 |
/images/archive/gallery/296/206.jpg מימין: ירדנה זיו, מיכל זיידן, אסף ביטון, ניבי ברקר, הגר הצופה אלמביק וקלודט זורע.
צילום: גלעד סספורטה  |
|
|
|
|
| בשנקר חוגגים השנה 35, וזה תירוץ מספיק טוב לשמוע מ-7 מעצבים שעברו שם על מה שעבר עליהם שם ומשם |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
איתי יעקב
29/4/2005 11:06 |
|
|
|
|
|
|
|
בסוף מאי יעלה מעצב האופנה אלבר אלבז על במת המשכן לאמנויות הבמה בתל אביב ויזכה לתעודת כבוד על תרומתו להעלאת קרנה של האופנה בארץ ובעולם. אלבז, בוגר מחזור 86' של החוג לאופנה בבית הספר הגבוה לעיצוב והנדסה שנקר, הוזמן לעמוד בחזיתו של המוסד שמציין 35 שנה לקיומו, מהלך שעשוי לגרום לאפרוחי עיצוב לקוות שאולי ביום מן הימים יחליפו את הבוגר המפורסם בראש בית האופנה הצרפתי לנוון וייכנסו גם הם לעשיריית המעצבים המובילים בעולם. בתרחיש אחר אולי יזכו כמו ויוי בלאיש לעבוד אצל רוברטו קוואלי, כמו עינב צוקר בדיזל או כמו קובי הלפרין אצל אלי טהרי. ואם לא חו"ל, מה רע במותג משלך בארץ?
בפרויקט שלפניכם בחרנו להציג שבעה מעצבים בולטים, צעירים יותר ופחות, כולם תוצרת שנקר, שמספקים הצצה לתעשיית האופנה בישראל ולקולקציות הקיץ של המותגים שאליהם הם שייכים. ארבע מהם: ירדנה זיו, הגר הצופה אלמביק, מיכל זיידן וקלודט זורע מייצגות את העשור שלמדו בו. שלושת האחרים: שגיב גלעם, ניב ברקר ואסף ביטון מייצגים את הצד של אופנת הגברים.
בשנות השבעים פרחה תעשיית הטקסטיל והאופנה בישראל ושנקר היה קרקע פורייה להנבטת כוח אדם לענף. עם הזמן דעך השגשוג וכיום רק צמד בוגרות מאותו עשור עדיין נושאות במשרת עיצוב: ירדנה זיו, מעצבת הבית של הוניגמן זה 17 שנה, וענת חפץ, בעלת משרד לעיצוב אופנה בטורקיה, שאחראי, בין היתר, על חלק מעיצובי המותגים טופשופ והוגו בוס.
בשנות השמונים גדלה החשיפה של הסטודנטים למתרחש בחו"ל והסתמנה התחלה של תור זהב עם רשימה מכובדת שכללה, בין השאר, את אלבז,
אליאן סטולרו, ירון מינקובסקי, נועה גולן-יער ורונן לוין (שחלקם מרצים היום בבית הספר).
אלה שנשארו בארץ, והצופה אלמביק היא הנציגה שלהם בפרויקט, ייסדו את דור הביניים של האופנה הישראלית, הקימו חנויות סטודיו בולטות ומירקו את המדרכות וחלונות הראווה של מרכזי הקניות עבור בוגרי שנות התשעים, העשור עם הבוגרים המתוקשרים ביותר שניפק המוסד. סיגל דקל, רונן חן, לולו ליאם וחבריהם בראו את המונח "מעצבים צעירים", בעיקר בגלל שבחרו לבנות מותגים קטנים שנושאים את שמם ולאט לאט להתפרש על פני הארץ. מיכל זיידן, שמייצגת את הדור הזה בפרויקט, מבטאת סוג של מוטציה: היא בחרה להישאר בישראל ולפתח מותג עצמאי הנושא את שמה הכולל רק חנות אחת. היא מסרבת בעקשנות לשווק לחנויות אחרות או לפתוח סניפים נוספים בארץ, ובכל זאת מגדילה את קהל לקוחותיה מדי עונה.
קלודט זורע, נציגת שנות ה-2000, סיימה את שנקר בהצטיינות ואף זכתה השנה במלגת הקרן למצוינות בתחום האופנה. זורע, שעלתה לישראל מצרפת לפני כ-17 שנה , היא אחת הבוגרות המקוריות והמבטיחות שיצאו משנקר בשנים האחרונות. בניגוד לבוגרות כמירית וינשטוק ומאיה נגרי, שהרימו חנויות מצליחות, היא בוחרת להתנהל בפסיעות מדודות בענף ולא נבהלת מהרהורים פילוסופיים.
