 |
/images/archive/gallery/353/909.jpg סיינפלד ופילוסופיה.
עטיפת הספר  |
|
|
|
|
| סיינפלד היא תוכנית על לא-כלום. האם ה"לא-כלום" אופף גם את החיים המציאותיים? אריק ברונסון מגייס את הפילוסופיה האפלטונית ואת הטאואיזם ויורד לעומקו של הכלום. פרק מתוך הספר "סיינפלד והפילוסופיה" |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
אריק ברונסון
29/8/2005 11:43 |
|
|
|
|
|
|
|
כל חובב מושבע של 'סיינפלד' מכיר את ההנחה הבסיסית של התוכנית: זוהי תוכנית על לא-כלום, או כך לפחות נאמר. אנשים מסתובבים פה ושם, מפטפטים, ולא עושים דבר. במשך תשע שנים האמריקאים ציפו בעצם לשלושים דקות של צפייה והנאה ב...לא-כלום? ג'רי סיינפלד הוא לא הקומיקאי
הראשון שחשב שיש משהו מצחיק ביותר בלא-כלום. לפני יותר מארבע מאות שנה, וויליאם שייקספיר, יוצר קומדיות הסלפסטיק הכי פופולריות בעולם המערבי, כתב מחזה קפריזי ומשונה בשם "מהומה רבה על לא כלום". מסתבר, שלא זו בלבד שהלא-כלום אכן קיים, הוא גם מצחיק אנשים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
סיינפלד והבעיה של תוכנית על לא-כלום
|
|
|
 |
|
|
|
לפני שנמשיך אנחנו חייבים להציב את השאלה הפילוסופית, האם זה הגיוני אפילו לדבר על לא-כלום? ישנו קו עלילתי ידוע החוזר ונשנה ב'סיינפלד', שלפיו ג'ורג' וג'רי מציעים לרשת השידור NBC את הרעיון שלהם לתוכנית טלוויזיה בשם 'ג'רי'. (צפו בפרקים "הכרטיס", "הארנק", "השעון", "המכתבים של צ'יבר", "הנעליים", "הפיילוט", וכן "הסוף".) דמותו של ג'רי היא כמובן חיקוי ליצני של ג'רי סיינפלד האמיתי ושל תוכנית הטלוויזיה שלו על לא-כלום. ג'ורג' מסביר לג'רי בבית הקפה של מונק, כי התוכנית תגרום למהפכה בטלוויזיה, מכיוון שהיא תהיה לגמרי-לגמרי על לא-כלום. ג'רי מתפרץ לדבריו וטוען, כי מובן שהתוכנית צריכה להיות על משהו, אבל ג'ורג' קשה כשמיר. הוא רואה בעיני רוחו אנשים עומדים בפינת הקפה במשרד כלשהו, ושום דבר לא קורה. ממש לא-כלום. בדיוק כמו בחיים המציאותיים. או שמא לא?
