 |
/images/archive/gallery/107/377.jpg אייל מרקוס.
צילום: נעם וינד  |
|
|
|
|
|
|
| אייל מרקוס מבין שהגיע הזמן להפסיק להתבלבל מהשפע ולמצוא כבר את הלא-בהכרח-מושלמת. טור פרידה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"ידידה שלי קוראת את הטור שלך", בישר לי קולגה ללימודים. "באמת?", חייכתי והתחלתי לחייג לאמא, כדי שתדע שהיא כבר לא לבד. "היא קוראת לך 'הנעבעך שלא הולך לו'". החיוך נמחק. למרות שאני מנסה לשמור על שגרה אופטימית בחיי האמיתיים, המלל שנסחט ממקלדתי מדי שבוע יוצא נוגה ומדוכא. והתאפקתי, באמת שהתאפקתי לא לעשות את זה שוב השבוע, אבל לא הצלחתי.
לא הצלחתי, מפני שהבנתי שזה לא רק אני שדפוק פה, הבנתי שתרבות הפנויים-פנויות השתבשה לגמרי. משהו בתל אביב חולה, חולה מאוד, ואת השיעול אפשר לשמוע בכל בר, בכל מועדון. וקבלו את זה מאחד שמאוהב בעיר אהבת אמת כבר שנתיים וחצי, מאז שעשיתי "עלייה" מעיר הקודש. תל אביב עדיין מצליחה לרגש אותי בכל יום מחדש. אני עודני מתהלך נפעם בהמולת ארבע בבוקר ברחוב אלנבי, ומשתומם למשמע הדומיה שאוחזת בעיר כשאני מתרחק מהכאסח האורבני רק כמה צעדים.
אלא שסבב יציאות מוטרף בימים האחרונים הותיר אותי עם טעם מתכתי בפה, הרבה מאוד ערק בדם וההבנה שנקלעתי לקלישאה התל אביבית הגדולה ביותר. כל העיר הזאת לבד. היצע גדול כל כך של פנויות, ומולו ביקוש גדול כל כך של פנויים, לא מצליחים להיפגש. גם ההיצע וגם הביקוש משוטטים להם לבדם ברחובות תל אביב הקרה, נודדים בין פיק-אפ למסיבה פרטית, ובסוף הערב שניהם הולכים לישון לבד. תעלומה כלכלית.
האלכוהול מצליח לתווך לשעה קלה בלבד, מציע מזור של לילה או סתם פלסטר של תאוות בשרים. בינתיים ממשיכה תל אביב לדמם פנויים פנויות, ולנפק פיקציה של עיר תוססת ומלאת חיים. "הקלות הבלתי נסבלת של הלבד", כינתה זאת הדייט של שבוע שעבר, כשהתבכיינו זה לזו. "הכי קל בעולם להיות פה לבד. אני תמיד יודעת שיתחילו איתי". "להיות לבד זה קל", הנהנתי, "אבל מה עם הבדידות?".
תרבות השפע בלבלה גם אותי. "למה שאסתפק דווקא במשחת השיניים הזאת?", אני שואל כשאני מצחצח שיניי, "על המדף היו עוד עשרה סוגים, אולי אפילו חמישה-עשר". "זה קורה לי כל פעם שאני מתעורר ליד בחורה חדשה", התוודה באוזני אחד מחברי הציידים ברגע נדיר של מודעות עצמית. "תמיד אני חושב שיש בחוץ משהו טוב יותר", אמר, וזפזפ לאישה הבאה. כשהמבחר גדול כל כך, מה יותר קל מללחוץ על השלט בכל פעם, ולבדוק מה מסתתר מאחורי פיק-אפ מספר שתיים?
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
|
 | |  | | רק על עצמי ידעתי לספר, צר עולמי כעולם הנמלה | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
