 |
/images/archive/gallery/388/056.jpg
 |
|
|
|
|
| מסע רוחני של מחפש צעיר: סיפור שתחילתו במפגש עם המוות בתאונת דרכים על כביש ירושלים וסופו בהרי ההימלאיה במדיטציה שמפרקת את האני אל המוחלט. חלק ראשון |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
אמיר קליין
4/11/2005 10:30 |
|
|
|
|
|
|
|
חורף 2002. העליות הפתלתלות של כביש מספר אחד לירושלים. השמש עולה בזווית מדויקת שמסנוורת מספר נהגים העוצרים את מכוניתם בזה אחר זה. שלושה מטרים קדימה לא רואים כלום. מכונית במהירות 90 קמ"ש נוסעת לעברי. אור מסנוור, שורף, המכונית מסתובבת לכיוון השני, אני עף קדימה ואחורה ולא זז למשך כמה דקות. אני והנהג קפואים מחוץ לחיים ולא מסוגלים לדבר, כאילו קיימים במימד מציאות אחר. הלם טוטאלי כופה עלינו שלווה שאיננו יכולים לעמוד לה. שקט אינסופי ומסתורי מתפשט בין רסיסי זכוכית ודם.
אנשים מתאספים, מדברים אליי, שואלים שאלות. קול עונה בחזרה אבל אני לא שם. טיפול נמרץ. מחלקה פנימית. שבר בין הצוואר לגולגולת,
סנטימטרים ספורים מעמוד השדרה.
באחד הלילות בבית חולים אני פורץ בבכי מכך שאני מבין שאני חי אחרי שראיתי את המוות בעיניים. באותו רגע חלק מהווייתי יצא מחוץ לגוף, התבונן עלי מלמעלה ונמוג אל תוך חלום. אני מקיץ ממנו ומשהו מתחיל לבעור מבפנים.
תוך מספר שבועות אני חוזר לתפקוד מלא. המון שאלות עולות ואין לי תשובה לאף אחת מהן. יום ולילה במשך חודשים ארוכים חיפשתי את כל מה שהייתי, את מי שאני עכשיו. כל שאלה סוחפת לכיוון אחר וצוברת עוד ועוד ספרים מסביב. אני רץ קילומטרים בהרים כדי להירגע. מוקיר תודה ומודה על זה שאני יכול, מנסה להבין מה קורה לי ומתמלא אנרגיה מהמגנטיות של המסתורין.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
ניו דלהי: שיחת צ'ילומים על אלוהים
|
|
|
 |
|
|
|
הטיול להודו תוכנן עוד לפני כל זה. כמה סיפורים ותמונות מצפון הודו הספיקו כדי להבין ששם אני אראה את הדברים בפרספקטיבה אחרת. חיסונים, מוזיקה, ערימת ספרים, כמה סידורים אחרונים, פרידות וצ"לו הודו.
