 |
 |
|
|
|
|
| אורי לוטן עושה כבוד לסן פרנסיסקו, העיר שבה באמת הכל התחיל. תולדות הניו אייג' פרק 9 |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
אורי לוטן
4/8/2004 9:29 |
|
|
|
|
|
|
|
אני כל כך אוהב אותה שכבר יותר מעשר שנים אני חולם עליה כמעט כל לילה. היא כל כך יפה שאני מוכן לראות את הסרט המחורבן ביותר רק בגלל שהוא צולם בה. ולמזלי היא אחת הערים המצולמות ביותר בעולם. איך אפשר לשכוח את "ורטיגו" של אלפרד היצ'קוק, "ליל המתים החיים", "נחש מי בא לסעוד", ועוד מאות סרטים קלאסיים שהיו מאבדים חלק ניכר מקסמם לולא צולמו איפה שצולמו.
היא כל כך מרתקת, קסומה, אפלולית, מוארת וקינטית שאני מודה לאלוהים (שבדרך כלל יש לי תהיות, שלא לומר טענות קשות כלפיו) שאיפשר לי לבלות בה אחת עשרה שנים מחיי. אבל יותר מהכל היא מפתיעה. מי שזקוק כמוני ללפחות הפתעה אחת ביום, רצוי שיבלה כמה שבועות בעיר שליד המפרץ. מזג
האוויר שלה הוא אחד הדברים המפתיעים ביותר בה; הוא קריזיונרי בדיוק כמו תושביה, ובגלל המבנה הגיאוגרפי המיוחד שלה (עד היום אני לא מבין איך הצליחו לבנות עיר על כל הגבעות האלה) הוא יכול להשתנות מרחוב לרחוב. לא לחינם אמר מרק טוויין "החורף הקר ביותר שעברתי היה קיץ בסן פרנסיסקו".
אין טעם להרחיב את הדיבור על שכיות החמדה הארכיטקטוניות שלה, הגשרים, הפארקים והבניינים הצבעוניים, את זה נשאיר ל"מסע אחר" ו"נשיונל ג'יאוגרפיק", ואין צורך להתייאש מכך שאריק חשב על ארץ ישראל הטובה והישנה דווקא כשישב על המים בסן פרנסיסקו. לשבת על המים, בואו נהיה גלויים לרגע, זה לא בעיה. מה שבאמת קשה זה איך מתפרנסים מזה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
גשר הזהב
|
|
|
 |
|
 |
|
העיר הקוּלית ביותר בעולם
|
|
|
 |
|
|
|
לאחר שבשבועות האחרונים סקרנו כמה מהתופעות והאנשים שהכינו את בוא הניו אייג', הגיע הזמן לעשות כבוד לעיר הקוּלית ביותר בעולם, המקום שבו למעשה הכל התחיל. וכשאני אומר הכל אני לאו דווקא מתכוון לניו אייג' במובן הצר של המילה אלא במובנו הרחב ביותר. אפשר לומר במידה רבה של ביטחון שכמעט כל הדברים הטובים, או הדברים שאנשים כמוני נוהגים לסווג כטובים, התחילו בסן פרנסיסקו, וזה כולל תופעות שונות זו מזו כמו התנועה הפמיניסטית, סקס בשירותים ומיקרוסופט. כל אלה הפכו את סן פרנסיסקו לשם נרדף לכל מה שחדשני, נועז, נון קונפורמיסטי ומגניב. בסן פרנסיסקו כל יום, ולפעמים כל רגע, הוא עידן חדש. האווירה הקסומה שבה ניחן כל אזור מפרץ סן פרנסיסקו שאורכו למעלה מאלף קילומטרים היא משהו שכל אדם, אפילו אם הוא פוליטיקאי, יכול להרגיש בה אלא אם כן עבר לובוטומיה רגשית. אפילו למשטרה - התאמינו - יש נופך כמעט אנושי בסן פרנסיסקו.
האגדה מספרת שסיר פרנסיס דרייק, אבי אבות הפיראטים, עבר ליד המפרץ, שהה בו כמה שבועות אבל לא הצליח לגלות את פיסת היבשת המופלאה שהסתתרה מאחוריו בשל הערפל הכבד שכיסה את האזור - הערפל הלבן של סן פרנסיסקו, שעד היום הוא אחד מסמליה המובהקים ביותר.
הקולוניזציה של העיר הגיעה דווקא דרך היבשה. קבוצת נזירים פרנסיסקנים בראשותו של האב יוּניפֶּרוׁסֶרהׁהגיעה העירה ב-1776 - בדיוק באותה שנה שבה, במרחק יבשת שלמה מזרחה, הכריזה מדינה קטנה ומרדנית על עצמאותה: ארצות הברית של אמריקה. הנזירים הפרנסיסקנים שהגיעו ממקסיקו, שהייה אז שייכת לאימפריה הספרדית, בנו שורה של מיסיונים לאורכו של חוף האוקיינוס השקט, כולם במרחק יום רכיבה זה מזה. באזור המפרץ הם בנו את המיסיון דולורס, הבניין העתיק ביותר בסן פרנסיסקו הניצב לתפארת עד עצם היום הזה לאחר ששרד אינספור רעידות אדמה, בתחילת השכונה הלטינית, מקום הולדתו של ג'רי גרסייה, וכיום שכונת הלסביות הלא-רשמית.
מאורע חשוב נוסף קרה כאשר ב-1849 גילה פועל בשם ג'ון מרשל את מצבור הזהב הראשון בנהר סקרמנטו שעבר בחוותו של מהגר שוויצרי בשם יוהן סָאטֶר. מאוחר יותר הפכה סקרמנטו לבירת קליפורניה, סאטר מת בעוני וחוסר כל, אף שאחד הרחובות המרכזיים בדאונטאון סן פרנסיסקו נקרא על שמו.
אבל הבהלה לזהב שהחלה אצלו בחווה הפכה ברבות הימים את קליפורניה לאחת המדינות הנחשקות והעשירות ביותר בעולם. עד היום נקראת קבוצת הפוטבול של העיר פורטי-ניינרס לזכר אותה שנה היסטורית שהפכה הרבה מהגרים עניים מאירופה וספרד לבני מעמד חדש ואמיד שהטביע את חותמו על כל ההיסטוריה האמריקאית.
אבל אין טוב בלי רע. שבר סן אנדראס העובר לרוחבו של אזור המפרץ אינו שקט לרגע. רעידות אדמה קטנות מתחוללות שם כל הזמן. לומדים לחיות גם עם זה. אחד ההבדלים בין החיים בארץ והחיים סביב מפרץ סן פרנסיסקו הוא הפחד, או ההדחקה, השונים. בארץ מדברים תמיד על סקס והמלחמה הבאה בעוד שבסן פרנסיסקו מדברים תמיד על סקס ורעידת האדמה הבאה.
ב-1906 נשרפה העיר כמעט לחלוטין ברעידת אדמה קטלנית. לא ברור מה היתה עוצמתה, שכן סולם ריכטר לא הומצא עדיין, אבל לאיש אין ספק שהטלטלה הגדולה באמת, זו שתהפוך את קליפורניה לאי, עוד תבוא. עובדה שממש לא מפריעה לסן פרנסיסקנים להמשיך ולחגוג כאילו אין מחר.
|
|
|
|
|
|
|  | | סן פרנסיסקו אחרי רעידת האדמה | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
