 |
/images/archive/gallery/122/436.jpg לאמה נולה נידהל.
צילום: ארכיון  |
|
|
|
|
| לכבוד הגעתו של לאמה אולה נידהל בשבוע הבא, הנה הרצאה שלו על שש הפעולות המשחררות על פי הבודהיזם הטיבטי |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
לאמה אולה נידהל,
22/10/2004 10:05 |
|
|
|
|
|
|
|
שש הפעולות המשחררות, המכונות שש הפַּרַמִיטוֹת, הן לימוד מניע לשימוש ישיר בחיים. כידוע, לבודהיזם מטרה מעשית מאוד, והשקפתו בהירה ביותר. איש אינו מגיע להארה משמיעה בלבד; התוצאות נובעות מהתנסויות ומהשינויים שהן מחוללות. לכן העניק הבודהה ייעוץ מעשי רב, שאין להתייחס אליו כדיברות, אלא כעזרה שניתנת מחבר. בהיותו לא בורא ולא אל שופט, אין הבודהה מעוניין בחסידים שינהגו כעדר כבשים. הוא מעוניין בעמיתים - אנשים בוגרים שיתחלקו בהארתו ובאחריות העצומה שהיא דורשת. זו מטרתו האמיתית.
הפרמיטות מפתחות אהבה, הלוקחת את
הפרט מעבר לאישי ("אִיטָה" פירושו הלך, הסתלק; "פַּארַם", פירושו מְעֱבֶר). תרגול שלהן מוביל לתובנה העמוקה לפיה הדברים שנראים ופעולת הראייה, נמצאים בתלות הדדית ומהווים שלם; כלומר שהאובייקט, הסובייקט והפעולה בלתי ניתנים להפרדה.
הפרמיטות משחררות לא משום שהתמונות הרעות בראי התודעה מוחלפות בטובות, אלא משום שהמצבים הבוטחים שהתמונות הטובות מייצרות, מאפשרים ללכת מאחורי הטוב והרע ולהכיר במראה עצמה, המושלמת הרבה יותר מכל מה שהיא יכולה לשקף. הפרמיטות משחררות משום שהן מביאות להכרה בטבעה המוחלט של התודעה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
הפרמיטה הראשונה: נדיבות
|
|
|
 |
|
|
|
העולם מלא שפע ספונטני, אך גם אם המוזיקה טובה - אם אף אחד לא רוקד, אין מסיבה. אם איש אינו חולק דבר מעצמו, שום דבר בעל משמעות לא יקרה.
בעולם המערבי, וכמובן גם בחלקים מסוימים באסיה, שם קיים שפע חומרי, הכוונה בנדיבות היא בעיקר רגשית: להתחלק בכוח החדווה והאהבה עם האחר. אם נמדוט היטב ונתחבר למצבי התודעה הלא מותנית, נגלה שאין גבול לטוב שניתן להעביר לאחרים. רכב או כסף אי אפשר לקחת לקבר, אך לא הכל הולך לאיבוד עם המוות. האיכויות שפותחו בחיים קודמים נרכשות מחדש בקלות, ואין שפע העובר ישירות מקיום אחד למשנהו יותר מאשר נדיבות ושמחה.
כאמור, העושר המשובח, הנצחי והיחיד שנוכל להביא לשאר בני האנוש, הוא תובנה של טבעם הבלתי מותנה. כיצד מראים לאחרים את שלמותם המולדת? הראי הטוב ביותר הוא לימודי הבודהה, ולכן אין פעילות מועילה יותר מאשר הפצת הלימוד. החוכמה המעשית שמפיץ הלימוד מציגה לרבים את האור הבהיר של תודעתם, והזרעים שנטמנו יצמחו בכל החיים העתידיים עד להארה. בכל מקרה, תמיד צריך לזכור שבשעה שהתודעה ממשיכה הלאה, הגוף נעלם.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הפרמיטה השנייה: חיים ערים ובעלי משמעות
|
|
|
|
|
|
|
ההגדרה הטובה ביותר לפעולה המשחררת השנייה היא לחיות חיים בעלי משמעות ותועלת לאחר. בראותו את הכול ממצב של חוכמה נטולת זמן, היו לבודהה כמה רעיונות ייחודיים. הוא, היודע את העבר, ההווה והעתיד ורוצה שכולם יחלקו באור הבהיר והמאושר של התודעה, ובהבינו שכולם הם בעצם בודהות שעדיין לא התוודעו לכך, הופך כל ניסיון לביטוי של החוכמה הנעלה ביותר, פשוט משום שהוא מתרחש.
