 |
/images/archive/gallery/135/618.jpg יעל לוי.
צילום: נעם וינד  |
|
|
|
|
|
|
| יעל לוי יצאה חבולה מהסילבסטר, אבל לפחות זכתה לנשיקה מהסרטים |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
דו"ח סילבסטר 2005 מביא השנה ממצאים קשים. כבכל שנה חג התיכוניסטים התבטא בכישלון נחרץ, אלא שהשנה תחושת ההשפלה תקפה אותי כמו צונמי השוטף סרי-לנקי, שמשחק כדור עף חופים. אם תחילת השנה הקלנדרית אמורה לסמל את רוח הדברים של כל השנה, אז מבחינתי הגיע הזמן לארוז ולעבור לאחוזת ראשונים. ולהלן הממצאים: נקרעו לי המכנסיים, בשתיים עשרה בלילה נישקה אותי זקנה על המצח (בלי השניים התותבות) וילד בן 15 ניסה לשדל אותי לנשיקה סינדרלית תמורת 50 שקלים.
למה, פור צ'יזס קרייסט, מתלהבים כל כך מתחילת השנה הלועזית החדשה? ומה קורה לכל בחור/ה מעל גיל 15, שהם מתחילים להתעניין בשמירת מצוות ישו, על ידי שאילת שאלות סטייל "איפה אתם בסילבסטר?", או "עם מי אתם בניו-ייר?". רק יהודים יכולים לחגוג בכזאת השקעה חג לא שלהם. קשה לי לדמיין חבורת נוצרים קנדיים, א-לה דגרסי ג'וניור היי, מתלבטים בינם לבין עצמם מה הם יעשו בחג היהודי המגניב ט"ו בשבט. "איזה חג מגניב הט"ו בשבט הזה. ג'ואי, אתה חייב לבוא למסיבה שספייק מארגנת בבית שלה. יהיו פירות יבשים ונטיעות בחצר".
הרי זה ברור לגמרי, שמתלהבים מהסילבסטר רק בגלל
שאפשר לגעת אחד בשני ולקבל על כך קבלות. תראו לי את היהודי שיחגוג עם החבר'ה את חג הפסחא, וכחלק מהעניין יצבע עם חברה שלו ביצים. כל עוד זה לא צבע אכיל וכל עוד לא מדובר בזוג ביצים בשק, החג לא יתפוס.
אני מאמינה, שלא צריך להסתפק בחג פירסט בייס, אלא ללכת ישר לתחנה האחרונה. אני חושבת שהיה הרבה יותר קל, אם היו מוציאים לשוק חג, שבתשע בערב אתה צריך למצוא מישהי ולתת לה בראש. בדיוק בתשע בערב צריך לקיים חדירה ראשונה. החג הזה, שהיה נקרא "ניפל דיי", היה מסמל את השנה החדשה של האורגזמות וחיי המין פעילים. אין ספק שזה היה מקל על העבודה, וכמובן שב"דורקס" היו מרוצים.
הסטטיסטיקה מצביעה על כך, שבאחת מתוך שלוש דירות וב-70 אחוז מהגגות במדינה מתקיימת מסיבת סילבסטר. מה הקטע הזה לעשות מסיבה על גג באמצע דצמבר? אני זוכרת את מסיבת הסילבסטר של 96'. חזרתי ממסיבת גג עם דלקת ריאות חריפה ובלי פטמות. כל כך הרבה מסיבות יש בסילבסטר, כל כך הרבה פקקים ויותר מדי תשדירי רדיו סטייל "הבן שלי יוסי נדרס על ידי סנטה קלאוס באבו גוש. תקחו נהג תורן שלא שותה". כאילו אנחנו חיים במינימום אירלנד.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
בית משפחת קמיצ'לי
|
|
|
 |
|
|
|
בכל אופן, שום תירוץ לא עזר לי להתחמק ממסיבת סילבסטר ואחרי התנזרות של שנים, חברה טובה לקחה אותי למסיבה אטרקטיבית בסביון. מה לעשות, היא נפרדה בסוף השנה שעברה מחבר שלה (זה קרה ביום חמישי האחרון, למי שלא הבין). הלכנו למסיבה פרטית, שעלתה לכל אחת מאיתנו 100 שקלים, סכום סמלי לכיסוי ההוצאות (בטח כיסה את ההוצאות בסביון על מזון כלבים לשבוע הקרוב).