גלעם, ברקר וביטון הם המעצבים של קסטרו מן, המותג שהוביל יוסי קצב, בעצמו בוגר שנקר, שעבר לעבוד אצל דונה קארן בניו יורק. השלושה נבחרו מעצם היותם שותפים למהפכה שעברה על שוק אופנת הגברים בישראל ושלאחריה התווספו מותגים ייחודיים לגברים, וגם מעצם הדיון המיושן על הגבר החדש.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
הגר הצופה אלמביק (למעלה) ודגם שלה. צילום: גלעד סספורטה
|
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
הגר הצופה אלמביק
|
|
|
 |
|
|
|
50, מחזור 86', מעצבת לאלמביקה.
עבודת הגמר, בכמה מילים:
"קראו לה 'סוזאנה' והפרויקט היה סיפור של שחור-לבן והרבה וולאנים שנותנים לך תחושה של זיכרונות".
הפנטזיה בסוף הלימודים:
"דמיינתי שמתקשרים אלי מראש אינדיאני ומבקשים ממני לעצב עבורם ליין בגדי נשים. הם היו אז היסטריה גם בעולם. אבל זה, כפי שהעידה ההיסטוריה, לא קרה".
העבודה הראשונה:
"שנה לאחר שסיימתי הקמתי את הגרה, שם הייתי עד לפני כשנתיים".
המרצה האהוב:
"מנחם בסמן, שחי ומעצב כיום בשווייץ. הוא זה שאמר לי שאני בשבילו ה-מעצבת".
השיעור השנוא:
"הרוב. רק פרויקט הגמר עניין אותי".
כמה שעות ספרייה? כמה שעות קפטריה? כמה שעות מול המראה?
"ראי לא קיים עבורי, ספרייה גם ממש לא ושעות קפטריה העדפתי לבלות לא בזו של שנקר".
במבט לאחור, לימודי אופנה, כן או לא?
"לי באופן אישי שנקר נתן מענה, זה המקום בארץ ועובדה שהוא מצליח ומביא קבלות בעולם. אבל אני חושבת שיש אנשים שיכולים לעשות את זה לבד".
מעצב אהוב:
"יוז'י יאממוטו".
מותג אופנה נחשק לעבוד בו:
"שני בתי האופנה שעשו את זה בגדול: קסטרו ופוקס".
ארבעה אנשים שהיית רוצה להלביש:
"יולי תמיר, גליה מאור, ציפי לבני והילה אלפרט".
ואחד שלא:
"אין חיה כזו"
חנות בצפון דיזנגוף, חלום או סיוט?
"הייתי שם, וזה היה אחלה. ואחלה שנגמר".
במשפט אחד, מה זה אופנה?
"משהו יותר מהיר מאינטרנט. כמו סביון, אתה עושה פו והכל עף".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ירדנה זיו (שמאל) וידידה בדגם שלה. צילום: גלעד סספורטה
|
|
|
|
|
|
|
ירדנה זיו
|
|
|
|
|
|
|
מחזור 79', הוניגמן.
עבודת הגמר, בכמה מילים:
"זה היה שונה מהנהוג כיום. הארץ היתה דלה מבחינת בגדים, לא היה ייבוא וחויבנו לעצב בגדים לפי מה שקורה בתעשייה ולתרגם אותם למה שרוצים. אני קיבלתי בד טריקו ועיצבתי שמלה שחורה א-סימטרית שעליה רקמתי בעבודת יד"
הפנטזיה בסוף הלימודים:
"להיות בין הטובים והמובילים בשוק, אבל תמיד נקרעתי בין הקו האמנותי לקו המסחרי"
העבודה הראשונה:
"משנה ג' התחלתי לעבוד בצוות העיצוב של ראש אינדיאני והייתי שם שמונה שנים. שנתיים לאחר שהצטרפתי הגיעה אילנה כרמלי וזאת היתה תקופת הזוהר של המותג".
המרצה האהוב:
"הגיע מרצה מלונדון בשם ג'ון, לא זוכרת את שם המשפחה, שהביא אלינו את העולם הגדול. מאוד אהבתי גם את שלי ורטהיים, שלימדה אותנו קורס בבגדי ים וכיום היא יד ימינו של אלבר אלבז"
השיעור השנוא:
"ודאי משהו שקשור לכימיה וצבעים"
כמה שעות ספרייה? כמה שעות קפטריה? כמה שעות מול המראה?
