 |
|
|
|
|
מתחת לעור |
|
|
|
|
אלה שבחרו לצייר על גופם נשאו עימם סיפורים שלא ניתן למחוק. מהקעקוע של קין ועד הקעקוע של ימינו - שחר שלוח מציירת את ההיסטוריה של הקעקוע |
|
|
|
|
|
|
|
|
"ושרט לנפשך לא תתנו בבשרכם וכתובת קעקע לא תתנו בכם אני ה'" (ויקרא יט', 28). מיד אחר כך, ללא חציצה של פסוקים מיותרים, נכתב באותו מקום: "אל תחלל את בתך להזנותה ולא תזנה הארץ ומלאה...". אני מעלעלת בדפיו הפריכים של התנ"ך שלי ונצמתת - המקועקעים נדונו להיות שכניהם של המדיחים לזנות באחת מהרשימות השחורות של התורה. לא נעים. יד זריזה נשלחת אל קעקועי הנכלם, להצניעו מפני אלוהים ואנשים.
בשילוש המונותיאיסטי יהדות-נצרות-איסלאם הקעקועים נתפסים כמעין סוג של אות קין. משהו שחקוק על עורם של פושעים, בני כת השטן, ניאו נאצים, פאנקיסטים או סתם עובדי אלילים. קין אגב הוא המקועקע המפורסם הראשון: "וישם ה' לקין אות...". כבר בפרק הרביעי של ספר בראשית מגלים צאצאי האדם את סגולותיו של הסימון הבלתי מחיק. בעירק עד היום, או לפחות עד לא מזמן, ממשיכים להשתמש בפטנט הרשום על שמו של קין ומסמנים פושעים בקעקוע על המצח. במקרים רבים מדובר באותם אנשים שנידונו לכריתת יד כעונש על פשעיהם במסגרת השיפוט הדתי. מה שנקרא - ליתר ביטחון. לסדאם חוסיין עצמו יש לפחות טרייבל אחד על הזרוע, שצויר שם בתקווה שיעניק לו הגנה.
עוד הרבה לפני הולדת האיסלאם, אנשים מעוטרי גוף כבר טיילו לחופי הפרת והחידקל. בשבטים מסוימים אף היה נהוג למהול חלב של אם המניקה תינוקת נקבה בדיו הקעקועים. באותם אזורים רוב המקועקעים היו נשים.
ביהדות כידוע יש מצוות רבות העוסקות בחלוקה שבין טהור לטמא. כאשר מדובר בענייני הגוף - הגוף השלם הוא הגוף הטהור. הקיעקוע, כמו גם הניקובים למיניהם, הפירסינגים, נחשבים להשחתה של הגוף. זה מעניין, בעיקר לאור העובדה שאחת המצוות הבסיסיות ביותר שקיבלו על עצמם בני ישראל היא ברית המילה. בברית המילה, למי ששכח, דווקא מקצצים את הגוף השלם. בעוד בני אברהם הלכו את הארץ שלמי אוזניים, קצוצי ערלה וחפים מקעקועים, בני תרבויות אחרות דווקא קישטו את עצמם בנדיבות. כך, בדרך השלילה, על ידי הימנעות מסימון גופני (חוץ מאותו פרט קטן החבוי בצנעת הכתונת), הבדילו את עצמם בני ישראל משבטי עכו"ם למיניהם.
והנה שאלה בלתי נמנעת: לו היתה נכתבת היום גרסת עדכון לספר ויקרא - האם שיפוצי אפים, שאיבת ישבנים וניקוזי ירכיים היו נכללים בה כהשחתת הגוף והפיכתו לטמא?
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
שרידי קעקועים סקיתיים
|
|
|
 |
|
 |
קעקועים גם על איבר המין
|
|
 |
|
|
קישוטי גוף וקעקועים היו קיימים משחר התרבות האנושית. העדות הארכיאולוגית הקדומה ביותר לקעקועים נמצאה ב-1991 באלפים, על גבול אוסטריה-איטליה. גופתו של איש הקרח בן 5,000 השנים, שכפי הנראה מעד בדרכו, מת וקפא לעד, היתה מכוסה בלא פחות מ-57 קעקועים. האיש, שחוקריו מכנים בחיבה אוצי, היה מעוטר בעיקר בקווים ובנקודות ולא בציורים פיגורטיביים. החוקרים מעריכים שבמקרה של אוצי מטרת הקעקועים היתה רפואית. צורות גיאומטריות מופשטות קישטו גם מומיות שנמצאו בקברי הפרעונים.