האם "לא-כלום" קורה בחיים המציאותיים? בבלי דעת, ג'ורג' פגע באחת מן השאלות הפילוסופיות היסודיות ביותר של העולם. האם הלא-כלום קיים בעולם, ואם הוא אכן קיים, אז איך אנחנו יכולים לדעת אותו? הפילוסופים, הן במזרח והן במערב, ניסחו לראשונה את השאלה הזאת לפני יותר מאלפיים שנה. הבה נתבונן קודם כול בשורשים ההיסטוריים של הבעיה, לפני שנשפוט האם החזון של ג'ורג' - בנוגע לתוכנית על לא-כלום - מבוסס מבחינה פילוסופית.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
פַּרְמֶנִידֶס, אפלטון והלא-כלום
|
|
|
|
|
|
|
היה זה בסביבות 450 לפני הספירה, כאשר הפילוסוף המפורסם פַּרְמֶנִידֶס הגיע לאתונה בשביל לדבר על לא-כלום (נשמע לכם מוכר?). הוא טען כי בכל דיון פילוסופי אדם יכול לדבר או על משהו שקיים או על משהו שאינו קיים. אבל לפי דעתו של פרמנידס, זה בלתי אפשרי לבטא באמת מחשבה על משהו שאינו קיים. כיצד אנחנו יודעים שמשהו אינו קיים? אנחנו נוטים לחשוב ש"מעגל מרובע אינו קיים", אבל כדי שהטענה הזאת תהיה נכונה, עלינו לדעת מהו מעגל מרובע. אנחנו חייבים לדעת את הנושא שלנו, לפני שאנחנו בודקים את נכונות הטענה. הטענה מורכבת מן הנושא, "מעגל מרובע", ומן הנשוא, "אינו קיים". לפני שאנחנו מסכימים או לא מסכימים, אנחנו צריכים לדעת מהו מעגל מרובע; אבל זוהי בדיוק הבעיה. איננו יכולים לדעת מהו מעגל מרובע, מכיוון שהוא אינו קיים. לכן, לפי דעתו של פרמנידס, זה בלתי-אפשרי לדעת (וגם טיפשי לומר) דבר מה על משהו שאינו קיים. איננו יכולים לומר דבר מה משמעותי על לא-כלום. הבה נתבונן בדוגמא נוספת. ג'ורג' קוסטנזה עשוי לומר שמיסטר ארט ואנְדְלֵיי הוא לא אדם אמיתי (לפחות עד שהוא פוגש בתוכנית האחרונה את השופט הנושא את השם הזה). אנחנו - שראינו את 'סיינפלד' ויודעים כי ואנדליי הוא פשוט שם שג'ורג' משתמש בו כדי לצאת ממצבים קשים - נוטים אולי להסכים איתו. אבל לפי דעתו של פרמנידס, כולנו טועים. אנחנו מנסים לומר משהו עובדתי על אדם שאינו קיים. בכך שאנחנו מדברים על ואנדליי, אנחנו אומרים משהו על לא-כלום, ולפני אלפיים שנה זה לא היה מצחיק במיוחד!
סוקרטס התייחס למחשבותיו של פרמנידס בנוגע ללא-כלום ברצינות גמורה. כך עשה גם תלמידו אפלטון, שכתב מאוחר יותר דיאלוג בנוגע לנקודות אי-ההסכמה של סוקרטס עם פרמנידס. הדיאלוג הזה, שנקרא הסופִיסְט (שפירושו "המתפלפל"), הוא כתב-ההגנה של אפלטון על הלא-כלום. לא זו בלבד שהוא טוען בו כי הלא-כלום הוא כוח קיים בעולם, אלא הוא גם מתעקש, שקיים יסוד של לא-כלום בכל דבר שאנחנו אומרים ויודעים. במילים אחרות, כל תוכנית-טלוויזיה היא בחלקה על משהו ובחלקה על לא-כלום.
הסופיסטים ביוון העתיקה היו אנשים חכמים, שנדדו מיישוב ליישוב ולימדו את אמנות הוויכוח. בעבור שכר זעום הם היו מספקים טיעונים משכנעים בכל נושא שביקשו מהם לקוחותיהם. הם היו שימושיים במיוחד בבתי המשפט, שבהם שכנוע חבר המושבעים היה לעיתים קרובות חשוב יותר להגנת הנאשם מאשר גילוי האמת. ההישענות של הסופיסטים על תהליך השכנוע הציב אותם באופן טבעי כנגד הפילוסופים החדשים של אתונה, שהאמינו מעל לכול בחיפוש אחר האמת. הסופיסטים פנו לעיתים קרובות להנמקות, שלא התבססו על מה שקיים ממש, כי אם על מה שאינו קיים. במילים אחרות, גם הם ניסו לעשות משהו מלא-כלום!
