 |
/images/archive/gallery/122/272.jpg עינת ניב.
צילום: ארכיון  |
|
|
|
|
| עינת ניב כותבת את הטור הזה כבר שנה. זמן טוב לבקש סליחה מהבעל על כל מיני דברים |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
עינת ניב
18/5/2005 11:05 |
|
|
|
|
|
|
|
מאחר שעברה שנה מאז הופיע הטור הזה לראשונה, מאחר ששכר הסופרים שלי במשך השנה מכסה תשע פגישות בלבד, וגם זה אצל מטפל זוגי לא יקר, מאחר שקודם כל ולפני הכל חשובה לנו שלמות המשפחה, אושרם של הילדים, שפיצה "דומינוס" תגיע בזמן וסקס תקין (סדר ההופעה לא מחייב, אבל גם לא שקרי במיוחד), ובעיקר מאחר ששליש ממריבות הבית בשנה האחרונה נסבו סביב הטור הזה, אני חוששת שאין לי עוד ברירה, ושעליי להבהיר כאן מספר עניינים:
1. יקירי כן מחליף חיתולים לילדה. למען האמת, הוא היה גם זה שהחליף את רוב החיתולים לילד. אם ממש נדייק, יוצא שעל כל חמישה חיתולים צואים שהחליף, ייזקף לזכותי (או לחובתי, תלוי מי שואלים כמובן) חיתול אחד בלבד.
2. יקירי הוא זה שמפזר בכל בוקר את הילדים. את הילדה הוא לוקח למשפחתון, את הילד הוא מלווה להסעה.
3. האמת , ברוב הימים הוא גם זה שמחזיר אותם.
4. אני מכינה להם את הבגדים על הכיסא, אבל מאחר שאני יוצאת מוקדם לעבודה, הוא זה שגם מלביש אותם.
5. זו כמובן הסיבה שלא יכולתי באמת לכעוס עליו בשבוע שעבר, כשהילד חזר מבית הספר לבוש במכנסי הפיג'מה הכחולים שלו.
6. יקירי עובד לא פחות קשה ממני. זה נתון חשוב לסעיף הבא.
7. יקירי חותך סלט בערב, מטגן חביתות, מקלח את הילדה וגם מוריד זבל. מלבד כל אלה, הוא סותם את החורים בבית בגבס, מחליף מנורות, קודח חורים למדפים, קונה שקיות לשואב האבק, סוחב שקיות מהסופר, מרים את הקרש של האסלה, לא גומר לי את המים החמים ונחמד לכל החברות שלי.
8. הוא כל כך נחמד אליהן, עד שהוא שוכח למסור לי שהן התקשרו. אני חושבת שמרוב ידידותיות, הוא חושב כנראה שהן באמת מחפשות אותו.
9. יקירי כן יודע כמה כאב לי בלידות. הוא פשוט היה שם, לידי, כל השעות האלה, ופינק אותי, ותמך בי ואפילו הזמין לי טלוויזיה לחדר הלידה. אני יודעת שהוא הזדהה איתי עד עמקי נשמתו. עובדה שברגעים המכריעים, הוא הסכים לכבות את הטלוויזיה בלי לדעת כמה-כמה נגמר המשחק.
10. יקירי הוא זה שיורד עם הילדים למגרש המשחקים. למעשה, הוא נמצא שם ברגעים אלה ממש, כדי לאפשר לכתוב בשקט את הטור הזה.
11. זה יעלה לי בשני משחקי כדורגל רצופים בערב, אבל אני יכולה לחשוב על מחירים גבוהים מאלה.
12. יקירי היה שמח לשבת ליד ההגה בנסיעות הארוכות, אבל לרוב הוא מוותר לי. כשאני נתקעת אחרי מכונית שנוסעת 50 קמ"ש, מתפרץ לו התסכול לרגע, והוא אומר שזה שנוהג במכונית לפנינו, זו בטח אישה. כשאני אומרת לו שגם אני אישה, הוא עונה: "אבל את האישה שלי".
13. למען האמת, ואיך שלא הופכים את זה, יקירי הוא האבא הכי טוב שיכולתי לאחל לילדים שלי.
14. אני חושבת שזו לגמרי הבמה לבקש ממנו פומבית סליחה על החודשים הארוכים, שבהם ציירתי אותו כאוטיסט עצבני, מפוזר חולני ובן זוג נרגן.
15. לא שלא דייקתי בפרטים, אבל על המינונים מגיעה התנצלות.
16. אני גם חושבת, יקירי, שזה הזמן להרפות מיד שמאל שלי. התנוחה הזו, שהיא מוחזקת ככה מאחורי הגב, לא יודעת, לדעתי זה יכול לשבור אותה בסוף.
17. מה , לא? אוקיי. אז לא.
כמובן, אי אפשר להשאיר פה תגובות
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
