 |
/images/archive/gallery/377/607.jpg סאן בירד.
צילום: אילן כהן  |
|
|
|
|
| עד לפני עשר שנים הוא עסק בתיקון ספינות. התגלות רוחנית גרמה לו לשנות את שמו לסאן בירד ולעסוק באופן אובססיבי בטיפות מים. השבוע הוא מגיע לפסטיבל בראשית כדי לטהר לנו את הכנרת
|
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
יהודה שוחט
|
|
|
|
|
|
|
|
מזה שמונה שנים מתקיים בחג הסוכות פסטיבל בראשית. לכאורה , עוד אירוע מוזיקלי רווחי, כחלק מתרבות השאנטי שתופסת חלק יותר ויותר מרכזי בין אשפי האסקפיזם הישראלי. למעשה, אם לא שמתם לב, מדובר במופע אקולוגי, אחיו הצעיר של פסטיבל גלסטנברי, שבו נערים צעירים מחפשים איזו דרך להימלט קצת מהבית ולעשן בשקט.
השנה, לראשונה, תגיע לחוף דוגית שבכנרת קבוצה של 23 אנשים מאנגליה, אלו המכונים
"הגרעין הקשה" של פסטיבל גלסטנברי. אחד מאותם ידידים ססגוניים הוא סאן-בירד ("ציפור השמש"). ככה, בלי שם משפחה. "כשנולדתי, ההורים שלי נתנו לי את השם פול, שזה לגמרי בסדר", הוא מספר. "עד לפני משהו כמו עשר שנים הייתי בחור לגמרי רגיל, היה לי עסק לתיקון ספינות והרבה מאוד כסף. בחברה שבה אנחנו חיים היה לי הכל, אבל פתאום הרגשתי מרומה. הבנתי שכסף לא יעשה אותי שמח".
ואיך הגעת משם לכינוי הזה, סאן-בירד?
"נסעתי לדרום ספרד, עליתי על איזה הר, עצמתי את העיניים ועשיתי מדיטציה. כשפקחתי את העיניים, וזה אולי עלול להישמע הזוי, ראיתי מולי שלושה כדורי אור גדולים. בהתחלה חשבתי שהם זרקורים שעולים מהעיר, אחר כך, כשהם התחילו לזוז, חשבתי שמדובר במשהו מההרים. בסופו של דבר התעוררתי בבוקר, קפוא לחלוטין, והדבר היחיד שזכרתי הוא את כדורי האור ואת השם סאן-בירד. מאז קוראים לי כך".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
למים שלי זה לא עזר
|
|
|
 |
|
|
|
מיד לאחר המקרה המשונה, מצא את עצמו סאן בירד נמשך לקטע האקולוגי, מה שהביא אותו מיד לגלסטנברי, אזור הולדתו. "ברמה הפרקטית, כל הדברים שעליהם אני מדבר מבוססים על מים", הוא מספר, רגע לפני שהוא שולף ספר של מסארו אימוטו, סוג של מדען ואיש רוח יפני, ובו מוצגות טיפות מים מערים שונות בעולם, בצורתן הקפואה.
לכל טיפה צורה משלה, ובערים שבהן המים המזוהמים, הטיפות נראות, איך לומר, רע. היכן שיש מים טובים, נראית הטיפה בצורתה השלמה, כמו פתית שלג טהור. אם כבר תהיתם, הרי שהמים בפריז ובלונדון ממש על הפנים, עדיף קולה. בניו יורק ובוונקובר דווקא אפשר לשתות הישר מהנהר. "אנשים מתים ממים", מסביר סאן-בירד. "תראה את הטיפות, איזה הבדל. אתה הרי לא תקנה בקבוק עם מים שנראים ככה (מציג את המים העכורים של לונדון), לו היתה לך האפשרות".
ומה בדיוק אתה יכול או עושה בנידון?
"מה שהם עשו (מצביע על הספר) היה לנגן לטיפות מוזיקה, ולראות איך הן מגיבות. זה מדהים, הנה בטהובן ומוצארט ומוזיקה הודית, שגורמים לטיפה לשנות את צורתה, ובנוסף, גם מילים יפות שמודבקות על בקבוקי המים, גורמות להם להשתפר".
הוא עוצר, מראה את התמונות בספר, די מדהים, אללי. מאוחר יותר, אחרי שהוא כבר הולך, אני מנסה את השיטה עם המים בכיור. שר להם, מדבר עליהם, אבל טעם הכלור והקוליפורמים לא עובר.
מה הקשר בין מים לפסטיבל בראשית?
"אפשר לטהר מים באמצעות מוזיקה, והרעיון הגדול שלי הוא לעשות טקס גדול של מוזיקה ואהבה למים בכנרת. מגע הקסם ייצור מים נפלאים, שכולם כאן בארץ שותים. זה לחלוטין עניין פרקטי, אני לא איזה סופרמן שבא להציל מישהו".
פרקטי?
"עשרת אלפים איש, שייתנו מגע קסם בטקס, יכולים לתת שיפור עצום במים. אני מקווה לקבל גישה עם מיקרוסקופ למים ולראות איך הם נראו לפני הטקס ואיך הם ייראו אחריו".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בתל אביב הכל קשקושים
|
|
|
|
|
|
|
בשמונה השנים האחרונות נשוי סאן-בירד להילה, ישראלית שפגש במהלך טיול עם קרוואן שיצא מסקוטלנד והסתיים בארץ הקודש, כך שזו ממש לא הפעם הראשונה שלו בישראל. "בעולם יש הרבה בולשיט לגבי ישראל, וכשאתה מגיע לכאן אתה רואה שזה שונה לגמרי", הוא אומר. "עיתונים מעדיפים להראות צד מסוים של המציאות, זה שימכור את העיתון. הילה ואני רוצים בשנה הבאה להביא קבוצה גדולה של ישראלים לגלסטנברי, ואחר כך להפך, ואז לערבב בין הקבוצות וליצור אינטרקציה מוחלטת וז'אנר חדש".
מה אתם מביאים השנה לפסטיבל, מלבד הטקס?
"החלטנו להביא טעימה מגלסטנברי לבראשית. אני מביא עשרה מוזיקאים, כולם משם, והם מכסים את כל סוגי המוזיקה, ואנחנו מביאים איתנו את ה'מרכבה'".
מרכבה?
"זה מתקן ענק, שמונה מטרים גובהו, שבקצהו התחתון יש ספירלה כזו שמסובבת את המים. אני גם אוסף מים מכל מיני מקומות בעולם, יש לי כבר עשרת-אלפים דגימות מכל נקודה על פני הגלובוס".
מה מייחד את בראשית לעומת גלסטנברי?
"גלסטנברי הוא הגדול ביותר בתחומו בעולם. היו שם קרוב למיליון אנשים בשנים הגדולות. הרוח שם שונה לחלוטין ממה שיש בארץ. באנגליה הכל מאורגן. כאן, בהתחלה הכל היה מאורגן, אבל אז הבינו שזה לא יכול להיות ככה בישראל ולקחו צעד אחורה. אנשים מגיעים לפסטיבל הזה כי הם מחפשים משהו. מי שמגיע לתל אביב יודע מה הוא ימצא, את כל הקשקושים, אבל הפסטיבל הזה הוא צ'אנס למצוא קצת היגיון ושפיות".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
| |
|
|
|