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
למה יש לי תמיד הרגשה, שכולם עושים משהו יותר טוב ממה שאני עושה בשבתות אחרי הצהריים?
|
|
|
|
|
|
|
בדיאלוג של אפלטון שנקרא "הסופיסט" מגיע אדם נוכרי מחוץ לאתונה ומנסה להבין בדיוק איזה מין אדם הוא הסופיסט. כדי להגיע להבנה הזאת, הוא נכנס עם חברו ועמיתו של אפלטון, תֵיאָטֶטוּס, לדיון נוקב בנושא. קשה להגדיר את הסופיסט בצורה נכונה, מכיוון שהוא נראה כמו כמה אנשים שונים המגולמים באיש אחד בלבד. (יש לציין כי ביוון העתיקה הלשון השנונה נחשבה לתכונה גברית בלבד). שני הפילוסופים יוצאים לצוד את הסופיסט (כלומר לשרטט את דמותו המדויקת) בעזרת כלי הנשק המועדף עליהם - חשיבה הגיונית. תיאטטוס והנוכרי נשבעים "לעקוב אחר הסופיסט ולצמצם בעקביות את מקום המקלט שלו, עד שהוא ייתפס". במבט ראשון, הציד אחר הסופיסט נראה אפשרי למדי. ניתן פשוט לומר שהסופיסט הוא חלקלק לשון, פרקליט לדבר-עבירה ונוכל. או בניסוח אלגנטי יותר "לסופיסט יש ידע בהיר ומפורסם על כל הנושאים, אבל זה לא המציאות". עם זאת, הגישה הזאת בעייתית. הסופיסט טוען טענות שקריות רבות, ולכן הוא שוכן בעולם שאינו קיים. פרמינידס טען שאי אפשר לומר דבר מה משמעותי על משהו שאינו קיים, ולכן נראה שהסופיסט הקיף את עצמו בלא-כלום. הוא מצא לעצמו את המחבוא המושלם: מקום-רפאים שאיש אינו יכול להגיע אליו, באזור ששום מוח אנושי אינו יכול לתפוש.
כעת אנחנו יכולים להבין מדוע ג'ורג' נתקל בכזו התנגדות התחלתית מצידו של הצוות רם הדרג של NBC. איך תיראה תוכנית-טלוויזיה על לא-כלום? ג'ורג' נראה אווילי כבר מעצם הדיבור על התוכנית, מכיוון שכל דבר שהוא אומר בנוגע לעלילה יכול להיבחן רק אם הוא חל על משהו שקיים באמת. כדי שתוכנית הטלוויזיה של ג'ורג' תתקבל על ידי מוחות פילוסופיים, הוא צריך לשכנע קודם כול את המנהלים שלא-כלום זה משהו שקיים באמת. נימוקים בנוסח אפלטון היו הופכים אותו לאדם עשיר. במקום זאת, ג'ורג' מנסה להתחיל עם מישהי מצוות המנהלים, ומוצא את עצמו במכבסה לניקוי יבש, לאחר שהיא הקיאה על חולצתו.
הנוכרי של אפלטון יודע שכדי להגיע אל הסופיסט שמסתתר בתוך דברים שאינם קיימים, הוא צריך לומר משהו משמעותי על הלא-כלום - אותו מאמץ בדיוק שפרמנידס טוען שהוא חסר תועלת והבלותי. "אנחנו נהיה חייבים, כהגנה-עצמית, לסתור את טענתו של פרמנידס ולקבוע, כי מה שאינו קיים אכן ישנו מבחינה מסוימת, ולהפך: מה שקיים - באופן מסוים איננו". במילים אחרות, אם הנוכרי יוכל להוכיח שלא-כלום הוא גם משהו, הרי שאז הוא יוכל לומר דבר-מה משמעותי עליו, ובכך לחשוף את זהותו של הסופיסט החמקמק. הנוכרי של אפלטון מתעקש שחייב להיות משהו בלא-כלום. כדי לתמוך בטענתו הוא מביא כדוגמא משהו שהוא "לא-יפה". כאשר אנחנו טוענים: "משהו הוא לא-יפה", הנושא הוא עדיין "משהו". יש משהו, שהוא לא-יפה. התבוננו, לדוגמא, בחולצתו התפוחה של ג'רי, שאותה הוא הסכים בחוסר-תבונה ללבוש בהופעתו ב"טודיי שואו". (צפו בפרק "החולצה התפוחה"). אין ספק שהחולצה הזאת היא לא-יפה. אבל גם מבקריה הקנאיים ביותר חייבים להסכים, שהחולצה היא "משהו"; היא משהו אחר מאשר יפה. תכונת האחרוּת ישנה, כנראה, בכל דבר קיים. איליין היא אחרת מאשר ביישנית. הקואורדינציה של קריימר היא משהו אחר מאשר אצילי. ואכן כן - תוכנית הטלוויזיה שמציע ג'ורג' יכולה להיות על אנשים שעושים לא-כלום, אם נחשוב עליהם כעל אנשים שעושים משהו אחר ממשהו מעניין או מועיל. לאמיתו של דבר, זה המצב ב'סיינפלד' בדרך כלל, וזה גם המצב בפרקים של התוכנית 'ג'רי' - שיהיו על לא-כלום, לטענתו של ג'ורג'. היזכרו בפרק "החניון". בפרק הזה החבורה לא עושה שום דבר, או לפחות עושה משהו אחר ממשהו מעניין או מועיל. הם מחפשים ללא הועיל את המכונית שהחנו השד יודע איפה בחניון של קניון קניות. בפרק הזה ג'רי מהרהר למעשה על עשיית לא-כלום, או לפחות על אי-עשיית הדברים שאותם עושים אנשים אחרים, לפי השערתו.
