 |
 |
|
|
|
|
|
|
| יריב מוהר חושב שהציניות, הצ'ילבה המושבעת של הרוחניות, היא בעצם דרך להגיע לרמת מודעות גבוהה יותר |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אם שירותים באמצע מוזיאון יכולים להיות יצירת אמנות לגיטימית, אז גם טור ציני ממוסגר בתוך מדור ניו אייג' יכול להיות תורה רוחנית עם קורטוב של יומרנות מודעת לעצמה. אני טוען כי הציניות - כן, אותה רגישות חמקמקה המזהה את כל הדברים כמגוחכים - המסווגת כצ'ילבה המושבעת של הרוחניות, היא בעצם דרך להגיע לרמת מודעות גבוהה יותר. חצי הארה של ממש. הייתי אומר לכם שהרגישות הזאת עשויה לשנות את חייכם, אבל אני מוצא את הקביעה הזאת קצת מגוחכת ומנופחת מחשיבות עצמית. בכל מקרה, העובדה שטרם הכירו בה כמקור שאנטיות מובהק היא שערוריה בקנה מידה קוסמי.
ציניות בהקשר שבו אני משתמש בו
במאמר זה מכוונת להלך רוח מאוד מסוים, רחוק למדי ממה שאנשים רבים מייחסים למושג. הציניות הקיומית באה תמיד ממקום אמביוולנטי - חומל ומרושע בעת ובעונה אחת. ציני אמיתי לרגע לא מוציא את עצמו מחוץ למשחק - הוא בוחן את עצמו, את האני שלו - בדיוק כפי שהוא בוחן כל דבר אחר. זה לא שאין אני, כפי שטוענות תורות מזרחיות רבות, אלא שהאני הזה הוא בסך הכל תבנית ממוחזרת בעלת פוטנציאל גרוטסקי, ממש כמו כל דבר אחר בעולם, והדרכים בהן אותו "אני" מתאהב, נאהב, זורק, ניזרק, מזיין, מזויין, מת ונולד הן כולן קלישאות חבוטות. הציניות עושה לדרמות הללו את מה שהיין עשה ליאנג, היא מאזנת.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
החיים על פי הציניקן
|
|
|
 |
|
|
|
הגורואים הציניים אינם לוטים בערפל של מיסתורין, להפך, אנשים כמו רוברטו בניני, ג'רי סיינפלד או באגס באני - הם כמה מהבאבות הבולטים בתחום. ציניקנים אלו לעולם לא יטיפו באופן ישיר או דידקטי ללכת בדרכם, לפחות לא בלי לתבל זאת בבדיחה על חשבון הגיחוך של עצמם. אתם יכולים לטעון שמדובר בפחדנים רגשיים שלא מסוגלים להתמודד עם החיים במלוא עוצמתם, והם יטענו בחזרה שאתם פחדנים שלא מסוגלים להתמודד עם הגיחוך הקיומי של העולם המוזר בו אנו לכודים. וכך, לו באגס באני היה מתסרט את המיתוס של סיזיפוס לסרט מצויר, היה היווני המסכן, המשועבד לדחיפה יומיומית ואינסופית של סלע במעלה הר, דמות משורבטת ברישול. את הדרך למטה היה סיזיפוס המצויר רץ באימה כשהסלע העגול רודף אותו במדרון. אלו הם החיים על פי הציניקן.
כל דיבור על סגולותיה של הציניות יחיל סתירה לוגית פנימית. הפרדוקס הוא שרק אנשים רציניים למוות יכולים לדבר על הציניות ברצינות. אם כך אנסה להתמודד עם האתגר: ראיית הצד המגוחך של כל הדברים, לא רק חושפת היבט נוסף שלהם, היא גם מייצרת לנו תחושה מסוימת של שליטה בעולם ובעצמנו. בתור יצורים ששואפים לתחושת שליטה בחייהם, אנחנו, בני האדם, נמצאים בבעיה תמידית. כשהניסיון לארגן את העולם במבנים ובתבניות מתיש אותנו בשל מורכבותו הבלתי אפשרית, והניסיון לאחד את העולם ליישות הוליסטית אחת מתסכל אותנו בערטילאיות הבלתי נתפסת שלו, הניסיון לבלגן או לעוות את העולם עם חיוך שובב, מאפשר לנו להגיע לשלמות עם עצמנו.
הציניות איננה תפיסה שלילית, היא מציבה את השליליות בתוך הקשר מסוים, מגחיכה אותה ומנתבת אותה לצרכיה. ולמרות שפוליטיקאים עושים שימוש לא ציני בכלל בביטוי "שימוש ציני", הציניות לא באה להרע לאיש. כשציניקן אמיתי ציני כלפיך, הוא לא צוחק עליך וגם לא איתך, הוא בעצם אומר לך שאתה והוא אותו הדבר - מגוחכים. כפי שניתן כעת להבין, כשמדובר בצינים, ההיררכיה של גורו לעומת תלמידים היא מאוד בעייתית ואל לנו להתייחס אליה ברצינות.
כדי להמחיש את הדברים בצורה פשוטה אכתוב בקרוב את המדריך השלם לציני המתחיל, שייגע בנושאים כמו מדיטציה אירונית וטכניקות מגוחכות נוספות. אני אישית צורך (ומייצא) ציניות כבר מספר שנים ואני יכול להעיד שהיא הצילה אותי מלא מעט משברים - חיי השתפרו להפליא, אני נראה נפלא ואף השלתי שני קילוגרמים. ואם אתם חושבים שמדובר בסתם דאחקה צינית, אתם טועים רק בחוסר החשיבות הרוחנית שאתם מייחסים לדאחקות.
קישורים נוספים:
מישהו שחושב קצת אחרת
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | כתב תרבות, אוסף אידיאולוגיות וממקימי אתר הסאטירה פסטיש | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
