 |
/images/archive/gallery/229/499.jpg נערה מעשנת
צילום: קיי. אר. טי  |
|
|
|
|
| גיל ההתבגרות מפתיע תמיד את ההורים. חלק מהבעיות נובע מזה שההורים נוכחים-נפקדים |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
עדי כץ
27/12/2004 10:26 |
|
|
|
|
|
|
|
אני נפגע מזה שאני כבר לא נחוץ לבני בן ה-16. הוא לא משתף או מתייעץ ורק רוצה כסף והסעות. זה מעליב אותי. מה אני צריך להגיד לו? נשמע לכם מוכר? זה סימן שיש לכם בבית מתבגר. ילד שאתם זוכרים במעומעם שפעם הוא היה הילד שלכם, והיום אתם מוצאים את עצמכם תוהים מי זה, ומאיפה לעזאזל הוא הגיע. ולא שלא חיכיתם לזה. גיל ההתבגרות מגיע כמו שעון, גם דור ההורים היה שם ונחלץ בשלום. אבל למרות המוכנות פרץ ההתבגרות מצליח להפתיע את מי שיושב בכיסא ההורה, בכל פעם מחדש.
הספר שכתב הפסיכולוג דור הררי, "הורים עשרה" (ידיעות אחרונות, ספרי חמד), מיועד להורים שנמצאים בעיצומה של ההתמודדות עם הילדים ומרגישים מבולבלים ובודדים. הררי משתדל להעניק את התחושה שמדובר בתופעות שכיחות, ושמתחת לכעסים, להתפרצויות הזעם, לשקרים ולהתחמקויות מסתתר הילד שלנו.
להורה שמרגיש ככספומט וכנהג הוא מסביר: "התלות שלהם בנו, ההורים, כספקי שירותים וגם אישורים והרשאות, הופך את היחסים ליבשים ולמנוכרים. זה נראה מזלזל, נצלני וחסר רגישות, אבל זה חלק מהתמונה. מתחת לפני השטח מבעבעת פרשת היחסים המשמעותית והמורכבת שלהם איתנו. הם עדיין זקוקים לנו רגשית, רק שלנו קשה לפעמים לחוש את זה. קל אולי היה יותר להיות כספומט, אם היינו מרגישים
הדדיות או התייחסות לדברים שחשובים לנו. לפעמים אנחנו נעלבים, אבל עלבון ביחסי הוריםילדים הוא מותרות. המתבגרים רוצים אותנו בעלי כושר ספיגה גבוה כדי לחוש ביטחון בהתמודדויות עם הקשיים בחוץ. ובכל זאת, אפשר להמשיך להיות סקרנים (לא חטטנים), לנסות לשתף גם כשנראה שהם מאוד ממהרים, לא להיות טרחנים, אבל מותר לבטא געגועים ולומר, תוך שליפת השטרות מהארנק, שאתם מאוד רוצים לקשקש בהזדמנות. רצוי להתייחס לדברים בהומור כשאפשר ולא לוותר על היחסים. הסבלנות לרוב משתלמת. אם יש תשתית יחסים טובה, כעבור זמן תשובו להרגיש נחוצים".
הררי , פסיכולוג חינוכי שניהל בעבר את בית הספר להורים של מכון אדלר וכיום מרצה במכללת סמינר הקיבוצים ומטפל במתבגרים ובמשפחותיהם, מאמין שכדי לעבור את השלב הזה בשלום, הורה זקוק להדרכה. "גיל ההתבגרות משתרע היום מגיל עשר ועד 30", הוא אומר, "וחשוב שההורה המבוהל יבין שהוא לא לבד, שמה שקורה אצלו קורה בכל בית. הספר לא בא לטפל בפתולוגיות. הרוב התקין והנורמטיבי מסובך מספיק". לדבריו , הספר המציג את הבעיות השכיחות של גיל ההתבגרות ופתרונן, אמור להרגיע. "כל התופעות שאני מתאר מאפיינות התבגרות רגילה לחלוטין", הוא אומר, "למי שעדיין לא התנסה, זה באמת נראה מפחיד".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
אוסף של פרדוקסים
|
|
|
 |
|
|
|
הספר עוסק בנושאים כמו תקשורת, יחסים במשפחה, פנאי וכסף, חיי חברה, מין ועוד ומציג שאלות נפוצות של הורים. "ספר כזה יכול לחזק, לחדד את האינטואיציות ולהראות להורה שגם מה שנראה מסובך, ניתן לפתרון", אומר הררי. "הוא מציע דרך, אבל לא מאכיל בכפית".
גיל ההתבגרות נוחת עלינו אחרי משהו כמו עשור של הורות. לדברי הררי, אם בתחילת הדרך השקענו בתבונה, מבחינת המודלים שהיינו ודרכי החינוך שהפעלנו, סביר להניח שזה לא ילך לאיבוד. "הורים נכנסים לפעמים לפאניקה. הם משוכנעים שהילד מתחרפן להם מול העיניים, שהם מאבדים אותו, שהם לא מבינים אותו. חשוב שההורים יחזרו להאמין בעצמם ובילד שלהם. "נראה להם שהוא נגדם ונגד כל העולם, אבל זה חלק מהסיפור. אם הם יפנימו את העובדה שהמתבגר חייב לייצר איזושהי סערה כדי שממנה יוכל להבקיע לחיים עצמאיים, הם יתייחסו לזה אחרת. יותר מטריד בעיני כשאדם לא עובר תהליך נורמלי של התבגרות. בלי מרד, בלי סערה, הכל מתוכנן ומאורגן. כשלא עוברים דרך הפאזה ההתפתחותית הכל כך חיונית הזאת בזמן, זה יכול להתפוצץ בשלב מאוחר יותר בחיים".
