 |
/images/archive/gallery/315/915.jpg ליהי הוד.
צילום: יהונתן שאול  |
|
|
|
|
| ליהי הוד כמעט התייאשה מפרויקט הגמר שלה בשנקר. עכשיו היא בדרך לסטאז' אצל ג'ון גליאנו |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
גייל זאבי-ציבלין
8/6/2005 13:07 |
|
|
|
|
|
|
|
אם היו אומרים לפני חודשיים לליהי הוד, בוגרת שנקר בת 25, שבאוקטובר היא תעבוד עבור מעצב האופנה הענק ג'ון גליאנו (מעצב העל של המותג "דיור"), היא היתה פורצת בצחוק רם. אבל בחודש האחרון הפכה משאלת הלב הזו למציאות.
"חזרתי מחופשה באילת ופתאם התבאסתי לגמרי מפרויקט הגמר שלי", מספרת הוד. "הייתי בדיכאון ולמנחה שלי בשנקר אמרתי בבכי שאני לא עושה השנה את הפרויקט, כי זה לא אני". למרות הקושי סיימה בסוף הוד את פרויקט הגמר ואפילו הגישה אותו. ומפה לשם התגלגלו דברים שהיא לא חלמה עליהם. הפרויקט הגיע לגמר תחרות יוקרתית של מעצבי אופנה בשם"it's 4" שנערכה באיטליה, ושם נחשף אליו גליאנו בכבודו ובעצמו, התלהב והזמין את הוד לעבוד אצלו החל מאוקטובר הקרוב בפריז.
לתחרות הוגשו אלפי עבודות מ-174 בתי-ספר לאופנה בעולם. לגמר עלו 21 עבודות, בהן גם עבודתה של הוד. הגמר יתקיים ב-17 ביולי , והזוכה בתחרות יקבל פרס כספי וכן אפשרות לעצב קולקציה לחברת "דיזל".
"זה היה מדהים", אומרת הוד. "בחיים
לא חשבתי שהעבודה שלי תתקבל לגמר. לא הייתי בפוקוס והייתי מאוד חסרת ביטחון לגבי הפרויקט. אפילו שקלתי להגיש את העבודה בשנה הבאה. אחרי שהגשתי את העבודה לתחרות, בכלל לא פתחתי את האינטרנט כדי לבדוק אם עליתי לגמר. עכשיו, בדיעבד, אני יודעת שהשופטים בתחרות קבעו שהטרנד האחרון הוא העבודה שלי. פואטיקה, מוות ובעיקר בגדים שהם לא תחפושות, אלא באמת לבישים, היו הקונספט שלי".
הפרויקט שבחרה הוד להגיש היה שחזור למעשה של חייה. "הפרויקט מתחיל עם ציטוט משיר של חורחה לואיס בורחס שבגיל 85 כתב את 'רגעים'. השיר מדבר על איך הוא היה חי את חייו לו יכול היה לחיות אותם מחדש, והוא אומר שאילו היה יכול לעשות זאת, בוודאי היה טועה יותר. בפרויקט אני חיה את החיים הפרטים שלי מחדש, את הילדות והנעורים. כל דגם בקולקצייה הוא סיפור בפני עצמו. בדגם אחד אני נופלת מעץ, נפילה פיזית ורגשית, וממשיכה להיתלות באוויר. בדגם אחר הבגדים מאוד גדולים על הגוף, כמו שנכנסים לבגדים של ההורים", היא מסבירה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
דגם של גליאנו. צילום: רויטרס
|
|
|
 |
|
 |
|
לא רוצה להיות נמלה בעולם
|
|
|
 |
|
|
|
קשה לדבר על הוד מבלי להזכיר את הייחוס המשפחתי שלה: אחיה הוא האמן המצליח ניר הוד. "כל השנים חייתי קצת בצלו של אחי הגדול שהוא אמן גדול", אומרת הוד בהערצה גלויה. "יצירתיות זה משהו שרץ במשפחה, ובא בעיקר מאבא שלי, שתמיד עבד הרבה עם הידיים ויצר. אגב, אמא שלי דווקא היתה ההפך ממנו והאח האמצעי שלנו, טל, בכלל לא בעניין עיצוב.
"כשיש מישהו כל-כך מצליח במשפחה כמו ניר, רף הציפיות מאוד גבוה. בסך הכל אנחנו מגיעים מאותו התחום - אופנה ואמנות מאוד קרובים זה לזה. תמיד הייתי 'אחותו של', אבל אולי עכשיו יש סיכוי שביום מן הימים הוא יהיה גאה לומר שהוא אחי".
אתם בקשר טוב?
"מצוין. השאיפה הגדולה שלי היא לעשות איתו יום אחד משהו גדול ביחד".
את יודעת כבר מה מצפה לך בפריז?
"ממש לא. בינתיים אני לא יודעת אם אני אעצב עבור המותג הנושא את שמו, או עבור 'דיור'. לא חשובה לי כל-כך העבודה עצמה כמו שזו הזדמנות גדולה ללמוד".
מה הפנטזיה הכי גדולה שלך?
"להקים מותג משלי, בינלאומי, ולא להישאר בחנות בצפון דיזנגוף".
מה רע בצפון דיזנגוף?
"אני חושבת שהטעות של המעצבים הישראליים זה לגמור שנקר ולהקים חנות. כך הם נשארים בפרובינציה ולא מתפתחים הלאה. חשוב לצאת לעולם, ללמוד, לספוג ולראות איך זה עובד באמת. בחו"ל זה לא דומה לשום דבר פה. זה כמו ההבדל בין לנסוע באוטובוס לבין לטוס בקונקורד".
אז כשתהיי גדולה וחשובה כבר לא נראה אותך פה?
"אני כן רואה את הבסיס שלי פה. יש הרבה מה לפתח בישראל והקרקע טובה. אני מאוד מחוברת לארץ ואוהבת אותה, אבל זה לא אומר שלא צריך להרחיב קצת אופקים ולהתנסות בחו"ל לתקופה. אני לא רוצה להישאר נמלה בעולם".
איזה מעצב את הכי אוהבת?
"ג'וניה ואטנבה היפני, שמעצב ל'קום דה גרסון'. אני כמובן אוהבת את ג'ון גליאנו, את ויוויאן ווסטוודד, כריסטיאן לקרואה. בארץ אני אוהבת את העבודות של אליס מ'שיין' ואת האיכות של אילנה אפרתי".
אם היית צריכה להגדיר את הטעם הפרטי שלך בלבוש, מה הוא יהיה?
"טעם נקי, לביש, נשי. חשוב לי שהבגדים יהיו בדיאלוג עם גוף האשה. שתרגיש נוח בבגד, יפה ומושכת".
איפה את קונה בגדים?
"משוק בצלאל ועד כיכר המדינה. אני אוספת פריטים. אני אוהבת ללבוש פריט בסיסי ולהכניס את הטאץ' שלי בנעליים, תיקים וחגורות שיותר חשובים לי מהבגדים. גופיית סבא לבנה תהיה עבורי הכי סקסית בעולם. יחד עם ג'ינס זה המראה האולטימטיבי שלי".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
