 |
/images/archive/gallery/240/074.jpg מנה ב''עד העצם''.
צילום: רובי קסטרו  |
|
|
|
|
| "עד העצם" המשופצת בהרצליה היא אחת המסעדות האחרונות שעושה כבוד לבקר הנמוך. שגיא כהן מפרגן |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
שגיא כהן
15/1/2005 9:03 |
|
|
|
|
|
|
|
למסעדת עד העצם בהרצליה שמור מקום של כבוד בהיסטוריה הקולינרית שלנו. למען האמת, שמורים לה כמה וכמה מקומות שכאלה. זו המסעדה שבישרה את הפיכתה של הרצליה לבירת המסעדות שלנו, זו המסעדה שהוכיחה שהמבורגר הוא להיט של מסעדות, זו המסעדה היוקרתית הראשונה שקמה בלב אזור תעשייתי ובמבנה תעשייתי, זו המסעדה הראשונה שהבינה שאנשים מחפשים לא רק אוכל יותר מתוחכם, אלא גם סביבה ואווירה יותר עדכניים, ובכלל, בהרבה מובנים, עד העצם היתה תרבות ערוץ 2 עוד לפני שמישהו כאן בכלל חשב על טלוויזיה מסחרית.
אם הייתם מצלמים סיינפלד ישראלי בשנות השמונים, עד העצם היתה הלוקיישן האפשרי היחיד לדיינר. אם הייתם מצלמים כאן את חברים, עד העצם היתה בית הקפה. למען האמת, עד העצם היתה מה שפעם, בערך בשנים שבהן היא נפתחה, אמרה איזו סיסמת פרסומת שגורה: "אמריקה בישראל". ובאמת, יותר מכל דבר אחר, עד העצם היתה המסעדה הראשונה כאן שהיתה מסעדה אמריקנית עדכנית. זה מה שהלך אז באמריקה, זה מה שקיבלנו בתל אביב (טוב, על
יד).
ההצלחה היתה (ועודנה) כבירה. מספיק לציין עניין אחד כדי להבין עד כמה: בחלל שסמוך לעד העצם הוקמה לפני שנים המסעדה היפנית הראשונה בישראל, טקמארו, היום יש שם סניף של מלכות הפלאפל. ובכל הדרך מטקמארו עד מלכות הפלאפל עד העצם נותרה כשהיתה. עד החודש שעבר. אז, לראשונה מאז שהוקמה לפני כמעט 18 שנה, עד העצם עברה שיפוץ. השיפוץ התבקש: מסעדות סטייקים אחרות, שרובן הגדול ספגו ממנה את השראתן והצדקתן, הציעו סביבה אופנתית ומושכת יותר. ומאחר שעד העצם היא מסעדה שמכוונת למשפחות, ומאחר שבמשפחות בדרך כלל הצעירים הם אלה שקובעים, המסעדה התחילה לאבד את מקומה בסבב המסעדות המקומי.
השיפוץ לא היה דרמטי. להפך: הצבע הצהוב שהפתיע בהתחלה, אבל התחבב עם הזמן, פינה את מקומו לסכמת צבעים כהה ושפויה יותר. הבר, שבשנות השמונים היה שימושי בערך כמו פס כסף בצבע זית, הורחב, וכעת אפשר גם לשבת לידו, והכי חשוב: נוסף מסך טלוויזיה ענק. ולמי שאהב את הפרות על הקיר האחורי, צר לי, הן אינן.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
תעזו קצת יותר
|
|
|
 |
|
|
|
לעת עתה, השיפוץ עדיין לא לווה במהפך בתפריט. המסעדה מתכוונת להתעדכן גם בכיוון הזה, אבל לאט ובזהירות ותוך בחינת התגובה של הלקוחות. אז הנה התגובה: כל מה שישן, טוב כתמיד. החדש, עדיין לא מגובש. מנה ראשונה של כנפי עוף בסגנון ניו אורלינס (ואני ממש מבקש סליחה מכל אוהבי החלק הזה: בעיני כנפי עוף זה אוכל של חתולים, לא של בני אדם) הגיעה מתובלת יפה ועשויה היטב, כשההפתעה היא מצע בדמות סלט נחמד של שעועית חומה. הכנפיים (בתור כנפיים) היו בסדר גמור, וסלט השעועית הרים קצת את המנה ונתן לה מידה מסוימת של תחכום.
מנה אחרת, שרימפס בחמאה ובשום, היתה - נכחכח בגרוננו ונהיה מנומסים - בסדר, במובן האפור של המילה. היו שרימפס, היתה חמאה, מן הסתם היה גם שום. זהו. אחד החידושים בין המנות העיקריות הוא ספייריבס בג'ינג'ר. וכאן כבר מדובר בעסק רציני. ראשית, עד העצם היא אחת המסעדות האחרונות שממשיכות להגיש בשר חזיר ולהוציא מנות חדשות ומעניינות מהבשר הזה. וזה כבר משהו. יותר מדי מסעדות מנסות בזמן האחרון לקרוץ לכל העולם ולמרות שהן לא מסעדות כשרות הן לא מגישות חזיר. כאן מתייחסים לחזיר כמו שצריך: בחום, באהבה ועם המון תבלינים. הצלעות היו עסיסיות, עטופות בשר והרוטב שהורכב לא רק מג'ינג'ר אלא גם מסויה ומדבש, היה סמיך, פיקנטי ומשובח. אם זה הכיוון שהמסעדה הולכת אליו, היא תמצא לעצמה די בקלות מעריצים חדשים. כי זו באמת מנה מיוחדת, מסוג המנות, כמו חלת הבצל שהוציאה למקום את המוניטין הראשון שלו, שאתה בהחלט מוצא את עצמך חוזר למסעדה רק בגללה.
מנה עיקרית אחרת, של סטייק אנטרקוט צרוב בתנור ומוגש במחבת ברזל, היתה סבירה בהחלט. לא פלא: זו מנה שהיתה כאן כשהמסעדה נפתחה, ומאז הם הגישו אותה כבר עשרות אלפי פעמים, כך שיש להניח שהם כבר יודעים מה הם עושים.
תפריט המנות האחרונות עדיין לא עבר שזרוע והוא ממשיך לכלול את פרפה הפרג והסופלה הקפוא מגרנד מרניה. אולי הגיע הזמן להעז קצת יותר, ולו משום שהמתחרים מעיזים ומצליחים. בסך הכל, מי שאהב את עד העצם לא צריך לחשוש, כל מה שהוא הכיר ואהב עדיין כאן, ומי שמזמן לא נכנס צריך לחשוב על זה. בכל זאת, יש שינויים, יש חידושים ויש באוויר מה שלפני 18 שנה עוד אפילו לא ידענו איך לקרוא לו. היום, כמובן, אנחנו כבר יודעים היטב: רייטינג.
עד העצם. שד' הגלים (פינת משכית), בניין מרכזים, הרצליה פיתוח. טל': 09-9503138.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