אחרי עצירת ביניים בירדן אני נפלט אל ניו דלהי, 100 אחוז לחות, 40 מעלות, התקפה על כל החושים. נחנק אני עולה על ריקשה למיין באזר. המום מהקופים, הפילים, הכמעט תאונות, ומזה שאי אפשר היה לדמיין אפילו אחוז אחד מהתחושה הכללית שהמקום הזה עושה לך. לילה יורד על ניו דלהי, אני עולה למסעדה ונופל על קבוצת ישראלים באמצע שיחת צ'ילומים על אלוהים. השיחה מתלהטת. אני עייף ורוצה ללכת לישון. בחורה יפה שואלת אותי לאן אני ממשיך. היא מציעה את לֶה, עיירה טיבטית על גבול הודו סין, גבוה בהימלאיה. מקום מדהים למדיטציות. רוצה לבוא? מבלי להסס עניתי שכן. בחמש לפנות בוקר כבר עלינו על טיסה עם הנוף הכי יפה שראיתי בחיי, שעה בגובה יחסית נמוך מעל סדר הרמוני של מישורים, גבעות, הרים, עד נהר האינדוס וההימלאיה. התמקמות זריזה בגסט האוס מקומי ואנחנו נשאבים אל הקצב של השקט.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הבחורה היפה עוזבת. מאת' מגיע
|
|
|
|
|
|
|
הבחורה היפה, רגע לפני תואר שני בפסיכולוגיה, מתחילה להתיש אותי בסיפורים פרואידיאניים מעוררי בהלה. ברור לי שהכל יכול להשתנות במהירות. באחד הבקרים אני יוצא לבד לסיבוב בסמטאותיה הציוריות של לה, משוטט בין בתי חימר. נכנס למספרה, עושה קרחת, מסתובב בין חנויות ונכנס למסעדה מלאה באנשים. בחור שנראה כבגילי מסמן לי שאני יכול לשבת מולו. אני מתיישב ומציג את עצמי. הבחור מציג את עצמו ומספר ששמו מאת', שהוא מאנגליה ושבמשך שלוש השנים האחרונות הוא גר בכפר מעל מאנלי.
אנחנו מסיימים לאכול, משלמים ויוצאים לכיוון הגסט האוס שלו. בדרך אני מספר לו על התאונה. הוא מהנהן עם הראש כמאשר. אנחנו מגיעים לגסט האוס, מתיישבים בחצר המסעדה הצמודה והוא פונה אליי ואומר: "כולם מתים כמו שהם חיים. אני לא פוחד מהמוות משום שאני לא פוחד מהחיים. הייסורים הנלווים חייבים להיוולד, לא למות. הכול תלוי באיך שאתה מסתכל על זה ומה אתה למד מזה. החוויות שאתה מתאר היו הצצות אל תוך משהו שלא ידעת שקיים בתוכך".
הוא סיפר שכבר שנתיים הוא מתרגל קרייה יוגה, שאותה הוא למד אותה ישירות ממאסטר יוגי. בתיאוריה, הוא התחיל להסביר, "היוגה הזאת אומרת שהנשמה עטופה באנרגיה אנושית - פראנה - כוח החיים האוניברסלי החודר דרך הנשימה ומתווך בין העצמי הרוחני לבין העצמי החומרי. הפראנה קושרת את האדם באותה דרך שהכלוב קושר את הציפור, וקרייה יוגה היא דרך המלך להשיג את הנצח".
איך, שאלתי. "כשהזהות של הנשמה נחשפת היא שולטת בפראנה. הטכניקות נעשות בתרגול פשוט שמחזק את כל התאים ומטעין אותם באנרגיה נוספת. כעבור זמן אתה מתרגל לנשום 22 שניות ואז לנשוף 22 שניות ותוך מספר שנים הגוף נכנס למצב של ניתוק מהעולם".
שאלתי מה זה אומר להתנתק מהעולם. "תבין", הוא ענה, "הדמיון הוא מכשול רציני מאוד. תעבור אותו ותתבונן בעצמך, אתה נולד ומת כל הזמן. אבל המילים פחות משנות, וגם המצב שלך עכשיו לא משנה. שמות וצורות מתחלפים כל הזמן. ראה את עצמך כעד שכל הזמן משתנה. חכה רגע, אני הולך להביא לך ספר שכדאי להתחיל ממנו".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הרמן הסה בטרק בהימלאיה
|
|
|
|
|
|
|
הוא חזר עם סידהרתה של הרמן הסה. "קח", הוא אמר לי. "גם לי פעם מישהו נתן אותו. אתה תפגוש בדרך אנשים שישחקו אתך שח מט תודעתי, תישאר יציב ומאוזן".
