 |
 |
|
|
|
|
| מנזר בצפון יפן, שני אחים ותשובת זן אחת - ניסים אמון על שלושת המישורים של מבחני הזן |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
ניסים אמון
23/11/2004 12:16 |
|
|
|
|
|
|
|
ביפן העתיקה מקובל היה שנזיר הרוצה להתארח במנזר זן, אפילו לזמן קצר, חייב היה להיבחן ב"משחק שח" מילולי של שאלות זן. חדר אורחים נקי חיכה אמנם לאורחים אבל חוקי המנזר היו כל כך נוקשים כך שכאשר האורח היה מפסיד במבחן, הוא היה מקבל תה חיוור ומתבקש בנימוס להמשיך בדרכו. מקובל היה שהאורח הוא זה שעושה את "מהלך הפתיחה" עם שאלה שהוא הכין מראש, מה שגרם לנזירים הנודדים לחשוב כל הדרך על שאלות זן ועל תשובות אפשריות.
במנזר ישן בצפון האי גרו ביחד שני אחים זקנים. האח הגדול היה מלומד וחכם יותר, בעוד שאחיו הצעיר היה גם טיפש וגם בעל עין אחת בלבד. יום אחד הופיע נזיר נודד וביקש להתארח למספר ימים. האח הגדול ששמח על ההזדמנות לאורח שאפשר יהיה לשוחח עימו, שלח מיד את אחיו הצעיר לבחון אותו בתקווה שהאורח ינצח במבחן, יישאר, וכך אולי גם אחיו ילמד משהו חדש. "תענה לו בכמה שפחות מילים", הוא הדריך את אחיו ואיחל לשניהם בהצלחה.
האח הצעיר והזר הלכו אל חדר המדיטציה שעל הגבעה וסגרו אחריהם את הדלת, אך לא עבר זמן רב והדלת נפתחה והאורח פרץ בריצה אל עבר היציאה מהמנזר. "אחיך הצעיר הביס אותי קשות, הוא נתן לי שיעור חשוב. תודה רבה לכם, אבל עכשיו לצערי
אני נאלץ לעזוב", הוא אמר לאח הגדול וקד לפניו בחיפזון.
"ספר לי מה קרה?", שאל אותו הבכור בהפתעה. "ובכן, התחלתי והנפתי אצבע אחת שמייצגת את הדרך האחת של הבודהה. אחיך הניף בתשובה שתי אצבעות שמרמזות לי שיש את הבודהה אבל גם אותי, מה שאומר שלא הבנתי את התורה ולכן אני והבודהה עדיין לא אחד. בתשובה הנפתי שלוש אצבעות, לסמן את הבודהה, התלמידים והתורה שהם שלושת העמודים של הבודהיזם ואז הוא הניף אגרוף קפוץ מול פני, להזכיר לי שהדברים כולם נובעים מחוויה אחת. וכך נוצחתי בפעם הראשונה מזה שנים רבות". הוא קד, אמר שוב תודה ועזב.
"היכן הוא האיש הזה?", שאל האח הצעיר שהופיע ונראה עצבני.
"הוא אמר לי שניצחת אותו עם תשובות מצוינות".
"מה פתאום ניצחתי? איפה הוא אני רוצה להכות אותו".
"מדוע? ספר לי מה קרה", ביקש האח הגדול.
"ברגע שהתיישבנו הוא הרים אצבע אחת וצחק עלי שיש לי רק עין אחת. מאחר והוא זר התגברתי על העלבון והרמתי שתי אצבעות לברך אותו שיש לו שתי עיניים טובות, אבל אז הוא הרים שלוש אצבעות והמשיך ללגלג עלי, שלי ולו ביחד יש רק שלוש. אחרי זה כבר לא יכולתי להיות מנומס והרמתי אגרוף להכות לו אבל הוא קם וברח".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
מי ניצח, מי הפסיד
|
|
|
 |
|
|
|
במנזרי זן לא לומדים מספרים. הסיפור הזה הוא דוגמה לשיטת הלימוד של מבחני הזן, שנעשית בשלושה מישורים של מציאות.
המישור הראשון הוא הסיפור עצמו, שבו יש תמיד רק מציאות אחת אבל מספר פרשנויות כמספר הדמויות. לכל אחד יש את האופי שלו, את משקפי השמש הפרטיים שלו, דרכם הוא רואה את העולם.
במישור השני, המורה מספר את הסיפור ושואל אותך מי מביניכם לדעתך ניצח בדו קרב. בשלב זה כבר נדרשת מעורבות אישית, העניין מפסיק להיות משעשע, התלמיד מתבקש להיות מעורב בסיפור וצריך לבוא עם תשובה טובה. קשה לצאת מהמלכוד הזה. רוב התלמידים נשאבים אל תוך הסיפור ומנסים להבין את הדמויות, או מנסים להגיד משהו עיוני ופילוסופי. במבחני הזן, כל תשובה מתוחכמת תיפסל מיד. כשהמורה יגיד "הכלב רודף אחרי העצם", כל כוונתו היא שהוא רק שאל שאלה מוזרה והראש שלכם כבר רודף אחריה עד יפן.
תשובה זנית חייבת לבוא מהמישור השלישי שהוא כאן ועכשיו כל הזמן. המישור השלישי הוא המציאות היחידה שישנה, והמציאות של מבחן זן היא של תלמיד ומורה שיושבים יחד, כשהאחד מנסה לזרוק את המיינד של השני רחוק ככל שניתן, במקרה זה עד למנזר בצפון יפן של לפני כמה מאות שנים שבו חיו שני אחים שלאחד מהם היתה רק עין אחת.
אם תזדמנו למבחן כזה ותזדקקו לתשובה, תזכרו שהתשובה צריכה להתייחס באופן מסוים לסיפור, אך מבלי לאבד את המורה שנמצא במישור השלישי, ויחד איתו לאבד את המציאות האמיתית היחידה - זו שמתרחשת כאן ועכשיו. לתת לו לזרוק את העצם הכי רחוק שהוא יכול, אבל לא לרוץ אחריה לשום מקום.
האורח והאח עם העין האחת - מי משניהם טעה ומי משניהם צדק? לשאלה הזאת יש הרבה תשובות, אבל רק תשובת זן אחת.
לאתר טאו'ס יוון, www.taos-greece.com | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
