 |
 |
|
|
|
|
| ישי אדר מגיש את המדריך הרציני היחיד לאבאים שהילדים שלהם רוצים כל הזמן רק את אימא |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
ישי אדר
17/5/2005 11:36 |
|
|
|
|
|
|
|
כשאני נתקל בפירסומת "יש כמו אימא" של סימילק אני צוחק. כי אני, על בשרי למדתי שאין מה לעשות, אין כמו אימא. המוסד הבלתי מעורער הזה, הפרה הקדושה שקוראים לה "אימא" היא לא אותה בחורה שהיכרת לפני שנים ושאיתה שתית אינספור בירות על הבאר. זאת אימא, ואימא זה כל מה שאתה לא. גם אם תתאמץ ותשכור את מיטב המומחים.
אימא זה לגשת למיטה של הילדים שבוכים בלילה ולהסתכן בכך שיזרקו עליך עגבניות רקובות כי העזת לבוא במקומה, אימא זה להציע לשטוף את הידיים או להחליף חיתול ולקבל בתשובה את המשפט "לא, רק אימא". אימא זה הפנייה בלשון נקבה בהוראות היצרן של מוצרי תינוקות. אימא זה השקט המוזר שמרחף מעל סלונך כשאתה לבד עם הילדים. אימא זה למצוא אותם קופצניים ושמחים כשאתה חוזר הביתה. אימא זה חוסר האונים שלך אבאל'ה. ואימא זה גם "חלאס כבר עם היורו-ביט הזה", אבל זה כבר סיפור אחר וקצת עצוב.
פעם היה לנו בבית פינג פונג בבית. פעם אבא, פעם אמא. מאז שהתרבינו התפתחה מלחמת עולם על הציצי של אימא (שבה כולם, וגם אני משתתפים), והתקופות שבהן אבא מככב הפכו לארוע נדיר. לאחרונה כל העסק הזה של "אימא אימא" הגיע לשיאים חדשים. אימא הפכה לאימל'ה שזה משהו כמו מגא-אימא, שמבחינתך אבא זה משהו כמו "רק לא אתה, שב בצד וזוז לי מהדרך אל אמא".
הכל התחיל בהכנות לארוחת צהריים שבמהלכה אלונה, ללא הודעה מוקדמת או סיבה נראית לעין, יצאה לשביל שפונה לרחוב והתחילה ליילל בקולי קולות "אימאל'ה אימאל'ה אימאל'ה אימאל'ה, אימאל'ה שלי, אימא אימא אימאל'ה שלי...". מה יחשבו השכנים? שום דבר לא הצליח לכבות את הדליקה חסרת הפשר הזו,
שלרגעים נדמה היה שכל מטרתה להוקיע ולנתץ את מורשת האב המפותחת (כך לפחות חשבתי) שבביתנו. מאז התחילה לא פחות ולא יותר מאשר אינתיפאדה ואבא פצצות הפך לאבא קציצות. בכל הזדמנות אפשרית שאני לבד עם הילדים ובמיוחד בסיטואציות שהן טריטוריה אימהית מובהקת (השכבה, רחצה וכו'), מתחיל פוגרום של התבכיינות שמזדחלת לך מתחת לעור.
בניגוד לאירועים עם סיבה ברורה, ל"אימאל'ה אימאל'ה" יש נטייה לפרוץ אחרי שתיקות חשודות ותמוהות, שמלוות במבטים בוהים עם עיניים פעורות לרווחה ובקבוק בפה. התרחיש השני הוא שארנון בוכה עם סיבות פעוטיות משלו ואז אלונה מצטרפת עם האימאל'ה אימאל'ה וכאילו אומרת לך, "בגלל שאמא לא פה ורק אתה, אז ארנון בוכה ואנחנו עצובים". דיבור רך, ליטופים או צחוקים לא עוצרים את נהר היבבות הזה. נחוץ שינוי אווירה דרמטי מהסוג שמשבש את לוח הזמנים שבו אתה רוצה לנהל את היום. לדוגמא, אם קיווית שבעוד חצי שעה שניהם מקופלים קומפלט במיטה, אז עכשיו אתה צריך להתחיל לשחק ולספר איזה אלף סיפורים רק כדי שהאימאל'ה אימאל'ה ייפסק. בינתיים הקטן בשלו, הוא עייף ולא מעניין אותו עכשיו משחקים וסיפורים, הוא רוצה לישון. בקיצור, אכלת אותה, אתה לכוד. אפילו הודיני לא יחלץ אותך מברוך כזה.
מהזירה הנגדית - כשאימאל'ה נמצאת איתם לבד - מגיעים מדי פעם דיווחים על ארועי "אבאל'ה אבאל'ה". אבל הם, בניגוד למה שאני מכיר, קצרים ונקודתיים. סקר קצר שערכתי חושף (בקרוב אצל חנן עזרן) שהרבה אבאים נעלבים ולוקחים את זה אישית. הנה מדריך הישרדות קומקפטי שיעזור לך, אבאל'ה, לעבור את זה בלי שום שריטה או שיפשוף על הנשמה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
מדריך אבא פצצות
|
|
|
 |
|
|
|
1. ככל שתנסה להיות יותר אימא ולמלא את מקומה, התגובות והמרי יחריפו והסירוב המוחלט שבו אתה נתקל רק יתעבה. אל תשחק אותה אימא. תהיה גבר, לך על מה שאתה טוב בו באמת. טיולים, על הכתפיים, הצחקות, אנארכיה. אל תדאג אימאל'ה כבר תסדר אחריך.
2. בחיים, אבל בחיים, אל תגיד את המשפט "אימא עוד מעט באה", אל תזכיר אפילו את שמה. זה חומר תבערה מיותר ומזיק. אימא לא פה ועכשיו אתה מטפל בעניינים אז קח את עצמך בידיים. תתייחס רק לעובדה שאבא פה (נסה את הכינוי אבאל'ה, לפעמים זה עובד אבל קח בחשבון שזה עלול לעבוד גם נגדך) ובמקום להתנצל, לך על זה בגדול.
3. אל תשכח, בכל פעם שהילדים מסרבים לטיפולך המסור כי אימא בסביבה, זה פחות עבודה לך (לא שאימאל'ה תיתן לזה לקרות כל כך בקלות). כדי לצאת מזה טוב נסה דווקא להתעקש, מה שיגרום ברוב המקרים להקצנת הסירוב של הילדים אבל ייראה כניסיון שלך לתרום לעבודות הבית בתום לב. "מה לעשות", תאמר בפרצוף מיואש, "היא רוצה אותך...". אל תרגיש אשם, אתה אפילו לא משקר. זו האמת והפעם, לשם שינוי, היא לצידך.
4. אני לוקח בחשבון שאתה אבא סבבה ואפילו אבא פצצות ואם אתה לא אז כדאי שתתחיל להיות, כי לפעמים כשהילדים מעדיפים את אימא זה לא רק עניין של גיל.
5. לא לקחת ללב. אל תהיה שוטה, הגיע הזמן שתתחיל להתפכח, לאימא תמיד יהיה את המקום המיוחד הזה אצלם ולא משנה מה יקרה. היא הרוויחה אותו ביושר ואל תהיה כל כך בטוח שהיא לא תשמח לוותר עליו מדי פעם.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
