 |
/images/archive/gallery/289/164.jpg
 |
|
|
|
השבוע במדור קבלה: אדם מגיע לעולם בעל כורחו, מתקיים בו בעל כורחו ויוצא ממנו בעל כורחו. אבירם שדה על עצמאות רוחנית אישית וקולקטיבית |
|
|
|
|
|
 |
בשבוע שעבר חגגנו את יום העצמאות ה-57 למדינת ישראל, חג זה מעורר מחדש שאלה שממשיכה להטריד רבים מאיתנו: האם אנחנו באמת עצמאיים? יתכן כי החגיגות השכיחו מאיתנו לרגע את העובדה שאולי אנו אכן חוגגים עצמאות, אבל אם נעמיד שאלה זו במבחן המציאות, נגלה שאנחנו לא ממש עצמאיים, לא באופן לאומי וגם לא באופן אישי. המציאות הזו נובעת מכך שאנו מגיעים לעולם עם אוסף של נתונים התחלתיים, תכונות ורשמים מגלגולים קודמים שלא אנו בחרנו, ומשך כל חיינו אנו נתונים להשפעות של הסביבה הקרובה והרחוקה. הסביבה בה אנו חיים, היא המכתיבה לנו כיצד לנהוג, היא שמגדירה לנו מה לרצות, ובבחינה קצת יותר מעמיקה את חייו של כל אחד ואחד מאיתנו, עולה העובדה המאוד מדאיגה שאנו לא ממש עצמאיים, ושאולי
לעולם לא נצליח להגיע לעצמאות שאנו כה שואפים אליה.
כל עוד אנו עוסקים בענייני העולם הזה, הרי שאין שום סיכוי שנגיע לאיזושהי עצמאות. הדרך היחידה להגיע לעצמאות, אישית, לאומית וכלל עולמית, אינה מצויה במישור שבו אנו חיים, שבו הכל נכפה עלינו. לא לחינם נאמר כי אדם מגיע לעולם הזה בעל כורחו, מתקיים בו בעל כורחו ויוצא ממנו בעל כורחו. גם אם אנו מנסים לשכנע את עצמנו שיש לנו איזושהי עצמאות בחיים עלי אדמות, הרי שזו עצמאות למראית עין בלבד. אנו כפופים לחוקי היקום, אין לנו דרך להתנגד להם, אנו כפופים לחוקי המדינה שבה אנו חיים, לחוקים שקבעה הסביבה הקרובה והרחוקה שלנו, אנו כפופים למוסכמות חברתיות, לנהלים בעבודה, ועצמאות היא המושג האחרון שאפשר לחבר אלינו.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
|
|
 |
|
 |
 |
 |
|
המקובלים עסקו לא מעט בשאלת החירות האישית ועצמאות הפרט. המסקנה שהם הגיעו אליה היתה חד-משמעית: הדרך היחידה להגיע לעצמאות בעולם הזה, היא להתעלות מעל למציאות העולם הזה, וכך לחוות עולם בו החירות האישית, היא תנאי בסיסי לקיום. אל ההתעלות הזו האדם מיועד בעודו חי בעולם שלנו. ניסיון להגיע לעצמאות בחייו בעולם הזה, בעוד הוא כפוף לתנאים וההגבלות שמוכתבים לו יעלה לו במאמץ רב מדי ויוליד תוצאות מביכות.
לפני 57 שנים התרחש אירוע היסטורי בעל השפעה מרחיקת לכת על העם היהודי והעולם כולו. אחרי אלפיים שנות גלות שבו היהודים לארץ ישראל. זו היתה הפעם השלישית בהיסטוריה שעם ישראל חוזר לארצו. בשתי הפעמים הקודמות (האחת לאחר שיצאו מעבדות מצרים, והשנייה לאחר חורבן הבית הראשון) היתה ברורה ליהודים המטרה שלשמה הם חוזרים לארץ המובטחת. הם ידעו היטב כי הבורא מעניק להם את הזכות לשהות על האדמה הזו, משום שעל כתפיהם מוטלת שליחות רוחנית, שבאחריותם לבצע בהקדם האפשרי. בתום המסע הארוך במדבר, היה ברור להם שהקמת בית המקדש היא צורך הכרחי לקיום השליחות הרוחנית הזו, וזו היתה המטרה שלשמה הם הקדישו את כל האמצעים. העניין הלאומי לא עמד אז על הפרק. הם ידעו שעם ישראל קיים אך ורק בזכות העובדה שהוא מסוגל להיות השגריר היעיל ביותר של הבורא עלי אדמות. כל מטרה אחרת שניסו להצמיד לאירוע ההיסטורי רב החשיבות הזה, רק איימה לשבש את המהות שלו. הבורא העניק לעם ישראל את כל הכלים כדי להגשים את המטרה הרוחנית הזו ואף הוביל לכך שכל אומות העולם נרתמו כדי לסייע להם להקים את בית המקדש.
