 |
/images/archive/gallery/103/859.jpg חברי להקת הברירה הטבעית
 |
|
|
|
|
| המדבר? מקור השראה. המוזיקה? מהות הקיום. הצליל? עיבור בין זכר ונקבה. החיים? תודה לאל. שלמה בר מקליט דיסק חדש ויורד לפסטיבל זורבה באשרם במדבר |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
דביר כהן
3/10/2005 12:49 |
|
|
|
|
|
|
|
נפגשנו בחצר האחורית שלו. שכונה קטנה, בתי קרקע, קצב חיים עצלתיים. טיפוסים. הרבה טיפוסים יש בשכונות. וגם הוא טיפוס. איש של ניגודים קשה מבחוץ רך מבפנים, חיוך מלא עצב, עיניים קהות חודרות, קול מלא ופשוט, חכמת חיים של סבא עם שובבות של בן 25.
יושבים על מרפסת הסטודיו שלו, אני שולף את מכשיר ההקלטה ולוחץ על REC. שלמה בר מביט בי בחמלה. "מה קרה לך?", הוא שואל בחיוך. "כבר ראיון? לא
נכין איזה קפה ככה? נתפנן קצת על הבוקר?".
קפה. סיגריה. שיחה. קפה. סיגריה. שתיקה. שרים יחד כמה פיוטים של מרוקאים, נפתחים. נכבשתי בקסמו. אפשר להתחיל. הרקע לראיון הוא הופעתו הקרבה של בר יחד עם להקת הברירה הטבעית בפסטיבל זורבה הבודהא של אשרם במדבר - ארבעה ימי חגיגת חיים, מוזיקה, מדיטציה, סדנאות, הופעות וריקודים ברביעי עד שבת הקרובים. השיחה גולשת דרומה, אל המדבר הצהוב.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
חכם סיני, בלגן אטומי
|
|
|
 |
|
|
|
"אני איש מדבר", אומר שלמה בר. "מרוקו, בה נולדתי, היא ארץ מדברית. לא במקרה התורה ניתנה במדבר. חז"ל אומרים "הרוצה להעשיר יצפין והרוצה להחכים ידרים". יש בזה סוד גדול, משום שבמדבר יש הוד נצח. המדבר הוא נצחי - אי אפשר לשנות או לעצב אותו. הוא האמת. אי אפשר לשקר לעצמך שם. לכן, מי שרוצה לזכך את נשמתו ילך למדבר. השקט שלו מדבר אליך. ובנאדם שיודע להקשיב לשקט, מתחיל גם להקשיב לעצמו. כמו המוזיקה, שמחדדת את השמיעה לא רק לגבי הצליל, אלא בעיקר לגבי עצמך".
בר מכיר את המדבר היטב. חלק מהמוזיקה שלו, הוא מספר, נכתבה במדבריות יהודה ואילת. "המדבר נותן לי השראה", הוא אומר. "אני מחובר לקצב המתמשך, האינסופי שלו. זה המקום שממנו נובעת היצירה - כל עוד אתה לא מפריע לה עם ידע שכלי. הטבע הוא א-סימטרי, וכך גם הקצב הטבעי. כשם שאין עלה זהה למשנהו, כך במוזיקה המזרחית אנו משתמשים במקצבים א-סימטריים במטרה להשתלב עם הטבע. המוזיקה המערבית, הסימטרית, מנסה לשלוט באיתני החיים, להכניס אותם לשבלונות. חכם סיני ייתן לך פרח אחד עטוף ביופי, בעוד אדם מערבי ייתן לך זר פרחים. אני מעדיף פרח אחד, מאמין בחוק הצמצום. במדבר קל לי להתחבר למהות הפנימית - השקטה, הפשוטה, האינטואיטיבית".
בתוך כל הבלגן המזרח תיכוני, בר, יוצר ותיק שעשה את הדרך מהשוליים המנודים של המוזיקה המזרחית אל המיינסטרים, אוהב את השפע שמציעה ישראל. "עין העולם", הוא אומר. "אנחנו עם מאוד עתיק, עם הווה מאוד חדש. החיבורים האלה יוצרים ניסיונות תרבותיים ומוזיקליים. נוצר כאן שפע תרבותי שלא נוצר במקומות אחרים בעולם".