ג'רי: למה יש לי תמיד הרגשה, שכולם עושים משהו יותר טוב ממה שאני עושה בשבתות אחרי הצהריים?
איליין: זה מה שאנשים עושים.
ג'רי: לא נכון. הם יוצאים לאיזה פיקניק גדול. הם עושים על האש, הם מתמזמזים על השמיכות. הם לא תקועים באיזה קניון בניו ג'רזי, ומסתכלים על החברים שלהם מחפשים את המזגן הכי זול בעולם.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
יש משהו בלא-כלום, ויש לא-כלום במשהו
|
|
|
|
|
|
|
ב"סופיסט" מסיק הנוכרי, שהלא-כלום אכן מכיל יסוד של 'משהו': הוא מכיל 'משהו' אחר. ועל פי צורת החשיבה ההגיונית הזאת, 'משהו' מכיל גם יסוד של לא-כלום. אחרי הכול, אפילו משהו יפה הוא עדיין משהו אחר ממשהו מכוער. ארט ואנדליי הוא מישהו; הוא מישהו אחר מאשר אדם אמיתי.
תוכניות הטלוויזיה 'סיינפלד' ו'ג'רי' הן על משהו - משהו אחר מאשר מה שנחשב בדרך כלל למעניין או למועיל. יש משהו בלא-כלום, ויש לא-כלום במשהו, למרות שפרמנידס מתייחס לשילוב המעורפל הזה כאל סימן בטוח ל"חשיבה עקומה". אם אפלטון צודק, והוא מיישר מחדש, ובצדק, את "החשיבה העקומה" לכאורה הזאת, כי אז אפילו טיעוניהם של הסופיסטים הם משהו, מכיוון שהם משהו אחר מאשר האמת. אורו של ההיגיון יכול לחשוף מחדש את מקום המחבוא מלא הצללים של הסופיסט, והציידים הפילוסופיים יכולים לחוג סביב טרפם, ובאותה הזדמנות גם ללמוד משהו על הלא כלום.
אבל לפני שנותיר את המערב מאחורי גבנו, הבה נתבונן בתכונה נוספת של הלא-כלום של אפלטון - הכוח שלו. ראינו שהלא-כלום האפלטוני הוא משהו; הוא אמיתי והוא קיים. אבל מה פירושו של "משהו אמיתי"? אפלטון מניח לנוכרי לענות: אני טוען, שלדבר מה יש קיום אמיתי אם יש בו כוח מסוג כלשהו. כוח להשפיע על משהו אחר (ולוּ הכי לא-משמעותי) או להיות מושפע ממנו (ולוּ מעט שבמעט, ואפילו פעם אחת בלבד). אני מציע כסימן ההיכר של דברים אמיתיים, שהם לא-כלום זולת כוח.
