 |
/images/archive/gallery/348/796.jpg מי אמר שלא עושים חיים בכנסים אקדמיים.
רדינג איוונינג פוסט  |
|
|
|
|
| קוסם צעיר, מצליח ודי נודניק גרם לשורה של חוקרים לזרוק את החליפות ולאוורר את הגלימות בכנס אקדמי מיוחד. גילי בר-הלל גילתה שגם כשהכניסה היא למוגלגים מבוגרים בלבד, אפשר לעשות חיים לא רעים בכלל |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
גילי בר-הלל
|
|
|
|
|
|
|
|
במשך שעה ניסה הפיזיקאי הדני טרוהלס פורכהאמר להסביר לקהל של הדיוטות תיאוריות פיזיקליות מורכבות, שבעזרתן ניתן להבין או לרשום איכשהו את מושג המסע בזמן. לאחר שנעזר בתרשימים וגרפים, פנה לספרי הארי פוטר והקריא מתוכם קטעים המתייחסים לעקרונות של מסע בזמן (בעיקר מתוך ספר מספר 3, "הארי פוטר והאסיר מאזקבאן" ), במטרה ליישב את הכתוב עם אחת התאוריות המדעיות שהציג (מתברר שזה אפשרי רק אם יוצאים מנקודת הנחה שאחת הדמויות משקרת או טועה בדבריה). פורכהאמר היה מודע לאבסורד בניסיון לכפות שיטה מדעית על מה שככלות הכל הוא ספר ילדים בדוי שנכתב על ידי אישה שאין לה שום רקע בפיזיקה תאורטית. "אבל כזה אני", התנצל בחיוך, "אני מבין את העולם במושגים מדעיים ואני מסוגל ליהנות מהספרים האלה רק אם גם אותם אני יכול להסביר במושגים מדעיים".
פורכהאמר לא כזה יוצא דופן. בניגוד למה שניתן לצפות, חלק גדול מאלה שמבלים שעות ארוכות בהתעסקות בעולם הבדיוני שנרקח לכבוד ספר ילדים אינם בהכרח ילדים. לפני כשבועיים נסעתי לאנגליה כדי להשתתף בכנס בנושא הארי פוטר שנערך באוניברסיטת רדינג. הכניסה ל-Accio 2005 היתה למבוגרים בלבד, וכ-220 איש מ-24 מדינות התייצבו לאירוע. מדובר אמנם בכנס אקדמי, שמרבית האירועים בו היו הרצאות, דיונים מלומדים והצגה של מחקרים, אבל המעריצים, כך מתברר, לא מפחדים ממגדל השן. או שמא המעריצים הם הם מגדל השן? תהיתי לגבי השאלה הזו ברגע הסוריאליסטי שבו, במהלך ההרצאה של פורכהאמר, נאלצתי לבקש מהאישה שלפני להסיר את כובע המכשפה המחודד. הוא פשוט הסתיר לי את התרשימים שהוקרנו על הקיר.
חוץ משיעור בפיזיקה תאורטית שמעתי שם הרצאה על הדמיה ממוחשבת של נתונים סטטיסטיים, הרצאה של משפטנית על יסודות שלטון החוק ועוד מגוון גדול ומפתיע. אבל ההצגות האקדמיות היו רק אמתלה לעסוק במה שכולם באמת אוהבים: הארי פוטר. המשותף לכולן היה צורך עז לתת לגיטימציה אינטלקטואלית ובמקרים אחדים רוחנית לספרי הסדרה, וכך כל אחד מהמרצים מצא השתקפות של תחום מחקרו בעולם הבדיוני. מעבר לכך, כבר מהרגע הראשון שבו עלתה לבמה אלי יואיסון, בכירת המארגנים, היה ברור שבאנו כדי ליהנות. יואיסון
כחכחה בגרונה חזור וכחכח, בהטעמה ובמופגן, עד שהקהל הבין שהיא מחקה את דולורס אמברידג' מהספר החמישי בסדרה והתחיל לצחקק בהנאה.