הדרך הטובה ביותר להגיע לגיל ההתבגרות היא, לדבריו, תוך עבודת מנע. "הורים יודעים שזה יבוא, אבל תמיד מוצאים את עצמם לא מוכנים. אני פוגש אותם רגע אחרי שהתפכחו והבינו שיש בעיה. הם נתקלים פתאום במישהו שנראה, מתנהג ומדבר כמו מבוגר, אבל עדיין לא מבוגר. מישהו, שאחרי כל מה שהכניסו לו למוח במשך עשר שנים, פתאום מתעקש לבדוק את העולם בעצמו. הם נורא רוצים לחסוך ממנו את הטעויות, אבל חשוב שיבינו שהוא חייב לעשות את זה בדרכו, בדיוק כמו שהם עשו בגילו, ושהוא עוד יחזור, כי בסופו של דבר התפוחים לא נופלים כל כך רחוק מהעץ.
"למרות שבשנים האלה נדמה לנו שהדבר הזה לא יצא מהבית שלנו,'זה לא הגנים ולא החינוך שלנו. מאיפה הוא הביא את זה?'. להתבגרות יש תפקיד ובסופה סביר להניח שהילד יהפוך לדגם משופר שלנו, בדיוק כמו שרצינו".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הורות מבולבלת
|
|
|
|
|
|
|
אבל עד שזה יקרה, עומדות בפני ההורה התנסויות קשות עד בלתי אפשריות. "המתבגר דורש מאיתנו אוסף של פרדוקסים.'אני אכנס בך ואתה לא תתפרק', ' אני אשאל אותך מה לעשות ואעשה את ההפך', ' אני אעביר עליך ביקורת ואתמרד ואתה תצטרך להכיל ולהבין הכל', ' אל תהיה חבר מדי ואל תהיה מבוגר מדי'. " אנחנו נדרשים גם לוותר על השליטה שכל כך חשובה לנו, כי המתבגר רוצה שנזוז קצת הצדה. נכון שיש לנו עדיין תפקידים וההורות נמשכת, אבל לא כמו קודם.
"יש הורים שלא עומדים בזה, נכנסים לבונקר ומחכים שזה יעבור, ויש הורים שנכנסים למלחמה עם הילד, אבל יש גם כאלה שמוכנים להשקיע מאמץ. אחרי הכל, לא כל המתבגרים אנורקטים, מכורים לסמים או רוצחי נהג מונית. זה המיעוט הפתולוגי. אני לא חושב שאנחנו היינו נפלאים, והדור של היום הוא חרא כמו שכולם אומרים. הם לא כאלה ריקים ואלימים כמו שעושים מהם, והם עולים עלינו בכל פרמטר, כי כל דור הוא טוב יותר מקודמו. הם אינטליגנטים, מתוקשרים, יעילים, רגישים. דור ההורים מקרטע ורודף אחרי ההשפעות של בני הנוער. אנחנו מתלבשים כמותם, מדברים כמותם".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הורות מבולבלת
|
|
|
|
|
|
|
"אם יש בעיה, היא לא בנוער, אלא בהורים. אני רוצה לקוות שההורים של היום הם דור ביניים, דור המדבר, כי זו הורות מבולבלת, אשמה, מפצה, מפנקת. הורות שאיבדה סמכות וביטחון. לא התגבש עדיין דגם של הורות ליברלית, שוויונית, דמוקרטית. פעם ההורות והזוגיות היו פשוטות. היום כשהאשה פותחת את הפה ולילד יש זכויות, הכל מתערבב. אני מאמין שבעוד 30 שנה נראה הורה יותר רלוונטי. "מתבגרים זקוקים להורות בוטחת, להורות במיטבה, ולכן חלק גדול מהבעיות שיש היום למתבגרים נובע מזה שההורים הם נוכחיםנפקדים. או שהם לא מתפקדים או שהם לא שם, כי זה גדול עליהם. כל חברה זקוקה למנהיגות, על אחת כמה וכמה ילדים. הגבולות הם צורך עבורם. ילד שגדל בכאוס גדל מופרע. הוא צריך עולם מסודר, מאורגן, יציב, וזה נכון לכל גיל.
"אבל כשהאווירה החברתית משתנה, גם הטכניקות להשמת גבולות צריכות להשתנות. פעם הורה היה נותן פליק, היום אסור לו והוא עדיין צריך לשים גבולות ולא יודע איך וזאת הטרגדיה של ההורות המודרנית. טיב ההנמקות צריך להשתנות. אני מציב גבולות לא מכיוון שיש לי כוח, אלא כי זה צורך התפתחותי". הררי הוא בעצמו אב לשני מתבגרים.
"החלק שלי כהורה בא לביטוי בספר לאו דווקא בצד של ההצלחות, אלא יותר בצד של הלבטים והיכולת להזדהות עם הורים באותו מצב. אני נופל באותם הפחים כמו כל הורה. אולי אני מצליח לזהות טוב יותר איפה אני נופל, וגם אני הולך לייעוץ כשצריך".
? nashim@maariv.co.il
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