לכאורה, נראה היה שהתיקון הכללי של העולם קרוב יותר מתמיד, אלא שמשהו השתבש. הרצון לקבל - האגו, גבר על השליחות הרוחנית והתוצאה היתה הרסנית. בית המקדש חרב, עם ישראל גלה מארצו, משום שלא היה ראוי עוד לשהות בה. לאחר שובם של היהודים ארצה, אחרי חורבן בית ראשון, כבר היה ברור להם מחיר הזנחת השליחות הרוחנית הזו, וכעם למוד ניסיון, הם ניגשו מיד למלאכה של הקמת בית המקדש השני. הנחתם היתה שפעולה זו תשיב את הסדר העולמי על כנו. אלא שתוכניות לחוד ומציאות לחוד. הקמת מבנה פיזי גדול ומרהיב ככל שיהיה, גם במקרה של בית המקדש, אינה שונה מכל בניין אחר, כל עוד עם ישראל לא הגיע לדרגה הרוחנית שלו. זה מה שקרה בתקופת בית שני - המבנה הפיזי היה קיים, אבל המבנה הרוחני לא הושג, ועל כן היה זה רק עניין של זמן עד שנחרב. זמן קצר לאחר מכן יצא עם ישראל לגלות ארוכה, גלות בת אלפיים שנה, שבמהלכה עשה מאמצים עליונים לשמר את הזהות הרוחנית שלו, אלא שעד מהרה הפכה הזהות הרוחנית לזהות דתית ולאומית, וכאשר נעשתה השיבה ארצה יותר ריאלית, ליהודים כבר היה ברור שהם חוזרים לישראל כדי להגשים שאיפה לאומית ולא רוחנית. זו היתה אחת הטעויות הקריטיות שנעשו עִם הקמת המדינה. משום שהבורא זימן לעם ישראל הזדמנות יוצאת דופן לתקן את המעוות, לשוב לארץ המובטחת כדי להשלים את המטרה הרוחנית המוטלת עליהם, להכיר את המציאות הרוחנית ולקרב את כל אומות העולם אליו. היהודים לא ממש זכרו מדוע הקיאה אותם הארץ מתוכה, הם האמינו אז, וכנראה עדיין מאמינים, שאחיזה גשמית בכל הכוח באדמה הזו, תסייע להם לא לאבד אותה. אך המציאות מוכיחה לנו שאנו ממשיכים לאבד חלקים נרחבים ממנה, משום שאנו נאחזים באדמה ולא בשליחות.
כיום, הבורא לא רק העניק לנו את הזכות להתיישב על האדמה הזו, הוא אף העניק לנו את הזכות לקבל את האמצעי החשוב ביותר שהתגלה לאנושות אי פעם - חוכמת הקבלה. כיום, מצויה בהישג יד החוכמה שמסוגלת לסייע לנו להתעלות מעל המישור הארצי של החיים בעולם הזה, לעבר מציאות רוחנית עליונה, לעבר שורש הבריאה, לוח הבקרה, המקום שבו מתקבלות ההחלטות, המקום שממנו אפשר לשנות באמת את המציאות.
בעבר, חוכמת הקבלה היתה נסתרת משום שעדיין לא הגיעה העת לגלות אותה. כיום, לא רק שהיא גלויה לכל, אלא מוטלת על כל אחד ואחת מאיתנו החובה להתעמק בה, לחפש תשובות לשאלת מהות הקיום שלנו כבני אדם וכעם. שם מצוי המפתח האמיתי לחירות שלנו, ולעצמאות הרוחנית שאנו כה שואפים להגיע אליה.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
|
|
 |
|
 |
 |
 |
|
המסקנה המתבקשת מתוך הכרת החיים בעולם הזה, היא שכל עוד אנו מצויים במישור הגשמי, אף פעם לא נהיה עצמאיים. גם אם ישנם רגעים שבהם אנו חשים עצמאות, זו בסך הכל הקלה זמנית מלחץ תמידי המופעל עלינו. רק כאשר אדם מחליט, באופן מודע, להתעלות מעל לחינוך שקיבל, מעל לתכונות שהעניק לו הטבע ללא בחירתו , כאילו הוא כלי חדש לחלוטין, רק אז יתחיל לראות את המציאות בעיניים בלתי תלותיות, ורק אז יוכל לגלות שישנה מציאות אחרת הנסתרת כעת מאיתנו, אך כל אחד מאיתנו יכול להגיע אליה.
יש סביבנו עולם מלא ואנו לא חשים אותו, כי אין לנו את הכלים לחוש אותו, החושים הקיימים שלנו אינם מסוגלים לחוש מציאות אחרת מזו המוכרת לנו. אדם המבקש להיות עצמאי, חייב לראות את התמונה הכוללת, לרכוש את הכלי, החוש הנוסף, שעשוי לסייע לו לראות מציאות אחרת שהוא אינו מודע כלל לקיומה.