המארגנים הקדישו מחשבה ליצירת אווירה הארי פוטרית גם מחוץ לאולמות ההרצאות. מרק הדלעת, למשל, הוגש באחת הארוחות מתוך דלעת מרוקנת. משחק "קווידיץ' של מוגלגים", בהשראת ספורט הקוסמים שהמציאה רולינג, התנהל במזג אוויר לא נוח במיוחד, וההשתתפות לא היתה מי יודע מה, אבל השחקנים החובבים היו די נלהבים. בערב הראשון התקיים משפט מדומה לדמותו של סוורוס סנייפ, אחד המורים בהוגוורטס, שהוא ספק טוב ספק רע, בעוון התעללות נפשית בקטינים (בפרט בנוויל לונגבוטום) ועוד האשמות מתוך הספר השישי. אל הדוכן נקראו "עדים מומחים", כגון פסיכולוגית מישראל, שהעידה כי סנייפ מפגין סממנים של סוציופתיות. באחד הרגעים המותחים התנפל הפרקליט מטעם ההגנה על אחד העדים: "היית שם וראית את זה במו עיניך או שרק קראת על זה בספר?". הקהל פרץ בצחוק, והשופטת פסקה שיש להתייחס אל האירועים המתוארים בספר כאל אמת. על פי הצבעת הקהל, סנייפ יצא זכאי, בהפרש קטן.
על אף האווירה המכופתרת יחסית של אוניברסיטת רדינג, על כל צד ושעל נראו משתתפים בתחפושות, חלקם יכלו להיות הורים שלי, אולי אפילו סבא וסבתא. אחדים הסתפקו רק בחולצות טי עם הדפסים, אחרים התהדרו בגלימות או חבשו כובעים מחודדים ונופפו בשרביטים. כמה מהמשתתפים הצעירים יותר לבשו תלבושות אחידות כמו תלמידי פנימייה בבריטניה עם עניבות בצבעי בית הספר. לפחות בחורה אחת הגדילה לעשות וצבעה את שיערה באדום מתוך הזדהות עם הדמות ג'יני וויזלי ובחור צעיר אחד צייר לעצמו על המצח סימן ברק, כמו הצלקת של הארי. אני מודה שקצת הטריד אותי לראות שרוב התלמידים המדומים בחרו להתלבש בצבעים של סליתרין, הבית של ה"רעים", ורק מיעוט העדיפו את הצבעים של גריפינדור, ה"טובים". בהשראת אחד הפרקים בספר החמישי, שבו מורה מרשעת מטילה על הארי עונש דרקוני, אחת המשתתפות חקקה על גב ידה בעט אדום "I Will Obey My Husband". אחדים מהמשתתפים הסתפקו בלהציג על תגיות השם שלהם את כינויהם האינטרנטיים במקום שמם המלא, גם סוג של תחפושת.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
שיטת הפרוטקציה
|
|
|
 |
|
|
|
בחזרה לעולם האקדמי. את הרצאת הפתיחה נתן ד"ר אדמונד קרן, ראש החוג להיסטוריה באוניברסיטת לורנס, מינסוטה. הנושא: חשיבותו של העבר בעולם הבדיוני שבראה רולינג. "בתור היסטוריון אני מעריך את הספרים האלה במיוחד", אמר . "רולינג חושבת כמו היסטוריונית. לדוגמה: בספר השישי, כשהארי מקבל שיעורים פרטיים אצל דמבלדור בשביל להכין אותו לקראת העימות הגורלי עם אדון האופל, כולם משוכנעים שדמבלדור עומד ללמד אותו כל מיני קסמים וכשפים מתקדמים. ומה בסוף הארי לומד שם, במשרד של דמבלדור? היסטוריה".