מכיוון שללא-כלום יש קיום אמיתי, חייב להיות לו כוח אמיתי. לדעתו של אפלטון הלא-כלום הוא כוח בעולם, שחודר וממלא את כל הדברים הקיימים והלא-קיימים. האם ללא-כלום הזה יש הכוח להצחיק אותנו? - זו כבר שאלה אחרת לגמרי, שאלה שאפלטון לא ענה עליה, למרבה הצער, אלא הותיר אותה לנו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הטאו של ג'רי
|
|
|
|
|
|
|
בערך באותו זמן שאפלטון צד את הסופיסט, שהסתתר מאחורי מסיכת הלא-כלום שלו, גם בצד השני של העולם, באסיה, היתה התעניינות מיוחדת בלא-כלום. בודהה הודו (065-084 לפנה"ס) ולאו צה בסין (בסביבות 575 לפנה"ס) האמינו, ששלווה ואושר הם הגמול עלי אדמות להבנה הנכונה של הלא-כלום. למען הקיצור, הבה נגביל את עצמנו להתבוננות בלאו צה בלבד. ספרו של לאו צה, טָאו טֶה צִ'ינְג , כלומר דרך החיים, ממשיך לתפוס מקום חשוב ביותר במדף ספרי הפילוסופיה המזרחית. אפילו ההתפשטות המהירה של הבודהיזם ביפן ובסין הצליחה רק במידה שניתן היה לסגל אותה למושגי היסוד הטאואיסטיים.
לעיתים קרובות דיבר לאו צה על 'משהו' ועל 'לא-כלום', אבל בניגוד לפרמנידס, הוא לא פחד מחשיבה עקומה. מהו טאו? זו איננה שאלה קלה, ולאמיתו של דבר, זו השאלה בה' הידיעה שעליה מנסה לענות ספר השירים של לאו צה. הדבר הראשון שנאמר על הטאו, הוא שלא ניתן לומר עליו דבר. "טאו שקרוי טאו אינו טאו". במילים אחרות, הטאו איננו משהו, ולכן לא ניתן לתאר אותו כמשהו. אנחנו יכולים לומר עליו בדייקנות רק שאין לו שם; ועם זאת כל סודות החיים שוכנים בטאו המסתורי הזה.
אין ספק, שג'רי וג'ורג' לא מתמצאים בפילוסופיה סינית, אבל הם כן מתמצאים באוכל סיני. לאמיתו של דבר, באחד הפרקים המתוכננים ל'ג'רי' - תוכנית הטלוויזיה על לא-כלום - אנשים עומדים בתור במסעדה סינית ומחכים לשולחן. העלילה הזאת היוותה, כמובן, את בסיס העלילה של פרק מוקדם יותר ב'סיינפלד', "המסעדה הסינית". במשך כל הפרק עומדים ג'רי, ג'ורג' ואיליין ומחכים לשולחן, ובסיומו של הפרק הם עוזבים את המסעדה רעבים ונרגזים. נראה כאילו לא קורה שום דבר במשך כל הפרק. הם אפילו לא אוכלים אוכל סיני. (פרקי 'סיינפלד' נוספים על לא-כלום הם: "החניון", "הרכבת התחתית", "המסיבה", "יום פורטו-ריקו".) ג'ורג', כפי שאנחנו יודעים, טוען שזה נאמן למציאות, מכיוון שהרי אף פעם לא קורה שום דבר. לאו צה אינו מסכים.
כפי שכבר ציינו, הלא-כלום נמצא ביסודו של הטאו נטול השם. אבל בניגוד לתוכנית-הטלוויזיה על לא-כלום של ג'ורג', הטאואיסטים מאמינים שהלא-כלום אכן גורם למשהו לקרות. לאמיתו של דבר, הלא-כלום הטאואיסטי הוא זה שברא בעולם את הכול.
הרעיון שהעולם נברא מלא-כלום הוא לא זר לחלוטין למערב. במיסטיקה הדתית של ימי הביניים קיימות תיאוריות מתוחכמות ביותר על האופן שבו ברא אלוהי היהודים והנוצרים את העולם מלא-כלום. בקבלה אפילו נרמז כי ייתכן שאלוהים עצמו נברא מלא-כלום.
טאו בורא אחד,
אחד בורא שניים,
שניים בוראים שלושה,
שלושה בוראים עשרת-אלפים דברים.