הודיתי לו וניווטתי בקושי את דרכי חזרה לכיוון הגסט האוס שלי. כשהגעתי, חבורה מעניינת של אנשים דיברה על טרק של עשרה ימים בהימלאיה. החלטתי להצטרף. הבחורה היפה שומעת שהולכים 25 קילומטרים בדרך לפסגה בת 5000 מטר ומודיעה שהיא לא תעמוד בזה. אני נפרד ממנה, אורז תרמיל ויוצא לדרך. עשרה ימים, אני, משורר הודי מאנגליה שלימד אותי מדיטציה, זוג מורים לטנטרה משווייץ, בחור ישראלי, קצין לשעבר ביחידה מובחרת שמצוי באיזשהו תהליך ברסלבי, שני מדריכים טיבטיים ושני סוסים.
הרבה גוונים פנימיים חדשים, התנסויות והבנות חדשות. הזמן מתחיל לאבד ממשות וכך גם הפסע המפריד בין התחלה וסוף. אני קורא את סידהרתה ומרגיש כאילו כל הדרך בה נהגתי לראות את העולם משתנה. בלילה האחרון אני יושב על הר, שולף פנס וקורא את השורות הבאות: "התודעה שוטפת כנהר המצוי בכל בעת ובעונה אחת, במקורו ובשפכו, ובמשברי הזרם, סמוך לים ולהר, בכל מקום בעת ובעונה אחת אין לתודעה אלא נוכחות, לא צל של עבר ולא צל של עתיד, הכל הווה, לכל ישות ונוכחות". אני מביט סביב ורואה כי טוב.
עשרת הימים באים אל קיצם. בדרך חזרה ללה אני קורא קטע נוסף שמסומן במארקר: "אהוב את העולם מבלי להשוותו לעולם רצוי אחר, עולם שדימית בנפשך ושיווית לו שלימות כלבבך. הנח לו לעולם, תאהב אותו, קבל אותו כמו שהוא ותשתייך אליו מרצון".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
יבוא יום וכל מה שתרצה יהיה להפסיק לחלום
|
|
|
|
|
|
|
החבורה מתפזרת וכל אחד ממשיך לדרכו. אני הולך לחפש את מאת'. אני מספר לו חוויות מהטרק ועל שינויים חיוביים שקורים כל הזמן. משהו כמו פשטות אלגנטית שיכולה להישיר מבט אל הדברים ללא פחד, להישיר מבט אל עצמך כפי שאתה באמת. פשטות שמדי פעם המיינד הורס כשהוא מנסה להיות בשליטה, כשהוא מנסה לברוח למקומות נוחים ומפצל את התודעה תוך כדי.
"המיינד הוא דחייה", מאת' התחיל. "היכן שיש מיינד חייבת להיות דחייה. אל תתנגד ותיתן לתהליך הזה להימשך. אתה מתעורר מחלום שהוא מהות השעבוד, שילוב בין האמיתי והלא אמיתי. במצב שלך קיים רק חוש האני ביחס למציאות, הלמה והאיך הם אשליות הנכפות על ידי גורל או מקרה".
מתי החלום הזה התחיל, שאלתי בחיוך. "נראה שהוא חסר התחלה", הוא אמר. "אבל למעשה, ברגע שאתה מבין שאתה חולם אתה תתעורר. כרגע אתה לא רואה כי אתה רוצה שהחלום יימשך. יבוא יום וכל מה שתרצה יהיה להפסיק לחלום. אתה תרצה זאת בכל לבך ואתה תפסיק אותו בכל מחיר. המחיר יהיה אובייקטיביות, הפרדה ואיבוד העניין בחלום עצמו. הבהירות שלך בעצמה - היא תשחרר אותך".
סיפרתי לו שהתחלתי לתרגל מדיטציה. הוא שאל אם אני יודע מה זאת מדיטציה ומה מטרתה. עניתי שאני לא בטוח שאני לגמרי מבין. הוא הזמין לנו צ'אי ואמר: "מדיטציה היא הכלי הטוב ביותר להתעורר מהחלום הזה, אבל אתה נראה עייף. תלך לישון ומחר בבוקר אני אקח אותך למקום מיוחד ואסביר לך.