בהמשך השוותה אלנה אנסטסקי, דוקטורנטית מבוישת וחיננית מיוון, בין ספרי "הארי פוטר" לספריו של לואיס קרול "עליסה בארץ הפלאות" ו"עליסה בארץ המראה" מבחינת השימוש בשפה ובלוגיקה של השפה ליצירת אפקט הומוריסטי. טים ריגן, דוקטור לסטטיסטיקה שעובד במיקרוסופט, הראה כיצד ניתן בעזרת הדמיה סטטיסטית של הספרים לבודד מופעים חריגים של מילים שעשויות לרמוז להתרחשויות בספרי ההמשך. לא ממש השתכנעתי, אבל מאמציו היו מרשימים. משפטנית בשם איי.ג' יי הול העבירה הרצאה מרתקת ומעמיקה שבה ניתחה את יחסי הכוחות בין מוסדות השלטון בעולם הקוסמים וטענה שאף שלמראית עין המוסדות שמתארת רולינג משקפים מוסדות שלטון בעולם האמיתי, למעשה עקרונות הצדק אינם מתקיימים בהם. החברה מנוהלת על ידי קומץ פטרונים שלוקחים חסות על החלשים מהם ודואגים איש איש לנאמניו - שיטת הפרוטקציה. "אבל הרי זה בדיוק כך גם בחברה שלנו", הגיב במרירות אחד היושבים בקהל.
דבריה של ד"ר דיאנה פטרסון, מרצה על תולדות הספר, היו מהמעניינים ביותר בכנס. פטרסון דיברה על האופן שבו משווקים ספרי הסדרה ברחבי העולם, ואיך בעלי הזכויות, ובעיקר אולפני האחים וורנר, פועלים כדי להפוך את "הארי פוטר" למותג בינלאומי מוכר. הסוכנים הראשיים מפעילים לחצים על הוצאות הספרים הקטנות שמחוץ לארצות הברית להשתמש בעיצוב האמריקני של הספרים, באיוריה של מרי גראן-פרה ובלוגו המעוצב של שמו של הגיבור. הם קנאים מאוד לסימנים הרשומים שלהם ואינם נוטים להתיר שימוש בסימנים רשומים כמו שמות הדמויות בספרים ובמושגים שהמציאה רולינג. זו הסיבה לכך שעוד לא היו שני אירועי מעריצים בעלי אותו שם: בכל פעם שהמארגנים מוצאים מושג מאחד הספרים שאינו סימן רשום ועדיין ניתן להשתמש בו בלי מגבלה, קמים הסוכנים של רולינג ומגיבים בהפיכתו לסימן רשום. על מארגני הכנס הנוכחי, למשל, נאסר להשתמש בסימנים רשומים כמו ציורים מתוך הספר או שמו המעוצב של הארי פוטר. קיימת סברה שרולינג עצמה מוגבלת על פי תנאי החוזה שלה להשתתפות באירועי מעריצים שמאורגנים רק על ידי סוכניה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
קווידיץ' למוגלגים מתחילים. צילום: רדינג איוונינג פוסט
|
|
|
|
|
|
|
שיעורי יוגה בניחוח קבלי
|
|
|
|
|
|
|
מקבץ ההרצאות התמוה ביותר וזה שעורר הכי הרבה עניין תקשורתי עסק בקשר היהודי של הארי פוטר. באופן בלתי תלוי הגישו שתי מרצות הצעות להרצאות על הארי פוטר והיהדות, מרצה שלישית הרצתה על הארי פוטר והתנ"ך, כולל הברית החדשה, כלומר מנקודת מבט נוצרית. אני ייצגתי את הצד הישראלי בהרצאה על תרגום הספרים לעברית. כל זה עורר את עניין העיתונאים, שהחליטו שיש פה סיפור, וארבע המרצות רואיינו שוב שוב לכלי תקשורת שונים. ימים ספורים אחרי הכנס, כשסיפרתי למישהו איפה הייתי, התגובה היתה: "אה, בכנס היהודי ההוא?".