הטאו בלי השם, הטאו שאיננו משהו, הוא חזק עד כדי כך שהוא בורא עשרת-אלפים דברים. וג'ורג' אפילו לא מצליח להיכנס למסעדה סינית.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אי-עשייה - והכול נעשה
|
|
|
|
|
|
|
הספר טאו טה צ'ינג מעודד את בני האדם לחיות את חייהם בהתאמה לטאו, כדי לחיות באושר ובשלווה. אבל כיצד זה אפשרי? ראשית כול, עלינו להבין את המושג הטאואיסטי ווּ וַואיי, כלומר אי-עשייה. הרעיון פשוט לגמרי, ועם זאת הוא נשמע מטורף לחלוטין לקורא המערבי, שחוזר ושומע שוב ושוב את המשפט "פשוט עשה זאת". הטאו מורה לנו "אל תעשה זאת", כלומר לא לעשות דבר, או בניסוח אחר - לעשות לא-כלום.
עשה - ותקלקל זאת.
תפוס - ותאבד זאת.
לכן החכם
לא עושה (ווּ וַואיי)
ולכן לא מקלקל,
לא תופס
ולכן לא מאבד.
במבט ראשון, גישת אי-העשייה, ווּ וַואיי, נראית כגישה מפסידנית. לא לעיתים קרובות אנחנו שומעים מורה שאומר לכיתתו ללכת הביתה ולא לעשות דבר. אבל זה בדיוק הדבר שהטאו דורש.
חפשו ידע, ותשיגו מדי יום.
חפשו טאו, ותאבדו מדי יום.
תאבדו עוד ועוד,
ותגיעו לאי-עשייה.
אי-עשייה - והכול נעשה.
להשיג ידע מדי יום נחשב למזיק, אם הידע המושג הוא משחק מילים בלבד. המילים הן שימושיות, רק אם הן יכולות להורות את הדרך לטאו נטול השם, שאינו ניתן לתיאור.
כאשר עושים לא-כלום בדרך הנכונה - הכול נעשה. הטאואיסטים מאמינים, שלא לעשות דבר זה בעצם לעשות משהו, והסתירה הזאת מבוטאת באימרה וַואיי ווּ וַואיי, כלומר עשייה על-ידי אי-עשייה. הרעיון מאחורי "עשייה על ידי אי-עשייה" גורס שהאדם יכול להפוך לחזק באמצעות החולשה; שהאדם יכול לנצח בכך שלא יעשה ולא-כלום. בספר טאו טה צ'ינג הנוקשות והעוצמה מאפיינות את המוות. הגוף האנושי החי הוא רך וחלש, והופך לנוקשה רק אחרי שמתרחש בו קשיון-המוות (ריגור מורְטיס).
החזק והעצום שוקע
הרך והחלש צף.
בתיאולוגיה הנוצרית נאמר, שהענווים יירשו ארץ ביום מן הימים. בפילוסופיה הטאואיסטית הענווים - שלא עושים דבר - יורשים את הארץ עוד בימי חייהם.
כיצד, אם כן, מנצחת החולשה? קיים סיפור עם זן בודהיסטי, שמדגים בצורה תמציתית את העשייה הטאואיסטית באמצעות אי-העשייה. פעם אחת היתה חרב שנחשבה בעיני הלוחמים הסמוראים כטובה ביותר, בגלל הלהב שלה, שיכול היה להרוג מייד. כאשר הוכנסה החרב לנהר, היא חתכה מיד את כל העלים שחלפו במסלולה. חרש ברזל אחד טען שיש בידו חרב טובה אף יותר, למרות שניכר היה לעין שהלהב שלה אינו חד כשל הראשונה. יחד עם זאת, כאשר היא הוכנסה לנהר קרה דבר מוזר. אף לא עלה אחד נחתך, משום שאף לא עלה אחד העז לחלוף במסלולה. החרב הזאת לא עשתה ולא-כלום, ועם זאת היא שינתה את מסלולם הטבעי של העלים שצפו במורד הנהר. כיוון שהחרב לא עשתה דבר - הכול סר מדרכה.
