |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
אהוד פירר
28/12/2005 14:19 |
|
|
|
|
|
|
|
נראה שהעידן שבו אנחנו חיים הוא לא זמן טוב לפילוסופיה. כמעט שאין היום עוד פילוסופים גדולים והשפעתם של הפילוסופים המעטים ששרדו הולכת ופוחתת. מספר האנשים שנרשמים כיום לחוגים לפילוסופיה באוניברסיטאות - ואפילו מספרם של אלה שבכלל מסוגלים להתמודד עם כתביהם של הפילוסופים בני הדורות שקדמו - הולך וקטן. כמובן שזה לא כל כך מפתיע. אחרי הכל, אנחנו חיים בעולם של הייטק, עולם של כלכלת שוק ושל מאזן רווחים. הכל בעולם הזה צריך להיות מסחרי, אגרסיבי, מהיר ועצבני. לאף אחד כבר אין זמן לשקוע בדיונים ארוכים על משמעות החיים. הרי אין בזה בכלל כסף.
 |
| מאמינים וקופצים |
|
עולם ללא אלוהים זה לא פיקניק אבל זה המקום היחידי שבו יכול לחיות ספקן אמיתי |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
אבל, מה שאולי יותר מפתיע, זו העובדה שגם בקרב החוגים הרוחניים יותר, גם בקרב האנשים שכן עוסקים בחיפוש אחר משמעות החיים, מעמדה של הפילוסופיה נמצא בשפל. על פי רוב, בחוגים הללו הדגש הוא על החוויה הבלתי אמצעית, על הצורך להרגיש, לזרום, להתחבר. הפילוסופיה - ובייחוד זאת המערבית - נתפסת כעיסוק מופשט מדי, כאוסף של פלפולים מנותקים מן החיים. המורשת הפילוסופית המערבית כבר לא נתפסת כדבר מה רלבנטי לצורך ההתמודדות עם שאלות היסוד של החיים. לכל היותר אפשר למצוא בה אוסף של משפטים מפוצצים וציטוטים אותם ניתן לשלוף בהזדמנויות מיוחדות. לא הרבה מעבר לזה.
כאן כמובן עולה השאלה: האומנם? האומנם לפילוסופיה בגרסתה המערבית אין עוד מה להציע לנו? האומנם פילוסופיה ותבונה הם תחומים שאין ביניהם שום קשר? כמובן שזאת שאלה לא פשוטה. אבל לפני שננסה להשיב עליה, ננסה קודם להבין מהו בעצם ייחודה של הפילוסופיה המערבית.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
תפקידו של הפילוסוף הוא להסיר את השכבות
|
|
|
 |
|
|
|
המילה היוונית 'פילו-סופיה' משמעה 'אהבת החוכמה'. הכוונה מאחורי הביטוי הזה היתה שהפילוסופים הנם אלה שמשתוקקים לחוכמה, אלה שמבקשים אותה ומחפשים אחריה. אך מה הייתה החוכמה אחריה חיפשו אותם פילוסופים יוונים קדומים? ובכן סוקרטס למשל, כפי שהוא מוצג בכתבי תלמידו אפלטון, הנו אדם המחפש אחר המידה הטובה. בשיחות שהוא מנהל עם בני זמנו הוא מנסה ללא הרף לגלות מהי דרך החיים הנכונה: מהו צדק, מהו אומץ לב, מהי מתינות. כמובן שזה איננו דיון תיאורטי. אפשר לומר שהוא מניח שמי שיידע מהי דרך החיים הנכונה בהכרח גם יחיה על פיה. אדם שכזה, כל מעשיו יהיו נכונים והוא ישלב באורח חייו שלמות מוסרית, שיעור קומה, הצטיינות ואושר. במובן הזה, החוכמה שאחריה אנו מבקשים היא בראש וראשונה חוכמה מעשית: החוכמה כיצד יש לחיות, כיצד אפשר לפעול בעולם וכיצד ניתן להשיג את האושר.
אולם אצל ראשוני הפילוסופים ביוון העתיקה ניתן למצוא גם סוג אחר של חוכמה המהווה את תכלית החיפוש. אפלטון למשל, דיבר על הפילוסופים כמי שמנסים להשיג את הטוב העליון, כמי שמשתוקקים להתבונן בו ולחוות אותו באופן ישיר. אריסטו לעומתו, תיאר את תכליתה של הפילוסופיה כחיפוש אחר 'הסיבות הראשונות וההתחלות'. במילים אחרות, הפילוסופים הם אלו שמנסים להבין את העולם שסביבם, את יסודותיו ואת הכוחות המניעים אותו.
עד כאן אין בדברים שום חידוש. אחרי הכל, כמעט כל אדם מנסה לגלות את דרך החיים הנכונה ומבקש להבין את העולם שסביבו. בנוסף, כמעט בכל הדתות והמסורות הרוחניות התקיימה גם השאיפה להשיג את הטוב העליון, או את האחד המוחלט. לכן אם בכל
זאת קיים מאפיין ייחודי בפילוסופיה המערבית, הרי שהוא מצוי לא במטרת החיפוש אלא באופן החיפוש. כדי להבין את זה נחזור לרגע אל סוקרטס.