מתוך תחושת חובה הלכתי לשמוע את ההרצאות על היהדות, אף שלא במיוחד התחשק לי. צדקתי. ההרצאות בנושא היו החלשות ביותר בכנס. סיה סאוטר, דוקטור לדתות בקליפורניה, דיברה בערגה על שיעורי היוגה היהודיים שלה, שבה לימדו אותה על הקשר בין עקרונות הקבלה ומעלות האלוהות לצ'אקרות. היא הפעילה את הקהל וחייבה את כולם לקום ולבצע תרגיל יוגה המשקף את עץ החיים. מדי פעם היתה מחייכת ואומרת, "אתם רואים כמה זה דומה להארי פוטר?". אני לא ראיתי שום דמיון ובעיקר התעצבנתי על השחתת הזמן המקושקשת הזאת. ואז, ברגע אחד, נרגעתי, כי הבנתי בדיוק את מי היא מזכירה, הקבליסטית הזאת: את לונה לאבגוד, חברתו התמהונית מאוד של הארי פוטר לספסל הלימודים.
שנייה קמה איימי מילר, חזנית יהודייה מהזרם הקונסרבטיבי, יידישע מאמע אמריקנית טיפוסית. בארוחת הערב החגיגית פטפטנו ארוכות על בנותיה, שאחת מהן שחקנית בניו יורק. לפני שנים אחדות עברה מילר השתלת כליה, שנתרמה על ידי בעלה, והיא טוענת שהארי פוטר עזר לה להתגבר ולעבור את התקופה הקשה. כנראה שהיא מאוד לא אהבה את הגישה של סיה סאוטר, כי ההרצאה שלה נפתחה בהסבר על כך שקבלה לא נועדה לעיסוק יומיומי ושטחי, גם אם יש אנשים כמו מדונה שחושבים שאפשר לעסוק בזה כתחביב. היא הציעה פרשנות משלה לקשר בין הילד-קוסם ליהדות. בפרפראזה גסה, לטענת מילר הארי ילד כל כך מוצלח ונחמד שהוא ממש היה יכול להיות יהודי.
הנחת היסוד המשותפת לשתי המרצות היתה שיהודים אוהבים את הארי פוטר, ואילו נוצרים קיצוניים, כמו האפיפיור, דוחים אותו מסיבות דתיות. שתיהן קצת הזדעזעו כשסיפרתי להן, מנסיוני, שגם בקרב היהודים ישנם כאלה שדוחים את ספרי הארי פוטר מכל וכל. לפני חמש שנים התפרסמה ביומון החרדי "יתד נאמן" ביקורת קטלנית על "הארי פוטר ואבן החכמים", הספר הראשון בסדרה. "מבוגרים הנוהגים כילדים פתאים", נכתב שם, "ההולכים שבי אחר סיפורים דמיוניים. . . דבר המלמד על הריקנות התהומית שבה מצויה התרבות המערבית והתהום שאליה היא מגיעה. עלילות דמיוניות אינן נחשבות לעניין מזיק בתרבות המערבית". כשנתיים מאוחר יותר, כשהוזמנתי להרצות בבית ספר ממלכתי דתי, התקשרה אלי בבהלה המורה שהזמינה את ההרצאה וביקשה להדגיש שהוזמנתי להרצות על מלאכת התרגום בלבד ולא להמליץ על הספרים. מתברר שהיו הורים שאיימו לא לאפשר לילדיהם לשבת בשיעור. סאוטר מצדה התקשתה לקבל את דברי. "זה כנראה מיעוט קיצוני ושולי", אמרה בתגובה, "הם לא מייצגים את היהדות כולה".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
הייתכן שהארי פוטר הוא בעצם נייס ג'ואיש בוי?
|
|
|
|
|
|
|
לילי פוטר, את שובבה
|
|
|
|
|
|
|
חוויית הקריאה של בני הנוער היא אחרת ממה שאנחנו רגילים לשייך לקריאה, טענה ג' וליאנה פרסו ממלטה בפרזנטציה קצרצרה ומרשימה מאוד. מדובר בחוויה ממוסחרת יותר, טוטאלית יותר. הסיפור לא נגמר כשסוגרים את הספר. למעשה, קריאת הספר היא רק כרטיס הכניסה לעולם ומלואו של פעילות: בידורית, חברתית ואינטלקטואלית. הילדים גומרים לקרוא את הספר ורצים מיד למחשב, לשתף את החברים שלהם במחשבותיהם ולהפוך לחלק מקהילה אינטרנטית של אנשים שקראו את הספר.
