 |
/images/archive/gallery/271/610.jpg חמור מהורהר.
 |
|
|
|
|
| לפני שרגע ההיעדרות מסתיים, רגע הנוכחות מתחיל. או במילים אחרות: לפני שהחמור יצא לדרכו, הסוס כבר הגיע אל סופה. יוסי רז על חמורים ותודעה גבוהה |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
יוסי רז
9/3/2005 14:12 |
|
|
|
|
|
|
|
בדיחה עממית מספרת על אחד מחבריו של נסר אדין שביקש לדעת כמה חמורים הוא מחזיק ברשותו. "אינני יודע," השיב המולה, "אלך ואספור". "מצטער, הוא ענה כעבור דקות אחדות, "אבל לא הצלחתי לספור אותם". "מה הבעיה?",
שאל החבר. "אגיד לך", השיב נסר אדין, "תשעה חמורים עמדו בשקט וספרתי אותם בלי שום בעיה, אבל היה שם חמור נוסף שהתרוצץ בלי הרף ולא נשאר אפילו לרגע במקום אחד ואותו לא הצלחתי לספור...".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
לפני שהחמור יצא לדרכו
|
|
|
 |
|
|
|
איש זקן וילד הלכו לצידי החמור שלהם. "מדוע לא תרשה לילד לרכוב על החמור?", שאל עובר אורח שראה אותם. הזקן נענה לעצת עובר האורח. לאחר זמן מה הם פגשו באיש זר נוסף. "מדוע לא תרכבו שניכם על החמור?", הציע האיש הזר. ראה הזקן שיש היגיון בדברי הזר ועלה גם הוא על גב החמור. כך רכבו הזקן והצעיר על החמור עד שפגשו בעובר אורח נוסף. "אינכם רואים שאתם מתאכזרים אל החיה המסכנה הזאת?", אמר הזר והציע להם לשאת את החמור על גבם. השניים העמיסו את החמור על גבם והמשיכו בדרכם. לפתע, כשהשלושה צעדו על גשר, קפץ החמור לתהום ונעלם.
פילוסופיות רוחניות רבות מדגישות שאין מורה, אין שיטה ואין דרך שיכולים להנחות אותנו יותר טוב מלבד עצמנו. מאסטר הזן דוגן אמר ש"לפני שרגע ההיעדרות מסתיים, רגע הנוכחות מתחיל", והוא אף המחיש את מצב המודעות החמקמק שאחראי להתעוררותנו כך: "לפני שהחמור יצא לדרכו, הסוס כבר הגיע אל סופה? ". או במילים פשוטות: אם נבין שלפני שהתחלנו בתירגול הרוחני, היינו כבר מוארים, הרי שעשינו צעד נוסף לכיוון המאסטר שבפנים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
חמורים על הגשר
|
|
|
|
|
|
|
נזיר אחד אמר למאסטר ג'ושו: "מאסטר יקר, כאשר הגעתי לראות את גשר האבן המפורסם שנקרא על שמך, ראיתי רק קורת עץ אחת ארוכה". "אז ראית רק קורת עץ אחת ארוכה ולא את הגשר מהאבן", ענה לו ג'ושו. "למה אתה מתכוון כשאתה אומר גשר מאבן?", שאל הנזיר שוב. "חמורים עוברים, סוסים עוברים", ענה מאסטר ג'ושו.
בסיפור הזה, הגשר הוא מאסטר הזן ג'ושו עצמו שנחשב לאדם מואר. כולם עברו דרכו, היתה לו יכולת להכיל את כולם ללא משוא פנים, בשוויוניות ובאהבה: חמורים, סוסים, בני אדם שמחים, עצובים, טובים, רעים, עניים ועשירים. המסקנה מהסיפור הקטנטן הזה היא שהתירגול הרוחני נועד להפוך את קורת העץ היחידה שלנו לגשר אבן יציב, גשר שיכול להכיל חמורים, סוסים ואת כל מה שהחיים מזמנים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
דרוזי עם חמור אפור
|
|
|
|
|
|
|
בדרך לחרמון ראיתי דרוזי זקן רוכב על חמורו האפור. ישבתי בתוך מכונית שנסעה מאחוריהם. "חמור מסכן. צעד ועוד צעד הוא סוחב את האיש בעלייה, בקור...", חשבתי לעצמי, אבל כשהמכונית חלפה על פני הזקן והחמור האפור, ראיתי שלדרוזי הזקן היו עינים טובות. חיוך רחב השתרע על פניו כשהבחין שנופפתי לו לשלום. הזקן ניתק את ידו השמאלית שליטפה את פני החמור והניף אותה לעברי לשלום. לרגע, חיי הרוחניים שדהרו מהר, התכווצו למעין חמור איטי. עצרתי את המכונית וירדתי ממנה. צעד אחר צעד התקדמתי במעלה הדרך ביחד עם הדרוזי הזקן וחמורו האפור. כל צעד שלהם יצא מתוך לב פשוט וטהור. במג'דל שמס הדרוזי הזקן והחמור האפור הראו לי איך צועדים בדרך אל ההיכל הפנימי הטהור.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
| |
|
|
|
