 |
|
|
|
|
רק חמלה תציל את העולם |
|
|
|
|
|
כוח המשיכה הוא צורה קדומה של חמלה ואם לא היתה חמלה כזו בבסיסו של היקום, לא היינו פה היום. חלק שני של הראיון המרתק עם הקוסמולוג בריאן סווים
22/8/2005 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
 |
|
|
|
סוזן בריידל. תרגום: הלן אייזן ויגאל מוריה
22/8/2005 12:57
|
|
| |
|
|
|
| |
|
עבור הקוסמולוג המתמטי בריאן סווים, היקום הוא התגלות מתמשכת, קורנת, אלוהית. הגות בפלאי היצירתיות המתגלה ביקום ללא הרף היא בעיניו מאורע מיסטי, מלהיב ומלא הוד. סווים מתמחה בדינמיקת האבולוציה של היקום. המטרה המרכזית של עבודתו כמדען היא לספר את סיפורו החדש של היקום, סיפורן המהמם של ארבעה-עשר מיליארד שנות התפתחות קוסמולוגית.
סווים מספר את סיפורו של היקום בתקווה שהחזון הענק הזה יזניק אותנו מעבר לקוצר הראייה של שכלנו הפרימיטיבי וצר האופקים. הוא מאמין שסיפורו של היקום, המתפרש על פני מרחבים עצומים של חלל וזמן, הוא בעצם הסיפור העמוק ביותר שלנו עצמנו. סווים מתעניין במיוחד בפוטנציאל הייחודי של נקודת הזמן הנוכחית שבה אנו נמצאים; זהו הרגע שבו היקום יכול להפוך מודע לעצמו באמצעות התפתחותן של יכולות ההתבוננות העצמית הייחודיות של התודעה האנושית. ומה שחשוב מכך, מבחינת המשבר הנוכחי שבו שרוי כוכב הלכת שלנו זהו הרגע שבו אנו יכולים להתחיל "להמציא מחדש את האדם כממד של היקום המתגלה" ולהתפתח אל עבר מצב של הוויה אנושית שבו אנו נמצאים במגע עמוק עם החיים בכללותם ומרגישים כלפיהם חמלה ואחריות.
סוזן בריידל, חברת המערכת של כתב העת הרוחני What Is Enlightenment?, פגשה את ד"ר סווים באוקטובר אשתקד באוניברסיטת הרווארד, שם השתתף בוועידה על אקולוגיה ודת. בשבוע שעבר פרסמנו את החלק הראשון של הראיון, בו הסביר סווים כיצד הארה יכולה להציל את כוכב הלכת שלנו ומהי המשמעות הקוסמולוגית של התודעה האנושית. החלק השני של הראיון מוקדש לנושא החמלה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
חמלה היא מציאות בעלת רמות שונות ולא משהו שנכון רק לגבי בני אדם
|
|
|
|
|
הידע החדש שאתה מספק על ההיסטוריה של היקום בהחלט מותח את גבולות הדמיון.
"כן. זו בדיוק הנקודה. תארי לך מה קרה כשקופרניקוס הופיע פתאום ואמר לאנשים בפעם הראשונה, "הֵיי, תנחשו מה? כדור הארץ סובב סביב השמש". נסי לתאר זאת לעצמך. אנחנו נכשלנו בכך. לא יכולנו להתמודד עם זה. כך שהתפצלנו: המדע פנה לכיוון אחד והדת/הרוחניות פנתה לכיוון אחר. במובן מסוים אנו עומדים כיום באותה נקודת מפנה. האם נוכל למצוא בתוכנו את המשאבים כדי להבין את התהליך ולנוע יחד איתו? זהו באמת אתגר לדמיון שלנו".
אילו תהליכים יכולים לזרז את השינוי בתפיסת העולם שאתה מדבר עליו?