הקעקועים הציוריים הקדומים ביותר נמצאו בדרום סיביר בקבר שבו היו טמונים אנשים משבט הסקיתיים. הקבר היה מוצף בקרח ששימר היטב את הגופות. אחת מהן, בחייה, היתה כנראה ראש שבט. עורו עוטר בנדיבות. איורי בעלי חיים מרהיבים עטפו את זרועותיו של האיש ואת אמותיו, גלשו אל החזה ואל השכמות. גם השוקיים היו מצוירות. הציורים מציגים חיות טוטם, כלומר בעלי חיים בעלי משמעות דתית וחיות שעשוע, ביניהן איילים, סוסים וצבאים. עיטורים דומים מצויים בכל אחת מסוגי האמנויות האחרות של הסקיתיים. בסמוך לקברו הקפוא של ראש השבט נמצא קבר של אשה סקיתית בת 25 שנקברה יחד עם הסוס שלה. גם היא היתה מכוסה בשפעת קעקועים. אחד הקעקועים שלה דומה בדיוק לאחד מאלו של ראש השבט, מה שמעיד על שימוש בדוגמאות מוכנות ועל כך שאמנות הקיעקוע היתה ממוסדת בקרב עם הציידים הזה.
הסקיתיים היו אנשים די נועזים, משהו מהסוג שאם פולניה לא היתה רוצה מתחת לחופה עם המיידלע שלה. הם לא קראו ולא כתבו והיו פרשים נועזים שנודעו ביכולתם לירות בהצלחה חצים תוך כדי רכיבה. הם היו הראשונים שסירסו סוסים, השתמשו בארכובות ולבשו מכנסיים. לנשותיהם, כפי שמעיד ההיסטוריון היווני העתיק הרודוטוס, לא היה סיכוי להינשא בטרם הרגו אדם בקרב. נשים כגברים הובאו לקבורה כשכלי הנשק שלהם לצידם. במאה השביעית לפני הספירה הם רמסו בפרסות סוסיהם נתיבים במזרח אסיה, במזרח התיכון ובאירופה במסעות של שוד וביזה. אי שם ברוסיה פגשו הסקיתיים את הוויקינגים והשפיעו על האמנות שלהם כפי שהתבטאה בין היתר גם בקעקועים.
בשבטים הסקיתיים היו אנשים עם ביצים, מה שמסביר את יכולתם לעמוד בכאבי הקיעקוע באזורים נרחבים בגופם. במקרה של ראש השבט, למי שמעוניין בדוגמה קונקרטית, היו קעקועים גם על איבר המין.
ציורי הגוף, אצל הסקיתיים ואצל שלל תרבויות אחרות, לא שימשו ככלי לביטוי אישי של הפרט, אלא להפך - הם סימנו השתייכות לקהילה. הקעקועים במקרים רבים נעשו במסגרת טקסי ההתבגרות או טקסי מעבר ושימשו כסימן השתייכות למעמד חברתי. ביוון העתיקה למשל, קעקועי סמלים שונים סימנו מקצוע או סטטוס חברתי של מי שנשא אותם על עורו. בנות הקוטייה, שבט מאזור אוריסה בהודו המצוי עדיין מחוץ למכונת הציוויליזציה המודרנית, מתקעקעות בפניהן במהלך תקופת ההתבגרות שלהן. הכתובות מסמנות נשיות ובשלות לנישואים. פירוש השם "קוטייה" הוא קעקוע, מה שמעיד על חשיבות הקעקועים עבור בני השבט הזה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| קעקועים סקיתיים | /images/archive/gallery/183/876.jpg  |
|
|
|
|
|
|
דרקונצ'יק על הקרסול, לוטוס על הכתף
|
|
|
|
|
גם בימינו ממשיכים הקעקועים לבטא השתייכות. קבוצות שוליים שונות מצרפות את הקעקועים ל"מדים" שלהן. אנשי היאקוזה
ביפן לבושים בציורי גוף המכסים כמעט כל חלקה טובה בגופם; פאנקיסטים נעזרים בקעקועים להגברת המראה ה"קשה" הכולל בגדי עור, ניטים ותסרוקת מוהיקן; לניאו-נאצים יש שפה גראפית וויזואלית אופיינית שמתבטאת גם בציורי הגוף; בני כת השטן חוקקים על עורם קודים מאגיים ומלאכי הגיהינום מתהדרים בזרועות מפותחות, אולי בשביל שיהיה מספיק מקום לקעקועים מורכבים.
כל מי שהפקיר את עורו תחת מחט המקעקע יודע שהדבר כרוך בכאב. רב. המחט מחדירה את הצבע לשכבת העור הנקראת דרמיס, שנמצאת קומה אחת מתחת לשכבת האפידרמיס העליונה. ייתכן שעור מקועקע לעייפה מעיד על כוח הסיבולת של בעליו ועל יכולת לשאת כאבים. והרי אנשי היאקוזה אף כורתים לעצמם זרתות כאות מסירות לבוסים שלהם. בקרב קבוצות השוליים האלה הקעקוע הוא לא רק קישוט - הוא גם תמרור אזהרה.