נרדמתי במהירות ושקעתי לשינה עד לצהריים של יום למחרת. מאת' העיר אותי ורגע אחרי שסיימתי לצחצח שיניים כבר השתרכתי אחריו למקדש של בודהה שצופה על כל האזור. אחרי אינספור מדרגות הגענו לפסל בודהה ענק מזהב. "מדיטציה היא עירנות", הוא התחיל. "כל מה שאתה עושה מתוך עירנות הוא מדיטציה. מדיטציה לא בהכרח מתרחשת בעיניים סגורות. פעולה היא לא השאלה כאן, אלא האיכות שאתה מביא אל תוך הפעולה. הליכה יכולה להיות מדיטציה אם אתה עירני. ישיבה יכולה להיות מדיטציה אם אתה יושב עירני, הקשבה לציפורים יכולה להיות מדיטציה אם אתה מקשיב מתוך עירנות, והקשבה לרעש הפנימי של המיינד יכולה להיות מדיטציה - אם אתה עירני וצופה במתרחש. הנקודה היא שאתה לא מתפקד מתוך שינה ואז לא משנה מה שתעשה - זאת מדיטציה.
"השלב הראשון בעירנות הוא תשומת הלב לגוף. לאט לאט אתה תשים לב לכל הבעה, לכל תנועה. ככל שאתה נהיה מודע - יותר ויותר קסם מתחיל לקרות. הרבה דברים שנהגת לעשות נעלמים. הגוף שלך נעשה נינוח ורגוע, שלום עמוק מתחיל להיווצר גם בגופך, כמו מוזיקה עדינה ומתוחכמת הפועמת בתוכך.
"אותו הדבר צריך להיעשות עם המחשבות. הן יותר עדינות ומתוחכמות מן הגוף וכמובן גם יותר מסוכנות. כשתיעשה מודע למחשבות אתה תהיה מופתע ממה שקורה בתוכך. אם תכתוב את כל מה שקורה בכל רגע תצפה לך הפתעה גדולה, אתה לא תאמין שזה קורה בתוכך. כעבור 10 דקות תקרא את זה, ותגלה מיינד משוגע. בגלל שאנחנו לא מודעים - כל הטירוף הזה משפיע על כל דבר שאתה עושה. אלה החיים שלך. את המשוגע הזה צריך לשנות. הקסם במודעות עירנית הוא שאתה לא צריך לעשות כלום חוץ מלהיות מודע. התופעה של צפייה בזה משנה את זה ולאט לאט המשוגע נעלם. לאט לאט המחשבות נופלות אל תוך דפוס מסוים, אין בהן כאוס והן הופכות להיות קוסמיות, ואז שוב שלום עמוק מתגלה. כשהגוף והמיינד שלך בשלווה אתה תראה שגם הם יתחילו להתרגל אחד אל השני, יש ביניהם גשר. הם כבר לא רצים לכיוונים שונים.
"השלב השלישי הוא להיות עירני ומודע לרגשות, התחושות ומצבי הרוח שלך. זאת השכבה העדינה והחמקמקה ביותר. ברגע שאתה מודע לרגשות נותר רק עוד צעד אחד. קצת יותר מודעות מוגברת ואתה מתחיל לשקף את מצבי הרוח שלך, התחושות שלך והרגשות שלך.
