 |
/images/archive/gallery/309/293.jpg
 |
|
|
|
|
| איך כמעט נחטפתי על ידי אמנון דנקנר ודן מרגלית. הטור השבועי של יוסי רז |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
יוסי רז
25/5/2005 10:37 |
|
|
|
|
|
|
|
זה לא היה בחשכת הליל וזה גם לא קרה בקצה הרחוק של העיר באיזה איזור תעשיה נידח עם פארק אזבסטונים ופתחי ביוב פעורים. תאמינו לי, לא! זה קרה במקום הכי פחות צפוי עבורי,
כשהשמש היתה יציבה במרכז השמים הכחולים ועוד לא הספקתי לסיים את קפה הבוקר שלי, ללא כל הכנה מוקדמת זה תפס אותי: אמנון דנקנר ודן מרגלית כמעט חטפו אותי.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
2.
|
|
|
 |
|
|
|
"הגיע הזמן לדפוק על השולחן ולומר די. כך אי אפשר להמשיך, וכך אי אפשר לחיות", הם כתבו. ביד שמאל שלי החזקתי את העיתון המודפס ובו זמנית שמעתי את הכוסות רוקדים מעוצמת הדפיקה שנתתי לשולחן הפורמאיקה עם יד ימין הפנויה שלי. כל תא ותא בגופי צרח: "כן! אתם גדולים! דנקנר ומרגלית המלכים! תנו להם בפנים! מושחתים - נמאסתם, נמאסתם - מושחתים!". אחר כך רצתי לאתר האינטרנט להוסיף את המעורבות שלי ברכבת הטוקבטים הארוכה בעולם. אין כמו עם ישראל. מעורב. אכפתי. בעל דעה. עושה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
3.
|
|
|
|
|
|
|
מעורב? אכפתי? בעל דעה? עושה? אני מקווה שהאתגר החשוב שדנקנר ומרגלית הציבו לא ייגמר כמו הסיפור על האיש שנופף לפילים. במדינה קטנטנה אחת, איש אחד עמד במרכז העיר ונופף בידו מצד לצד שוב ושוב. "מה אתה עושה", שאל אותו עובר אורח סקרן. "אני עוסק בגירוש פילים", הוא ענה להם. "אבל אין כאן פילים", הקשה עליו השואל. ענה המנופף: "אתה רואה, זה עובד".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
4.
|
|
|
|
|
|
|
אני באמת רוצה שהסיפור של דנקנר ומרגלית יסתיים כמו בשורה טובה, כמו מברק לא צפוי על הולדת תינוק. עם כל ההתלהבות של הלידה וההתרגשות, ההורים הצעירים צריכים לדעת שעליהם לפתח מטרה משמעותית ואחריות. כי לצד הימים הטובים עוד יבואו ימים קשים וכואבים, אין מה לעשות, ככה זה. אבל מחר בבוקר, אני רוצה שנתעורר מחמישים ושבע שנות ילדות, שנפתח את החלון, שנסתכל ברחוב ונגיד: וואלה, איזה מקום מקסים יש לנו פה. כמה לבבות שמחים נוכל להרקיד בחצר הקטנטנה הזאת הנקראת מדינת ישראל. ואני גם רוצה שלא נשכח את הלב הרחב שיכול וצריך להיפתח לרווחה כמו מניפה. זה מה שאני רוצה שיקרה: שנבין שבזכות השחיתות והגאווה אנחנו יכולים להוליד תינוק קטן וחמוד, תינוק המשמעות, אתם יודעים, התינוק הזה שמביא בחיוכו את השמחה והצחוק של התום והפשטות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
5.
|
|
|
|
|
|
|
ובכל זאת, מכל נשות שרי החוץ שבעולם, אין כמו אשת שר החוץ שלי, אין כמו שרה רעיית אקס ראש הממשלה שלי ואין כמו ים הדמעות של מנכ"לית משרד החינוך. יתכן וזה יישמע לכם פלצני, אבל אני באמת חושב שהחיים יכולים להיות משמעותיים בגלל ולמרות הפנים הרבות של המציאות. כפי שהאדמה מצמיחה הכל בשוויוניות, ולכל מרכיב באדמה שלנו יש תפקיד ושליחות, כך גם אנחנו, בני האדם, יכולים להעניק לחיינו מטרה משמעותית ושליחות, למרות ובגלל הרב-תרבותיות והשונות. לעשבים השוטים, לתולעים, לרקבון, לאבנים הטובות ולפרחים הצבעוניים, לכל אחד מהמרכיבים האלה יש תפקיד ומשמעות. גם לקליפת הבננה שאנחנו זורקים בביטול לפח כי אנחנו חושבים שהמגע שלה דוחה ושמנוני - יש משמעות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
6.
|
|
|
|
|
|
|
מחלון המרפסת שלי אני שומע מנגינה חזקה. אני סוגר את התריסים ואת הזכוכית העבה בתקווה למצוא את השקט הדרוש לכתיבה. אבל המנגינה החזקה מחלחלת גם מבעד לחלון הזכוכית העבה. בכל יום שישי בשעה אחת עשרה בלילה בית הקפה הסמוך לביתי מרעיד את שכונת המגורים במוזיקה חיה מחרישת אוזניים. בשבוע שעבר שמעתי את שימי תבורי בהופעה, היום - זמר הבית שר שירים בתורכית. ומה יהיה בשבוע הבא? בשבוע הבא שום דבר לא ישתנה באופן מהותי. הכל יהיה סבבה. זמר הבית ישיר מנגינה חדשה, אולי ברוסית, אני אמשיך לחשוב שאני נועל את עצמי מאחורי התריסים והזכוכית העבה ואמנון דנקנר ודן מרגלית, לא נעים אבל אני חייב להגיד את זה פנים אל פנים: "אמנון ודן היקרים, אתם תמשיכו בדרככם החיננית לנופף לפילים".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
| |
|
|
|