הבודהה תמיד התחלק בחוכמתו עם יצורים השווים לו במהות. הוא לימד תלמידים רבים ויוצאי דופן. המוחות הטובים ביותר באו לבחון אותו בכל מגוון הכלים הפילוסופיים שלהם, ומצאו לא רק מילים משכנעות, אלא גם עברו שינוי תמידי שהשפיע על תודעתם. משהכיר להם הבודהה את החוֹויה נטולת הזמן שמאחורי החוויות, לא נותר עוד מקום לספק.
ברמת הגוף, הדיבור והתודעה לא קשה להבין ממה כדאי להימנע. כשאנשים מסתבכים על רקע גניבה, פגיעה על רקע מיני או הרג, בדרך כלל הם גרמו לכך באמצעות גופם. כשאנשים בודדים, הם אומרים בדרך כלל דברים הפוגעים באחרים. הם משקרים מתוך כוונה לפגוע, מפיצים רכילות, מפרידים בין חברים או מבלבלים אנשים. אם מישהו לא מאושר, הוא ייפתח נטייה לשנוא אחרים ולחוש קנאה, ויתיר למצבי בלבול להימשך. הבודהה מייעץ לנו להשתמש בגופנו ככלי להגנה על אחרים, להעניק להם אהבה וכל דבר אחר שהם זקוקים לו. מי שמצליח בכך כיום ככל הנראה פיתח יכולת זו בחיים קודמים - למרות זאת, אף פעם לא מאוחר להתחיל וככל שמקדימים - כן ייטב.
בזכות אמצעי התקשורת המפותחים של ימינו יכול הדיבור לגעת ביצורים רבים יותר. מילים טובות שנאמרו בעבר יוצרות מצבים חיוביים כיום ומחזקות קארמה חיובית. כשמקבלים מידע ברור ואמיתי קל יותר לראות את התועלת שבאמירת האמת ובהימנעות משקרים הפוגעים באחרים. ולבסוף, מה לעשות עם תודעתנו? איחולים טובים, שמחה בשמחתם של אחרים וחשיבה בהירה הם הדרך. איכויות אלו הן שהביאו לשמחה המנטלית שלנו היום, והפיכתן להרגל תבטיח אושר עד להארה. התודעה היא החשובה מכל; מחשבות היום הופכות למילים מחר ולפעולות מחרתיים. כל רגע כאן ועכשיו חשוב. אם נשגיח על התודעה, דבר לא יעצור את התקדמותנו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הפרמיטה השלישית: סבלנות מונעת כעס
|
|
|
|
|
|
|
כשצוברים שפע רוחני על ידי נדיבות ומכוונים אותו באמצעות הבנה נכונה, האיכות השלישית הנחוצה לדרך היא סבלנות. סבלנות לא לאבד את האנרגיה החיובית, הפועלת עבורנו ועבור אחרים. וכיצד מאבדים סבלנות? בכעס. כעס הוא מוצר המותרות היחיד, שאין התודעה יכולה להרשות לעצמה. רשמים חיוביים, הנצברים במשך תקופות חיים שלמות - ההון של התודעה והמקור היחיד לאושר מתמשך - עלולים להתכלות בבעירה בן רגע על ידי התקפים של זעם חם או קר. הבודהה אמר כי ההימנעות מכעס היא הגלימה היפה והקשה ביותר שניתן לעטות, והוא אף נתן אמצעים רבים להשגת המטרה. אחת הדרכים השימושיות ביותר היא לחווֹת מצב של כעס כסדרה של אירועים נפרדים, שאליהם מגיבים ללא שיפוט. "טקטיקת סלאמי" זו היא אפקטיבית מאוד כשמגיבים לכעס גופני. בנוסף, גישות אחרות כמו אמפתיה כלפי מי שיוצר קארמה שלילית, מתוך ידיעה כי היא תשוב אליו, ומודעות לטבע החולף והמותנה של כל חוויה יכולות גם הן להועיל.