איך שהגענו למסיבה, החברה המצוקתית שלי, ליאת, החלה להתנהג באופן נוירוטי ולהגיד כל הזמן "אני חייבת להתנשק עם מישהו בחצות", תוך שהיא מצביעה על מצלמה דיגיטלית קטנה בארנק שלה. "את תצלמי אותי מתנשקת איתו ואני אשלח לו (לאקס הטרי – י.ל) את התמונות במייל", אמרה תוך שפשוף ידיה וחיפוש קורבן הרפס להתנשק איתו מבין הקהל. "הג'חנון של שבת יתקע לו בגרון כשהוא יראה את התמונות. ואני אשמור את הנגטיבים לעצמי", הוסיפה.
אחרי שנתתי לליאת שתי מרגריטות והסברתי לה את ההבדל בין מצלמה ריפלקס למצלמה דיגיטאלית, החלטתי "לקרוע" את רחבת הריקודים. ואז החלה מסכת האירועים הקשה, ההשתבשות הראשונה בסרט האיום שלי "אני יודע מה עשית בסילבסטר האחרון 5". איך שהתקרבתי לרחבה, התגלשתי על מרגריטה פסיפלורה שאיזה מסולקנת אחת שפכה. שתי הרגליים שלי התרחקו אחת מהשניה כתרגיל אולימפיאדה בהתעמלות קרקע של רומניה בת 14 עמוסת סטרואידים.
מעבר לתחושת פיצול האישיות שנוצרה לי בין הרגליים, המכנסיים שלי נקרעו בקו התפר של החוטיני. משם לקשירת הסוודר שלי על המותניים ועמידה גלמודה ליד הבר, הדרך הייתה קצרה. לדעתי, הגיע הזמן שאחד ממעצבי האופנה יצא בקו אופנתי סטייל "תיבת דואר". זה מאוד נוח, פרקטי, אוורירי, ומעניק חיוניות באקלים הישראלי.
משפחת חתן השמחה הייתה חלק בלתי נפרד מהאירוע. משום מה החליט הצפוני הקטן, שסבתא עם הליכון, אח צעיר עם גשר על השיניים ואמא על קוק, הם האנשים שצריכים להיות במסיבה טובה. בקיצור, קמיצ'לי סטייל.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
נשיקה תמורת מגע שד
|
|
|
|
|
|
|
יש שלב כזה במסיבות סילבסטר, שכולם מחפשים פרטנר לנשיקה, ובדרך כלל זה אפילו לא משנה להם מי זה יהיה. ברבע לחצות כולם נכנסים ללחץ ומתחילים להסתכל על השעון בתדירות של אחת לשלוש שניות, כשלכל הבנות יש פרצוף של "אני אסכים למגע בשד השמאלי אם תתן לי בשתיים עשרה".
אותי הלחץ הזה תקף באופן די מפתיע. אני, אישית, לא נכנסתי למעגל המשחקים, אבל באיזשהו שלב, קרוב לחצות, פנה אליי האח הצעיר של מארגן המסיבה, אותו נער צנום בן 15, ג'ינג'י עם ברזלים על השיניים, מעט שערות בבית השחי וריח חריף של ז'אן פול גוטייה. הפניה שלו הדגישה לי בבירור, שחייבים ליישם את מסקנות ועדת דברת. הוא היה החלטי ושאל אותי כמו מאהב צרפתי זול: "בובה, תמורת 50 שקל אנחנו סוגרים עניין בשתיים עשרה?". אם לומר את האמת, התדהמה היכתה אותי בהלם קרב ולא כל כך הצלחתי לענות לו. אחרי דקה של שוק מוחלט, הוא הביט בשעון והמשיך הלאה לבחורה אחרת. ואז קרה הגרוע מכל - כולם התחילו לספור לאחור.
לא הייתה לי בעיה שכולם יתנשקו וישמחו, כאילו עכשיו הכריזו על עצמאותה של מדינת הוואי. נשענתי על הבר, ליאת הייתה שרועה שיכורה באיזו פינה, מצלמת את עצמה ומסתנוורת מהפלאשים ופתאום גיליתי לידי את הסבתא ההיא. היא צעקה בקול גבוה, לא ברור לי אם היא הייתה חירשת מלפני כן או שהיא התחרשה באותו הערב מהמוזיקה הרועשת. איך שכולם החלו לספור אחורה היא הביטה בי, תפסה לי את הראש חזק בידיים רועדות, ובשתי שניות לפני השנה החדשה הדביקה לי בוסה ענקית על המצח. אחרי שהיא סיימה את האקט הגריאטרי, היא אמרה: "לא נורא, מיידלע. אולי בשנה הבאה תמצאי עם מי להתנשק".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