"בספרייה ביליתי הרבה, כי לא היתה טלוויזיה ולא ערוץ האופנה. היינו במדבר. בקפטריה בילינו די הרבה, ומול המראה אני מניחה שבילינו, מטבע הדברים, לא מעט".
במבט לאחור, לימודי אופנה, כן או לא?
"זה לא חייב להיות אופנה. צריך לקבל רקע באמנות ולפתוח את הראש. רקע טכני אתה יכול לקבל באופן אחר, אבל שנקר בהחלט מחדד את הכלים הטכניים".
מעצב אהוב:
"אני עדיין אוהבת את ז'אן פול גוטייה, את האיטלקי אנטוניו מאראס וכמובן את פראדה".
מותג אופנה נחשק לעבוד בו:
"בארץ בחרתי. בעולם הייתי רוצה מותג משלי"
ארבעה אנשים שהיית רוצה להלביש:
"לא יודעת".
ואחד שלא:
"לימור לבנת, היא נראית לי אדם מרובע בתפישה שלו".
חנות בצפון דיזנגוף, חלום או סיוט?
"לא חלומי, כי אני לא נמצאת במקום של מעצב בוטיק".
במשפט אחד, מה זה אופנה?
"לא חשוב מה אתה לובש אלא איך אתה לובש".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מיכל זיידן (ימין) וידידה בבגדיה. צילום: גלעד סספורטה
|
|
|
|
|
|
|
מיכל זיידן
|
|
|
|
|
|
|
36, מחזור 98', מותג על שמה.
עבודת הגמר, בכמה מילים:
"שחזרתי גובלנים מתמונות שאספתי או כאלה שצילמתי בסלון בבית. חיפשתי אימג'ים של קיטש: נמר ופיירו, למשל. הצורך להתעסק בגובלנים נבע בעיקר מזה שבמשך שנים רבות אבא שלי היה מאוד חולה ורקם גובלנים בבית כדי להעסיק את עצמו".
הפנטזיה בסוף הלימודים:
"היא עדיין קיימת. להמשיך לעשות את מה שאני אוהבת על הצד הטוב ביותר ולגרום ריגוש לנשים שרוכשות אצלי בגדים".
העבודה הראשונה:
"משנה ב' עבדתי כסטייליסטית בעיתונות, פרסומות וטלוויזיה. רק שנתיים אחרי שגמרתי את שנקר החלטתי שאני רוצה לייצר בגדים, והתחלתי לבד. פשוט לא הצלחתי לחשוב על מקום שהייתי רוצה לעבוד בו".
המרצה האהוב:
"תמרה יובל ג' ונס, שהיא אישיות נעימה ועוזרת, ללא רצון להשתלט עלייך; וענת חפץ, שלימדה אותי תרבות לבוש והנחתה את פרויקט הגמר שלי".
השיעור השנוא:
"ניהול עסקים. מה לי ולזה".
כמה שעות ספרייה? כמה שעות קפטריה? כמה שעות מול המראה?
"אפס מול המראה, בספרייה ביליתי די הרבה ואת הקפטריה לא חיבבתי. היא לא איכותית, לא היה גורמה".
במבט לאחור, לימודי אופנה, כן או לא?
"אני לא מאמינה בחיים ללא לימודים. אני דוגלת בדרך האיטית והקשה ומאמינה שאתה לומד מכל אדם בדרך. לי זה עשה רק טוב".
מעצב אהוב:
"אני מתחברת לערסיות של דולצ'ה וגבאנה, מטורפת על פראדה ואוהבת את המעצב הבלגי דריס ואן נוטן. כל אחד נוגע בי במקום אחר".
מותג אופנה נחשק לעבוד בו:
"מעולם לא חשבתי שאני יכולה לעבוד במותג אחר. אני מיכל זיידן ואני לא יכולה להיות מישהו אחר".
ארבעה אנשים שהיית רוצה להלביש:
"כקונספט, את כולם. אין בי משהו כפייתי, אני אשמח אם לכל אישה יהיה מיכל זיידן בארון. זה חשוב בשבילה".
ואחד שלא:
"כנ"ל".
חנות בצפון דיזנגוף, חלום או סיוט?
"זה היה החלום שלי, שהתגשם".