קעקועים הם גם כלי לביטוי אינדיבידואליזם, מעין הצהרת בעלות של הפרט על גופו, אמצעי התרסה. בקרב אומת המועדונים משמשים הקעקועים שפה ויזואלית שקטה, תחליף לתקשורת המילולית הבלתי אפשרית בתנאי הסאונד של המועדונים.
ישראלים חילונים מקועקעים לא יותר וגם לא פחות ממערביים אחרים, אבל עם כמה הסתייגויות עקביות. הציונות, היהודי החדש ששב אל ארץ האבות, הצבר הרענן, ביטול הגלותיות - כל אלה מקדשים את הגוף השלם, הבריא, זה שלא חולל ולא נפגם. החלוץ השזוף בבגדי החאקי והחייל הגיבור ויפה הבלורית צרובים היטב היטב בעולם הדימויים הישראלי ולא ממש עולים בקנה אחד עם קעקוע של צ'יף אינידאני על העכוז. ישראלים, מסתבר, הם די קונפורמיסטים. קעקועים לא יימצאו בדרך כלל על אזורי גוף חשופים כמו כפות ידיים, פנים וראש, אלא במקומות הניתנים להסתרה. צעיר ישראלי ממוצע אינו כפוף לחוקי נימוס נוקשים, לקוד לבוש מחמיר או לפערים בין דוריים. מי שיושב עם אבא שלו על המרפסת עם גופיה, תחתוני בוקסר ואבטיח - נגד מה כבר יש לו להתריס? להפך, אולי הם ייגשו ביחד למקעקע המקומי להתפנק עם איזה אות סינית קטנה על הכתף.
ישראלים גם נמנעים מקעקועים של מספרים, בגלל אותה עדות שקטה ואיומה שניצולי אושוויץ נושאים איתם לעד על אמותיהם.
הציבור הישראלי הצעיר מושפע מתרבות שמקורה במזרח הרחוק, שם הקעקועים מעודנים ומתאימים לנטייה הקישוטית של המקועקע הישראלי הממוצע. דרקונצ'יק על הקרסול, לוטוס על הכתף, אולי איזה מזל טוב בסינית על השכמה. בקטנה. אם היינו מושפעים למשל מהמאורים, ילידי ניו זילנד, היו מסתובבים בינינו אנשים שאת פניהם מעטר זקן קעקועים גיאומטרי צפוף.
ייתכן שהמתינות של בני ישראל המודרניים בנושא קעקועים חילחלה מהאיסור המקראי, אבל מי שבאמת יתאמץ יוכל למצוא בתורה פסוקים שניתן לפרש ככרטיס כניסה לסדנה של אמן גוף. בספר שמות, פרק יג' מוסר ה' למשה את מצוות חג הפסח. אחרי "והגדת לבנך" נאמר: "והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עינייך למען תהיה תורת ה' בפיך..." (שמות יג', 9). ועוד באותו הפרק: "... והיה לאות על ידך ולטוטפת בין עיניך ..." (שמות יג', 16). בספר יחזקאל אומר ה' לנביא: "ויאמר ה' אלו עבור בתוך העיר בתוך ירושלם והתוית תו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל התועבות הנעשות בתוכה..." (יחזקאל ט', 5).
פרשנות היא עניין גמיש. את ישו ואת עטרת הקוצים שלו ניתן לראות על לא מעט חזות וזרועות. מגיני דוד, מנורות ונרות שבת נדירים הרבה יותר. מבחינתם של שומרי המצוות וגם של נוצרים המשתייכים לכנסיות רבות, קעקוע הוא עבירה חמורה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
חברי יאקוזה מקוקעים
|
|
|
|
|
|
העדים השקטים
|
|
|
|
|
עורו של אדם מספר את סיפור חייו ולעתים את סיפורה של קהילתו. קמטים, צלקות, תנוכים מנוקבים, סימני מתיחה, שינויים שנעשו מרצון או שלא - הם עדים שקטים. אלה שבחרו לצייר על גופם נשאו עימם סיפורים שלא ניתן לקחת ולא ניתן למחוק. חלקם שרדו מרחבי זמן עצומים - ראשי שבט בקברים קפואים, מומיות, נוודים שמעדו אל מותם ולא שיערו שיהפכו לידוענים. אולי נצחיותו של הקעקוע היא הסיבה להיותו נתעב כל כך במקומות מסוימים וכה מקובל באחרים.
בהכנת הכתבה סייעו ד"ר יהודה יעקבסון וד"ר דיאנה לוצאטו, אנתרופולוגים שחקרו את תופעת הקעקועים בקרב בני נוער בישראל.
קישורים נוספים:
קעקוע ליהודים זה רע
אתר יפהפה של אמן קעקועים
שני אמני קעקועים קנדים שיצאו למסע חיפוש אחר קעקועים שבטיים אותנטיים
|
|
|
|
|
|
|  | | /images/archive/gallery/183/878.jpg | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