כיום, הטבע דוחף אותנו בייסורים לעבר המטרה הזו, משום שהיעד הוגדר מראש, וגם הזמן שהוקצב להשיג אותו הוגדר אף הוא. אנו יכולים לבחור בשתי דרכים לממש את השליחות הזו: בדרך לימוד הקבלה או בדרך הייסורים. אנו יכולים להימשך לעבר המטרה על ידי הכוח המושך, או להידחף בכוח לעבר המטרה. בשני המקרים נגיע, אלא שבכל אחת מהדרכים הללו נחוש תחושה אחרת לגמרי. אם נידחף בכוח, הייסורים יהיו קשים ומרים. אם נבחר לנוע מרצוננו ולהסתייע בכוח המושך, התנועה תהיה מתוך תענוג וסיפוק עצום.
קיבלנו חזרה את הזכות להתקיים בארץ הזאת ולהקים כאן את המדינה, כדי שנוכל להגיע לדרגה הרוחנית הנקראת ישראל, שפירושה ישר-אל. אם לא נעשה זאת, אם נפנה שוב עורף לשליחות הרוחנית, לא נוכל להחזיק עוד באדמה הזאת. זו הסיבה שמקובלים סבורים כי יום העצמאות האמיתי, הוא לא היום המוכר לנו, אלא היום שבו אדם מקבל את הרגשת העולם העליון, ומגיע למציאות אשר בה לראשונה בחייו, ירגיש עצמאי באמת.
למרבה הצער, למרות שהבורא החזיר אותנו לארץ המובטחת, אנו ממשיכים לעסוק בפרטים השוליים של הקיום שלנו כאן. אנו מאמינים שאם נחזק את האחיזה בקרקע, זה יבטיח לנו שלא ניפרד לעולם מהאדמה הזאת, אך מוטלת עלינו החובה להבין שהעצמאות שלנו אינה תלויה בעוצמת האחיזה שלנו בקרקע או בכוח הצבאי שלנו, היא תלויה אך ורק במידת החשיבות שנעניק למטרה הרוחנית שהובילה אותנו לכאן, והפכה אותנו לעם.
מיטיב לתאר זאת הרב יהודה אשלג, בעל הסולם, במאמר לסיום הזוהר: "העובדה היא שהקב"ה הוציא ארצנו הקדושה מרשות הנכרים והחזירה לנו, ובכל זאת עדיין לא קיבלנו הארץ לרשותנו מפני שעוד לא הגיע זמן הקבלה, כמו שביארנו בעניין שלימות ההשגה, באופן שנתן ואנחנו עוד לא קבלנו. שהרי אין לנו עצמאות כלכלית, ואין עצמאות מדינית בלי עצמאות כלכלית. ועוד הרבה יותר מזה, כי אין גאולת הגוף בלי גאולת הנפש".
המקובלים חוזים כי אם עם ישראל לא יתעשת במהרה, הוא צפוי לחוות מהלומות קשות אפילו מאלו שספג בשואה האיומה, משום שהחוק הכללי לא עושה לאף אחד מאיתנו הנחות, הוא תובע התקדמות אשר אם לא נסכים לה, נשלם על כך מחיר כבד מאוד. הלחץ מצד אומות העולם יהיה בלתי נסבל, והם ימשיכו להאמין שהיהודים הם מקור הצרות בעולם. לא הגענו לארץ הזאת כדי להגשים מטרה לאומית, משום שזו טעות לחשוב שאנחנו עם. אנו קבוצה של מקובלים שיצאה מאברהם אבינו והתחייבה לשאת את הבשורה הרוחנית לכל אומות העולם. מוטלת עלינו החובה להיות קבוצה שחיה על הבסיס הרוחני ופועלת על פיו. במימוש הבסיס הרוחני הזה, אנו נצדיק את זכות הקיום שלנו, ונסייע לאנושות להתפתח למדרגתה הבאה, למימוש התכלית לשמה נברא האדם. |  |  |  |  | |
|
|
|
|
 |
|
|
 |
|
 |
 |  |  |  | בני ברוך, האקדמיה לקבלה היא מוסד חינוכי ללא כוונת רווח שהוקם ע"י הרב מיכאל לייטמן, מדען וד"ר לפילוסופיה. האקדמיה מציעה גישה ייחודית בהוראת הקבלה, המבוססת על מקורות אותנטיים של כתבי מקובלים ועל טכניקה מדעית מודרנית. גישה זו מעניקה לאדם כלים רגשיים לחקירת העצמי והמציאות. לאתר בני ברוך www.kabbalah.info |  |  |  |  |
|
 |
|
 |
|
|
|