במשפט אחד, מה זה אופנה?
"עולם מאוד דינמי של שינויים, אקשן וכיף".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
שגיב גלעם, ניבי ברקר ואסף ביטון עם ידיד בבגדי קסטרו. צילום: גלעד סספורטה
|
|
|
|
|
|
|
שגיב גלעם, ניבי ברקר ואסף ביטון
|
|
|
|
|
|
|
גלעם: 28, מחזור 2002; ברקר: 28, 2002; ביטון: 30, 2000; קסטרו מן.
עבודת הגמר, בכמה מילים:
גלעם: "ההשראה היתה מכשפות שחורות. תמיד אהבתי דמויות כוחניות ומסתוריות, כמו הזמרת אן קלארק משנות השמונים. המוזיקה שלה נתנה לי השראה לפרויקט, שבו התעסקתי הרבה במראה שחור וגותי".
ברקר: "להורים שלי יש מפעל למוצרי עור והחלטתי לחזור למקורות. הפרויקט היה מעור ובבסיסו התעסקתי עם החומר. בחרתי לבדוק את מרקם העור ולהגיע לטקסטורות שדימו לו אפילו מראה של תחרה".
ביטון: "שם הפרויקט היה 'פלייגראונד', שמקבל באנגלית מספר משמעויות. הרעיון היה לפרק את התבנית הקלאסית בתרבות הלבוש של גברים".
הפנטזיה בסוף הלימודים:
גלעם: "להלביש כמה שיותר אנשים".
ברקר: "ליצור במסגרת שאוכל להגשים בה את עצמי ללא מגבלות".
ביטון: "להגיע ללימודי תואר שני בפריז".
העבודה הראשונה:
גלעם: "התחלתי לעבוד בקסטרו מן תוך כדי הלימודים. בין שנה ב' לג' עשיתי במקום סטאז' ובסופו הפכתי ליד ימינו של יוסי קצב" (מעצב הבית הראשון של המותג).
ברקר: "חודש סטאז' אצל רופו ריסרץ' במילנו ואחריו קיבלתי את העבודה בקסטרו מן".
ביטון: "עשיתי תואר שני באופנה ב-IFM בפריז ואחריו עיצבתי בתור סטאז'ר את הקולקציה של ריקל הום".
המרצה האהוב:
גלעם: "תמרה יובל ג' ונס, לאה פרץ, שהיתה ראש החוג לאופנה, וישעיהו גבאי שלימד אותנו חשיבה יצירתית בשנה א', קורס בלתי נשכח שהשפיע עלי מאוד".
ברקר: "תמרה יובל ג'ונס, נעה ארבר, ישעיהו גבאי, לאה פרץ, רחל ברמן הדרי ונירה בן-דוד".
ביטון: "אני מתקשה לבחור אחד. ללא כולם לא הייתי מגיע למה שאני כיום".
השיעור השנוא:
גלעם: "שיעורי תפירה וגזירה. השמן נשפך, המחט נשברת, השחלת חוטים. הדברים האלה לא בשבילי".
ברקר וביטון: "כל מה שהתחיל בשמונה בבוקר".
כמה שעות ספרייה? כמה שעות קפטריה? כמה שעות מול המראה?
גלעם: "מול המראה כמעט ולא, בספרייה יותר מדי ולקפטריה לא נשאר זמן".
ברקר: "מול המראה אין הרבה זמן, בספרייה ובקפטריה מספר שעות לא מבוטל. שם נעשה סיעור המוחות האמיתי".
ביטון: "אפס מול המראה והרבה שעות בקפטריה ובספרייה".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
***
|
|
|
|
|
|
|
במבט לאחור, לימודי אופנה כן או לא?
גלעם: "בשנקר בפרט. זה פותח את הראש ואתה נוגע לא רק באופנה אלא גם בעיצוב, אמנות ופילוסופיה".
ברקר: "בוודאי. מלמדים אותנו בעיקר על חשיבה לעיצוב".
ביטון: "אני ממליץ לאנשים ללמוד לחשוב".
מעצב אהוב:
גלעם: "אלכסנדר מקווין ודולצ'ה וגבאנה, שמצליחים לעשות אופנה מסחרית שנוגעת בהרבה אנשים".
ברקר:" סופיה קוקוסלאקי, שמתעסקת בחומרים וגזרות מעניינים".