מה השפעתה של המוזיקה על נפש האדם?, אני שואל אותו. עיניו של בר מצטעפות. "המוזיקה היא המהות", הוא אומר. "היא מזככת את האדם. אלוהים ברא את העולם בצליל - עיבור של אהבה בין המהות הזכרית של הקול למהות הנקבית של בת הקול. קח את הגיטרה, למשל. הצליל נוצר מהעיבור בין המיתר לתיבת התהודה. גם אנחנו מורכבים ממהויות זכריות ונקביות. היצירה שלנו היא העיבור ביניהם".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
זורבה 2004. חוגגים את החיים
|
|
|
|
|
|
|
יומולדת שלוש, מאה פעילויות
|
|
|
|
|
|
|
הפסקת קפה וסיגריה, ואנחנו נכנסים לסטודיו שלו, שנמצא במרתף הבית. החלל מלא בתופים - בעיקר דרבוקות, פה ושם גם תופים אפריקאים ותופי מסגרת מרוקאים. בפינה ישנו אולפן הקלטה ועל הקונסולה יושב אילן בן-עמי, שמנגן עם הברירה כבר שנים עוד, סאז וגיטרה. "שים קצת מוזיקה, שישמע", שלמה מבקש. האמת, אני מתרגש.
השיר הראשון ששמעתי הוא בלוז אפריקאי מדהים, שמשלב כלים עתיקים עם אלקטרוניקה עדינה. צלילים מתמשכים, אינסופיים, אבל עדיין חדים וחודרים מעבר למחסום השכל. הייתכן?, אני חושב לעצמי. הברירה הטבעית בחרה לשלב את המחשב באבולוציה? כנראה שכן. מה היה אומר על זה דארווין?
"זה הדיסק הראשון שאנחנו מקליטים על מחשב", אומר בר. "פעם הייתי מאוד קנאי למוזיקה. לא הייתי מוכן לקבל שום ניחוח מערבי. היום אין לי בעיה לקבל ולנהל דיאלוג עם כל חברה, אני כבר לא מאבד את עצמי. אני נהנה לערב עבודת מחשב עם עבודת כפיים. הכול עניין של מינון".
פסטיבל זורבה הבודהא נערך בשיטים זו הפעם השביעית. השנה המוטו הוא "המסע אל המזרח" וגם "מזרח רחוק פוגש מזרח קרוב". במהלך ימי הפסטיבל ייערכו למעלה ממאה פעילויות, מדיטציות, סדנאות והופעות. כמיטב המסורת האשרמית האירוע מהווה גם את מסיבת יום ההולדת השלישי של האשרם, המארח קבוצות, סדנאות ויחידים לאורך כל השנה ומפיק פסטיבלים משלו בסתיו ובאביב. עוד יופיעו השנה יאיר דלל, גורו גורו, חברים מדיוואן הלב ועוד.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לפרוץ תדמיות, לעסוק בעיקר
|
|
|
|
|
|
|
בן עמי מודיע על תקלה במחשב, רגע של מתח ואז חוזרים הצלילים להפתיע את האוזן. "בן אדם צריך לשמוע את מה שהנשמה שלו אומרת", מתפייט בר ."אנחנו צריכים לזכור שאנחנו משרתים דבר גדול מאיתנו. אחד הדברים הכי מסוכנים זה כשאדם משרת את עצמו - בונה איזו תדמית שאחר כך קשה לו לפרוץ. צריך לזכור מה עיקר ומה תפל, ומתוך כך לעסוק בעיקר. לעזוב את התפאורות, להתרכז במהות".
בר משתתק. עיניו בוהות. מחשבות נודדות. אני נזכר ברחבת הבודהא הול של שיטים, עליה תופיע הברירה הטבעית. באוהל הכחול הענק, מול המישור הענקי של המדבר זרוע הכוכבים. אחרי הכל אלוהים הוא התפאורן הכי טוב שיש.
עוד על הפסטיבל באתר האשרם
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