כאמור, סוקרטס מחפש אחר דרך החיים הנכונה. אבל כיצד הוא מחפש אחריה? הוא איננו יושב ועוסק במדיטציה, הוא איננו עושה ניסויים והוא איננו מתפלל להתגלות אלוהית. במקום זה הוא מתווכח. הוא מנהל דיונים. בדיונים הללו הוא מנסה לנתח בצורה ביקורתית את הדעות המקובלות, לחשוף את העמימות וכפל המשמעות שבהן, להבחין בסתירות שעומדות בבסיסן של רבות מהתפיסות הנפוצות בחברה ומנגד, לנסח גם הגדרות ברורות וחד-משמעיות של הדבר אותו הוא מחפש. ההנחה שעמדה מאחורי העיסוק הזה היתה שהחוכמה היא פשוטה, הגיונית ונגישה לכל אדם. יותר מזה, במובן מסוים כל אדם כבר מכיר את החוכמה, בעמקי נפשו. אולם היא מוסתרת ממנו באמצעות שכבות רבות של דעות מקובלות, של סיסמאות חסרות משמעות, של אמונות מוטעות ושל מושגים עמומים. תפקידו של הפילוסוף הוא להסיר את השכבות האלה. תפקידו לחשוף, באמצעות חשיבה שיטתית וניתוח ביקורתי של מושגים, את הסתירות ואת הנחות היסוד המוטעות שעומדות בבסיס החשיבה האנושית. באופן זה, באמצעות סילוקה של הטעות, האמת כבר תזרח לנגד עינינו מעצמה.
אם כן, בבסיסה של המסורת הפילוסופית המערבית מצויה ההנחה כי העולם הוא מקום הגיוני, וכי ביכולתנו להבין אותו. ההנחה שבאמצעות חשיבה שיטתית וניתוח ביקורתי ניתן להשיג את החוכמה - בין אם במונח 'חוכמה' אנו מתכוונים לחוכמת הבנת העולם, בין אם אנו מתכוונים למציאת דרך החיים הנכונה ובין אם אנו מחפשים אחר הטוב העליון.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
פילוסופיה כפרקטיקה
|
|
|
|
|
|
|
כיום סביר להניח שמרבית האנשים יתקשו להסכים עם ההנחות האלה. העולם כבר לא נראה לנו מקום הגיוני כל כך. כבר לא ברור אם בכלל אנחנו יכולים להבין אותו. ובנוגע למציאת דרך החיים הנכונה, מן הסתם מרבית האנשים יאמרו שלשם כך דרושות התנסויות, תצפיות וחוויות חיים. דיונים מלומדים בלבד לא יעזרו לנו. אם כך, זה מחזיר אותנו שוב אל השאלה שבה פתחנו: האם לפילוסופיה המערבית עדיין יש ערך? האם לאותה מסורת של היגיון שיטתי ושל ניתוח קפדני של מושגים, יש ערך לגבי אדם בן זמננו, אדם המנסה להתמודד עם שאלות היסוד של הקיום?
לעניות דעתי התשובה היא כן. ואנסה להסביר. כידוע, תפיסת העולם של כל אחד מאיתנו היא פועל יוצא של חייו, סביבתו ואישיותו - והיא גם משפיעה מצידה על חייו, סביבתו ואישיותו. אולם, בתפיסת העולם של כל יחיד ושל כל חברה משוקעים גם קיבעונות מחשבתיים, הנחות יסוד לא מודעות, נקודות אפלות וכשלים לוגיים. לעתים קרובות אותן הנחות יסוד לא מודעות כובלות אותנו, חוסמות בפנינו כיווני חשיבה אחרים ומקבעות אותנו בתוך תפיסות צרות. לעתים קרובות בבסיסן של רבות מההחלטות שלנו עומדות סיסמאות נבובות, קלישאות שמעולם לא טרחנו לבחון אותן לעומק ולתהות על משמעותן. הפילוסופיה, באותו מובן שהיה לה בימיו של סוקרטס, היתה ונשארה האמצעי היעיל ביותר כנגד הקיבעונות הללו. באמצעות ניתוח ביקורתי שיטתי ניתן לחשוף את הנחות היסוד העומדות בבסיסה של החשיבה המקובלת, לעמוד על המשמעויות הנגזרות מתפיסות העולם שאנו מכירים, להשתחרר מן התלות בסיסמאות ריקות ולהעמיד בספק את נקודות המבט הישנות שלנו. יכול להיות שבאופן כזה אולי לא תבהיק לעינינו האמת האחת והיחידה, אבל ללא ספק זה יפתח לנו פתח לנקודות מבט חדשות ולתפיסות מעמיקות יותר.
אם נסכם, הפילוסופיה אינה ידע מסוים אלא היא בראש וראשונה אומנות, פרקטיקה. הפילוסופיה היא קודם כל היכולת לחשוב בצורה בהירה ושיטתית, היכולת לבחון את הדברים לעומק ולהגיע להגדרות ברורות וחד משמעיות. הפילוסוף האמיתי, על פי הנחות אלה, לא בהכרח צריך להיות בקי בכתביהם של קאנט ושל ניטשה (אם כי זה לא יזיק). עליו בראש וראשונה לדעת כיצד לעשות שימוש בתבונה ביקורתית ובכלים לוגיים משוכללים, הן כדי להתמודד עם בעיות מחיי המעשה והן כדי להתמודד עם השאלות הגדולות של הקיום האנושי. יכול להיות שהחשיבה הפילוסופית לא תוכל לספק לנו תשובה לשאלת משמעות הקיום או בנוגע לדרך החיים הנכונה. אולם, אם נדע להשתמש בה כראוי, היא תוכל לתת לנו כלי רב עוצמה, כלי שיהיה לנו לעזר רב כאשר נצא לחפש אחר התשובות הללו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על המחבר
|
|
|
|
|
|
|
אהוד פירר הוא סופר, מבקר, ובאופן כללי בנאדם ממש בסדר. ספרו "האם ציפית לישועה?" הופיע לאחרונה בהוצאת גלורי
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