תגובה נטולת כעס לתופעות משחררת את החוכמה החופשית ונטולת הזמן של הגוף, הדיבור והתודעה. ברמת תרגול גבוהה יותר, המכונה "דרך היהלום", מניחים את הרגשות הלא רצויים על מצע של מנטרות ומניחים להן לנשור. ניתן גם להניח לגנב "להיכנס לבית ריק" - כלומר להיות מודעים להרגשה ללא שום נקיטת פעולה חריגה. בכל מקרה, טוב יהיה להימנע מהכעס כמיטב יכולתנו, וכשהוא נושך - להניח לו. ההחלטה להפסיק לכעוס ולהסירו כשהוא מופיע היא התמיכה בנדר הבודהיסאטווה, ה"נדר הפנימי".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הפרמיטה הרביעית: אנרגיה שמחה מבטיחה את צמיחה
|
|
|
|
|
|
|
עכשיו הגענו לאנרגיה השמחה, שבלעדיה אין לחיים "זבנג". זוהי הנקודה שבה חשוב להיות מודע ולהמשיך להזין את הגוף, הדיבור והתודעה ברשמים שיביאו תיאבון לניצחון ולשמחה נוספים. מאחר שלרוב קיימת בנו נטייה חזקה לאינרציה וסטטוס קוו, יש לוודא כי אנו חיים מהפנים אל החוץ. בהנחה שכל היצורים ביקום הם בודהות, שרק מחכים שיראו להם את העושר הטמון בהם, ושכל הקיום הוא משחקו החופשי של מרחב מואר - מה יכול להוות השראה רבה יותר מהגשמת כל זאת? צמיחה מתמדת מובילה לשמחה עצומה מבלי לאפשר לשום דבר להפוך לבָאוּש ומשומש.
התפתחות אמיתית נמצאת מעבר לנוחות, לכן משתלם מאוד לדרוש מעט מאחרים והרבה מעצמנו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הפרמיטה החמישית: מדיטציה
|
|
|
|
|
|
|
ארבע הנקודות שמנינו עד כה צריכות להיות ברורות לכל: כל מי שרוצה להעניק עוצמה ומשמעות לחייו צריך לעורר אחרים. דבר זה מתקיים על ידי נדיבות בגוף, בדיבור ובתודעה והימנעות מכעס ההורס את כל הזרעים הטובים שנטמנו. מדיטציה היא שתסייע לנו לשמור באופן רצוני על המצבים שאליהם הגענו.
לעתים קרובות רגשות לא רצויים אורבים לנו בפינות האפלות של התודעה ועלולים לגרום לנו לעשות, לומר או לחוות דברים, שהיינו מעדיפים להימנע מהם. כאן נותנת המדיטציה הרגעה וחיזוק של התודעה ואת המרחק הנדרש כדי לבחור את התפקיד הנכון בקומדיות של החיים, תוך הימנעות מהטרגדיות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הפרמיטה השישית: הכרה בטבעה האמיתי של התודעה
|
|
|
|
|
|
|
חמש הפעולות שנזכרו עד כללו בעיקר מעשים טובים, הממלאים את התודעה רשמים חיוביים ובכך יוצרים אושר מותנה. כשלעצמן אין הן מתעלות מעבר לכך. מה שהופך אותן למשחררות הוא הנקודה השישית: החוכמה המוארת שמספק הבודהה. פירושה המלא הוא הבנת 16 רמות הריקוּת, או היווצרות התלות ההדדית של כל התופעות, החיצוניות והפנימיות, והיא הנושא לספרים עבי כרס רבים. בקצרה ניתן לתאר פרמיטה זו כהבנה שעשיית טוב היא טבעית. מאחר שהאובייקט, הסובייקט והפעולה מהווים יחד חלק משלמות אחת, אין שום דבר שניתן לעשות אחרת - הם מתנים זה את זה וחולקים את אותו מרחב, בעוד ששום אגו, עצמי או מהות תמידיים יכולים להימצא בהם או בכל מקום אחר. תובנה זו מובילה להבנה שכל היצורים שואפים לאושר, ושעלינו להביא להם תועלת ואושר.
לאמה אולה נידהַל, רב אמן במדיטציות מן מסורת הטיבטית הבודהיסטית, הוא תלמידו של גְיַיאלְוָוה קרמאפה ה-16, אחד היוגים הדגולים של המאה וראש מסורת הקאג'יו של הבודהיזם הטיבטי. במשך 30 השנים האחרונות, לאחר שהתבקש על ידי מורו להביא את הבודהיזם למערב, מסתובב נידהל ביחד עם אשתו בעולם, מלמד ומקיים מרכזי מדיטציה סביב העולם.
קישורים נוספים:
לאתר של לאמה אולה נידהל
פרטים על הגעתו של לאמה אולה נידהל לישראל
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