אבל איננו צריכים לצלול למעמקי המיתולוגיה המזרחית, כדי לבחון עד כמה מעשית היא העשייה באמצעות אי-העשייה. ראינו אותה מנצחת בארצות הברית במאה העשרים. מרטין לות'ר קינג עם "צבא אי-העשייה" שלו הוכיחו לעולם בשנות החמישים והשישים, כיצד העשייה על ידי אי-העשייה מפילה בסופו של דבר את החזקים והעצומים. באלבמה התחמשו קציני-משטרה לבנים ברובים, באקדחים, בסכינים, באלות, בכלבים, ואפילו בזרנוקי מים. המפגינים השחורים לא נשאו עימם דבר, וחשוב מכך - הם לא עשו דבר. בהתחלה הם פשוט החרימו את התחבורה הציבורית, דבר שעירער את הכלכלה המקומית. לאחר החרם של אי-העשייה, הם התחילו בצעדות שקטות. כמובן, כפי שאנחנו יודעים, לא תמיד נגמרו הצעדות בצורה שקטה. בהתחלה ניצחו הרובים, האקדחים, הסכינים, האלות, הכלבים וזרנוקי-המים. אבל כפי שאומר הטאו, "הדבר הרך ביותר בעולם מתגבר על החזק ביותר". האימרה הזאת נתגלתה כנבואית, מכיוון שהמפגינים זכו ליותר ויותר אהדה ותמיכה מן ההמון. החזקים הוכרחו להיכנע, והחלשים הפכו לחזקים.
הלא-כלום הטאואיסטי, אם כן, הוא לא ספר הדרכה לפחדנים. יש צורך במשמעת מנטלית, סבלנות ואומץ עצומים כדי לעשות לא-כלום. דרך ה"וַואיי ווּ וַואיי" היא אחד המתכונים העתיקים ביותר בעולם כדי לנצח את האויב. העשייה באמצעות אי-העשייה היא הקצב הפנימי של הטאו. כחיילי הטאו, אנחנו צריכים ללמוד את השיטה הקפדנית של עשיית משהו באמצעות עשיית לא-כלום. אם נצליח, הטאו טה צ'ינג מבטיח לכולנו את עשרת אלפי הדברים של העולם. וזה לא צחוק.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
האם אכן היתה זו תוכנית טלוויזיה על לא-כלום?
|
|
|
|
|
|
|
כעת, הבה נחזור לג'ורג' קוסטנזה האומלל ולתוכנית על לא-כלום שהציע לרשת הטלוויזיה. מנהלי NBC היו ספקניים משך זמן רב, ורק לאחר שג'רי וג'ורג' הסכימו לגרום לכך שמשהו יקרה בתוכנית, הם קיבלו את הצעתם. אבל ג'ורג' מעולם לא רצה שמשהו יקרה, ובכך הוא הציב את עצמו כנגד אלפיים שנות היסטוריה פילוסופית במערב ובמזרח. אפלטון כבר מזמן טען שבלא-כלום יש תמיד משהו, וההפך. כמו כן, כפי שכל טאואיסט יאמר, האי-עשייה, במובנו הנכון, גורם תמיד למשהו לקרות. לכן, אם לא קרה אף פעם דבר בתוכנית של ג'ורג', זה מהפכני הרבה יותר מכפי שאפילו הוא משער.
ג'רי סיינפלד הממשי מאמין כי הוא זה שצוחק אחרון, משום שתוכנית הטלוויזיה שלו על לא-כלום נמשכה תשע שנים. האם אכן יצא משהו מלא-כלום, או שמא לא קרה שום-כלום? אם הצופים באמת לא ראו שקרה משהו, אז אולי אנחנו צריכים לחשוב מחדש על המושג 'לא-כלום', מכיוון שאפלטון ולאו צה מתעקשים שיש בו משהו. מצד שני, אולי ב'סיינפלד' כלום לא מצחיק. וזה כבר בטוח משהו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
סיינפלד והפילוסופיה יצא בהוצאה משותפת של פן הוצאה לאור, ידיעות אחרונות וספרי חמד
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