"זו שאלה מצוינת. הלוואי שהיתה לי תשובה הולמת. חשבתי על כך, והגעתי למסקנה שיש זָרָזים רבים. עבור אנשים מסוימים ידע הוא הזרז. כל מה שנחוץ הוא שישמעו על הסיפור החדש של היקום; ולכן אני מלמד. את האחרים טרגדיה אישית עשויה לדרבן או אולי היתה להם מחויבות ליופיו של מקום מסוים מתקופת ילדותם, וכששבו אליו מצאו אותו הרוס. יש אנשים שמתעוררים באמצעות צורות שונות של מדיטציה; אחרים משתמשים בסמים. אני רואה זרזים רבים. אין לי תשובה מספקת; אך עבורי הזרז היה ידע. פשוט הייתי המום לחלוטין ממה שאנחנו יודעים עכשיו. כך שייתכן שזהו הנתיב האישי שלי, אבל אינני מעדיף נתיב אחד על פני אחר, משום שפגשתי אנשים כה רבים שמתחילים לקלוט את זה, והם באים מכיוונים רבים ושונים.
לעתים קרובות אתה מדבר על הצורך להפעיל "חמלה חובקת כל". למה אתה מתכוון בכך?
"כשאנו משתמשים במילים כמו חמלה, בדרך כלל אנו נוטים להגביל אותן לעולם האנושי. חלק מזה נובע ממה שתיארתי קודם לכן, מכך שאנו תופסים את שאר היקום כמין סתם משהו, ואיננו משתמשים במילים רוחניות, חמות או רגשיות ביחס אליו. המסורת המדעית תמיד קראה לזה "השלכה" - השלכת התכונות האנושיות על היקום ככלל או על הטבע. וזה אמור להיות דבר נורא שלא ייעשה. אבל אני חושב שהגישה הזו מתחילה לקרוס, כשאנחנו מתחילים להכיר בכך שמדובר באירוע אנרגטי אחד. זהו מסע אחד, סיפור אחד, שבו תכונותיהם של בני האדם קיימות גם בדרך זו או אחרת בחלקים אחרים של היקום. אני מדבר על חמלה כמציאות בעלת רמות שונות ולא כמשהו שנכון רק לגבי בני אדם.
"הנה הפירוש שלי: כוח המשיכה הוא צורה קדומה של חמלה או אכפתיות. לולא היתה אכפתיות כזו בבסיסו של היקום, לא היו נוצרות גלקסיות ולא היינו יושבים כאן כעת ומנהלים את הדיון הזה. בצורות החיים האורגניות מתחילה האכפתיות או החמלה הזו להתבטא, כשמתפתח קשר בין אם לצאצאיה. הביני, במשך תקופה ארוכה לא הופיע קשר כזה. בין חידקים, לדוגמה, אין אכפתיות; לפחות לא כזו שאנו יכולים לראות. הם רק משכפלים את עצמם. ייתכן שיש שם אכפתיות, אבל אנחנו עדיין לא זיהינו אותה. אך כשהופיעו היונקים, לפני מאתיים ועשרים מיליון שנה, הופיע גם הקשר בין אם לתינוק. הוא הופיע כמוטציה גנטית. אבל הודות למוטציה הזו היה לצאצא סיכוי גבוה יותר לשרוד. כך שהמוטציה התפשטה והחלה לאפיין את האוכלוסייה כולה. ואנחנו מדברים רק על הקשר בין אם לתינוק. לאחר מכן התפתחו קשרים בין צאצאיה של האם, והם זכו בסיכויי הישרדות גבוהים אף יותר. כל מה שאני אומר מתאים לביולוגיה כפי שתיאר אותה דרווין. לא מדובר במשהו שמצוי מחוץ לגבולות המדע הקונבנציונלי. זה אומר, בעצם, שהדינמיקה של הביולוגיה של דרווין מעדיפה את הופעתה של חמלה. היא מופיעה בין אם לילדיה, בין אחים לאחיות ואפילו בין קרובי משפחה רחוקים יותר. והיא מתחילה להתפשט.