"ברגע שאתה מודע לשלושת השלבים, הגוף, המחשבות והרגשות, הם ייעשו חלק מתופעה אחת. כשכל השלושה נהיים אחד - מתפקדים ביחד בשלמות ובהרמוניה, תוכל לשמוע את המוזיקה של כל השלושה, של כל התזמורת.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שלב רביעי: אתה נעשה מודע למודעות של עצמך
|
|
|
|
|
|
|
"ואז יתרחש השלב הרביעי", הוא המשיך. "לגביו אין שום דבר שאתה יכול לעשות. זו מתנה מכל הקיים. זהו הגמול לאלו שעשו את שלושת השלבים. השלב הרביעי הוא המודעות המוחלטת שעושה אותך ער. אתה נעשה מודע למודעות של עצמך, זה השלב הרביעי הנקרא גם טבע הבודהא, זה שהתעורר, רק בהתעוררות כזאת אתה יודע באיזה אושר עילאי מדובר. הגוף יודע תענוגות, המיינד יודע שלווה, הלב יודע שמחה. האתה הזה הוא לא הגוף ולא המיינד, אלא משהו נשגב שקיים מעבר לזמן ולחלל. לאתה הזה אין שם וצורה, רק טבעך האמיתי לבדו קיים. כל השאר הוא חלום. אתה חולם שאתה ישן, אתה חולם שאתה ער - תמצא את העצמי הזה שכל הדברים קורים לו ותיצמד אליו. אבל הדבר החשוב הוא שאתה כל הזמן נותר צופה במתרחש. צופה וצופה וצופה.
"וככל שהצופה נהיה יותר חזק ויותר טהור ובלתי ניתן לערעור - הטרנספורמציה מתרחשת. הדבר הזה שאתה צופה בו נעלם. בפעם הראשונה, הצופה עצמו נעשה הנצפה. המתבונן עצמו נהיה ההתבוננות. הגעת הביתה".
הלום והמום, אני מחבק את מאת' בעוצמה ומודה לו על המילים הכירורגיות. "המציאות
הזאת איננה ניתנת לתיאור", הוא מייד המשיך. "ניתן לדעת אותה רק דרך חוויה. אתה שורף תאים מיותרים ומרחיב את התודעה בלי ל.ס.ד", הוא אמר וחייך.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מכאן והלאה דברים לעולם לא יהיו כפי שהיו
|
|
|
|
|
|
|
בדרך חזרה מפסל הבודהה אני מנסה לשים לב לתנועות הגוף שלי מבלי להיאחז בהן, מתבונן במחשבות החולפות וחש שלווה נעימה בתוכי ומחוצה לי, נעשה מודע למודעות. אני מבחין שהבעיה בשאלות להן חיפשתי תשובה היתה בשאלות עצמן.
מכאן והלאה דברים לעולם לא יהיו כפי שהיו. הכל נולד ומת כל הזמן. אני משתף את מאת' במחשבותיי בעלות הדפוס הדואלי. "שים לב, הוא אמר, "שלפעמים אתה יוצר את מה שאתה רוצה בלי להיות מודע לתוצאות ולהשלכות של מה שיצרת. יש צדדים נוספים שנוצרים באותו זמן. אם יצרת ניצחון, מישהו חייב להיות מובס. אתה לומד לראות סימולטנית את מה שאתה בורא ואת ההשלכות של זה. תלמד איך פועלים חוקי הקארמה כדי שתדע איך לשבור אותם.
עם רדת השמש אנחנו מגיעים לגסט האוס. "אל תפחד מכל מה שעולה", מאת' סיכם את השיעור המדהים שהוא נתן לי. "דברים שהדחקת יצוצו ויעלו ככל שתתמיד במדיטציה, עד שהם ייעלמו מעצמם. כשזה יקרה - ואתה תדע שזה קורה - תמשיך הלאה ותתקרקע עם זה. כשאתה משליך את כל מה שלא הכרחי לך, אתה תראה את השלכות מעשייך בעבר, בהווה ובעתיד. זוהי תחילת החופש מהחומר, מהאנרגיה, מהחלל ומהזמן. זו ההתחלה של מה שנמצא מעבר לעולם התופעות.
פרק שני: מפגש מיסתורי בצפון מזרח הודו והיפתחות נוספת אל המוחלט. | | | | | |
|
|
| |
|
|
| |
|
|
|