אחד מאתרי המעריצים הגדולים והמושקעים ביותר הוא לקסיקון הארי פוטר. ארוחת הערב החגיגית בנוכחות סטיב ואן דר ארק, מייסד הלקסיקון, והדברים שנשא היו שיא הכנס. באתר קיים ערך לכל דמות, לחש או חפץ קסם שהמציאה רולינג. ואן דר ארק, ספרן במקצועו, ועוזריו קראו את הספרים בעיון, וניתן למצוא באתר גם תקצירי פרקים עם רשימת כל הדמויות המוזכרות בהם. ככה נוצר נכס צאן ברזל למעריצים ההופכים לבלשים חובבים ומנסים מתוך רמזים דקים בספרים הקיימים לנבא מה יקרה בספר ההמשך.
ואן דר ארק תיאר את החרדה התוקפת מעריץ הארי פוטר מושבע לקראת צאתו של ספר חדש בסדרה. כיצד יתמודד עם כל המידע החדש שנוחת עליו בבת אחת ועם הפוטנציאל לניפוץ התאוריות שעליהן שקד וטרח במשך שנתיים, מאז שגמר לקרוא את הספר האחרון בסדרה? כיצד יתמודד עם האפשרות המפחידה שג'ואן רולינג תטעה ותסתור את עצמה? ובכלל, באיזו זכות חושבת לעצמה רולינג שהיא יכולה לשחק בחייהן של דמויות שעליהן מן הסתם היא יודעת פחות ממעריציה? ככה בלי להתייעץ איתנו? הצחוקים הרמים שבקעו מהקהל כשואן דר ארק פירט את רשימת המאפיינים של מעריץ מכור להארי פוטר, העידו שכולם שם, גם המדופלמים שבחוקרים, הם קודם כל מעריצים.
העיסוק האקדמי בעולמו של הארי פוטר הוא רק גרסה מעט יותר בוגרת למה שעושים בני נוער וילדים: הופכים בספרים, מתפלפלים על פרטים, מעלים תאוריות ומנסים להוכיח את צדקתם באותות ובמופתים, מפריכים את התאוריות של חבריהם, מתדיינים. הקוראים משתמשים באינטרנט כדי להחליף מידע על הבדלי גרסאות בין הספרים וטעויות שמצאו בהם, גדולות כקטנות. בנוסף כותבים המעריצים עלילות המשך לדמויות האהובות עליהם או בודים עלילות רקע לדמויות השוליות. כתיבת "פיקים" (מושג שנגזר מהביטוי fan-fiction, ספרות מעריצים) היא אחת הפעילויות העיקריות של המעריצים ברשת. רבים מה"פיקים" הם "שיפים" (נגזר מהמילה relationship), זיווגים רומנטיים בין דמויות שונות בספרים, או אפילו סיפורי "סלאש" (לוכסן) ובהם זיווגים ארוטיים או פורנוגרפיים לא ממש סבירים, לעתים קרובות הומוסקסואליים או מתחום הביזאר (כגון "לילי פוטר סלאש הדיונון הענק" ). כל הפעילות הזו, המתרחשת ללא הרף, מחיה את העניין בספרים ומחזקת את נאמנותם של הקוראים לספרים. זר לא יבין זאת.
ישבתי באולם האוכל הגדול שהוגשה בו הסעודה המסכמת של הכנס והרגשתי חלק מקהילה. הבטתי סביבי בים הפרצופים הידידותיים, המחייכים. הופתעתי לגלות שרבים כל כך מהאנשים כבר היו לי מוכרים, אף שרק אתמול פגשתי אותם. כמה שונים הם זה מזה, וכמה כל אחד ששוחחתי איתו היה עולם ומלואו. כולם גדולים קטנים: אנשים עם אינטלקט של מבוגר והתלהבות של ילד,הצירוף הכי נחמד שיכול להיות. אם זה מה שהארי פוטר מוציא מאנשים, כנראה שיש משהו טוב בספרים האלה.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