"ואז מופיע האדם. אנחנו המין הראשון שמסוגל לחוש אכפתיות כלפי כל המינים האחרים. קופי השימפנזה הם בעלי החיים הדומים לנו יותר מכל בעל חיים אחר, והם בהחלט דואגים זה לזה, אך לא נראה שהאכפתיות שלהם מתרחבת לעבר מינים אחרים, אף שלעתים הם חולקים את שטח המחיה שלהם עם בבונים. שאלתי חוקרי טבע אם הם ראו אי פעם שימפנזה מטפל בבבון, והם השיבו בשלילה. אך מרגע שמופיעים בני האדם, מופיעה לפתע האפשרות לחוש אכפתיות אמיתית, בעיקר הודות לדמיון האנושי. למשל, לי אכפת. כל כך אכפת לי מהברדלסים, אף שמעולם לא ראיתי ברדלס בר מקרוב. הנקודה שלי היא שהתודעה האנושית היא המרחב שבו החמלה הזו, החובקת-כל, מתחילה להתגלות - החמלה שהיקום היה חדור בה כבר מלכתחילה. זה ההבדל היחיד. לא המצאנו את החמלה, אך היא זורמת דרכנו או לפחות יכולה לזרום דרכנו. נראה לי שהכיוון שבו יתפתחו השינויים העצומים המתרחשים כרגע תלוי בפריחתה של חמלה חובקת-כל במין האנושי".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"כל המסורות הרוחניות יקבלו תאוצה כשיתוודעו לקוסמולוגיה החדשה ולמשמעות של הרגע הזה"
|
|
|
|
|
אתה טוען שבמהלך האבולוציה העדיפה הברירה הטבעית של דרווין את היווצרותם של קשרי אכפתיות, אבל כעת, כבני אדם, יש לנו ההזדמנות והאחריות להרחיב את האכפתיות הזו באופן מודע אל מעבר למה שנקבע באופן גנטי. האם תוכל להסביר איך לעשות זאת באופן מעשי, איך להרחיב את טווח החמלה והאכפתיות שלנו?
"אני משוכנע, שהצעד הראשון הוא פשוט לשים לב. לבני אדם יש תכונה מדהימה - אם הם מתרכזים במשהו לאורך זמן, הוא מתחיל לרתק אותם. לא משנה במה מדובר. היכולת להתרכז במשהו היא ייחודית לבני אדם, משום שאין לנו תוכניות פעולה מקובעות כמו לבעלי חיים אחרים. אנחנו יכולים לשכוח מהכול ופשוט להתרכז במשהו. אני קורא לזה היכולת לבהות. אנו יכולים לרכז את תשומת לבנו בלווייתנים או ביונקי דבש, והם פשוט מקסימים אותנו. מדובר בתשומת לב עמוקה, בהגוּת. האינטואיציה שלי אומרת שאם בני אדם יאפשרו לעצמם להיות מוקסמים מבעלי חיים אחרים, יעוררו בעלי החיים האלה בנפשם רבדים עמוקים שיגיבו ליופי הזה. ואז נשתכנע שבאופן מופלא צורות החיים האלה חיוניות עבורנו. ניווכח, לתדהמתנו, שהן חיוניות להתלהבות שלנו, לתחושת הרווחה שלנו, לשמחה שלנו. ראש השבט האינדיאני צ'יף סִיאָטֶל אמר פעם שאילולא היו בעלי החיים קיימים, היינו מתים מבדידות. אני חושב, שראשיתה של תחושת אכפתיות היא לאפשר לעצמנו לחוש יראת כבוד כלפי כל צורות החיים, לא משנה איזה. אם נהיה קשובים אליהן, נראה את תפארתן הכבירה. אברהם הֶשֶל אמר שיראת כבוד היא הצעד הראשון בדרך לתבונה. אם תשבי ותתבונני בדגים, תהרהרי באופן שבו הם התפתחו במשך מאות מיליוני שנה ותנסי לדמיין מה הם חווים, לאחר זמן מה תשקעי לגמרי בהגוּת במציאות המוחלטת. זהו לדעתי הצעד הראשון לעבר חמלה".
