 |
/images/archive/gallery/260/375.jpg מתוך קמפיין של אבסולוט.
צילום: ארכיון  |
|
|
|
|
| מירי איתן מגוללת את סיפורו הטראגי של מייסד אבסולוט, וממליצה על המשקה הלאומי של דנמרק |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
מירה איתן
1/5/2005 10:04 |
|
|
|
|
|
|
|
הזיקוק הגיע לשבדיה כבר במאה ה-14 כשברנדווין, יין שרוף, זוקק מיין מיובא ומדגנים מקומיים ושימש כתרופה. בתחילה אימצה את המשקה החריף להנאתה האריסטוקרטיה, ורק במאה ה-17 הוא הגיע גם אל שאר האוכלוסייה. הפופולריות שלו היתה כה גבוהה, שעד 1756 היו במדינה כ-180 אלף מזקקות. באזור קר לא גדלים ענבים, ולכן השתמשו לזיקוק בדגנים ובתפוחי אדמה. הכהיל הנפוץ ביותר היה הוודקה, שזוקקה כמעט בכל מקום אפשרי. הממשל השבדי ניסה לשלוט בתופעת השכרות המדאיגה, הגביל את הזיקוק, והמזקקות הביתיות הוחרמו ב-1860. פחות מ-20 שנה אחר כך הופיעה מזקקה אחת ששינתה את הכל.
לארס אולסון סמית החל לזקק בגיל צעיר מאוד וכבר בנעוריו ייצרה המזקקה שלו כשליש מתצרוכת האלכוהול בשבדיה. ב-1879 הפך שמו לאגדה. למותג החדש שלו הוא קרא אבסולוט רנט בראנווין - "התזקיק הטהור והמושלם". סמית היה אינדיבידואליסט עקשן עם דעה מגובשת בכל מה שקשור לאיכות חומרי הגלם והחליט לזקק את הוודקה הטובה ביותר בשוק. הוודקה הפכה מיד ללהיט בשבדיה, ואולסון סמית זכה לכינוי "מלך הוודקה של שבדיה". המזקקה היתה ממוקמת בבית אלגנטי באי הקטן Reimersholme
ליד שטוקהולם. סמית סיפק מעבורות בחינם ללקוחותיו, וכך הבטיח כוח קנייה גבוה וגם הכעיס את שאר המזקקות שיצאו נגדו למלחמת חורמה.
בסוף מלחמת העולם הראשונה החלה ממשלת שבדיה המודאגת לגבות מסים גבוהים ביותר ממזקקות האלכוהול ובכך מיתנה את פעולתו של סמית. לאחר שלקראת סוף המאה ה-19 הוא היה האיש העשיר ביותר בשבדיה, ההתערבות הממשלתית בייצור האלכוהול גרמה לו להפסיד את כל כספו, והוא מת חסר כל.
מזקקת אבסולוט נשכחה לזמן מה, עד שבשנות השבעים של המאה ה-20 קנה לארס לינדמרק, נשיא תאגיד היין והכהילים של שבדיה, את המותג. ב-1979, שנת חגיגות המאה להמצאת המותג, החליט לינדמרק שהגיע הזמן לייצא אותו מחוץ לשבדיה.
פרסום מרהיב ושיווק גאוני הפכו את האבסולוט לאחד מהמשקאות הנמכרים ביותר בעולם. קודם כל נכבש השוק האמריקני, ואחריו העולם כולו. איש השיווק גונאר ברומאן ראה בחלון חנות עתיקות בקבוק תרופה שקוף וישן והחליט שזה יהיה חלק מהדימוי החדש של הוודקה. כך הוא גרם לשבדים להתרפק על העבר (שבו השתמשו במשקאות החריפים כבתרופה) ולקהל האמריקני להתייחס לוודקה כאל משהו בריא.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
בקבוק אקוויט
|
|
|
 |
|
 |
|
סוד התיבול הדני
|
|
|
 |
|
|
|
המוצר המאפיין ביותר את דנמרק והמשקה הלאומי שלה הוא אקוויט (Aqua Vita - מי חיים), הגרסה הסקנדינבית לוודקה מתובלת. זהו משקה טהור ונקי בעל ארומות מעודנות שנותן בוקס רציני למי ששותה אותו.
את האקוויט החלו לזקק במאה ה-15 בדנמרק, אם כי גם נורבגיה ושבדיה מייצרות כמה סוגי אקוויט מצוינים. כמו וודקה, אקוויט מיוצר מזיקוק, לרוב מתפוחי אדמה, שהוסיפו לו תיבול. הטעם העיקרי מגיע מזרעי קימל, אך אפשר למצוא סוגי אקוויט שלהם מוסיפים גם שומר, כוסברה, כמון וקליפת תפוז מרירה.
הסקנדינבים מתייחסים אל המשקה כאל שנאפס, מילה שהגיעה מנורבגית עתיקה ושפירושה "לחטוף" או "לבלוע מהר". את המשקה לוגמים במהירות, קפוא, בשוט קטן, כחלק מהארוחה. במסורת הדנית כל אדם היושב אל שולחן האוכל צריך לקום בתורו, להרים קולו בברכת Skal, וכולם מרוקנים את הכוסיות במהירות.
המותג הידוע והנפוץ ביותר הוא אלבורג, שאותו פיתח המזקק איזידור הניוס. עם תיבול של קימל וברמה של 45 אחוז אלכוהול, אקוויט אלבורג נעים ומסקרן בטעמו, מעודן בארומות שלו ונושכני. מחירו במקומותינו 90 שקל.
אל האקוויט צריך להתייחס כמו אל וודקה פרימיום - לשתות נקי, עם אוכל. מתאים במיוחד לפירות ים, לדגים מלוחים ולרטבים מתובלנים. הוא יכול לשמש כצ'ייסר לכוס הבירה או שאפשר להשתמש בו כבסיס לקוקטיילים.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