ביטון: "ראף סימונס. כשאני רואה את העיצובים שלו אני מרגיש שייך. הוא מתרגם אופנת רחוב מרושלת למשהו נכון ועכשווי ויש בבגדים שלו הרבה חשיבה ונשמה".
מותג אופנה נחשק לעבוד בו:
גלעם: "אני כבר במותג מוביל".
ברקר וביטון: "קסטרו מן, כמובן".
ארבעה אנשים שהייתם רוצה להלביש:
גלעם: "מדונה, בראד פיט, ג'סטין טימברלייק ורובי וויליאמס".
ברקר: "לני קרביץ, ברוס ספרינגסטין, דיוויד בקהאם ומרילין מנסון".
ביטון: "וולפגנג טילמנס, קרל לאגרפלד, אוהד נהרין ומיס ואן דר רוהה".
ואחד שלא:
גלעם: "אין דבר כזה. רוצה להלביש את כולם".
חנות בצפון דיזנגוף, חלום או סיוט?
גלעם: "לא חלום שלי בכל אופן".
ברקר: "זה לא חלום גורף, אבל בטח מאוד מעניין להיות שם".
ביטון : "חלומם של חלק מהמעצבים, סיוט של חלק מהם".
במשפט אחד, מה זה אופנה?
גלעם: "רוח התקופה, מה שאתמול לא היה ומחר לא יהיה".
ברקר: "תפיסה של הרגע עם פירושים אישיים".
ביטון: "משהו מאוד מורכב, אבל גם מאוד אישי, שתלוי בלובש".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
קלודט זורע (ימין) וידידה בבגדיה. צילום: גלעד סספורטה
|
|
|
|
|
|
|
קלודט זורע
|
|
|
|
|
|
|
39, מחזור 2003, מעצבת לגרשון ברם ובעלת סטודיו עצמאי.
עבודת הגמר, בכמה מילים:
"ההשראה היתה אנשי לילה, שיש בהם התנהגות קצת אחרת מהקונבנציות המוכרות בחברה. הם נטולי צנזורה, אנרכיסטים בנשמתם. משם זה התפתח לציורים של טולוז לוטרק, שעבר מקברט לקברט וממועדונים לבתי קפה עם אנשי הלילה. יצרתי תמונה של דמויות שחורות, נשים שהגיעו מהכפר לפריז עם הבגדים השחורים והכבדים של המאה ה-19 ונכנסו ללילה המטורף של רובע מונפרנס בפריז".
הפנטזיה בסוף הלימודים:
"הפנטזיה היא תמיד לצאת לאור, בכל המובנים, כשאתה יוצא מסנוור".
העבודה הראשונה:
"משנה ג' התחלתי לעבוד עם גרשון ברם ובמקביל עבדתי על הקו האישי שלי".
המרצה האהוב:
"לאה פרץ".
השיעור השנוא:
"דירוג מידות. אחרי שיצרת את הבגד אתה שוכח ממנו. היום אני בעיקר עושה דירוג חופשי והדירוג מקדד את הבגד, גורם לך לתרגם אותו לנוסחאות מתמטיות".
כמה שעות ספרייה? כמה שעות קפטריה? כמה שעות מול המראה?
"מיליוני שעות בספרייה, קפטריה: שנייה וחצי, מול המראה: אפס. לא ראיתי את עצמי כבר הרבה שנים".
במבט לאחור, לימודי אופנה, כן או לא?
"כן בשביל הכלים הטכניים. בכל מקרה, אנשים שפונים לאמנות ואופנה חווים מגיל צעיר חקירה אל תוך עצמם. שום דבר לא מובן מאליו אלא מעורר סקרנות".
מעצב אהוב:
"ג'וניה ווטאנבה" (בן חסותה של ריי קאווקובו, בעלת מותג האופנה הרדיקלי קום דה גרסון".
מותג אופנה נחשק לעבוד בו:
"מרטין מרג'יאלה, כי הוא עוסק בתת מודע של הבגד".
ארבעה אנשים שהיית רוצה להלביש:
"ג'יין בירקין, פרנסואז הרדי, פטי סמית, מאטה הארי".
ואחד שלא:
"מרגרט תאצ'ר".
חנות בצפון דיזנגוף, חלום או סיוט?
"לא חלום ולא סיוט. זה פשוט לא מעניין אותי, חסר משמעות לגבי".
במשפט אחד, מה זה אופנה?
"אופנה זה כמו נוסחה כימית/מדעית בין הרוח העכשווית לביטוי האנושי של האדם באותם רגעים".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