על פי תורות רוחניות רבות, המטרה העיקרית של הנתיב הרוחני היא להתעלות מעבר לאנוכיות ולהביע אכפתיות עמוקה כלפי האחרים. נתיבים רוחניים ששמים להם שינוי שכזה כמטרה תובעים, בדרך כלל, מסירות עצומה ועל פי רוב גם שנים ארוכות של תרגול רוחני. אך מצבו של כוכב הלכת שלנו הוא קריטי. האם לדעתך עדיין אפשרי שיהיו מספיק אנשים שיעשו את הקפיצה הזו בזמן ויצליחו להציל אותנו מהמשבר הנוכחי?
"אני חושב שהיקום מוודא שזה יקרה. אבל אנו זוכים להשתתף בכך באופן מודע. וחשוב מאוד שאכן נשתתף, ובו בזמן נזכור שלא אנחנו עושים זאת. מה שאני רוצה לומר הוא, שהיקום כבר עובד על זה מזה תקופה ארוכה, וכרגע זה מתממש בתודעה אנושית. אבל לא אנחנו אחראים לשינוי הזה. אז אין לי כל מושג אם יש לנו מספיק זמן. בעיני יש לשאלה זו חשיבות משנית. זה פשוט נראה לי כל כך נכון שנתרכז בזה ונעבוד על זה. לדעתי כל המסורות הרוחניות יקבלו תאוצה כשיתוודעו לקוסמולוגיה החדשה ולמשמעות של הרגע הזה, שמולו אנו ניצבים כיום כבני המין האנושי. זה יגביר את כל הפעילות הרוחנית, כך שזה עשוי לקרות במהירות. אך ייתכן גם שזה ייקח אלפי שנים. אינני יודע".
לפי החזון שאתה מתאר, משמעותה של התעוררות רוחנית תהיה אימוצו של המסע האבולוציוני הקוסמי והכרה בו כמסע שלנו, וכן מַעֲבָר מתפיסה של עצמנו כאינדיבידואלים נפרדים להזדהוּת עם היקום ולהכרה בו כעצמי האמיתי. מה דעתך על התורות המיסטיות המזרחיות המכוונות אותנו להתבוננות פנימית כדרך להארה, ועל הצהרות כמו זו של המורה ההודי הידוע ראמאנה מהרשי: "כל המחלוקות בדבר הבריאה, בדבר טבעו של היקום, בדבר אבולוציה, בדבר מטרתו של אלוהים וכיוצא באלה חסרות טעם. הן לא יביאו לנו אושר אמיתי. אנשים מנסים לגלות את טבעם של דברים הנמצאים מחוץ לָהם לפני שהם מנסים לגלות 'מי אני?' רק באמצעות שאלה זו ניתן לזכות באושר".
"אני יכול רק לדבר על כיווני החשיבה שלי. יש כל כך הרבה דברים שחשובים לנו ויקרים ללבנו, ולכולם אנו רוצים לעזור. אנשים סובלים. בעלי חיים סובלים. איך אוכל להגיב ולפעול באופן מועיל? בכך אני מתמקד. כל אחת ממחשבותיי קשורה לכך בדרך זו או אחרת, כלומר קשורה ללקיחת אחריות ולהשתתפות בתהליך שיעמיק את האושר. זו הדרך היחידה שבה אני יכול לתאר זאת. זוהי פסגת תקוותי. כה רבים נוטים להתמקד ב"הֶאָרָה שלי" ובכל מה שקשור בכך, אך נראה לי שזה לא מה שבאמת נחוץ כרגע. או שזה לא מספיק".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| | | | התודעה עוברת תהליך של אבולוציה מאז ראשית היקום. יכולתנו המתפתחת כבני אדם לדעת את התודעה עצמה, מאפשרת לנו להשפיע על התהליך ולכוונו. לנוכח האצת השינויים בעולם והמשברים שממיטה האנושות על עצמה - יותר מתמיד מתעורר הצורך להשתתף בתהליך באופן פעיל. האם נענה לקריאה מהעתיד? מדור זה יעורר קולות שונים העוסקים בחקירת אותה קריאה | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
